תשלובת צבאית-תקשורתית
"אמ"ן חוקר מחדש את פרשת הרפז", קוראת הכותרת הראשית ב"הארץ". עמוס הראל מדווח כי הבדיקות "מתמקדות בהיבטים פנימיים הנוגעים לאמ"ן: המעמד החריג שזכה לו סגן-אלוף (מיל') בועז הרפז במערכים המסווגים ביותר של המודיעין, היותו שותף לסודות כמוסים של מערכים אלה גם בשנים שלאחר פרישתו משירות קבע, הנזק האפשרי מכך והחשד לקשרים בלתי תקינים בין הרפז לבין קצינים במערך המבצעים המיוחדים (מ"מ) באגף המודיעין".
"חקירת מבקר המדינה בפרשת 'מסמך גלנט' התרחבה", מדווח רונן ברגמן בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות", "וכעת עוסקת גם במקום הרגיש והסודי ביותר בקהילת המודיעין – 'מערך המבצעים המיוחדים' (מ"מ)". הידיעה של ברגמן משולבת גם בתחקיר הארוך, פרי עטו, שמתפרסם הבוקר ב"מוסף לשבת" של העיתון. אף שבאה שלישית בתור, לאחר כתבתם של עפר שלח ורביב דרוקר בתוכנית "המקור" בערוץ 10 וכתבתו של גידי וייץ ב"הארץ", כתבתו של ברגמן על בועז הרפז מצליחה לחדש.
כבר בפתיחה, למשל, יודע ברגמן לספר על האופן שבו פרסום שמו של הרפז כחשוד (מהלך שיזמו חוקרי המשטרה, הוא רומז) הביא להתפתחות בחקירה: יומיים לאחר הפרסום הראשוני על הרפז "ניגש קצין בדרגת סגן לקצין ביטחון המידע ואמר לו שיש בעיה: האיש הזה, שתמונתו מתנוססת בעמודים הראשונים של כל העיתונים, היה בבסיס וביקש ממנו להחליף לו כונן קשיח על מחשב נייד". בכל הנוגע לגבולות הצנזורה, לא ניכר הבדל בין הכתבות של וייץ וברגמן. הפרטים שהופיעו בכתבה המקורית שעלתה באתר "הארץ", לפני שהוגשה לביקורת הצנזורה, ואחר-כך נעלמו מהגרסה המעודכנת של הכתבה, נעדרים גם מהכתבה של ברגמן או מוחלפים במלות קוד מסורבלות.
"שלושה תחקירים מעמיקים שהתפרסמו בשלושת הימים האחרונים בשלושה כלי תקשורת שונים חשפו תמונת-מציאות אחת: בועז הרפז היה קצין אפל", פותח ארי שביט במדור הדעות של "הארץ" עוד מאמר שחובט בקורא בפטישים. שביט, שכינה בעבר את פרסום המסמך "מרד הקולונלים", מציין כי "מאחורי פרסום התחקירים התרחשה דרמה. לפחות על אחד העיתונאים הופעלו לחצים דורסניים כדי שהאמת לא תראה אור. הלחצים השיגו את שלהם: לא כל האמת ראתה אור. שוב הוכח, שקשה – ואולי אף מסוכן – לצאת נגד הרמטכ"ל".
לדברי שביט, "כמו בשנים שלפני מלחמת יום הכיפורים, הרמטכ"ל שולט בכמה וכמה כלי תקשורת. כמו בשנה שלפני מלחמת לבנון השנייה, בכוח הרמטכ"ל לייצר דמוי-צה"ל המנותק מהמציאות. בסוף-השבוע הזה נסדק שריון החסינות, אבל שריון החסינות עדיין חזק. הציבור הרחב אינו יודע עדיין עד כמה עמוק הריקבון בממלכתו של רב-אלוף אשכנזי [...] רק אור השמש יוכל לרפא את צה"ל מהנגע. רק אור השמש יוכל לפרק את התשלובת הצבאית-תקשורתית".
"השבוע מישהו נתן בלעדיות לשלושה גופי תקשורת שונים על 'תיק הרפז'", כותב במרמור מהול בלעג בן כספית בטורו שמתפרסם במוסף "סופשבוע" של "מעריב". "החומרים שהוצגו שם כמוסים, מהסוג ששוכן רק במחשבים הסודיים ביותר של משרד הביטחון. ההתקפה על הרמטכ"ל גבי אשכנזי ניתכה מכל עבר, באוויר, בים וביבשה".
