חברי מפלגת קדימה עטו אתמול בכנסת מסכות, במחאה על "חוק מופז", שאושר לבסוף (צילום: מרים אלסטר)

וינריזם

"כמו בספורט, כך גם בפוליטיקה שלנו שולטת גרסה נטולת עכבות במיוחד של הווינריזם, שמקדשת את הניצחון וממש לא אכפת לה כמה כללים הופרו בדרך", כותב עפר שלח היום במדור הדעות של "מעריב" על אישורו של "חוק מופז".

שלח מזכיר את האדנים הרעועים אתית ודמוקרטית שעליהם נשענו אריאל שרון (רוב הזמן), יצחק רבין (באישור הסכמי אוסלו), אהוד ברק (באישור המועמד שלו ליו"ר הכנסת) וכעת גם בנימין נתניהו, ש"דיבר בימים האחרונים על 'השבת כוח ההרתעה' הפרלמנטרי שלו על-ידי נצחונו בעניין חוק מופז, אחרי כשלונו בהצבעה על רפורמת חוק הקרקעות".

הערת ביניים: אם מחברים את ההערה של שלח לעובדה (כפי שנכתב רבות) שהגלגולים שעברה הרפורמה והתנאים שבהם היא אמורה להתקיים ממילא מעקרים אותה מתוכנה, ואם מחברים את אלו למה שנכתב גם הוא, שהרפורמה ממילא תעבור בסופו של דבר – הרי שניתן לרקום תיאוריית קונספירציה שלפיה נתניהו יזם את הכישלון בהעברת הרפורמה כדי להבטיח את נצחונו באישור החוק היום. סתם מחשבה. ואגב, כותרת ידיעה של יובל קרני וצביקה ברוט ב"ידיעות אחרונות": "הפשרה המוזרה של נתניהו ויעלון"; "השניים סיכמו: השר יעלון יתמוך ברפורמה במינהל מקרקעי ישראל, ואחר-כך ישנו אותה".

"נצחון הסירחון" היא כותרת הטור של סימה קדמון המודפס על שער "ידיעות אחרונות". "השרים מרידור, בגין ואיתן רואים ב'חוק מופז' חוק אנטי-דמוקרטי. כשזה עמד מול הכיסא שלהם בממשלה, פתאום זה נראה אחרת", נכתב בכותרת המשנה לטור של יובל קרני בעמ' 4 של העיתון. "שרבוב שמי לחוק האנטי-דמוקרטי הזה נעשה על-ידי גורמים פוליטיים שחוששים ממני", מצטט שלום ירושלמי את שאול מופז ב"מעריב", שקובע: "הוא לא התכוון לנתניהו. הוא כיוון ללבני וליועציה האסטרטגיים".

כותרת המשנה של הידיעה המרכזית בעניין ב"מעריב", של אריק בנדר ולירן דנש: "הבשורה הרעה [לנתניהו]: השר שהחוק נתפר עבורו התחייב להתמודד מול נתניהו על ראשות הממשלה – כמנהיג קדימה". הכותרת הראשית של "הארץ": "מקורבי נתניהו מתעקשים: גם בלי מופז יש 7 ח"כים מקדימה שמוכנים לערוק". הכותרת הראשית של "ישראל היום": "'חוק מופז' עבר, מופז עדיין לא".

"מתברר שמעבר לאינטרסים הפוליטיים עומד גם הרבה מאוד כסף", נכתב היום בכותרת משנה לכתבונת של לירן דנש במוסף "עסקים". "אם 'חוק מופז' יעבור בכנסת, הוא עשוי להכניס לסיעת הליכוד מיליוני שקלים [...] אם סיעת מופז אכן תקום ותצטרף לליכוד, תזכה מפלגת הליכוד בתוספת תקציב משמעותית מדי חודש שתוכל לסייע לה להתמודד עם חובותיה, שנאמדים בכ-40-30 מיליון שקל".

אגב, בטורו מעטר שלח את מיכאל איתן בתואר (שאיתן רגיל שמעטרים אותו בו) "מההגונים שבפוליטיקאים". בהמשך לניתוח שמציע שלח לאופי הישראלי, ניתן לקבוע כי אותם פוליטיקאים שנתפסים כהגונים – דינם להיות שחקני ספסל במגרש של הפוליטיקה הישראלית.

