שיקולים פוליטיים צרים

"מה עומד במוקד הוויכוח שהביא לשביתת החקלאים?", שואל נחמיה שטרסלר במדור הדעות של "הארץ", ועונה: "4,000 עובדים תאילנדים שהחקלאים דורשים להעסיק, מפני 'שבלעדיהם אי-אפשר לקיים את החקלאות בישראל'. זאת הציונות החדשה, שמחליפה את 'דת העבודה' של א"ד גורדון. החקלאים יקבלו עובדים תאילנדים בתנאי עבדות, הלקוחות יקבלו פירות וירקות במחירים מוזלים, והמובטלים שייזרקו מהשדות יקבלו דמי אבטלה. מי יגול עפר מעיניך, גורדון". שטרסלר ממשיך את הקו שהותווה אתמול ב"הארץ" ומותח קו בין המחסור בעבדים מודרניים ובין הצפת המסתננים מאפריקה, ומזכיר כי לאחרונה אישר שר הפנים אלי ישי את עלייתם של 8,000 בני הפלשמורה, שהם, אליבא דשטרסלר, קהל מצביעים פוטנציאלי לש"ס. "כך מתנהלת מדיניות ההגירה של ישראל", הוא כותב, "באופן לא מתוכנן ומתוך שיקולים פוליטיים צרים".

ב"ידיעות אחרונות" מודפסת ידיעה בעמ' 22 שכותרתה "החקלאים מאיימים: נאריך את השביתה". כותרת המשנה שלה היא "למרות עיצומי החקלאים: אתמול לא הורגש מחסור במוצרים ברשתות השיווק", והמלה הראשונה בה, "אדישות", מתייחסת ל"מה שהתרחש אתמול ברשתות השיווק", ולא לאופי הסיקור העיתונאי עצמו. כדאי לזכור את האופן שבו מטפלים "ידיעות אחרונות" והטבלואידים האחרים בשביתת החקלאים ובשורשיה, מדיניות ההגירה של מדינת ישראל, בפעם הבאה שיפרסמו טורים נוטפי דמעה וכותרות אדומות על "גירוש ילדי הזרים".

מושחר

"ביומיים האחרונים אנו עדים לעשיית אאוטינג (outing) לא' המתלוננת על הטרדה מינית כנגד ניצב בר-לב", כתבה פרופ' קרין ברזילי-נהון לפני יומיים בבלוג שלה, "שומרת סף". נגד א', כתבה ברזילי-נהון, נערך משפט שדה "בעצם גילוי הפרטים שלה ותמונותיה באינטרנט", ו"מי שמשתתף בלינץ' הגילוי הם לא אחרים מאשר אלה האמונים להגן עליה, השוטרים, ואלה האמונים להגן על שיח ציבורי תקין, העיתונאים".

החושפים הראשיים הם שוטרים, כתבה ברזילי-נהון, וכיוונה לפורום "שוטרים חשופים בצמרת", שבו, בחסות האנונימיות, "משרתי ציבור מנצלים את תפקידם והידע הנצבר במסגרת תפקידם כדי לפגוע באיש פרטי", אולם לא רק השוטרים: ב-ynet התפרסמה ידיעה על פורום השוטרים שכללה ציטוטים מלאים כשרק שמה המלא של א' נעדר ("זה הזכיר לי את התקופה הגרעינית העמומה של ישראל, כאשר עיתונאים [ש]רצו לספר על הכור הגרעיני היו מצטטים עיתונאים זרים. טוב, אז מעמימות גרעינית לעמימות מינית"). האתר news1 של יואב יצחק "שם את תמונתה של א' בידיעה נפרדת לכאורה מזו של פרשת ההטרדות המיניות (בכתבת פרומו באתר), ובקישורית בולטת לכתבת ההטרדה הופיעה תמונה מטושטשת של א'".

בטורו אתמול ב"העין השביעית" כתב משה נגבי, הפרשן המשפטי של קול-ישראל, על תופעת "האונס השני"; "הטקטיקה המגונה של חשודים בעבירות מין לנסות לנקות עצמם מהחשד באמצעות הטלת רפש במתלוננת והצגתה כמופקרת", שהיא, כדברי השופט שמגר, "לא רק בזויה מבחינה מוסרית, אלא פסולה מבחינה משפטית. הרי הסכמתה של מתלוננת לשכב עם גבר פלוני ואפילו עם שורה ארוכה של גברים אינה שוללת את זכותה הבסיסית לסרב בתוקף לשכב או לקיים מגע אינטימי כלשהו עם גבר פלמוני"; טקטיקה שלפי נגבי, העיתונאים מתרגלים באופן בולט בסיקור פרשת בר-לב.

