אני מבטיח לך, מדינת חסות קטנה, שזו תהיה ההקפאה האחרונה

כותרות כל עיתוני הבוקר, למעט "הארץ", מוקדשות למשא-ומתן המדיני בין ישראל לארה"ב (הפלסטינים מוזכרים רק ברקע). "התחדש הקרב על ירושלים", קוראת הכותרת של "ידיעות אחרונות" במחווה לא משכנעת לימי 48' ו-67'. כותרת המשנה מבהירה: "רק לפני 3 ימים הציג נתניהו את חבילת ההטבות מארה"ב בתמורה להקפאה, ועכשיו מתברר: הממשל לא מתחייב בכתב כי יסכים לבנייה בירושלים".

בעמ' 4 מדווחים איתמר אייכנר, אורלי אזולאי וצביקה ברוט כי "לפי הנוסח שמתגבש, הממשל האמריקאי יציין במכתב שיעביר לישראל כי 'ההקפאה תהיה במתכונת ההקפאה שהיתה לפני כן'. כך, לא יכלול המכתב אִזכור ישיר לסוגיית מזרח ירושלים". על-פי הדיווח, המכתב, שטרם הגיע לישראל, יכלול שלוש נקודות: הענקת מטוסי חמקן אמריקאיים לישראל, פירוט מתכונת ההקפאה (כמו הקודמת וחד-פעמית, תוך הבנה כי נושא הגבולות יהיה הראשון לעלות במשא-ומתן עם הפלסטינים), והתחייבות להטיל וטו אמריקאי נגד החלטות חד-צדדיות הנוגעות לסכסוך.

שמעון שיפר מציג בטור פרשנות נלווה תחזית פסימית: "ההסכמה על נוסח הנייר אינה נראית באופק [...] הפלסטינים אינם ממהרים לקנות את הסיכומים בין ישראל לארה"ב ודורשים מכתב משלהם [...] גורמים מוסמכים אומרים שארה"ב מעדיפה למסור לישראל התחייבות עמומה בלבד בסוגיית המשך ההקפאה אחרי 90 ימי ההקפאה שנכללים בהסכם [...] מי שמאמין שארה"ב לא תדרוש אחרי 90 הימים הקפאה נוספת לוקה בתמימות, או שהוא פשוט פתי [...] הדיונים וההתמקחויות עם הממשל יימשכו עד שבוושינגטון ייצאו לחופשות סוף השנה. חידוש השיחות, אם בכלל, יידחה לתחילת השנה הבאה".

ההערה של שיפר, לגבי סיכויי הבנייה מעבר לקו הירוק לאחר תום ההקפאה, הופכת ב"מעריב" לכותרת ראשית – "ארה"ב לא התחייבה ל'הקפאה אחרונה'". כותרת הגג קוראת: "מגעים במשבר. נתניהו מציב אולטימטום לאובמה". בן כספית ואלי ברדנשטיין מדווחים בעמ' 4 של העיתון, תחת הכותרת "מבוי סתום", כי "הממשל האמריקאי לא הבטיח בשום שלב של המגעים כי הקפאה נוספת של הבנייה בשטחים למשך שלושה חודשים תהיה 'ההקפאה האחרונה'". על-פי דיווחם, בתדרוכים לתקשורת אומרים גורמים אמריקאיים כי "ההערכה בוושינגטון היא שבשלושת החודשים הבאים תיפתר סוגיית הגבולות ולא יהיה צורך בהקפאה נוספת".

בדיווח מודגש כי "עמדה זו של האמריקאים שונה מהותית ממה שהוצג בתחילת השבוע" וכי "המגעים בין הצדדים נמצאים, לפיכך, במשבר". עוד מצוין כי נתניהו אמר שלשום, במפגש עם אנשי "מכון וושינגטון", כי "יש צורך להוריד ציפיות", שכן "אין סיכוי רב" לפתור את סוגיית הגבולות בשלושה חודשים וכי אין לו "כוונה להקדיש את שלושת החודשים הראשונים לדיון בגבולות בלבד, אלא בכל נושאי הליבה, ובכלל זה נושא הביטחון".

