התובע מודיע על חשיפת פרשת השחיתות בניו-ג'רזי (צילום מסך, CNN)
שלשום היתה פרשת השחיתות בארה"ב, שבה מעורבים יהודים, לכותרת הראשית של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". "הארץ" בחר לעסוק בכותרתו הראשית בעניינים מדיניים. היום נעלם סיפור הפלילים האמריקאי-יהודי מכותרות הטבלואידים, ו"מעריב", "ידיעות" ו"ישראל היום" מדגימים את חיבתם הידועה לרצח ילדות קטנות ומקדישים את הכותרת הראשית או כמעט את השער כולו לפרשת הרצח בשרון. "הארץ" הוא היחיד ששומר על שפיות ודוחק את הידיעה לתחתית השער; הכותרת הראשית שלו: "קלינטון: ההסכם על הפסקת הבנייה בהתנחלויות קרוב". כותרת המשנה עוסקת בסיפור האמריקאי: "האף.בי.איי: הרבנים הלבינו עשרות מיליוני דולרים".
דירטי דיל
שלשום סיפקו "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" דיווח ראשוני ומבולבל על פרשת השחיתות במדינת ניו-יורק, כשהם מתייחסים אליה כאל פרשה הנוגעת לקהילה היהודית-סורית שמקום מפגשה היה בעיירה דיל. היום דוחקים אותה שני העיתונים לעמודיהם הפנימיים, ואילו ב"הארץ" וב"דה-מרקר" היא מקבלת טיפול נרחב.
הכתבה המרכזית של "דה-מרקר" המטפלת בסיפור, הפרושה על פני שלושת העמודים הפותחים, מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס". לפי הכתבה, מדובר בשתי פרשיות שונות שהקשר ביניהן הוא רק הסוכן שחשף אותן. הסוכן המשטרתי – בעל כורחו – הוא שלמה דואק, בנו של רב בית-כנסת חשוב בניו-ג'רזי בשם יצחק דואק. דואק ג'וניור הסתבך בעסקאות נדל"ן כושלות, ונתפס כשהפקיד צ'ק מזויף על סך 25 מיליון דולר. ה-FBI עצר אותו, והוא הפך לסוכן תמורת ביטול ההאשמות נגדו (כנראה).
דואק הלבין, לבקשת החוקרים, סכומי כסף גדולים "דרך רבנים וחברים בקהילה היהודית של יוצאי סוריה בברוקלין ובעיירה דיל, בה יש לרבים מהם בתי קיץ". הפרשה השנייה נוגעת ל"שחיתות פוליטית ותשלומי שוחד, ומעורבים בה אישי ציבור, מרביתם מג'רזי סיטי והובוקן, שבהן קצב פיתוח נדל"ן מהיר במיוחד בשנים האחרונות". בין אישי הציבור גם שלושה ראשי ערים.
דפנה מאור קושרת בטור פרשנות את השחיתות בניו-ג'רזי (היא לא שוכחת להזכיר את "הסופרנוס") לביזור הגדול של השלטון המקומי שם, ומשבחת את הרפורמה (שלא יצאה לפועל) של נתניהו – איחוד רשויות מקומיות בישראל. טבלה ב"דה-מרקר" מסכמת את החשדות בפרשה: סחר באיברים (לוי יצחק רוזנבאום), הלבנת כספים (הרבנים אדמונד נחום ושאול קסין – או קצין – רבני בתי-הכנסת בדיל ושערי-ציון בברוקלין), שוחד (עשרות פוליטיקאים ופקידים).
בעמ' 10 ב"כלכליסט", כותרת משנה לידיעה: "הדי פרשת הלבנת ההון על-ידי עמותות צדקה בארצות-הברית מגיעים גם לארץ, וביום שישי כבר החלו רשויות אכיפת החוק בישראל לבקר בגופים פיננסיים חרדיים. במקביל נחשפת עוד שיטה שבה יכלו החשודים להלבין לכאורה את ההון באמצעות מנגנונים מבוססי אמון".