אל מול התקפה רב-חזיתית שכזו יוצא כספית להגנת אשכנזי, אם כי השבוע טיעוני ההגנה די חלשים והוא מעדיף להתמקד בתקיפת אהוד ברק ויואב גלנט. בין היתר נזכר כספית במה שהוא מגדיר "הכישלון הכבד ביותר בקריירה שלי". לא "פרשת אוחנה", אלא הסכמתו לפני כתריסר שנים לקחת חלק בכתיבת ספר ביוגרפי על אהוד ברק. כספית נזכר ומזכיר לקוראיו כי דברי ביקורת שכתב והופיעו במהדורה הראשונה של הספר נעלמו מהמהדורות הבאות.
"בין ברק ואשכנזי", כותב עמוס הראל ב"הארץ", "נוצר כעת מאזן ביניים משונה. במובן המעשי של ההתמודדות, ידו של שר הביטחון על העליונה [...] מנגד, כל זה אינו משפיע כהוא זה על דעת הקהל. הסקרים, גם כאלה שיוזם צה"ל, מראים שמעמדו הציבורי של אשכנזי איתן. נזק יותר מוחשי נגרם לדימוי הכללי של הצבא ושל צמרת הצבא, אך לא של הרמטכ"ל. העם עם אשכנזי".
"אשכנזי זכה לפרץ מחיאות שהגיעו עד לכ-80 שניות בהערכה גסה", מדווח באותו עיתון רועי צ'יקי ארד, שנכח באירוע התרמה בהשתתפות הרמטכ"ל. ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמות תוצאות סקר דעת קהל שערכה מינה צמח תחת הכותרת "אשכנזי שווה מהפך". מפלגת העבודה בראשות אהוד ברק זוכה בסקר לחמישה מנדטים. מפלגת העבודה בראשות גבי אשכנזי זוכה בסקר ל-23 מנדטים, והופכת למפלגה הגדולה בכנסת.
צרות עין
"נעשה פה סיכול ממוקד", קוראת הכותרת הראשית של העיתון "גלובס", שחולק אמש למנויים. הדובר הוא ד"ר יורם טורבוביץ', יו"ר דלק-אנרגיה, ששוחח עם כתב העיתון עמירם ברקת ותקף בחריפות את מסקנות הביניים של ועדת ששינסקי.
טורבוביץ' מציג את הביקורת שלו על המלצות הוועדה כנובעת מדאגה לציבור הרחב, ולא לרווחיו שלו ושל בעל הבית בדלק-אנרגיה, יצחק תשובה. "זה יום אבל לגז הישראלי ולאזרחי המדינה ויום חג לגז המצרי ולאזרחי מצרים", הוא אומר. "המהלך המתוכנן על-ידי משרד האוצר, גם אם יצליח לממשו, יביא לפגיעה בהכנסות המדינה ולא להפך", הוא מוסיף. "שמעתי אתמול את שר האוצר אומר שיש בין יזמי הגז אנשים שהם עשירים פי אלף ואפילו פי רבבה מבני-תמותה רגילים כמוהו. התגנב ללבי החשש שמא יש פה זרעים של קנאה וצרות עין באלה שהצליחו. אני מסרב להאמין".
מסגור הביקורת של יו"ר דלק-אנרגיה על המלצות ועדת ששינסקי כנובעת מדאגה לרווחת הציבור הרחב בישראל הוא מהלך הדורש מידה נכבדה של תעוזה. ניחוש: טורבוביץ' אמר את הדברים ל"גלובס" בלי למצמץ, מתוך שכנוע עמוק וכן בצדקת דבריו. זה היופי בחיי בועה מנותקים.
"עד עכשיו היינו בחימום, וכעת מתחיל המשחק האמיתי וגם הכאסח האמיתי", כתב אתמול איציק ספורטא בבלוג "העוקץ", בעקבות פרסום מסקנות הביניים של ששינסקי. "גם כאשר יתקבלו מסקנות סופיות וישונה החוק, אין זה אומר סוף למאבק, כי אז יוחלט מה עושים עם הכסף הזה", הוסיף. "שר האוצר כבר רמז על השקעה בחינוך, אבל זה לא מספיק. צריך לייעד את מיליארדי השקלים הללו בשנה לקראת סוף העשור למשימה האמיתית, שהיא מתן תשובה לאי-השוויון והעוני בחברה הישראלית. המאבק הזה יהיה אולי אף קשה מהנוכחי, אבל מי אמר שקשה זה רע".
