אוהדי הפועל תל-אביב (לפחות כמה מהם) רוצים להחרים את ערוץ הספורט. באתר "אדום עולה" פירט צור שדה את עיקר הטענות. מה שהרגיז אותם במיוחד היו תצלומים של אוהד הקבוצה מסמן בידיו צלב קרס במהלך הדרבי בכדורסל. לטענת צור, הצלם התאמץ לאתר פרובוקטורים בקרב אוהדי הקבוצה ובכך להציג את כל האוהדים כחוליגנים. לטענתו, מדובר בלא פחות מ"לינץ'" של הערוץ, בתוספת "כתבות מוזמנות ומלאות ברפש, שקרים וזוהמה באתר האינטרנט". בראש אתר האוהדים פורסמו תמונותיהם של האחראים הישירים: מגישי "חדשות הספורט" אלי אילדיס ומירי נבו, העורכת מורן ברק וכתב הכדורסל רועי גלדסטון.

האוהדים פועלים נגד ערוץ הספורט גם מפני שהם משוכנעים שהוא ערוץ מכביסטי שמבקש להשחיר את פניהם. הם בטוחים שהמזימה נגדם מכוונת, גם מפני שאחד מבעלי הערוץ הוא גם הבעלים של היריבה, מכבי תל-אביב בכדורסל. הם פירסמו דוגמאות נוספות למגמתיות של גוף תקשורת הספורט הבכיר. למשל, הם טוענים, בערוץ הספורט לא הסתפקו בפרסום תצלומי האוהד בעל הגינונים הנאציים, אלא גם התלוננו על כך בפני איגוד הכדורסל במטרה להעמיד את הקבוצה לדין. לכך הצטרפו התבטאויות בנושאים אחרים של הפרשנים שלמה שרף ואייל ברקוביץ' ב"יציע העיתונות". צור שדה קורא בשם האוהדים להחרמת הערוץ, על ערוצי הטלוויזיה ואתר האינטרנט שלו. חוץ מזה הוא גם קורא להנהלות הכדורגל והכדורסל של המועדון לא לשתף פעולה עם הערוץ ולפגוע בו על-ידי העברת סקופים למתחריו.

לאדומים מתל-אביב יש דוגמה ומודל: האדומים מליברפול. לאחר אסון הילסבורו ב-1989, שבו נמחצו למוות 96 איש ביציעי איצטדיון שפילד, סימן עיתון ה"סאן" את האשמים: אוהדי ליברפול, שכמה מהם הגיעו שיכורים למשחק. מאז אותו יום הוחרם העיתון בליברפול ונגרם לו נזק כספי רב. רק לפני כחצי שנה התנצל ה"סאן" על שקריו ומחק את הכתם. באזכור החרם ההוא מנסים כעת אוהדי הפועל גם לעשות הקבלה בין מה שעשה ה"סאן" לאוהדי ליברפול למה שעושה להם כעת ערוץ הספורט. בעיקר הם מנסים לשכנע שחרם אפקטיבי יכופף לבסוף את מי שמתנכל להם.

חרמות ונידויים הפכו לצו אופנה. איומים בכאלה ממלאים את החדשות הכלליות, כולל הדחתו המסתמנת של הגוש החרדי מהקואליציה לראשונה זה עשרות שנים, אבל הקריאה לחרם תקשורתי של אוהדי הפועל תל-אביב מריחה צדקנות.

ראשית, ההגדרה "לינץ'" לסיקור הקבוצה מוגזמת ולא מציאותית. הסיקור השוטף בערוץ הספורט של הפועל תל-אביב ואוהדיה הוא בסך-הכל ענייני. טענות למגמתיות צצות ועולות גם בקבוצות אחרות. לבית"ר ירושלים יש שק של טענות לסיקור של one. למכבי תל-אביב בכדורגל היו בעבר יחסים עכורים עם ערוץ הספורט ועם one. ספורט "וואלה" מחטיף למכבי תל-אביב בכדורסל כל שני וחמישי. לערוץ הספורט, בגלל ייחוסו, יש טעמי לוואי מכביסטיים, אבל הוא היה זה שחשף לפני כשלושה חודשים את תנועות השפתיים של גיא פניני בדרבי הקודם, וגרם למהומת אלוהים בקבוצה של המדינה. לפני כשבועיים שידר ערוץ הספורט תצלומים בלעדיים של אלימות אוהדי מכבי תל-אביב בכדורגל.

הבחירה של אנשי ערוץ הספורט להדגיש מדי פעם את גילויי הקיצוניות שבין אוהדי הפועל תל-אביב, שבוחרים שוב ושוב בסמלים נאציים כדי להביע את רגשותיהם, לגיטימית ביותר. בטורו של שדה אין מלה אחת לגינוי התופעה המתרחשת סמוך אליו במשחקים רבים. תחת זאת הוא ממליץ להרוג את השליח. טקטיקה ידועה ונלוזה.