אם כן, אאוטינג וביזוי, הכפשה וגילוי, אלו ההאשמות כלפי התקשורת על האופן שבו היא מסקרת את פרשת החשדות לעבירות מין מצד ניצב אורי בר-לב. האם גליונות עיתוני היום אשמים או חפים מפשע?

"מעריב", העיתון שאחרי שהעיתונאית הדס שטייף הפסיקה לסקר את הנושא ב"ישראל היום" הוא הנוטה ביותר לטובתו של בר-לב בסיקור הפרשה, כושל בגדול. השימוש בפועל הפסיבי "כושל" הוא רק לשם נימוס ומתוך זהירות.

על שער העיתון מתנוססת, לכל רוחבו, תמונה של א' יחד עם ראש עיריית אילת ועם ניצב בר-לב, כשהם מסיבים לשולחן בפאנל במסגרת "אחד הכנסים של הפרויקט אותו הובילה א'". הכותרת, בתוך סטמפה צהובה, היא "באותו שולחן: א' ובר-לב". בכפולה הפותחת מודפסת בגדול תמונה של א' כשפניה מטושטשות באופן מינימלי, ועמ' 4 מוקדש כולו לפרסום תמונות של א' (אחת מהן, אגב, עם השופט שמגר). האם ב"מעריב" יושבים עורכים רפי שכל המאמינים כי התמונות האלה הן סקופ עיתונאי מהדהד, או אולי מדובר בעורכים צהובי ראש שמאמינים כי זה מה שההמונים רוצים, תמונות מפוקסלות של מתלוננת על עבירת מין, או שאולי יש לנו כאן עניין עם עורכים מוטים, המשתמשים בארסנל הכלים שלהם כדי לסייע לאחד הצדדים בפרשה פלילית להעיק, להכביד ולהציק לצד האחר, שהוא במקרה זה המתלוננת?

אף אחת מהאפשרויות הללו אינה מלבבת. הפרט הבא יכול אולי לסייע בבחירת אחת מהן: "מעריב", למעשה, חושף היום את שמה של א'. התצלום המרכזי בעמ' 4 מראה את א' יושבת בפאנל כשלפניה כרטיס הנושא את שמה. בגיליון המודפס המונח לפני השם בכרטיס מושחר, אולם בגיליון האלקטרוני הזמין באתר האינטרנט nrg השם חשוף, והגיליון כבר נפוץ ברחבי האינטרנט.

עדכון (23.11): נטע ליבנה, ראש מערכת החדשות של "מעריב", מוסר כי הגיליון ובו שמה של א' הוסר מהרשת והוא אינו זמין יותר, וכי הוא פנה לאתרים שפרסמו את צילום המסך מהגיליון האלקטרוני ובו שמה של א' וביקש מהם לגנוז את הצילום וכי הם נענו לבקשתו.

"התנהלותה הבלתי מוסרית של התקשורת כרוכה גם בהפרות בוטות של החוק ושל האתיקה העיתונאית", כותב נגבי בטורו. "החוק הפלילי וגם האתיקה אוסרים לא רק את חשיפת שמה או פניה של מתלוננת, אלא גם פרסום כל פרט שעלול לסייע בזיהויה. ביוזמתו המבורכת של הנשיא הקודם של מועצת העיתונות, פרופ' מרדכי קרמניצר, נוסף ב-2003 לתקנון האתיקה איסור מפורש על פרסום עברה המיני של מתלוננת, ובעקבות תיקון לחוק שיזמה בשעתה זהבה גלאון, פרסום כזה הוא כיום גם עבירה על חוק הגנת הפרטיות".

מה חדש

ובכל זאת, מה חדש בפרשה שמסעירה את עורכי העיתונים? אתמול נחקר בר-לב במחלקה לחקירות שוטרים ונערך לו מארב (כך מתארים זאת העיתונים): בחקירה גילו לו החוקרים כי יש נגדו תלונה נוספת, של מ' (תמונתה לא מופיעה היום ב"מעריב", אולי מחר), המאשימה אותו כי אנס אותה לפני חמש שנים. בר-לב התעמת עם שתי המתלוננות והוא מכחיש כי הטריד את א' וטוען כי קיים עם מ' יחסי מין בהסכמה.