ב"דה-מרקר" מקדישים ידיעה להיבט ישראלי נוסף – "מנפגעי הפרשה: ישיבות ספרדיות בישראל יפסידו תרומות בסך מיליוני דולרים". ב"ידיעות אחרונות" מפרטים. "כך הולבנו הכספים", נכתב בכותרת ידיעה בעמ' 16, "בעל עסק תרם למוסדות, הזדכה במס וקיבל בחזרה את רוב הכסף במזומן. הרבנים והמתווכים התחלקו בשאר". הציטוט הפותח את הידיעה של ניסן שטראוכלר הוא "התפיסה הרווחת בקהילה היהודית בארצות-הברית היא שמותר לדפוק את הממשל ולהעלים כספים כי הם גויים, ואז למעשה אין בעיה של עבירת גזל". עוד קושר "ידיעות אחרונות" את אריה דרעי לרבנים החשודים בהלבנת כספים.
ב"מעריב" מספר צח יוקד כי כשהגיע לישיבה בדיל, נהגו בו יושבי המקום באלימות והודיעו לו כי הם אינם מעוניינים בנוכחות עיתונאים.
חרדים מהחרדים
תמונתו של הרב קצין (קסין?) על שער "הארץ" אינה האזכור היחיד של יהודים חרדים על שערי העיתונים היום. הכותרת הראשית של "כלכליסט" היא ציטוט של פרופ' עומר מואב, "ראש הפורום הכלכלי המייעץ לשר האוצר": "החרדים יביאו על עצמם כליה ואולי יהרגו אותנו בדרך".
היציאה של הפקיד נגד החרדים אינה המעניינת, אלא הבחירה של עורכי העיתון לשלוף דווקא אותה, מבין שלל אמירות בעלות פוטנציאל פרובוקציה זהה, ולהפוך אותה לכותרת ראשית. אחרי שבועות ארוכים של התפרעויות חרדיות, ואחרי לפחות שתי פרשיות שחיתות כלכלית חמורות במגזר החרדי (1, 2), ואחרי שמסתמן כי כספי תרומות חרדיות היו חלק מתרמית של הלבנת כספים – ייתכן שעורכי העיתונים בישראל מרגישים קצת כמו הגויים האלה מאמריקה.
למה?
כאמור, טבלואידי ישראל בחרו כסיפור המוביל ברצח נועה גולדרינג בת השלוש בידי אביה. "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מכסים את השער בתמונות הילדה הקטנה והאב הרוצח. כך גם ב"ישראל היום", שם הנפח המוקדש לתמונות הסחטניות על השער מצומצם יחסית, בגלל מודעה למטהרי מים. ב"מעריב" משאירים מקום בשער לסיפור חשוב אחר: ביקורם של ראש הממשלה ורעייתו את בנם בבסיס הצה"לי שבו הוא שוהה ("שלושה ימים בלבד אחרי הגיוס").
אצלנו כתב חנוך מרמרי על סיקור העיתונות את יאיר נתניהו ("יאיר נתניהו התגייס, העיתונות מתבקשת לשחרר"): "התקווה היא שעכשיו יניחו לנו ולו – לפחות בשלוש השנים הבאות. שלא יטרידו אותנו בשום סיפור על ריתוק, אובדן ציוד, קידום, דייט מוצלח או על כל שטות אחרת. אני הולך לישון בעניין הזה, ומבקש שלא יעירו אותי, אלא אם יחטוף טנק ויחנה אותו באין עצירה באזור המועדונים בשישי בלילה, כשבפיו סיגריה בוערת ובידו פחית דלק".
העיתונים לא קיבלו את עצתו של מרמרי. הם היו טרודים מדי; לא כל יום מזדמנת להם פרשיית רצח מזוויעה שבעזרתה יוכלו לכבוש את סדר היום בצורה מכוערת ונצלנית. זה קורה רק פעם בשבועיים-שלושה.
