מא' –
פרשת אורי בר-לב דעכה, בינתיים, ופינתה מקומה לסיפור הרקע שלה: מינוי המפכ"ל החדש. "השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ' ייפגש היום עם חמישה ניצבים. מסתמן: המפכ"ל הבא יוכרז מחרתיים", מבשרת כותרת משנה לידיעה של ירון דורון ב"ידיעות אחרונות". ב"מעריב" מספקים נועם שרביט ואבי אשכנזי הערכות מעורפלות עוד יותר (תחת הכותרת "מחר: בר-לב ייחקר בחשד לאונס"), כך גם ב"ישראל היום" (איציק סבן, "אהרונוביץ': יש לי מועמד").
ב"הארץ" מצמצם אמיר אורן בידיעה על השער, לצד הכותרת הראשית, את מספר המועמדים לשניים: "מסתמן: שחר איילון ויוחנן דנינו הם המועמדים הסופיים למפכ"לות". אורן מזכיר כי "בכנסת ובממשלה מייצג אהרונוביץ את סיעת ישראל-ביתנו, בראשות שר החוץ אביגדור ליברמן, שהמשטרה המליצה להגיש נגדו כתב אישום".
בטור צד בעמ' 3 ב"הארץ" מדווחים גם תומר זרחין ויניב קובוביץ על החקירה הנוספת הצפויה לבר-לב. החקירה הזו היא האזכור היחיד היום בעיתונים לפרשה. בבלוג שלה, "קרוא וכתוב", כותבת נעמה כרמי על סיקור הפרשה ב"הארץ", שתמך באופן מובהק באורלי אינס, וקושרת את הדברים לפרשת יצחק לאור:
"עיתון הקורא למאבק בהטרדות מיניות – ראוי שיבוא למאבק בידיים נקיות. במקרה של האתרוג הפרטי שלו, נשמעו טענות מפי נשים לא מעטות. אחת מהן יצאה אף היא לאור ונחשפה בשמה, ואף הגישה תלונה במשטרה. לנו, מר שוקן, לקוראים ולקוראות, מגיעה תשובה. הכיצד יוצא עיתון הנאורות בכותרת ראשית המשבחת את אינס – גם שם עדיין לא הוכח דבר בבית-משפט, כזכור – ובה בעת ממשיך לתת טורים, ומשכורת, למי שהושמעו נגדו טענות לא פחות חמורות?".
"לשרים נחוץ נוהל, שיהיה מעוגן בהחלטת ממשלה ובהוראת היועץ המשפטי, לבירור מוקדם של מצאי השלדים בארונות של מועמדים לתפקידים הבכירים ביותר", מפנטז אמיר אורן במדור הדעות של "הארץ". אורן מציע שאלון מפורט, הצהרות על הון, נכסים וניגוד עניינים ובדיקת פוליגרף כחלק מהנוהל. ומה ישאלו בפוליגרף את המועמד המכובד לכיסא הרמטכ"ל או המפכ"ל? האם חיברת מסמכים מזויפים במטרה לפגוע בקולגה? האם קיימת יחסי מין עם קוסמטיקאיות אחרי שהחדרת לכוסן סם אונס?
– ועד ת'
"בשונה מהמירוץ לתפקידי הרמטכ"ל והמפכ"ל – ראש המוסד החדש תמיר פרדו מונה לתפקיד בלי שליפות סכינים", קובעת כותרת גג באחת מכפולות העמודים שמקדיש "ידיעות אחרונות" לנושא. מינויו של פרדו לראשות המוסד תופס את הכותרות הראשיות בעיתונים כולם: "הראש החדש" ב"ידיעות" וב"מעריב", "ראש המוסד החדש: תמיר פרדו" ב"הארץ" ו"האיש הנכון במקום הנכון" ב"ישראל היום", ציטוט של "הצמרת הבטחונית".