ב"מעריב" ניכרת סימטריה מסוימת בהצגת עמדות הצדדים. "האולטימטום של ביבי" מול "ההתעקשות של ארה"ב". ב"ידיעות אחרונות", כאמור, מדווח על "משבר". ב"ישראל היום" מתמקדים בעמדת ראש הממשלה. הכותרת הראשית בעיתון היא ציטוט: "בלי התחייבות בכתב, לא תהיה הצבעה".

בכפולה הפותחת מדווח שלמה צזנה על עמידתו האיתנה של ראש ממשלת ישראל. "בינתיים", הוא כותב, "הבהירו אתמול בירושלים שראש הממשלה אינו מתכוון להביא את הקפאת הבנייה בהתנחלויות לשלושה חודשים נוספים להצבעה בפני הקבינט המדיני-בטחוני, כל עוד לא יקבל התחייבות בכתב לסיכומים שהיו לו עם מזכירת המדינה האמריקאית הילרי קלינטון בשבוע שעבר".

צזנה גם מונה את התנאים שדורש נתניהו: "הבהרה כי הבנייה בירושלים תימשך גם בזמן ההקפאה בהתנחלויות; התחייבות אמריקאית שלא לדרוש הארכה נוספת להקפאה אחרי שלושת החודשים המבוקשים; התחייבות להטלת וטו אמריקאי באו"ם לכל יוזמה מדינית עוקפת מו"מ; והבהרה שלא יהיה מו"מ בנושאי הגבולות בנפרד מנושאי הליבה הנוספים". הדיווח מלווה בתצלום של "נתניהו על רקע ירושלים" [רויטרס].

עמדת האמריקאים אינה מוזכרת בדיווח כלל, אך הפלסטינים תופסים בו מקום. צזנה מצטט "גורם מדיני בכיר בירושלים" שאומר לו כי "מה שגורם להתמהמהות בגיבוש הנוסח המוסכם של הנייר האמריקאי הוא ההתנגדות הפלסטינית להישגי ישראל הטמונים בהבנות אלה".

ההתנגדות האמריקאית לתנאים הישראליים מוזכרת בטור פרשנות מאת דן מרגלית. "כבר אתמול התרשמו שרים בכירים כי לא תיתכן הסכמה אמריקאית למה שהציג נתניהו בשמה של קלינטון", הוא כותב. "לא שראש הממשלה ציטט אותה שלא כראוי, אלא שקלינטון ואנשיה לא העריכו את עוצמת ההתנגדות הפלסטינית ונסחפו למקומות רחוקים".

לזכור שאנחנו ישראלים

"נוח לך עם הקו הפרו-ממשלתי של 'ישראל היום'?", שואל לי-אור אברבך את דן מרגלית במסגרת ראיון שהתפרסם אתמול במוסף "פירמה" של "גלובס". "תלוי", עונה לו מרגלית. "לפני שהעורך עמוס רגב שכר אותי, ולפני שביבי עלה לשלטון, אמרתי לו שאני תומך בשתי מדינות לשני עמים. אני פחות או יותר איבדתי את האמון שלי בנכונות הצד השני לעשות הסכם, אבל זה לא רלבנטי. אז אני לא בטוח שזה היה הדבר הכי מקובל בישראל. בינתיים, כמובן, נתניהו ניצח בבחירות והיה נאום בר-אילן ודברים השתנו. אני חושב שמאז שיצא 'ישראל היום' כבר כתבתי 10–12 פעמים ביקורת על ביבי ולא מחקו לי שורה".

"קורה שכותרת הבוקר בעיתון מביאה אותך להרים טלפון לרגב ולשאול מה עבר לו בראש?", שואל אברבך. "בין עמוס רגב לביני יש שיחות מקצועיות כל יום", עונה מרגלית. "אני מתאר לי שהיו כאלה דברים בשנים האחרונות. אמרתי לו הרבה פעמים את דעתי, והוא שמע. או שהיא מקובלת עליו או שהיא לא".