בספורט הישראלי נוצרה בשנים האחרונות תרבות אלימה וחשוכה. היא מתחילה בגזענות נגד ערבים ומוסלמים ונמשכת בשימוש מופקר בסמלים נאציים. תפקידה של התקשורת להציג זאת ולהוקיע את הקומץ, שכבר מזמן אינו כמה "עשבים שוטים". ערוץ הספורט הוא אמנם מדיום פופוליסטי שניזון משערוריות, אבל במקרה הזה הוא ביצע את המוטל עליו. די באוהד אחד שעומד ומצדיע במועל יד, בלי שחבריו עוצרים בעדו או מוקיעים אותו, כדי להצדיק הבלטה תקשורתית של המעשה.

ההשוואה לחרם אוהדי ליברפול על ה"סאן" מופרכת. ערוץ הספורט לא חטא בהפצת עלילות דם על אודות הקבוצה ואוהדיה. שלא לדבר על אפס הרלבנטיות של ההשוואה בין החרם של האדומים מליברפול על עיתון ה"סאן" מלפני 24 שנה לחרם תקשורתי ב-2013. במושגי תקשורת, 23 שנים שקולות בערך ל-100. כוחה של העיתונות המודפסת בתקופת הטרום-אינטרנט היה חזק לאין ערוך. החרם ההוא הסב נזק ממשי ומיידי לעיתון. ערוץ הספורט מגיע לכל בית בלחיצת שלט או עכבר. הוא נגיש, מהיר וחינמי. גם אם כמה עשרות ייענו לקריאות לבטל את המנוי על 5 פלוס לייב, להוציא את ערוץ הספורט מחבילת הבסיס ולמחוק אפליקציות, זה אפילו לא טיפה בים הלקוחות. שלא לדבר על כריתת הגזע שבין ענפיו חוסה גם הקבוצה האדומה.

הקריאה להחרים את ערוץ הספורט על שלוחותיו היא בעיקר אקט הצהרתי שמעיד על הלך רוח. במקרה הזה, הלך רוח צדקני שמסרב לקחת אחריות. אוהדי הפועל תל-אביב אמנם הוכיחו את כוחם במחאה הנחושה והמוצלחת לסילוקו של אלי טביב מהכדורגל, אבל את תחושת המעורבות והשייכות שלהם הם צריכים לגייס לטובת טיפול במי שמשחיר את פניהם והוא אחד מהם. חרם צרכני על מי שבסך-הכל חושף מדי פעם גם את פניהם המכוערים הוא חסר שחר ונידון לכישלון.

עלה התאנה השנתי

שער מוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" ביום האשה הבינלאומי

אף שם של עיתונאי ממין זכר לא הצליח להסתנן למוסף הספורט של "ידיעות אחרונות" (6.3.13) שהוקדש ליום האשה הבינלאומי. 90% מהכתבות והידיעות היו חתומות על-ידי נשים, כל היתר התפרסמו ללא קרדיט. בלט בעריריותו סיקור זכייתה של לי קורזיץ באליפות העולם בגלישה, כ-500 מלה. שחס וחלילה לא יוכתם הקו הנשי לאורך 15 העמודים. בנושא הצילום הקפידו פחות. אביגיל עוזי היתה בודדה בין הצלמים הגברים, ששמם הוזכר בלי בעיה. ב"ידיעות אחרונות" זכויות הצלם שוות יותר מזכויות הכותב.

בראיון במוסף שהוקדש ליחסי העיתונות עם הספורטאיות סיפרה ד"ר עלינא ברנשטיין, מרצה לתקשורת, שככה זה בכל העולם. "התקשורת הישראלית בחברה טובה, או יותר נכון, רעה", צוין בגוף הכתבה. "כי אם אפילו אומת העולם הגדולה בתבל מקצה שטח כה מצומצם לסיקור ספורט נשי, מה יגידו אזובי הלבנט?".

זו היתה הפעם השנייה בתוך חודש שמדור הספורט של "ידיעות" מקדיש את השער לאשה. אבל אין לטעות: לא מדובר במגמה. מספר הפעמים בשנה שבהן תככב ספורטאית בשער "ידיעות" הוא חמש אצבעות בערך.

כבר למחרת הליטוף לאגו הנשי, חזר העיתון הגדול של אזובי הלבנט לסדר הנכון: תצלום ענק של רונאלדו, ש"קופח" יום קודם למען קורזיץ. הגולשת מעיין דוידוביץ', שזכתה במדליית ארד באליפות העולם וחלקה את הפודיום עם קורזיץ (הישג ישראלי חסר תקדים), הסתפקה בהפניה קטנה. העילה להבלטת רונאלדו היתה המשחק של פורטוגל מול ישראל. מתי זה יקרה? רק בעוד שבועיים. בתקופה הזו רונאלדו יזכה לשניים-שלושה שערים נוספים ב"ידיעות", דוידוביץ' תישאר בצד המקופח.