שלמה צזנה, מי שמביא לקוראי "ישראל היום" את הציטוט של "הצמרת הבטחונית", היה מי שדיווח ביום שישי האחרון כי "בבורסת השמות מהמרים רוב השרים והפקידים המדיניים בירושלים על מינויו של ראש השב"כ, יובל דיסקין, לתפקיד" (כך הימר גם דן מרגלית, המקורב לברק, מי ששוטם את ת', כך על-פי הפרשנים, בשל מעורבותו בהדלפת מסמך גלנט-הרפז. לעומתם קלע דווקא אמיר בוחבוט מ"מעריב", שהימר על פרדו).
מה כותבים בעיתונים על המינוי? הרבה דברים. כפולה ב"ישראל היום", שתיים ב"ידיעות אחרונות", שלושה עמודים ב"מעריב" ועמוד ב"הארץ". "פרדו, בן 57, נחשב לאיש מבצעים מוערך ביותר", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "הארץ", המציינת גם כי עד לאחרונה היה פרדו סגנו של מאיר דגן (ראש המוסד היוצא). התואר "איש מבצעים" חוזר בווריאציות שונות בעיתונים השונים אצל הפרשנים השונים, החוזים כי כהונתו תעמוד בסימן זה ומקבלים אותו בסבר פנים יפות.
במדור הדעות של "מעריב" כותב עמוס גלבוע על תפקיד בכיר אחר במערכת הבטחונית, ראש אמ"ן, שגם הוא נכלל לא מזמן בקלחת המינויים (אביב כוכבי החליף את עמוס ידלין). גלבוע כותב על "הטרגדיה הקשורה בתפקיד": "כמעט כל הצלחותיו של ראש אמ"ן נשארות חסויות. לעומת זאת, מרבית הכשלונות זוכים לתהודה עצומה ולגל של בוז כלפי המודיעין הכושל. לא רק זאת, אם המודיעין התריע על כוונה לביצוע פעולה עוינת וגרם לאויב לבטלה – מיד גוערים בראש אמ"ן שנתן התרעת שווא וגרם לבזבוז משאבים. ומה יעשה ראש אמ"ן שדבריו בוועדת חוץ וביטחון סולפו ועוותו לחלוטין בתקשורת, ולכן 'חכמי הפרשנים' צוחקים עליו, מתוך הפגנת 'ידענות'? קשים חיי אדם בתפקיד הזה, אך אין מאתגרים מהם".
ועוד מינויים: דוד זקן מונה למפקח על הבנקים ויחליף את רוני חזקיהו, מדווחים העיתונים הכלכליים. "דה-מרקר", שהקדיש לאחרונה את עמוד השער שלו לעוד מינוי חדש, ברי בר-ציון, שמונה למחליפו של שמואל הולנדר בתפקיד נציב שירות המדינה, מקדיש היום לבר-ציון ידיעה בעמ' 18: "המבקר בודק 'ערימה של תלונות' נגד מינוי בר-ציון" כותרתה.
חדוות הסוד
עפר שלח כותב במדור הדעות של "מעריב" על תדרוכים צה"ליים לעיתונאים המוגדרים "רקע עמוק", כלומר, לא לציטוט ולא לייחוס, קובע כי "למעט נושא אחד או שניים, רוב הדברים היו זהים למה שאומרים נציגי צה"ל גם בגופים הרשמיים – בעיקר ועדת החוץ והביטחון" (שאין התחייבות עיתונאית לא להשתמש בחומרים שהודלפו מהם), מוסיף וקובע כי "את רוב התובנות, אגב, יכול לגבש כל אזרח מתעניין שיש לו זמן וידע וגישה לאינטרנט", ומסכם: "וזהו, עושה רושם, גם תוכנם של רוב הדברים המתפרסמים מתוך הר המידע של ויקיליקס".