לא רק הכותרת הראשית של "ישראל היום" מאירה הבוקר את ממשלת ישראל באור חיובי בהשוואה לדיווחים ביתר העיתונים, גם סיקור נושא שולי יחסית כגון פגישת שרת התרבות לימור לבנת עם מנהלי תיאטראות ונציגי שחקנים ובמאים.

"התיאטראות הבטיחו: נופיע בכל מקום", קוראת כותרת לידיעה מאת מאיה כהן, שממוקמת בכפולה הפותחת של העיתון. בכותרת הגג מוגדרות תוצאות הפגישה בין הצדדים כ"פשרה בסערת אריאל". על-פי הדיווח, "האמנים ומנהלי התיאטראות הסכימו להוציא את המלה 'חרם' מהשיח הציבורי, ועוד סוכם כי המוסדות מתחייבים להופיע בכל מקום מול קהל, וכי אם תיווצר בעיה עם שחקן זה או אחר, מנהלי המוסדות יתמודדו איתה".

"מפגש סוער בין השרה לבנת לאנשי התיאטרון", קוראת כותרת ב"הארץ" לידיעה מאת ציפי שוחט. "היא מנותקת אם היא חושבת שנחזור בנו", מצוטטת המחזאית עדנה מזי"א, שדיברה על השרה לבנת. "התיאטרונים הודיעו שהם יתמודדו עם מי שאינו רוצה להופיע ביישובים מעבר לקו הירוק", מצוטט רוני ניניו. "התקשורת הגדילה ופימפמה את חילוקי הדעות הלגיטימיים לכלל משבר", מצוטטת ציפי פינס. שוחט מסכמת: "האם היו הישגים למפגש הארוך הזה? לא ממש, הרי התיאטרונים כבר התחייבו הרבה לפני הדיון הזה להופיע בכל מקום בישראל".

שליפה מהמותן

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מתארים יובל קרני וגד ליאור את האנדרלמוסיה ששררה לפני ההכרזה על הרפורמה בנדל"ן. זהו המשך ישיר למאמר הקטלני מאת סבר פלוצקר, שהופיע אתמול בשער העיתון, ובכלל לקו האנטי-נתניהו שמאפיין את "ידיעות אחרונות".

קרני וליאור כותבים על "התנהלות תמוהה, שלא לומר חובבנית, של ראש הממשלה". הם מתארים כיצד נתניהו זימן ישיבה לבחינת הצעדים בתחום הנדל"ן, וביטל אותה; כיצד ישיבה בכל זאת התקיימה למחרת, אך לבקשת משרד האוצר, לא כללה דיון ברפורמה; כיצד כמה שעות אחר-כך כונסה מסיבת עיתונאים שבה הוכרז על הרפורמה בלי ששר האוצר ושר השיכון יעודכנו בעניין, עד לרגע האחרון.

"זאת היתה שליפה מהמותן", מצוטט "גורם בכיר במשרד האוצר". "הכל נעשה תחת לחץ ובלי שום היגיון או סדר", מצוטט "גורם הבקיא בפרטי הפרשה". "תוכנית אינסטנט להיחלצות מהמשבר הפוליטי והמדיני", מתאר זאת "אחד משרי הממשלה".

לצד הדיווח על התזזית במהלכי ראש הממשלה, ידיעה מאת עופר פטרסבורג המבקרת את עקרונות הרפורמה. "מדובר בשלושת הסעיפים הכי זניחים ולא משמעותיים בתוכנית המלאה שהיתה אמורה להיות מוצגת כחבילה שלמה", הוא כותב. בעיתון "כלכליסט", שמסקר בשבועות האחרונים בהרחבה ובהבלטה ראויה לשבח את מצוקת הדיור, מוקדשת הכפולה השנייה ל"פתרונות לבעיית הדיור שנתניהו שכח בחוץ" [שירלי ששון-עזר].

ב"דה-מרקר" מדווחת הבוקר מירב ארלוזורוב על "הצעת המיסוי שראש הממשלה מתלבט בה" – הגדלת מסים המוטלים על משקיעים בנדל"ן. "מטרת ההצעה היא להביא לירידת ביקושים לדירות מצדם של משקיעים בדירות באמצעות ייקור המסים על המשקיעים. כתוצאה מכך מקווים באוצר כי העלייה במחירי הדירות תיבלם, לרווחתם של הזוגות הצעירים".