קטלנית ולא מסוכנת

שפעת החזירים כובשת היום את הכותרות הראשיות ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות" (ניתן לנחש שכך היה המצב גם ב"מעריב", אלמלא היה להם "סקופ" – ראיון של שרי מקובר-בליקוב עם האם החשודה בהרעבת בנה, שיתפרסם בסוף השבוע במוסף וכבר עכשיו זוכה ל"קידום מכירות". ב"ידיעות" כמובן מנסים לקלקל, ומפנים מהשער לראיונצ'יק של ניסן שטראוכלר עם אותה אם).

כותרת טור הפרשנות של ד"ר רן בליצר ב"ישראל היום" היא "מגפה, לא בהכרח מסוכנת". ד"ר בליצר אמור לדעת על מה הוא מדבר – תוארו הארוך הוא "מנהל המחלקה לתכנון מדינות בשירותי בריאות כללית ויועץ משרד הבריאות למוכנות לשפעת עולמית". כדי להבהיר את המסר הדו-משמעי שמשדרת העיתונות ביחס לשפעת, די לקרוא את הכותרת "מגפה עולמית וקטלנית", המופיעה אינצ'ים בודדים ליד זו הקובעת "לא בהכרח מסוכנת".

יאללה בלגן

"נקודת מפנה" היא הכותרת הראשית של "דה-מרקר". "כלכליסט" עוד יותר ספציפי: "בקרוב אצלכם: סוף המיתון". ב"עסקים" חסר לכותרת הראשית רק סימן קריאה: "חוזרים לבורסה".

רק ב"ממון" הכותרת הראשית מוקדשת דווקא לכתבה על מחלקה מוזלת חדשה באל-על: "תיירות בסיסית" (בלי ארוחה, בלי אוזניות, בלי כריות וכו'). כותרת קטנה יותר על השער מודיעה: "אל תאמינו לבורסה". כותרת המשנה: "היא סוערת, קפריזית ומניבה תשואה צנועה מאוד לאורך זמן: סבר פלוצקר מסביר מדוע לא כדאי לחפש היגיון בבורסה בתל-אביב".

אם כן, האם העיתונים, במיוחד הכלכליים, שכחו את המהלומה שחטפו בשלהי 2008, עת התברר כי כשלו מלאבחן את האירוע הכלכלי החשוב ביותר בעשרות השנים האחרונות, ולמעשה הובילו את קוראיהם בדרך הפוכה מזו שהיה ראוי ללכת בה? בינתיים, לא; השערים מספקים גם הסתייגויות: ב"עסקים" משתמשים במלים "סיכון", "אפיקים מסוכנים", "תאוות הרווחים"; ב"דה-מרקר" כותבים על "הסכנות שעדיין אורבות" וב"כלכליסט" – "הערת אזהרה".

אבל בעוד "עסקים" מתמקד בהתרחשות ש"דה-מרקר" כבר כתב עליה אתמול, הווה אומר, חזרתו של הציבור לבורסה (שבבלוג "מדידות מה-BuySide" כבר כתבו כי בעצם היא כלל לא התרחשה: "אין 'עדר', או 'כסף חדש' שנכנס למערכת, מכיוון שבכל עסקה (בשוק המשני) יש גם קונה… וגם מוכר"; לפרטים עיינו שם), הרי שבעיתונים הכלכליים סוקרים את המתרחש בכלל המשק, לא רק בשוק המניות, וחוזרים מחוזקים.

"דה-מרקר" מונה 14 "אינדיקטורים עיקריים למצב המשק" (האם אין בעיתון מישהו דובר אנגלית שיוכל לתרגם את המלה "אינדיקטור"?), מהם תריסר  חיוביים ושניים שליליים (האבטלה והתיירות). החיוביים, שבהם נרשמו עליות, הם: המדד המשולב של בנק ישראל, מדד מנהלי הרכש של בנק הפועלים, עלייה ביבוא וביצוא, חזרה לשבוע עבודה מלא, עלייה בשימוש בכרטיסי אשראי, הפסקת הקריסה בגביית מסים, זינוקים בבורסה, התאוששות שוק הנדל"ן, עלייה במכירות הרכב, יציבות בדירוג האשראי של המשק, עלייה באחוזי תעופת הפנים ובמכירות הקמעוניות.

כותרת הכפולה הפותחת: "הכלכלה הריאלית בדרך הנכונה, ברבעון הנוכחי נראה צמיחה"; כותרת עמ' 4: "ישראל עושה את התפנית לפני מדינות אחרות". בשולי העמודים בשליש הראשון של העיתון מובאות ציטטות קצרות של אנשי עסקים ובעלי הון, המחווים את דעתם על המצב הכלכלי. הדעות מעורבות, מ"לא הרגשתי את המיתון" (רמי לוי) ועד "יהיה יותר רע" (יהודה זיסאפל), אולם בסך-הכל האווירה פסימית, שונה מזו המצטיירת מהכתבה הראשית.

