(צילום: nebarnix, רישיון cc-by-nc-nd)

פרשת הביציות

המשטרה הרומנית עוצרת היום את הדפוס ומשתלטת על הכותרות הראשיות של העיתונים. הכותרות, מצדן, נקראות כמו שמות של מתכונים שיצאו מכלל שליטה: "קשר הביציות הרומני" ב"מעריב" ו"מעצרים באמצע ההפריה" ב"ידיעות אחרונות", ב"ישראל היום" הולכים על "לקחו ממני את התינוק", וב"הארץ" נדחק הסיפור לתחתית עמוד השער והכותרת עניינית: "30 ישראלים נעצרו ברומניה בחשד לסחר לא-חוקי בביציות". הסיפור דוחק את פרשת האם המרעיבה מהכותרות (ההתפתחויות: אתמול נבדקה האם אצל פסיכיאטר, בדיקה נוספת תיערך לפני הסקת מסקנות).

כמה עמודים נכתבו על הפרשה בעיתונות העברית? שלושה ב"מעריב", שלושה ב"ידיעות אחרונות", שניים ב"ישראל היום", אחד (גדול) ב"הארץ". את הסיפור המתגלגל תוכלו לתפוס ב-ynet, למשל. ומה בעיתונים? סיפור כזה, המערב שוטרים חבושי מסכות סקי (ועוד רומנים) עם מרפאות ישראליות מפוקפקות (ועוד של פוריות), מועד להוציא מהעיתונים את המירע. ואכן, אנו זוכים לכותרות כמו זו על שער "ידיעות": "ישראליות נעצרו ברומניה על כיסא הגינקולוג יחד עם הרופאים", ולשידורים חוזרים של העצורה העירומה ופשוקת הרגליים, אולם בסך-הכל העיתונים מקדישים מקום גם להיבט הלא-סנסציוני של הפרשה: ההיבט החוקי של תרומת ביציות, והמאבקים לשנות את החוק הקיים. אבל האם הטיפול בהיבט הלא-סנסציוני אינו סנסציוני בעצמו, ומנצל את המעצר המתוקשר כדי ללחוץ על המחוקק למעשים לא אחראיים?

שפעת החזירים או סתם חזירות

שפעת החזירים, זוכרים? היא פרצה לחיינו בסערה, כבשה את הכותרות הראשיות, אולם להתפרצות המרהיבה התלווה צל מאיים של ספק: האם אין מדובר בסך-הכל בסתם שפעת? לא היו חסרים סימנים לכך שהמגפה הקטלנית בעלת השם השנוי במחלוקת היא הרבה פחות מגפה והרבה פחות קטלנית. כך, למשל, מהימים הראשונים לפרוץ הדיווחים על שפעת החזירים, הודיעו שירותי הבריאות כי ניתן להתגבר עליה באמצעות תרופה פשוטה נגד שפעת. עד כאן ביחס לקטלנית. ומה ביחס למגפה? תרחצו ידיים, הודיעו הרופאים. לא כל-כך מסובך.

ובכל זאת, אחרי שכבר כמעט שכחנו ממנה לגמרי, הפציעה השבוע שוב השפעת בשמיה הנמוכים של העיתונות. אתמול הקדיש לכך "ידיעות אחרונות" עמוד שלם שכולו פאניקה. "במערכת הבריאות בישראל נערכים להתפשטות המונית של המגפה", הזהירה כותרת הגג. "שפעת החזירים: סכנה לנשים בהריון", התריעה הכותרת באותיות בגודל חזירי ממש. "נערכים למשבר שלא היה כמותו", החריד כיתוב התמונה לתצלום של רופאה עטוית כיסוי פה.

האם כתבי "ידיעות אחרונות" שרית רוזנבלום ונעם ברקן, והעורכים של עמ' 9 בגליון יום ב', זרעו פאניקה ובהלה ממוחם הקודח? לא. הכתבים מצטטים בשמם ושלא בשמם גורמים רשמיים במשרד הבריאות, המזהירים מפני תרחישים לא סימפטיים. גם היום ב"ישראל היום", רבע מעמ' 21 חוזר על עיקרי הדברים: "'רבע מהישראלים יחלו בחורף בשפעת החזירים', מזהיר משרד הבריאות. צפויים מקרי מוות". מנגד, פרופ' מוטי רביד התראיין אתמול בטלוויזיה החינוכית וחזר על דברי ההרגעה שלו מסיבוב הפאניקה הקודם: שפעת החזירים לא מסוכנת יותר משפעת רגילה.

אז מה נסגר? מה בדיוק קורה עם החזירות הזו? לעיתונאים, כנראה, אין שום מושג, ובעיתונים לא תמצאו תשובה ברורה. לכו לרחוץ ידיים.