במקביל לידיעה החדשותית, שהעיתון מדגיש כי היא בלעדית, מתפרסם מאמר דעה מאת ארלוזורוב במדור הדעות של "דה-מרקר". במאמר מהדהדת אותה תקווה של האוצר, המסוקרת בידיעה החדשותית של ארלוזורוב. "המדינה מעודדת השקעה בנדל"ן – על חשבון הזוגות הצעירים", קוראת כותרת מאמר הדעה. "הגיע הזמן לעשות סדר במיסוי הנדל"ן באמצעות ביטול הפטורים למשקיעים", כותבת ארלוזורוב. "זה הצעד האמיץ שעשוי לרסן את המשך עליות המחירים, לפחות בטווח הקצר".

פרסים ערמומיים

"איראן פתחה בתרגיל צבאי נרחב", קוראת ידיעה קצרה מאת דן לביא וסוכנויות הידיעות שמתפרסמת הבוקר ב"ישראל היום". על-פי הדיווח, "התרגיל, 'מגיני השמים 3' שמו, נערך בניסיון לאמוד את מערך ההגנה האווירית של המדינה ומדמה מתקפה על גבולותיה ועל מתקני הגרעין שלה".

"הוא משליט טרור ומחרחר מלחמה באזור", מצטט ב"מעריב" נדב איל, עורך חדשות החוץ של ערוץ 10, את בהזאד מאסומי לגוואן, לשעבר טייס בחיל האוויר האיראני, שהעניק לו ראיון ששודר אתמול ב"חדשות 10". לגוואן מתייחס בדבריו לנשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד. "כל הכסף של המדינה הולך למימון טרור, המשטר האסלאמי באיראן הוא התומך הגדול ביותר בטרור", הוא אומר. בתשובה לשאלה על הפרויקט הגרעיני באיראן אומר לגוואן לאיל כי "יש תוכנית גרעין צבאית" וכי "אחמדינג'אד והקבוצה הקטנה שמקיפה אותו רוצים להגיע לנשק גרעיני".

"אני כותב את המדור הזה במשך פחות משנה, וכבר שלוש פעמים שהגיעו אלי כתבי-עת שהקדישו גיליון שלם לאיום הגרעיני האיראני", מציין גלעד מלצר בפתח המדור "החיים בכרומו", שמתפרסם במוסף "ספרים" של "הארץ". "לכן, שמחתי לקבל לידי את הגיליון החדש של 'ג'מאעה', כתב-עת בין-תחומי לחקר המזרח התיכון, המתמקד ברובו באיראן, במלאת 30 שנים למהפכת 1979, ואין בו אף מלה על הפצצה. מתברר שהפרסים האלה ערמומיים מכפי שאפשר היה לחשוב: באמת יש להם היסטוריה, תרבות, עיתונות, תככים פנימיים, מחאה אנטי-קולוניאליסטית, קשיים והישגים כלכליים ואפילו שאיפות פוליטיות – ובכללן מרחביות, שעניינן אינו ישראל, אף שראוי שיעוררו עניין גם כאן".

מלצר סוקר את גליון "ג'מאעה" החדש, ומזכיר בין היתר מאמר מאת ליאורה הנדלמן-בעבור על צמיחת עיתונות הנשים באיראן בצל המהפכה החוקתית של 1906. "עיתוני הנשים באיראן, שהשנה מלאו 100 שנה לצאתו לאור של הראשון בהם, לא נוהלו או נכתבו בידי בורות. אף שרובם שרדו רק תקופה קצרה, ולמרות היחס המאוד עוין (ולעתים אלים) של הסביבה כלפי הכותבות, העורכות ומערכות העיתונים", הוא כותב.