ב"כלכליסט" מציעים פרויקט דומה, עם תחזיות דומות. סגן העורכת, עידן גרינבאום, כותב טור תחת הכותרת הארוכה: "ניצני ההתאוששות הריאלית והזינוק בבורסה מעידים שהמשק בדרך ליציאה מהמשבר. ועדיין, לא מעט סימנים שליליים מבהירים שיש להיות זהירים". גרינבאום כותב על מחקר שנערך בקרב שוערי כדורגל, ולפיו ברוב מוחלט של הפעמים העדיפו שוערים לקפוץ ימינה או שמאלה, אף שהתייצבות באמצע השער היא הדרך העדיפה לעצור כדור:

"כדי להסביר את התוצאות השתמשו החוקרים ב'תיאוריית הנורמה', שלפיה התנהגות השוערים מייצגת את המוסכמה החברתית הגורסת שעל השוערים לנקוט פעולה כלשהי. לפי אותה תיאוריה, השוערים ירגישו חרטה רבה יותר לאחר שספגו שער ולא עשו דבר כדי למנוע אותו, גם אם בעליל מדובר בפתרון לא מוצלח לבעיה שניצבו מולה". נדמה שהדבר נכון גם לגבי העיתונאים הכלכליים, הנדרשים למלא מדי יום עשרות עמודים ומאות דפי אינטרנט, אף שהאילוץ הזה מקטין את הסיכוי לספק תיאורים, פרשנויות ותחזיות מהימנות לגבי מציאות חמקמקה ונזילה.

"החודשים הבאים ילמדו אם אנחנו, הציבור, למדנו משהו מהמשבר הזה", כותב אמיר כידן בטור הפותח של המוסף "עסקים". נדמה כי בשביל להיווכח אם העיתונות הכלכלית למדה משהו מהמשבר הזה יידרשו שבועות ספורים בלבד. אולי אפילו ימים.

טור אורח

רון חולדאי מתארח היום במדור הדעות של "מעריב". תחת הכותרת "היינו לפרעה במצרים" הוא כותב נגד משטרת ההגירה ("יחידת עוז"): "מה שמקומם בסיפור הזה הוא ששוב אנו מנסים לפתור בעיה על-ידי מעשה עוולה". בצדו השמאלי של המדור כותב בן-דרור ימיני דעה הפוכה, או אולי הפוכה מהפוכה. לא לגמרי ברור. בכל זאת, קשה לכתוב במפורש אותה דעה הפוכה.

באותו מוסף מופיעה ידיעה תחת הכותרת "מופע נגד הגירוש", היום בתשע בערב במועדון ברזילי בתל-אביב, "נגד רשות ההגירה, שמתעתדת להתחיל לכלוא ולגרש קטינים".

החוק הביומטרי

כותרת בעמ' 8 ב"דה-מרקר": "עקב הביקורת: הוקפאה חקיקת חוק המאגר הביומטרי"; "ח"כ מאיר שטרית: 'הממשלה נבהלה מהביקורת הציבורית'". אצלנו כתבה על החוק הביומטרי ד"ר קרין ברזילי-נהון: "עשר סיבות מדוע חוק המאגר הביומטרי רע לקופת המדינה, רע לזכויות הפרט, רע לאזרחים, רע לביטחון ורע לדמוקרטיה".

רשימת מכולת עם מטען נפץ בתוכה

במוסף "גלריה" של "הארץ" מנצל בן שלו את ההזדמנות הבנאלית של יציאת מהדורה מחודשת של האלבום "האשה שאיתי" של דייוויד ברוזה כדי לכתוב טור נפלא על התקליטים, "הנדירים מאוד, שמותירים צלקות בנפשו של מי שמאזין להם".

האיש שהיה שם

כותרת המשנה לכתבת השער של המוסף "המגזין" של "מעריב": "משאית הספארי התפוצצה מול עיניו בדרכה ללבנון. הדף הפיגוע בנווה-שאנן העיף אותו באוויר. המחבל מדיזנגוף החטיא אותו בכמה שניות. בין לבין הוא גם ניצל מנסיון לינץ'. ר' דרש שיכירו בו כהלום קרב – משרד הביטחון חשב אחרת".