"מעריב" מקצה לפרשייה את העמודים 4-2 ("סיקור נרחב") ואת כל השער. רק בקצה העליון נשאר מקום להפניה פטריוטית שעניינה מירוץ גולני, ובתחתית הדף רצועה צרה המפנה לידיעה על אישור הכנסת חוק "משאל עם על החזרת הגולן או מזרח ירושלים". מראה השער מעלה על הדעת את האפשרות כי ב"מעריב" לוקים באובססיה. כותרת השער, "תפרו לי תיק", המודפסת באותיות ענק ממש, מספקת לה הסבר.

ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום" בר-לב עדיין בכותרת הראשית, ב"הארץ" הוא כבר ניגף מפני עניין אולי חשוב יותר: "הכנסת אישרה חוק המחייב משאל עם בנסיגה משטחים ריבוניים" (אגב, ב"מעריב", העיתון הפטריוטי, משתמשים במושג הסמולני "החזרה", בעוד שב"הארץ" מקפידים על "נסיגה". עוד עדות לכוחה של הרשלנות על האידיאולוגיה).

הכותרת ב"הארץ" היא "מתלוננת נוספת נגד בר-לב: חשוד שכפה עליה יחסי מין". ב"ידיעות אחרונות" הכותרת היא "החשד: אונס", וכותרת הגג היא "מסתבך והולך: התפתחות דרמטית בחקירת ניצב בר-לב בעקבות תלונתה של אשה נוספת". "ניצב בר-לב נחקר בחשד לאונס של מ'", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", מתחת לכותרת הגג נכתב: "בר-לב: 'הכול היה בהסכמה, לא כפיתי עליהן כלום'".

עוד פרטים: ב"ידיעות אחרונות" מדווחים בהרחבה יחסית על כך שעורכת-הדין של בר-לב היא אירית באומהורן, מי שהיתה פרקליטה במחוז ירושלים והתובעת בתיק נגד הנשיא לשעבר משה קצב, שנאשם בעבירות מין. באומהורן פרשה מתפקידה כשהיא מוחה על התנהלותו של פרקליט המדינה בניהול התיק. עוד ב"ידיעות": "שתי המתלוננות מכירות זו את זו דרך חברה משותפת, אך טוענות שלא דיברו כבר ארבע שנים ומכחישות כי תיאמו גרסאות נגד בר-לב".

הפרס היומי לציטוט המבחיל מפרשת בר-לב מגיע ל"מקורב לבר-לב", המצוטט ב"ידיעות אחרונות" על-ידי ירון דורון וטובה צימוקי: "האיש אוהב נשים, מה לעשות?". ויש המשך: "אבל מכאן ועד למעשים פליליים אין כל קשר. כל הטענות על תקיפה אינן נכונות. את מ' הוא בקושי זוכר. אין כאן שום בעיה חוקית. מקסימום בעיה עם אשתו". ויש עוד: "המטה הארצי ספוג בתרבות הזו, של חיזור אחרי נשים. כמו בתרבות של מועדוני אחווה באוניברסיטאות".

"נורמות ההתנהגות בכל מה שנוגע להטרדות מיניות במקומות העבודה בישראל השתפרו בשנים האחרונות פלאים", כתב אתמול נחום ברנע ב"ידיעות אחרונות".

"המאבק הזה לא נגמר, כמובן, אבל אסור להתבלבל: א' היא לא מקרה הבוחן", הוסיף. א' לא? ומה עם מ'? במקרים כאלה, מלמדת אותנו ההיסטוריה, אנחנו צפויים למתלוננות נוספו. עוד מקרי בוחן. "יהיו עוד מתלוננות, ניצב בר-לב גמור", מבשרת כותרת בעמ' 4 של "ידיעות", ציטוט של א'.

הצהרתי וריק מתוכן

במדור הדעות של "הארץ" כותב שלמה אבינרי על השינוי בגישת טורקיה כלפי ישראל, שהוא "חלק משינויים מקיפים יותר במדיניות החוץ שלה, שאותם ניסח שר החוץ אהמט דבוטולו". דבוטולו נסוג מהגישה של "ארץ מוקפת אויבים" שהיתה מקובלת על מנהיגי טורקיה והביאה לחיזוק הצבא, ההתקרבות לאירופה ורדיפת הכורדים, "ופיתח במקומה תורה שלפיה על טורקיה לפעול לפירוק הקונפליקטים באזור, מפני שהמבנה המורכב של החברה הטורקית עשוי להפוך סכסוכים חיצוניים לסכסוכים פנים-טורקיים". כך נוצרה מציאות של צבא מרוסן, פתיחות כלפי מיעוטים ונסיונות לתווך בקונפליקטים אזוריים.