זוטות

"מי שעקב אחרי פייסבוק מאז הקמתה", כותב רועי גולדנברג בקונטרס החדשות של העיתון "גלובס", "שם לב לסגנון הלבוש הזרוק של המנכ"ל מארק צוקרברג, שכולל כפכפי אדידס לצד קפוצ'ונים. דבר בלבושו לא מעיד על כך שהוא המיליארדר הצעיר בעולם, שיכול להרשות לעצמו להתלבש במיטב האופנה העכשווית. בחודשים האחרונים צוקרברג (26) החליט לשנות כיוון, בעיקר אסטרטגי, אל עבר סגנון הלבוש של מייסד ומנכ"ל אפל, סטיב ג'ובס. הלבוש הקבוע של ג'ובס במסיבות העיתונאים ובכנסי החברה הוא חולצה שחורה, ג'ינס ונעלי ספורט.  צוקרברג הלך על קולקציה דומה שכוללת טי-שירט אפורה עם לוגואים קטנים מתוך האתר של פייסבוק, ג'ינס ונעלי ספורט. צוקרברג, שנראה כאילו אימץ לעצמו את ג'ובס כסטייליסט, הגיע עם התלבושת האחידה הזו לכל האירועים הציבוריים האחרונים, ובהם גם ההכרזה אתמול (ב') על רשת המסרים החדשה". הידיעה על המהפך בסגנון הלבוש על צוקרברג מלווה בארבעה תצלומים. הוכחה ניצחת לנכונות המידע חסר הערך שבמרכזה.

"משרד ראש הממשלה התערב ישירות בהחלטה מקצועית של המועצה הארצית לתכנון ובנייה, ומנע הכרה בשני כפרים בדואיים בנגב", מדווח ג'קי חורי בעמ' 5 של "הארץ". "התערבות משרד ראש הממשלה היתה בוטה ונחרצת: המשרד אילץ את המועצה לשנות את סדר יומה ולהעלות את סעיף ההכרה בשני הכפרים לדיון חוזר. החלטת המועצה להכיר בכפרים שונתה פחות מיממה לאחר פניית יועץ רה"מ לענייני תכנון, גבי גולן, בעניין זה".

"צה"ל החל בשבועות האחרונים לחלק לכלל המג"דים בצבא פנקס חדש למפקד ובו פירוט של נקודות התורפה הערכיות הקיימות במשימות צה"ל השונות", מדווחת לילך שובל ב"ישראל היום". "בצה"ל מקווים שהפנקס, המכיל 59 עמודים, יצמצם את הכשלים הערכיים המתגלים לעתים בקרב חיילי צה"ל, תוך כדי אבחון נכון של הבעיות ותדרוך החיילים בהתאם. [...] תחת הכותרת 'פעילות מול אוכלוסייה פלסטינית', מזהה צה"ל נקודת תורפה שלפיה חוסר היכרות עם האוכלוסייה עלול להוביל ליחס מזלזל. באשר לפעילות מול משטרה פלסטינית, אחד החששות הוא חוסר אמון בשוטרים הפלסטינים, שעלול להוביל להתנהגות שאינה הולמת כלפיהם. [...] הפנקס עצמו קרוי נת"ע (נקודת תורפה ערכית), והוא מחולק למפקדים ביוזמת חיל החינוך והנוער ובהפקתו, בראשותו של קצין החינוך והנוער הראשי תא"ל אלי שרמייסטר".

עיתון להשכיר

על פני מרבית עמ' 15 של "מעריב" ידיעה נרחבת למדי החתומה על-ידי "שירות 'מעריב'". כותרתה, "רפובליקאי ראשון מצטרף: אובמה, שחרר את פולארד". על-פי הדיווח של "שירות 'מעריב'", הלחץ בארצות-הברית לשחרורו של המרגל היהודי ג'ונתן פולארד הולך וצובר תאוצה [...] גרי באואר, חבר קונגרס רפובליקאי שאינו יהודי, ישלח היום גם הוא מכתב לנשיא אובמה ובו קריאה לשחרור פולארד".

בעמוד הבא מופיעה ידיעת תצלום לא-חתומה תחת הכותרת "ירושלמי בצרפת". "אראל מרגלית", כך מדווח בכיתוב התצלום העיתונאי חסר השם, "מייסד קרן ההון הירושלמית JVP, הוזמן השבוע על-ידי ולרי הופנברג, הנציגה המיוחדת של ממשלת צרפת לענייני המזרח התיכון, לסדרה של פגישות עם נציגי ממשל ואנשי עסקים צרפתים". עוד בכיתוב התצלום, מידע על הרצאה שנשא מרגלית ופירוט שמות הנוכחים שהאזינו לדבריו.