"לא נראה מזה שקל", העריך אתמול אלי ציפורי בטורו ב"גלובס". "הדיבורים של שטייניץ על טובת הציבור היו נשמעים אמינים הרבה יותר אילו שר האוצר היה מצהיר שמסי ותמלוגי הגז ייכנסו, מדי שנה, לקרן מיוחדת בעלת מטרות ציבוריות מובהקות ולא וירטואליות, כפי שהציג אותן אמש.
"[...] בלי קרן כזו, הדיבורים המשיחיים של שטייניץ וששינסקי על תקומתו של עמישראל יהפכו לבדיחה נלעגת. ההכנסות השנתיות מהגז, חצי מיליארד-מיליארד שקל או יותר בשנה, החל בעוד שש שנים, ייבלעו בדו"ח של מינהל הכנסות המדינה בין ההכנסות הכוללות ממסים שינועו סביב 200 מיליארד שקל בשנה. הציבור לא ייהנה מכך, העם של שטייניץ ושל ששינסקי לא יראה אגורה, לא במישרין ואפילו לא בעקיפין, ורק כמה פוליטיקאים יזכו לתהילת עולם כמי שהביאו לתחייתו של עמישראל".
"שטייניץ לא הפך סוציאליסט", כותב סבר פלוצקר במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "גם חברי ועדת ששינסקי, ופרופסור ששינסקי בראשם, לא הפכו לבולשביקים". פלוצקר כותב בדומה לציפורי: "המסים על רווחי-היתר מהפקת גז יתחילו להגיע לקופת האוצר בעוד שמונה שנים לכל המוקדם – וגם אז יגדילו את הכנסותיה של המדינה בפחות מאחוז אחד, ב-0.20% מההכנה הלאומית הצפויה ב-2018 [...] את הכסף הגדול יראו אזרחי ישראל לא לפני 2025".
יחד עם זאת, בניגוד לציפורי, פלוצקר דווקא מחמיא לשטייניץ על תוכניתו. "כל הכבוד לך, ד"ר שטייניץ", הוא כותב, "שאתה דואג לעתידה הכלכלי של נכדתי שטרם מלאו לה שנה וחצי. ואינני אומר זאת בציניות, חלילה. מעטים בישראל הפוליטיקאים הלוקחים בחשבון בשיקוליהם את הטווח הארוך בכלל ואת הדורות הבאים בפרט".
החתן של הילרי
"עכשיו יוצאים בני הזוג נתניהו, הבן יאיר וכל הפמליה לכיוון ניו-יורק", כתב ביום שלישי האחרון יואב צור, עורך "מעריב", שליח העיתון לניו-אורלינס ומי שבאחרונה חובש מדי פעם גם את כובע איש יחסי-הציבור של הארגון לימוד. "עד יום חמישי הם יוכלו להמשיך וליהנות", הוסיף צור, "אז תגיע הפגישה עם הילרי קלינטון. אבל מי יודע, אולי גם היא תמשיך את הקו האוהד. בכל זאת, הרי צ'לסי נשואה ליהודי, והיא לא תרצה לקלקל".
אתמול התקיימה הפגישה של נתניהו עם קלינטון. ראש ממשלת ישראל נעדר משערי שלושת העיתונים שאינם משמשים שופר לממשלו. ב"ישראל היום" מופיע תצלום שלו עם שרת החוץ האמריקאית מתחת לכותרת הראשית, שבכלל קוראת: "אזהרה למטיילים: צאו מיד מסיני".
יוני הרש, שליח "ישראל היום" בפמליית נתניהו, מדווח בעיתון המודפס, לפחות בכמה מגליונותיו, כי הפגישה נמשכה למעלה משבע שעות. בניוזלטר של "ישראל היום" ובמהדורה הדיגיטלית הרש מעדכן: "'השיחות היו טובות' – כך סיכמו נתניהו וקלינטון את פגישתם הממושכת אמש בניו-יורק".
ליתר דיוק, כותרת המשנה בידיעה שלו בניוזלטר ובמהדורה הדיגיטלית מעדכנת כי "השיחות היו טובות". בידיעה עצמה הבשורה הזו אינה מוזכרת. שלוש המלים הללו מופיעות גם בשער המהדורה הדיגיטלית, אם כי לא מצוין שמדובר בהדפסה שנייה ומעודכנת. האם "ישראל היום" טרח לעצור את מכונות הדפוס (של "הארץ") רק כדי להכניס את העדכון האופטימי לגיליון? והאם לבעלה היהודי של צ'לסי יד בדבר?
ב"הארץ" מדווחים שלמה שמיר, נטשה מוזגוביה וג'קי חורי כי לדברי "מקורות הקרובים לפמליית ראש הממשלה", בשיחות עם קלינטון "היתה התקדמות בנושאי הליבה, אבל לא פריצת דרך".