ענייני כלכלה
אחת הכותרות היום על שער "כלכליסט" מודיעה: "לראשונה מאז קום המדינה: צניחה ביצוא". על חצים אדומים מודפסים כמה מהנתונים: "ציוד חשמלי – מינוס 36%, יהלומים – מינוס 55%, מוצרי מתכת – מינוס 56%". ובסך-הכל: היצוא צנח ב-34% במחצית הראשונה של השנה – 22 מיליארד דולר בלבד. עיקר הפגיעה ביצוא למדינות מערב אירופה. על הידיעה מוטבעת החותמת "בלעדי". כיצד הנתונים האלה בלעדיים? הם הגיעו "מניתוח שערכו במכון היצוא ובהתאחדות התעשיינים עבור 'כלכליסט'".
כל הכבוד ל"כלכליסט" על הבלעדיות, אך מדוע מכון היצוא והתאחדות התעשיינים עושים ניתוחים רק עבור קוראי "כלכליסט" ולא עבור כלל קוראי העיתונים? ייתכן כי הלך הרוח הזה יכול להסביר את הירידה ביצוא.
"סטנלי פישר עתיד להשאיר מחר את הריבית ללא שינוי", כך כותרת הידיעה של אמנון אטד ב"כלכליסט" (לצדה של הידיעה הזו מודפסת ידיעה של אותו כתב, בעלת כותרת בלתי נשכחת: "המלחמה הכלכלית בפשע המאורגן תחל אחרי החגים"). וב"עסקים" של "מעריב" "מסתמן: הריבית תעלה בספטמבר" (יוסי גרינשטיין).
רפורמת הקרקעות
ביום שישי הקדיש "דה-מרקר" את השער האחורי שלו וכפולת עמודים לסיקור תומך ונלהב של המתנגדים לרפורמה במינהל מקרקעי ישראל, שנתניהו נכשל מלהעבירה בכנסת בשבוע שעבר. בימים שלפני כן בחרו העיתונים לעסוק בעיקר בתככים הפוליטיים שסביב הרפורמה, ולא ברפורמה עצמה. היום מציע העיתון על שער "24 שעות" טקסט מתקן: "אחת ולתמיד, מה הרעיון מאחורי רפורמת הקרקעות בישראל?".
ברם, הכתבה של עופר פטרסבורג אינה מציעה מדריך עיתונאי לסוגיה, אלא את נקודת מבטו של אחד הצדדים (במקרה הזה, של תומכי הרפורמה) כאילו היתה ראי הכל: "ירון ביבי, מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל ומי שאמור לעמוד בראש הרשות החדשה, עונה לכל השאלות הקשות וטוען: הרפורמה תאפשר לי לעצור את הטייקונים מלהשתלט על הקרקעות".
הקוראים לאו דווקא יוצאים נשכרים, חוץ מקורא אחד – בנימין נתניהו. גם הדיווח בעיתון בשבוע שעבר על הכישלון הקואליציוני בכנסת היה יחסית אוהד לנתניהו. האם ניר חפץ, הבכיר מ"ידיעות אחרונות" שהפך לראש מערך ההסברה של נתניהו, מפעיל את קשריו בעיתון הנפוץ במדינה, או שמדובר בנטייה המיוחסת ל"ידיעות אחרונות", לגלות סימפטיה למי שבשלטון?
על שער המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מבטיחה הכותרת הראשית: "ועכשיו: רפורמת המרפסות הגדולה". כותרת המשנה: "לא הלך עם הקרקעות? ראש הממשלה מסתער על הרפורמה בבנייה, שאמורה לקצר את הזמן שלוקח לבנות בית ולסגור מרפסת. השלב הראשון: הזמין נציגים של נוחי דנקנר, לב לבייב, ארגונים ירוקים ופעילים חברתיים לייעץ לו".
ערוץ 10
כותרת ידיעה (מחצית עמ' 8) ב"כלכליסט" – "היממה הגורלית: מאמצים של הרגע האחרון להצלת ערוץ 10". מחר אמורה הרשות השנייה לפרסם את המכרז להפעלת הערוץ. אי-הארכת הזיכיון הקיים היא שגרמה למחול השדים הנוכחי סביב הערוץ. כמובן שהמשפט האחרון אינו נכון, או לפחות נכתב מנקודת ראותם של בעלי המניות הנוכחיים בערוץ 10. מחול השדים החל עם אי-נכונותם של בעלי המניות לעמוד בהתחייבויות הכספיות שנטלו על עצמם כלפי המדינה וכלפי היוצרים, ואי-נכונות זו היא שהביאה לכך שהזיכיון לא יוארך, אולי (אחרי שהוארך פעמיים בעבר, למרות התנהלות דומה של בעלי המניות).