"אולם מדיניות המבוצעת בצורה קיצונית עשויה להוביל, דיאלקטית, לתוצאות הפוכות. חיפוש פשרה בסוגיית הגרעין האיראני הוא דבר אחד, יצירת ציר איראני-טורקי-ברזילאי אנטי-אמריקאי היא עניין אחר, כמו גם הצבעה במועצת הביטחון בניגוד לעמדת וושינגטון. ביקורת כלפי מדיניות ישראל בשטחים היא עניין אחד, אך ההשתלחויות בה – בעקבות המשט – הן עניין אחר".

הניתוח הזה מוביל את אבינרי לקרוא למתן "פיצויים להרוגי המשט", ככותרתו של הטור, כדי "להקהות מעט את עוקצה של האיבה הנוכחית", "להציב טריז מסוים בין הממשלה לבין משפחות ההרוגים" ולעודד גורמים המתנגדים למדיניות הרשמית.

במדור הדעות של "הארץ" מתפרסם עוד מאמר העוסק ביוזמות שהן אמצעי ולא מטרה בפני עצמה: יערה שפירא, חברת מועצת התלמידים בתיכון עירוני ד' בתל-אביב, כותבת טור נפלא על "אמנת הילדים", מיזם יחצני של עיריית תל-אביב. "לא במקרה האחראי לאמנת הילדים והנוער איננו 'מינהל החינוך והתרבות' של העירייה, אלא 'מינהל התקשורת וההסברה'. אין מדובר במסמך חינוכי, אלא במסמך המנצל חלק מתקציב ה'הסברה' העירוני", כותבת שפירא לפני שהיא מפרטת את חסרונותיה של האמנה (ש"ידיעות אחרונות", ופובליציסט הבית שלו יאיר לפיד, משתדלים לעודד ולקדם).

"אין מדובר באמנה בשום מובן שיש למלה הזאת. אמנה היא סוג של הסכם. לעומת זאת, המסמך התקשורתי של העירייה הוכתב על-ידי צד אחד בלבד [...] כשהחלה להישמע ביקורת ציבורית על האופן החד-צדדי שבו חובר המסמך, יזמה העירייה מהלך שבו 12 נציגי תלמידים מהעיר (ואני בתוכם) התכתבו בצ'ט עם ראש העיר בנוגע לאמנה ולתכניה. חילופי הדברים האלה היו הכל חוץ מדיאלוג חופשי. העירייה לחצה על בתי-הספר לוודא שמשתתפי השיחה מחמיאים לראש העיר ונמנעים ממתיחת ביקורת עליו ועל המסמך. [...] העירייה נקטה גישה דומה באתר אינטרנט שפתחה [...] כל ההערות שהעלה הציבור באתר נדחו, ובאמנה לא הוכנס אפילו שינוי קל שבקלים.

"מבחינת התוכן, ברור שאמנת זכויות הילד היא מסמך הצהרתי וריק מתוכן. היא מטילה על הילדים חובות בלבד ואינה מותירה בידם זכויות כלשהן. [...] אין דבר 'מעשי' פחות מאשר אמנה שתוכנה עמום במתכוון וששום גוף איננו מופקד על יישומה. מדובר בשיממון גמור של מלל חגיגי, עמום וחסר פשר. לאמירות ערכיות יש משמעות רק אם הן אינן מובנות מאליהן. טוב ויפה לומר שצריך לכבד את כל בני-האדם או שכדאי לשמור על הסביבה, אבל איש אינו מתנגד לאמירות האלה ולכן לא ברור מדוע יש לכלול אותן במסמך שמתיימר לעצב ערכים ונורמות".

ושפירא מסכמת: "על המחנכים להסביר שבניגוד למה שחושבים מומחים לשיווק ולהסברה, אמנה היא מסמך המבוסס על דיאלוג, ולא על הכתבה, על כנות ולא על מראית עין. יש לחנך לכך שזכויות ניתנות לבעלי רצון חופשי ושערכים הם עניין להכרעה בין חלופות ולא לסיסמאות מקושטות".

נמוך מים המלח

"תמלוגי ים המלח הם כסף שולי", נכתב בכותרת הראשית של "כלכליסט", ציטוט מראיון של רויטל חובל עם מנכ"ל החברה-לישראל ניר גלעד, ש"לא מרגיש צורך להתנצל. התמלוגים החסרים? 'שולי יחסית לבעיה המרכזית – מפלס בריכת האידוי שיציף בשלב מסוים את המלונות'. התיקון לחוק עידוד השקעות הון? 'זו אפליה'", כדבר כותרת המשנה.