אופיניון פייפר
"מעריב" יהיה "אופיניון פייפר", הכריז עופר נמרודי כבר בשנה שעברה. גם המשקיע החדש זכי רכיב הסביר שזה הכיוון. הכותרת הראשית של "מעריב" הבוקר אינה עוסקת בהתרסקות מטוס הקרב ומות שני החיילים, או ברצח נוראי בתוך משפחה. גם לא בפגישת נתניהו-קלינטון או מאבקי אשכנזי-ברק. הכותרת הראשית בעיתון קוראת: "לשחרר את פולארד. כי הגיע הזמן". האופיניון, במקרה הזה, שייך לעיתונאי בן כספית, שמרחיב בנושא במדורו הקבוע במוסף "סופשבוע" של העיתון.
קרוב יותר מרעננה
לפני חודשיים צורף לגליון "מעריב" מוסף בשם "ארץ נהדרת – אשקלון: מוסף מיוחד של 'מעריב' על עיר התיירות, המסחר והמגורים המתפתחת ביותר בישראל". היה זה מוסף פרסומי בהווייתו אך מערכתי בהגדרתו, שהציג את הצדדים היפים של העיר אשקלון. דובר עיריית אשקלון, עו"ד יוסי אסולין, קיבל בפתח המוסף קרדיט על ריכוזו והפקתו.
השבוע מוקדשת כתבת השער במוסף "עסקים" של "מעריב" לעיר אשקלון. "הריביירה האשקלונית", קוראת הכותרת בשער המוסף, "12 ק"מ של חוף, מרינה מטופחת, השקעה בתרבות ובחינוך – ומחירים סבירים. כך הפכה אשקלון ללהיט הנדל"ני החדש".
בכתבה בעמודי הפנים של המוסף מדווח עידו אפרתי על "התעוררות מדרום"; "היעד הבא: אשקלונה", קוראת הכותרת לכתבתו. "אחרי שנים של הזנחה", נכתב בכותרת המשנה, "אשקלון מתעוררת – ואיתה גם שוק הנדל"ן בעיר. השקעה מסיבית בתשתיות, בחינוך ובתרבות, לצד חוף ים מהמם ורגיעה בטחונית, הפכו אותה ליעד חם למשקיעים והביאו לזינוק של 17% במחירים בתוך שנה. באשקלון בטוחים שזו רק ההתחלה: 'בעוד שנה הרכבת תביא אתכם לעזריאלי ב-28 דקות – זה קרוב יותר מרעננה'".
הדובר המצוטט בסיום כותרת המשנה לכתבה הוא ראש עיריית אשקלון בני וקנין, שזכה לראיון מתחנף ביותר במוסף המיוחד שיצא לפני חודשיים. בכתבה עצמה נכתב כך: "אשקלון הופכת ליעד נדל"ן חם ולאלטרנטיבה עבור משפחות רבות שלא מסוגלות עוד לעמוד במחירים של מרכז הארץ". אפרתי יודע לצטט גם "גורמי נדל"ן בעיר" שאומרים לו כי "אשקלון היא מובלעת זמנית בשוק, שתלך ותצמצם את הפערים בינה לבין אשדוד".
אבי גבריאלי, מנהל פרויקטים בחברה הקבלנית ד.א.א.ר ישראל, מספר בכתבה כי "אם לפני שנה וחצי מכרנו דירה בת 5 חדרים ב-700 אלף שקל, היום המחיר הוא 890 אלף שקל". אמיר כהן, מנהל מכירות של החברה הקבלנית י.ח. דימרי, מספר בכתבה כי "דירה בת 4 חדרים נמכרה כאן בפברואר 2009 ב-670 אלף שקל. אותה דירה בדיוק נמכרה השבוע ב-960 אלף שקל". בכתבה מצוין שמו של הפרויקט שמנהלת החברה והשכונה שבה הוא נבנה.
הכתבה מעוטרת בתצלומים [אדי ישראל] הנראים כאילו נלקחו מברושור פרסומי לעיר. כותרת ביניים שמתפרסמת בגוף הטקסט קוראת "תשואה גבוהה". תיבה נפרדת מופיעה תחת הכותרת "משתלם במיוחד: בתי העולים משנות ה-90". ברכות לדובר העירייה, עו"ד יוסי אסולין, על הכתבה.