לפי אמיר טייג ומיטל זדה, הפערים בין ערוץ 10 למשרד האוצר עומדים כעת על 12 מיליון שקל. גורם עלום שם המצוטט בכתבה מטיל על יוסי מימן, הבעלים העיקרי של ערוץ 10, את האשמה בכישלון המסתמן של המשא-ומתן. אולי כדי לאזן את הדברים, קובע הכיתוב לתצלום של מימן: "הסכים במשך שנים להפסיד מיליוני שקלים בלי להתערב בניהול הערוץ". בכל מקרה, עיקר הביקורת בידיעה מופנה לרשות השנייה, בין היתר בגלל הטענה הלא לגמרי נהירה של כתבי "כלכליסט" כי קבעה חוב גבוה מדי לערוץ.
היום מאשים רביב דרוקר בבלוג שלו את עורכי וכותבי "העין השביעית" כי התעלמו מכך ש"ידיעות אחרונות" מתעלם, לטענת דרוקר, מהמשבר בערוץ 10: "אם הזיכרון שלי עוד עובד, אז היתה ידיעה אחת קטנה על ההחלטה של יוסי מימן להפסיק להזרים כספים לערוץ ועוד טור מרושע ומכוער של גדעון עשת שהשווה את בעלי המניות של הערוץ ל'גנבים'. חוץ מזה, כלום. לא מעניין".
אם הזיכרון שלי עוד עובד, הכיסוי של "ידיעות אחרונות" את המשבר בערוץ לא היה שונה מאוד מזה של העיתונים האחרים. במקום לחפש תיאוריות קונספירציה, הייתי מציע הסבר פשוט יותר: העיתונים הפקידו את סיקור העניין הזה בידי המוספים הכלכליים שלהם. כך למשל עיקר הסיקור ב"הארץ" של המשבר בערוץ 10 היה ב"דה-מרקר". ב"מעריב", אם אני זוכר נכון, הוא הודגש ב"עסקים", ועורכי "ידיעות אחרונות" השאירו אותו ל"כלכליסט". זה הסבר ראשוני; קביעה מוחלטת בעניין תדרוש בדיקה יסודית.
אייפון
האם העיתונות מריחה בהלה ודולקת בעקבותיה, או שמא היא נסחפת ברגליים מפרפרות עם גלי הבהלה כשזו מתפרצת, או שאולי העיתונות היא שהוגה, יוצרת ומעצבת בהלה? נדמה כי חוקרי עיתונות יוכלו להשתמש בסיקור העיתונאי של שיווק האייפון בישראל כבמקרה מבחן.
אייפון הוא מכשיר סלולרי מבית אפל, שהיה להצלחה עולמית. גם בארץ, אף שאינו נמכר כאן, מחזיקים עשרות אלפים במכשיר. כך לפחות לפי "הערכות". החידוש שבמסך המגע ובתכונות אחרות של האייפון זכה כבר לחיקויים רבים. האייפון עצמו, היה מי שטען, מפגין ביצועים שאינם משובחים כלל וכלל בפונקציה אחת מבין הרבות שהוא מציע: זו הנוגעת להיותו מכשיר טלפון. למרות זאת, כפי שנכתב היום ב"ממון", המכשיר הוא הנמכר ביותר של אפל, יותר ממכשירי האייפוד וממחשבי המקינטוש.
כך או כך, ההסכם שאליו הגיעו שלוש חברות הסלולר הישראליות (כשסלקום מצטרפת באיחור קטן) עם חברת אפל לשיווק המכשיר בארץ קיבל כיסוי נרחב בעיתונות הכלכלית והגיע גם לעיתונות הכללית. אחרי שהסאגה הזו הסתיימה (והיא נמתחה על פני כתבות לא מעטות), העיתונים אינם מחכים לבואו של הדבר האמיתי ומכינים את הקרקע בכתבות מקדימות.