לדברים האלה, שכמותם נכתבו אתמול לא מעט (בעיקר ב"הארץ"), מוסיף שלח את המשפט היפה הבא: "מה כן יש פה? בעיקר גילויים של סגנון וחדוות הסוד [...] והחשיבות שמקנה החותמת 'סודי ביותר' אפילו למסמך שגרתי". התובנה הזו לא הגיעה לאוזניהם של העורכים של שלח (ואולי להפך, כן הגיעה), והם מדפיסים היום על שער העיתון את הכותרת "הסודות החדשים" (כולל הכיתוב הבלתי נמנע "סערת ויקיליקס").
הגילויים החדשים מהמסמכים, הממשיכים להיחשף, מקבלים היום מקום לא מרכזי בשערי כל העיתונים, למעט "ידיעות אחרונות". מה בגילויים? "הארץ": נתניהו ביקר בחריפות את התנהלות צה"ל במלחמת לבנון השנייה"; "נתניהו: ישראל טיפטפה כוחות מול כוונות חזבאללה". וב"מעריב": "ישראל האשימה את טורקיה בסיוע לתוכנית הגרעין האיראנית בידיעתו של ארדואן", נכתב בעיתון, ומיד אחר-כך: "במברק אחר טוען דיפלומט ישראלי כי הדברים לא הובנו כהלכה". נו, באמת. כותרת אחרת: "נתניהו השמיץ את אולמרט". הולד דה פרס.
ב"גלובס" כותב מתי גולן: "אני קורא את הגילויים היוצאים מאתר ויקיליקס, ומתקשה להתרשם יותר מדי, או אפילו בכלל. ההדלפות נראות ונקראות כמו כותרות מעיתון ישן. [...] המון חומר שרובו מתאים למדורי רכילות. מנהיג כזה אמר על מנהיג אחר דבר כזה או אחר? אני קורא אצל פרשנים שונים שזה חומר מביך, תרשו לי להטיל ספק בכך.
"סיפור ויקילקס הוא גדול בעיקר בגלל יחסי-ציבור טובים שהתקשורת עשתה לאתר ההדלפות הזה. כבר חודשים מכינה התקשורת העולמית את הציבור לגילויים מרעישים שיזעזעו את אמות ספיה של האנושות. ארה"ב תרמה את שלה כאשר מיהרה להזהיר מדינות בעולם מפני הפרסומים. ואולי וושינגטון בכוונה הגדילה את הציפייה, כדי להעצים את האכזבה?".
בינתיים נחשפו באתר ויקיליקס ובאתרי העיתונים שקיבלו ממנו את חומר הגלם רק כמה מאות מתוך מאות אלפי מסמכים. האם ייתכן שהגילויים המרעישים באמת עוד מחכים לנו בהמשך הדרך? אולי, אבל כנראה שלא. העיתונאים בעיתונים ששיתפו פעולה עם ויקיליקס קיבלו את החומר כולו לפני כמה חודשים, ומן הסתם הספיקו לעבור עליו ולדוג ממנו את הפרטים היותר עסיסיים, והגישו אותם למנה ראשונה.
העיתונים מביאים גם את תגובות המודלפים: "קלינטון: ההדלפה היא התקפה על הקהילייה הבינלאומית", לשון כותרת ידיעה ב"הארץ", ולצדה כותרת נוספת: "העיתונים רואים בפרסום המסמכים שליחות". "חומר חסוי לא נחשף" היא כותרת ב"ישראל היום", ציטוט של דברים שאמר נתניהו בישיבת ועדת העורכים (כן, יש עוד דבר כזה). על השער מצוטטת קלינטון בכותרת "מתקפה נגד כל העולם".
"האם אתם תומכים בפעילותו של אתר ההדלפות ויקיליקס?", שואלת כותרת בעמוד הפותח של מוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". מתחת לה מובאים שני טורים, יקיר אלקריב בעד: "לפתק האומלל שאני מכניס למעטפה פעם בארבע שנים יש ערך רק אם אני יודע את כל האמת, ואני רוצה לדעת כמה שיותר. תמיד", ואיתן הבר נגד משום שלדעתו, הפרסומים עלולים לסכן חיים.