בלי לשפוט את עניינו של ר', הכותרת הזו הזכירה לי את ימי כתושב ירושלים בשנות הפיגועים, וגרמה לי לנסח את הכותרת הבאה: "אוטובוס מס' 19 התפוצץ מול עיניו בדרכו לקניון מלחה. המחבל מסבארו החטיא אותו בכמה דקות. בין לבין הוא גם ניצל מלינץ' על רקע 'אתה הסתכלת עלי?'. ש' דרש שיעשו לו הנחה בארנונה – עיריית ירושלים חשבה אחרת".

ענייני תקשורת

איתמר זהר כותב ב"גלריה" תחת הכותרת "מי יגלם את פאקמן?" כי "אחרי מקס פיין ולארה קרופט, עכשיו גם 'World of Warcraft' ו'אסטרואידים' יעובדו לסרט. יחסי הגומלין בין משחקי מחשב לקולנוע עולים עוד שלב".

עמוד קודם לכן כותב ליאור קודנר על התמסחרות זירת הבלוגים, תחת הכותרת "רשת שיווק": "בלוגרים בולטים מוזמנים לנסיעות מבחן במכוניות יוקרה, גולשים מקבלים במתנה מכשירי סלולר מתקדמים, כרטיסי קולנוע וארוחות חינם במסעדות. משרדי הפרסום יודעים לפנק משתמשים שמפיצים את המוצר שלהם ברשת, האינטרנט הישראלי הולך ומתמסחר, ורק דבר אחד עדיין חסר: גילוי נאות".

בכתבה מצוטט עו"ד יורם ליכטנשטיין, הקובע כי אין הבדל בין עבירה אתית בעיתון לעבירה אתית בבלוג: "אין הבדל חוקי בין הרשת לחיים הלא-וירטואליים, ולכן אם משהו הוא לא בסדר מחוץ לרשת, זה גם לא בסדר ברשת". קודנר מציין כי למרות הכללים הברורים של תקנון האתיקה (העיתונאית) ביחס לקשרים בין מפרסמים לעיתונאים, "גם היום ישנם עיתונאים שמתארחים במלונות או טסים במחלקות יוקרה על חשבון גורמים מסחריים. רבים מכלי התקשורת בארץ נמנעו מלאסור על העובדים לקבל טובות הנאה מהסוג הזה.

"גם אם התקנות החלות היום על עיתונאים יאומצו כקוד אתי לרשת, יהיה קשה לכפות אותן על הגולשים. בלוגרים רבים אינם מגדירים את עצמם כעיתונאים ולא רואים כל פסול בפרסום חברות מסחריות. זו אחת הסיבות לכך שעו"ד ליכטנשטיין ממליץ לא לכפות את הכללים 'על כל פקצה שפתחה בלוג ומספרת על מה שעבר עליה לשלושה חברים, אלא על בלוגרים מרכזיים שכותבים בנושאים צרכניים או זוכים לחשיפה גבוהה'".

קודנר מזכיר גם את הכתבה של עידו קינן, "קנה לך בלוגר", שפתחה את הסיבוב הנוכחי של דיון ברשת על אודות בלוגרים ומפרסמים.

לי-אור אברבך כותב במוסף "המגזין" כי "מטה מאבק היוצרים מוחה נגד כוונת ערוץ 1 לשדר את סרט התגובה של האחים עופר מיד לאחר שידור 'שיטת השקשוקה'". הערב ישודרו הסרטים בערוץ ב-20.30. במוסף "עסקים" הוא כותב תחת הכותרת "ערוץ 10 נלחם – ערוץ 2 ירוויח", כי "בדיונים בין האוצר לאנשי ערוץ 10 עלתה האפשרות להקדים יישום מרכיבים ברפורמת הרשיונות; המשמעות: ביטול תשלומים גם לערוץ 2. במקביל אושרו פרטי המכרז החדש – כספי ה'ביד' יועברו לאוצר כדמי זיכיון חד-פעמיים".

ועוד ידיעה מאברבך הבלתי נלאה: "יו"ר סיעת ישראל-ביתנו, רוברט אילטוב, ביקש להעביר את הדיון בהצעת חוק, הפוטרת את הערוצים 9 ו-24 מתשלום דמי מעבר לכבלים וללוויין, לוועדת החוקה שבראשה עומד חבר סיעתו. בוועדת הכלכלה טוענים: הדיון הוא חלק מחוק התקשורת הנדון אצלה. אילטוב: הנושא הוא עניין חוקי" (גם ב"דה-מרקר" כתבו על כך).