"מתכוננים למקרה של הסלמה ברצועה", קוראת הבוקר כותרת בעמודי החדשות של "ישראל היום". לילך שובל מדווחת כי במהלך טקס חילופי מפקדים באוגדת עזה אמר תא"ל אייל אייזנברג, המפקד היוצא, כי העימות הבא עם חמאס הוא בלתי נמנע. "זהו מאבק בין רצוננו העז להגיע לשלום ולקץ הסכסוך לבין רצון חמאס להנציח את הסכסוך ולמנוע פתרון כולל בינינו לבין שכנינו. שאיפותיו אלו של חמאס רק יביאו אותנו להתנגשות בלתי נמנעת בעתיד".
ענייני תקשורת
במדור חדשות החוץ של "הארץ" מתפרסמת ידיעה מתורגמת מאת כתב ה"גרדיאן" טום פרפיט, ולפיה "העיתונאי הרוסי שהוכה לאחר שביקר את השלטון הורשע בהכפשת איש ציבור".
במוסף "G" של "גלובס" כותב לי-אור אברבך על המאמצים של אתר ynet להתעלם מקיומה של זכיינית ערוץ 2 קשת. "באופן עקבי כמעט סיקור דירוגי הרייטינג, שבהן שולטת קשת ביד רמה, מנסים לעקוף את אזכור שמה המפורש של מלכת הרייטינג", הוא כותב. "הנה דוגמה: בשבוע שעבר זכה מפיק 'מאסטר שף', אסף גיל, לכותרת באתר על הובלת הצפייה עם רייטינג של 32%. גיל זוכה לקרדיט, אך אין אזכור לשם הזכיינית ששידרה את התוכנית. שמה נעדר גם מהטור של ה-24 באוקטובר, מועד שבו כל ארבעת המשדרים הנצפים ביותר היו של קשת. ועוד דוגמאות: בשבוע שבו חצי גמר 'כוכב נולד' 8, למשל, כבש את ראש הטבלה, הכותרת ב-ynet היתה שייכת למרקו – 'הלב' עם 0.5% בממוצע (29.8)".
"ידיעות אחרונות" משיק הבוקר, באמצעות דיווח על פני עמוד שלם בקונטרס החדשות [אורן רוזנשטיין], מיזם תקשורתי/ציוני/פילנתרופי/פטריוטי – "את היחידה שלי". הקוראים מתבקשים לבחור את היחידה האהובה עליהם בצבא ההגנה לישראל על-ידי שליחת sms ותרומת 10 שקלים "עבור נופש לחיילים קרביים". המיזם, בשיתוף גלי-צה"ל, בנק הפועלים, אתר ynet והאגודה למען החייל, צפוי להגיע לשיאו במהלך שירותרום 2010, אז תוכרז היחידה האהובה בצה"ל (כדי לבחור ביחידת מג"ב, סמסו את הספרות 12 למספר 8855).
דרור פויר כותב ב"גלובס" על נסיונותיו של יאיר לפיד להצחיק את האורחים באירוע התרמה של נוער-למען-נוער, ארגון למען נוער הסובל מהפרעות קשב וריכוז. "לפיד, דובר רב חן, מספר שגם הוא היה ילד כזה, עם הפרעת קשב וריכוז, אבל אז לא ידעו מה זה והמורים כל הזמן אמרו להורים שלו ששום דבר לא ייצא ממנו. ובאמת, אומר לפיד, שום דבר לא יצא ממני.
"[...] לפיד מתכבד להגיש את חלקה השני של הבדיחה: שום דבר לא יצא ממני, אז הלכתי להיות עיתונאי. הוא עושה פאוזה קצרה, שמטרתה לתת זמן לצחוק, אבל שוב אף אחד לא צוחק, והאיש שהכי לא צוחק זה אני. אל"ף, שמעתי את הבדיחה הזו כבר אלף פעם והיא לא הצחיקה אותי גם בפעם הראשונה. בי"ת, אם נצא מנקודת הנחה שבכל צחוק יש גרעין של אמת, הרי שיש בה אלמנט של חוסר צניעות, שלא לדבר על חוסר קולגיאליות.
"הוא הרי לא צוחק על עצמו; הוא מזלזל בכל שאר העיתונאים, אלה שמרוויחים פחות ממנו על אף שהם עובדים יותר קשה, אלה שאין להם תוכניות בטלוויזיה וחברים בפוליטיקה, אלה שעמלים על התחקירים שהוא מגיש בנונשלנט, אלה שהזכויות הסוציאליות שלהם בזבל ומעמדם הציבורי עוד יותר מתחת, אלה שלא ירוצו בראשה של אף מפלגה".