מאמר המערכת של "הארץ", שמוכתר בכותרת "לא מסעיר, לא נורא", מסכם וקובע כי "התופעה כשלעצמה ברוכה: יידע כל מנהיג ופקיד שחובתו לומר אמת לשולחיו ולעמו, כי ברבות הימים, או השעות, יתגלה סוד שיחו, מה גם שבלי תמיכה ציבורית לא ייכון כל הסדר. בסופו של דבר, הפומבי חשוב מהסודי".
"הארץ" גם מיישם את מה שהוא מטיף לו, או לפחות אחד העיתונאים שלו, יוסי מלמן. הבלוג "תיקון עולם" כותב כי בראיון ל"אינדיפנדנט" הבריטי קובע מלמן כי המוסד הוא שאחראי לחיסול מדעני הגרעין האיראנים אתמול בטהרן. בעיתונים העבריים המידע הזה מובא עדיין בסימן שאלה, כמו למשל בכותרת על שער "ישראל היום", "יריית הפרידה של דגן?".
ובינתיים, באירופה
"עם כל הכבוד לרכילויות הדיפלומטיות העסיסיות מוויקיליקס, הסיפור שמשפיע עתה על העולם מצוי בראשם של המשקיעים בשוק האג"ח הבינלאומי. ליתר דיוק, בשוק האג"ח הממשלתיות הנקובות יורו", כותב עמי גינזבורג בשער האחורי של "דה-מרקר". "גוש היורו נמצא במבחן עצום. הקולות לפורר אותו ולהתנתק ממנו מתרבים והולכים.
"זה התחיל עם יוון, שנאלצה לקבל סיוע של יותר מ-100 מיליארד דולר מקרן מימון מיוחדת שהקימו השותפות בגוש היורו.[...] לפני כחודש החלו אגרות החוב הממשלתיות של אירלנד להיסחר בתשואה של יותר מ-8%. לא חלף זמן רב וגם היא נאלצה להסכים ללחץ של חברותיה לגוש לקבלת סיוע חירום. [...] כעת נשואות העיניים לפורטוגל. בימים האחרונים משליכים המשקיעים אג"ח של פורטוגל ותשואתן נושקת ל-7%. נראה שקוביית הדומינו הבאה היא ספרד. גם כאן האיתותים מגיעים משוק האג"ח.
"[...] עקב משבר הנדל"ן והאבטלה הגבוהה בספרד, החובות שלה תופחים במהירות. אם יוון, אירלנד ופורטוגל הן כלכלות קטנות יחסית בגוש היורו, ספרד - שהיא אחת מארבע הכלכלות הגדולות בגוש - היא כבר סיפור מליגה אחרת. אם שוקי האג"ח ימשיכו לשדר חוסר אמון בכלכלה הספרדית ותשואת האג"ח תמשיך לטפס - עתיד גוש היורו עלול להיות סופני. הגוש שהוקם כדי לסמל אירופה חדשה ומאוחדת - מסמל כיום חולשה, עצבנות ומבוכה; ממש כמו מטבע היורו עצמו שצנח מול הדולר ב-8.5% מתחילת נובמבר".
החיים במאה ה-21
שאול אמסטרדמסקי, ראש מערכת החדשות של "כלכליסט", מקריב את משפחתו למדע ומצטלם בכפולה הפותחת של העיתון, המוקדשת דרך קבע למעקב מתמשך אחר משבר הדיור. אמסטרדמסקי, בן 30, נשוי פלוס ילד (חמוד), מתאר את מצבו הנדל"ני: "אנחנו מרגישים שאנשים בגילנו נמצאים במלכוד - או שהם צריכים להביא כסף מההורים והם לא תמיד יכולים לעזור, או שהם צריכים להיות בעלי משכורת גבוהה ולחסוך כמה שנים טובות. אנשים פשוט תקועים בין הפטיש לסדן".