תיקי אולמרט

הכותרת של "ידיעות אחרונות" מסכמת את העניין היטב: "תיק סגור, תיק פתוח". כותרת הגג מסבירה: "יומו של אולמרט: ניקוי בפרשת כרמיה, המלצה לכתב אישום בפרשת המינויים". כותרת המשנה מספקת הסבר לעיתוי ההודעה על סגירת התיק והבשלתו של אחר: "בתום החקירה המקיפה ביותר מבין פרשיות אולמרט קובעת המשטרה: 'יש ראיות שרה"מ לשעבר פעל תוך ניגוד עניינים חמור לקדם חברי מרכז ומקורבים'. מקורבי אולמרט: החיבור בין שתי ההודעות היה ספין של הפרקליטות והמשטרה".

העיתונים האחרים, "ישראל היום", "מעריב" ו"הארץ", מדווחים על ההתפתחויות בעניינו של אולמרט על שער העיתון. כולם מעדיפים לדווח שם על תיק המינויים הפוליטיים, ולא על סגירת תיק כרמיה.

מהנעשה במזרח

יואל מרקוס כותב היום במדור הדעות של "הארץ" כי אהוד ברק פועל, בהסכמת ביבי, "ליצירת שותפות עם תוכנית אמריקאית בהסכמה". לפי מרקוס, ברק לא יצא באמת לחופשה באירלנד, אלא למשא-ומתן עם שליחי ארה"ב, אולי לא רק על עניין הפלסטינים, אלא גם על שלום עם סוריה. מרקוס מסייג את הדברים: ייתכן גם שכל זה לא קרה. ובקיצור: אולי.

בכותרת הראשית של "הארץ" מדווח מרקוס על עוד תוכנית של ברק, הפעם יותר מגובשת וללא סימני שאלה: "תוכנית בצה"ל: פינוי כל המאחזים ביממה אחת". כותרת המשנה: "התוכנית לפנות כ-1,200 מתנחלים במאחזים גובשה במערכת הביטחון בידיעת ראש הממשלה נתניהו. בשבוע שעבר התקיים תרגיל גדול כהכנה לפינוי. אתמול פונו כמה מבנים ממאחזים בגדה, והמתנחלים הציתו בתגובה שדות של פלסטינים ויידו אבנים". האם מדובר בסקופ של מרקוס או בספין של ברק?

מתיישבים במאחז עדי-עד אוספים את חפציהם, אתמול לאחר שהרשויות הרסו את המבנים במקום (צילום: אוליביה פיטוסי)

ערבים ויהודים מתרחצים במעיין במדבר יהודה, שלשום (צילום: מתניה טאוסיג)

בעמ' 2 של "הארץ" מדווחים על מה שנראה כעובדות מוצקות, ולא תכנונים לעתיד: "בניגוד לדברי נתניהו: ערבים לא יכולים לקנות בתים בשכונות היהודיות בבירה", "רוב הבתים במערב ירושלים יושבים על קרקעות של מינהל מקרקעי ישראל אשר מתיר למכור אותן ליהודים בלבד" (ניר חסון). עוד נקודה למחשבה בדיון הציבורי על הרפורמה במינהל.

ובמדור הדעות של "מעריב" שמואל רוזנר כותב על פרשת המלון בפרט ויחסי ארה"ב-המזרח התיכון בכלל, בפריזמה של "כושר השכנוע" של נשיא ארה"ב, ש"נחל מפלה כשניסה לסחוט מהמלך הסעודי, בפגישה עימו, מחווה כלפי ישראל". מנגד, באותו מדור, מתפרסם טור מתורגם מה"וושינגטון פוסט" של סלמאן בן-חמד אל-חליפה, "נסיך הכתר של בחריין", שכותב כי "אנו הערבים לא עשינו מספיק כדי לתקשר ישירות עם העם בישראל". ולבסוף, בן-דרור ימיני כותב גם הוא במדור הדעות על ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים: "מי שתומך במגורי יהודים בשטח ערבי תומך גם בזכות השיבה הפלסטינית".

מהנעשה בדרום

"בדרום זועמים: 'שוב הופכים אותנו לחוטבי עצים ושואבי מים'", קוראת כותרת הגג על שער מוסף "עסקים" של "מעריב". הכותרת הראשית: "הצלת הדרום או מכרז תפור לבעלי ההון?". כותרת המשנה: "הקמת עיר הבה"דים בנגב היתה אמורה להיות הזדמנות חד-פעמית לתושבי הדרום – שמשוועים לעבודה. אלא שהאוצר החליט שאת הפרויקט ירכז קבלן אחד בלבד – בתנאים שרק חברות ענק מהמרכז יוכלו לעמוד". הנה הידיעה.

ערוץ 10

אתמול התקיים בוועדת הכלכלה של הכנסת דיון שאת כמותו נהוג לכנות "סוער", בעניינו של ערוץ 10. הכותרת של "הארץ" - "המשבר בערוץ 10: הסכם בתוך שבוע או מכרז חדש" - אינה מחדשת הרבה. הכותרת של "עסקים" משמעותית יותר: "האוצר מפסיק הדיונים עם ערוץ 10". לפי לי-אור אברבך, "משרד האוצר החליט להפסיק את הדיונים מול ערוץ 10. באוצר הביעו תסכול נוכח העובדה שהערוץ לא מסכים להצעה, עליה פורסם לראשונה ב'מעריב', כי 28 מיליון השקלים ייפרסו על-ידי האוצר, ואילו את יתרת החוב (העומדת על כ-10 מיליון שקל) הערוץ ישלים באופן מיידי". אברבך אינו מזכיר את החוב הגדול יותר, בין 60 ל-80 מיליון שקל, המיועד ל"מחויבויות תוכן".