ענייני תקשורת

"השבועיים הקרובים צפויים להיות גורליים לעתידו של ערוץ 10", מדווחים רון שטיין, תמר קובלנץ ולי-אור אברבך ב"גלובס". על-פי הדיווח, הערוץ פועל להשלמת גיוס מימון של כ-150 מיליון שקל. "מנכ"ל ערוץ 10, יוסי ורשבסקי, מנהל בתקופה האחרונה מגעים עם גופים מוסדיים, ובהם בית-ההשקעות מיטב בניהול אילן רביב ובראשות צבי סטפק וגוף מוסדי נוסף, כדי לצרף אותם לקרן המנוף אוריגו בעסקה המתגבשת", נכתב בעיתון. "מגעים ראשוניים מתנהלים על-פי ההערכות עם בית-ההשקעות מגדל שוקי הון, שבבעלות קבוצת הביטוח מגדל. ככל הנראה יעמידו הגופים המוסדיים וקרן המנוף יחד אשראי של 140–160 מיליון שקל לערוץ 10 – מרביתם מכספי קרן המנוף. כמו כן, נודע כי בעלי המניות של הערוץ, בראשות יוסי מימן, צפויים 'לתרום את חלקם' באמצעות ערבויות, ואולי אף באמצעות הזרמת הון ראשונה זה חודשים ארוכים, בסכום של כמה עשרות מיליוני שקלים".

נינו אבסדזה, עד לאחרונה עיתונאית ומהשבוע חברת-הכנסת החדשה מטעם קדימה, מתראיינת למוסף "המגזין" של "מעריב". אריק בנדר שומע ממנה כיצד הפכה לעיתונאית: כשביקרה עם קבוצת חברים בבניין הטלוויזיה הממלכתית בגיאורגיה, "מצאתי את עצמי בתוך מערכת החדשות בשפה הרוסית. העורך הראשי שלה היה יהודי מבוגר בשם מרק ריבקין. הוא ניגש אלי, שאל מי אני ואיך הרוסית שלי. כששמע שאני סטודנטית לספרות ושיש לי מבטא מוסקבאי, הוא נתן לי מצלמה ומיקרופון ושלח אותי, ככה סתם, להכין כתבה על כוכב זמר בלטי מפורסם".

בין יתר הכתבות במגזין "פירמה" שצורף אתמול ל"גלובס", כתבה מאת אמיר תיבון על רשת פוקס-ניוז והשתלטותה על המפלגה הרפובליקאית בארה"ב. "לפני שנתיים, עם עליית אובמה לשלטון, פוקס עברה שינוי, והפכה מרשת חדשות עם נטייה שמרנית למשהו חדש לגמרי, משהו שאין עדיין מלה בשפה האנגלית שמגדירה אותו. בשנתיים האחרונות הם לא עוסקים בחדשות, אלא בהדרכה והכוונה אידיאולוגית עבור האגף הימני של המפלגה הרפובליקאית. בניגוד לתחזיות של הרבה מומחים ופרשנים, שינוי הכיוון לא פגע בפוקס, להפך: פוקס הפכה לכלי התקשורת המשפיע ביותר במדינה", אומר לתיבון אריק אלתרמן, מבקר התקשורת של המגזין "The Nation". "כמעט כל הפוליטיקאים, שמוזכרים כמועמדים אופציונליים מטעם המפלגה הרפובליקאית לבחירות לנשיאות ב-2012, מקבלים כיום שכר מפוקס-ניוז", מציין תיבון. "כולם מנחים תוכניות בפוקס או מופיעים באופן קבוע כפרשנים. כל הארבעה, חשוב לציין, משתייכים לאגף הימני-שמרני של המפלגה הרפובליקאית. פוקס אינה מעסיקה דמויות בולטות מהאגף המתון של המפלגה".