עוד ב"כלכליסט": מיכל תוסייה-כהן כותבת על התייקרות מוצרי החלב. כותרת הידיעה היא ציטוט, מדהים, של מנכ"ל תנובה אריק שור: "המחירים עולים כי יש ביקוש. הטענות נגד הן סוציאליזם". ויש עוד: כותרת המשנה מצטטת את רמי לוי, בעל רשת הסופרמרקטים: "אני מסכים, ומבקש מהלקוחות לא לקנות יותר את מוצרי תנובה, כדי לא ליצור ביקוש".
כדי לא ליצור אשלייה, נתאר גם את הצילום המלווה את הכתבה: שור ולוי, יחד עם עוד מכולתניק גדול, חגי שלום, ועוד בכיר בתנובה, נראים בה כשהם מחובקים ומחייכים יחדיו למצלמה.
גבי אביטל רוכב שנית (או עשירית)
"אלמלא חשיפתם של מסמכי ויקיליקס, אשר מעוררת סערה רבתי בכל העולם, ייתכן שדווקא כותרת מסוג אחר, נדירה יחסית, היתה תופסת את העמודים המרכזיים בתקשורת", מנסה ד"ר גבי אביטל, עד לא מזמן המדען הראשי של משרד החינוך, את כוחו בביקורת התקשורת בטור במדור הדעות של "מעריב", "החלטת ממשלת ישראל, ללא מתנגדים, להקצות 2.2 מיליארד שקל להפחתה של פליטת גזי החממה. פירוש ההחלטה אומר שישראל מתחייבת לתהליך של חיסכון בהוצאות אנרגיה, שבסופו ישראל תזכה להוריד את כמות פליטת הפחמן הדו-חמצני שלה".
אביטל לא מסתפק בביקורת התקשורת, אלא פולש גם לתחום תיאוריות הקונספירציה, זה שכנראה עלה לו במשרתו: "[...] מדוע ממשלת ישראל ממהרת להיכנס להרפתקה תקציבית ללא סוף? האם התקיים דיון מדעי שבו מוצגות תפיסות שונות מהתפיסה הירוקה השלטת או שמא חדלו מלספר שהפחמן הדו-חמצני הוא גז רעיל? כנראה שממש לא".
אביטל מצטט את ד"ר ריצ'רד לידזן: "הנתונים מראים שהפחמן הדו-חמצני יגרום להתחממות זעירה, והקשר בין התחממות קטנה זו לאסונות שנטען שהיא עלולה לגרום הוא מינימלי. הנימוקים שעליהם מבססים את טענות האסון הם חלשים במיוחד". אביטל מוסיף: "זה רק קצה הקרחון של מרחב הדעות הגדל והולך של הסוברים שהפחדה מתמדת לא תשנה את פעילות השמש הקובעת את שינויי האקלים, אך ודאי שתעמיק את נבירת הממשלה בכיסי האזרח".
זה המקום להזכיר מה שכתב כאן יקי מנשנפרוינד סמוך לפרשת "קליימט גייט", הפרשה שגם אביטל מזכיר בטורו: "האם באמת יש לשקול את האפשרות שההתחממות הגלובלית לא היתה ולא נבראה, וכל כולה אינו אלא זיוף נתונים והונאה פשוטה?", שאל מנשנפרוינד והזכיר, לצד "קליימט גייט", טענות נוספות אחרות נגד תיאוריית התחממות כדור-הארץ. "מה אפוא אמור לעשות עיתונאי מן השורה, שאינו מבין בנבכיה של המחלוקת המדעית הזאת, ושאמור לגלות ספקנות בריאה כלפי דבריהם של מי שנחשבים לבעלי סמכות? כיצד יכולים עיתונאים להכריע בסוגיה זו?", שנה ושאל, וענה: "התשובה היא, כמובן, שהעיתונאים אינם אמורים להכריע בסוגיה, אלא לדווח עליה באופן הוגן וענייני.