על אף זאת, בשנים האחרונות חל שיפור זוחל במעמד האשה בספורט "ידיעות". לצד גילויי השוביניסטיות הרגילים - צילומי דוגמניות במדור הרכילות, להקת מעודדות בכדורסל או ביונסה בגמר הסופרבול - רואים יותר ויותר סיקור ענייני של ספורט נשים. מספר עיתונאיות הספורט ב"ידיעות" גדל באופן חסר תקדים. אל ציפי שמילוביץ', שכותבת מדי פעם טור מיוחד מארה"ב, ומיקי שוורץ, הכתבת הוותיקה בצפון, הצטרפו לאחרונה יעל שחרור ואפרת עמורבן, שמסקרות כדורסל. ביתר מדורי הספורט בעיתונים מצב העיתונאיות בשפל עמוק. ב"ישראל היום" עוד אפשר למצוא עורכת (לימור שפיגל), אבל ב"מעריב" וב"הארץ" ויתרו לחלוטין.

מוסף הספורט המיוחד של "ידיעות" היה עלה התאנה השנתי, שליום אחד ניסה לכסות על מעמדן הנחות של הספורטאיות. אם פיו ולבו שווים, את זה נראה במהלך השנה, יום אחר יום.

הקרן לקידום לה-מרמור

ריקודים סלוניים בערוץ הספורט

שידור של תחרות ריקודים סלוניים בערוץ הספורט שימש לפני כעשור עילה לתביעה ייצוגית נגד חברות הכבלים. העילה: ריקון ערוץ 5 למען 5 פלוס. התביעה הסתיימה בפשרה והריקודים נעלמו להם. ביום רביעי האחרון (6.3.13) הם צצו מחדש. על-פי לוח השידורים שהתפרסם באתר, בשעה שבה פיזזו על המסך זוגות רקדנים היה אמור להופיע מגזין הליגה הספרדית בכדורגל. תחת זאת קיבלו הצופים תקציר מערב הגאלה של "הקרן לקידום הריקודים הסלוניים". השדר לא הסתיר את התלהבותו ("אם צפיתם, בטח נדבקתם בחיידק הזה"), היה אפילו פרשן שהסביר את הסגנונות, והיתה חצי שעה ששודרה פעמיים נוספות בימים הבאים.

ענף הריקודים הסלוניים נכלל ברשימת התקצובים של המועצה להסדר ההימורים, אבל הגדרתו כספורט שנויה במחלוקת. ריקודים הם לצנינים עבור חובבי הספורט שמסרבים להיכנע לתכתיבי הקדמה. ואם בערוץ הספורט מתעקשים ליהפך לערוץ ריאליטי וכוכבים, שיעלו את הנושא ב"יציע העיתונות" וישמעו מה יש למומחה שלהם לענייני "חארטה בלאפה", רון קופמן (שיחזור בקרוב), לומר על זה.

בקטנה

סערה גדולה גרם הסרטון שהפיץ דוד רטנר, שהציג משחק ילדים בבאר-שבע ובו הורים מקללים את השופט ואת אנשי הקבוצה האורחת, מכבי חיפה. כותרות האתרים נכבשו על-ידי האייטם הזה רק מפני שאפשר היה לראות ולשמוע. בלי קשר, יריית הפתיחה ל"יום ההורים" הזה נורתה כמה שעות קודם לכן מעט במחתרת – ב"מעריב". ניר שועלי ויתר על סיקור ליגת העל בכדוריד, ותחת זאת הקדיש את המקום לתקרית קללות ודחיפות במשחק ילדים שבו נכח כהורה. תרומה מקורית למיגור האלימות, חשובה לא פחות מהסרטון.

כבר זמן רב שראיון בעיתון לא היכה גלים כמו שעשה הראיון של גלעד צוויק ב"מעריב". קרייג סמית, כדורסלן הפועל ירושלים, התבטא נגד מאמנו שרון דרוקר ("למה הוא הביא אותי אם הוא לא יודע להשתמש בי?"), ובעקבות כך הושעה מהקבוצה עוד באותו יום. הראיון זכה לאזכורים ברוב האתרים, כולל קרדיט לעיתון (אפילו ב-ynet). למחרת ברדיו ירושלים התבטא דרוקר בבוטות נגד השחקן שלו ("לא הייתי ממליץ לאף קבוצה לגעת בסמית") וסחט כותרות ראשיות. מי אמר שספורט "מעריב" מת?

אתר one ללא תשלום

מעניין למה מתכוונים ב-one כשהם מבליטים שהשידור אצלם באתר הוא "בחינם וללא תשלום". מיצג שווא הגורם לחשוב כאילו באתרים אחרים כן גובים כסף, בעוד שהעובדות הן שגם ynet, "וואלה" וערוץ הספורט משדרים את משחקי מכבי בחינם. עוד תעלול אינפנטילי במסגרת המלחמה על כל צופה.

קריית-שמונה או מנצ'סטר?

ב"בועטים" בערוץ 1 שידרו קטע מהמשחק בין קריית-שמונה לסכנין, אבל הכתובית באדום שצצה לפתע התעקשה שזה לא אחר מקרב הענקיות מאנגליה.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il