כותרת הראיון עצמו, בכפולת העמודים 6–7, היא "אנו לא מתנגדים להעלאת התמלוגים". "לטענת מנכ"ל החברה לישראל ניר גלעד, חברתו פנתה כבר ב-2009 למדינה בנושא העלאת שיעור תמלוגי ים-המלח, אך דבר לא נעשה וכי כעת הנושא יעבור לבוררות. לדבריו, התיקון לחוק עידוד השקעות הון שנמצא בדיונים בכנסת הוא 'חוק מפלה'. מעניין התמלוגים החסרים בגובה 11 מיליון דולר הוא אינו מודאג: 'אם חושבים שזה פלילי, שילכו למשטרה'", נכתב בכותרת המשנה.

הכפולה הבאה ב"כלכליסט" מוקדשת לפרשת השחיתות בקופת-חולים מאוחדת. "בגיל 27 נהפך שמואל מועלם ליו"ר הוועד הארצי של קופת-חולים מאוחדת", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של הדס שפר. "יכולתו לדאוג לחבריו ולעובדי הקופה הביאה אותו לראשות הפירמידה, גם שם 'הוא לא הזניח או זרק אף אחד'. כך מצליח מנכ"ל מאוחדת לשרוד בתפקידו למרות הדו"ח המטלטל של מבקר המדינה על המתרחש בקופה". כותרת הכתבה היא "מועלם שמר על העובדים, עכשיו הם שומרים עליו".

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך, כתב המדיה של "גלובס", הוא עיתונאי חרוץ מאוד, עובדה שציינתי כאן לא פעם. גם ב"גלובס" וגם ב"מעריב", מקום עבודתו הקודם, הוא בלט בשפע הידיעות שסיפק לעיתון מכל השדות שמרכיבים את התחום שהוא מסקר. אתמול התברר כי "חרוץ" היא מלה קטנה מדי לתיאור כשרונותיו העיתונאיים של אברבך. מדויק יותר יהיה לכתוב "קוסם"; ב"גלובס", באתר ואחרי כן בעיתון המודפס, התפרסם דיווח שלו על רב-שיח בנושאי הסברה בכנס העיתונות באילת. זאת בשעה שבמקביל לרב-שיח הזה התקיים רב-שיח אחר, בנושא שיטות מדידת רייטינג, שאברבך לא סתם שהה בו: הוא הנחה אותו.

כל זה, כמובן, יכול להיות לא בעייתי בכלל. גם כאן, באתר "העין השביעית", דיווח אורן פרסיקו על הרב-שיח בנושאי הסברה בלי שישהה באילת: הוא צפה בשידור החי מהכנס המשודר ברשת. דיווח כזה יכול להיות מספק ביותר. למעשה הדיווח של פרסיקו היה מספק כל-כך שאברבך החליט להעתיק חלק ממנו, כולל הציטוטים המתורגמים מאנגלית של כתב ה"ניו-יורק טיימס" איתן ברונר, וכעת מתפרסם באתר "גלובס" ובגיליון המודפס טקסט של אורן פרסיקו שחתום עליו לי-אור אברבך. קוסם.

וזה לא כל הקסם. בדרך מ"העין השביעית" ל"גלובס" הצליחו, מעשה קסמים, להשמיט ממנו מלים מסוימות. למשל, המשפט הבלתי נשכח "אחת הבעיות הכי גדולות שלנו היא שאנחנו דמוקרטיה", שאמרה לילך סיגן, עיתונאית, סופרת ועורכת ב"גלובס" ובין השאר העורכת של אברבך ומי שאחראית, בתפקידה זה, על הדרך שעושים הטקסטים שנשלחים מאברבך אלי פרסום (אם תרצו, החוליה החסרה). אם כן, יכול להיות שיש כאן קסם גדול אף יותר: יתכן שאברבך כלל לא ידע שהוא העתיק טקסט מ"העין השביעית".

"הדוגמנית ריבי טל בדרך להגשת מבזקים בחדשות 2", מבשרת כותרת על שער "המגזין" של "מעריב". "מתחרות מלכות היופי לחדשות ערוץ 2?", שואל פתיח הידיעה של ערן סויסה, כאילו מדובר בשני עולמות מקבילים.

על שער "ידיעות אחרונות", פרומו: "ביום שישי הקרוב במוסף '7 לילות'", "תבשיל עם ריח רע", "הנושים שהוא חייב להם מיליונים, הדרכים היצירתיות שבהן הוא מתחמק מתשלום, בת זוגו לשעבר שחייה נהרסו, הטענות הקשות מצד שפים שעבדו איתו. הפנים האמיתיות של משורר האוכל וכוכב התוכנית 'מאסטר שף', איל שני" (גבי בר-חיים וצח שפיצן).