"זה לא מה שקורה במקרים רבים, כאשר העיתונאים נותנים משקל רב ביותר לדבריהם של בעלי תיאוריות קונספירציה באופן שאינו מייצג כראוי את משקלם היחסי בקהילה המדעית. קהילת החוקרים כבר הכריעה כי ההתחממות העולמית היא עובדה, וכי היא תוצאה של מעשי אנוש. אין זאת אומרת שפולמוסים מדעיים בנושא זה אינם ממשיכים להתנהל, אבל ככל שניתן לקבוע, לפחות בזמן זה, רוב המחקרים בעניין זה מצביעים לכיוון אחד בלבד. מבחינתם של הדיוטות – ובזה כלולים גם העיתונאים המסקרים את התחום – ההתחממות הגלובלית וגורמיה הם בגדר עובדה קיימת".
מנשנפרוינד מצטט את הקביעה של הפאנל הבינלאומי לשינויי אקלים (IPCC) המאמתת את תיאוריית ההתחממות, ומוסיף: "ה-IPCC כולל כ-3,000 מבכירי הקלימטולוגים בעולם, כלומר את כל מי שהוא משהו בתחום זה. פרשת קליימטגייט אינה אלא תרמית מביכה, הפוגעת ביוקרתם של מדענים רבים, אבל לא בעצם העניין. העובדה שהעיתונות מעדיפה להקדיש תשומת לב דווקא לתיאוריות הקונספירציה קשורה פחות לתקפותן המדעית של תיאוריות אלו ויותר לעובדה שאלו הן תיאוריות פשוטות להבנה, 'אלגנטיות' (הן מתעלמות מפרטים שאינם מסתדרים עם התיאוריה), ויש להן ערך סנסציוני רב". ובכן, לא רק עיתונאים גם מדענים ראשיים של משרד החינוך (לשעבר).
ענייני תקשורת
"בערוץ הספורט יושבים כמה אנשים טובים, שדרים ופרשנים מצוינים, עיתונאים רציניים, שיודעים כי המפגש הגדול בין ריאל לברצלונה הוא 'קלאסיקו'", מעיר עוזי דן בסוף טורו בספורט "הארץ" על המשחק אתמול בין קבוצות הכדורגל הספרדיות, "בלי סופר, דופר, מגה או היפר. בשידורים הם גם אומרים זאת, אבל מכונת היח"צ ושטיפת המוח הופכות את האולפן, הפרומואים וכל מה שמסביב ל'סופר קלאסיקו'. זה מרגיז דווקא בגלל שזו לא טעות תמימה. זה משגע כי אפילו בפרסומות או בשיחה של שרי ממשלה בתוכניות רדיו מדברים עקב כך על ה'סופר קלאסיקו'. ידידי בערוץ הספורט, הרי בברצלונה עצמה אומרים 'אל קלאסיקו', אז מה יותר טבעי עבור ערוץ של ברסה? אפשר לתקן באפריל".
"דה מרקר" הוריד את מינון הירוק בשער, שהוא כעת נעים הרבה יותר לעין (אם כי עדיין רחוק מהעיצוב האלגנטי של "כלכליסט"). למרות ההרמה להנחתה, לא אוסיף כאן מילה על מינון הצהוב. ואם כבר "דה מרקר": בכפולת הסיקור על ויקיליקס נכתב על בראדלי מנינג, מי שכנראה הדליף את המסמכים: "לא ברור כיצד העביר את התקליטורים לאתר ויקיליקס". ובכן, נפתור ל"דה מרקר" את התעלומה: הוא שלח את המידע שעל התקליטורים דרך האינטרנט.