במסגרת המודפסת באותו עמוד מצטט אברבך את תלמה בירו, מנכ"לית איגוד השיווק הישראלי, שאומרת כי "אם יסגרו את ערוץ 10, מאות מיליוני שקלים ייגרעו מעוגת הפרסום ומתקציבי השיווק של החברות, וישפיעו לרעה על השוק כולו". הדברים האלו מצטרפים לנבואות אפוקליפטיות אחרות, המופרחות מכיוונו של ערוץ 10 וגם מכיוונו של ערוץ 2, שלפיהן שוק הטלוויזיה עומד בפני קריסה. נראה כי לפחות אדם אחד, שבענייני שיווק מעריכים את דעתו, סובר ההפך. באותו מוסף "עסקים" מדווח יהודה שרוני כי איש העסקים יצחק תשובה "צפוי לרכוש את אחזקות לאומי בזכיינית ערוץ 2 קשת תמורת 30 מיליון שקל".

במוסף "המגזין" של "מעריב" כותב אברבך על מה שעלה בגורלם של עובדי זכיינית ערוץ 2 טלעד לאחר שהפסידה במכרז. "נהגי מוניות, מתקיני תריסים, פועלים בעבודות לילה ומובטלים. העובדים לשעבר של זכיינית ערוץ 2 טלעד, שקרסה לפני ארבע שנים, עושים היום הכל כדי להתפרנס וקוראים לעובדי ערוץ 10 לא להיות שאננים. 'גם אנחנו לא האמנו שבאמת יסגרו אותנו'". המפקח הטכני של טלעד, אביקם תילא כהן, אומר לאברבך: "מי שהיום בן 20 ומפטרים אותו מתעשיית הטלוויזיה עושים לו טובה. אני לא הייתי חוזר". מסגרת קטנה בתחתית הכתבה מוכתרת בכותרת "הטאלנטים מצליחים להסתדר": "בניגוד לעובדי טלעד, מרבית הטאלנטים דווקא מצאו את מקומם על המסך".

אצלנו כתבו על הנושא אורן פרסיקו ("היום שהיה"), תמר ליבס ("מי צריך את ערוץ 10?") ועוזי בנזימן ("שומרי מסך").

ביקורת מוזיקה

בן שלו כותב ב"גלריה" על זמרים ישראלים ששרים באנגלית, וסוקר את אלבומיהם החדשים של תמר אייזנמן וגלעד כהנא.

גלויה מטוקיו

עמ' 4 במוסף "24 שעות" מוקדש לכתבה של שרית סרדס-טרוטינו על רוטב סויה. לא סתם רוטב סויה, רוטב סויה של חברת קיקומן. כיצד זכה היבואן ד"ר רוני בורנשטיין לעמוד שלם ב"ידיעות אחרונות" המהלל ומפרסם את המוצר שהוא מייבא לארץ? האם הכתבת הגיעה למפעלי קיקומן בטוקיו על חשבון "ידיעות אחרונות" או שנשלחה לשם על-ידי היבואן? על שאלות אלו אין תשובה בכתבה, שבאופן אירוני מוכתרת בכותרת "הזהב השחור". ב"מעריב", על כל פנים, נראה שזה לא היה קורה. שם היו שולחים את אנשי קיקומן לקנות מודעה בתשלום.

עדכון, 25.7.2010: כשנה אחרי פרסום סקירה זו שלח בורנשטיין ל"העין השביעית" הבהרה באשר לנסיבות הכתבה ב"ידיעות". לדבריו: "חברת ראקוטו קאסיי ישראל, יבואנית רוטב הסויה קיקומן, יזמה ביקור של שפים מובילים מישראל ביפן כאורחי חברת קיקומן. רצינו לתת לביקור חשוב וראשון מסוגו זה כיסוי עתונאי והצענו לעתון 'ידיעות אחרונות' לסקר את האירוע. העתון הסכים בתנאי שהוצאות הטיסה יכוסו על ידי העתון ואכן הסכמנו לכך וראינו זאת בעין יפה". בתשובה לשאלה מי מימן את את שאר הוצאות הסיקור, ענה בורנשטיין: "הוצאות הלינה בטוקיו כוסו במסגרת חברת קיקומן" [סוף עדכון].

ואם כבר "ידיעות אחרונות": על שער העיתון מופיעה היום הפניה: "הטירון נתניהו". כותרת המשנה: "בנו של רה"מ, יאיר נתניהו, יתגייס היום לצה"ל ויהפוך לחייל המאובטח במדינה". "ניתן רק לשער כי עם כניסתם חזרה לבית ראש הממשלה, ישוב העניין התקשורתי בשני הבנים", נכתב ב"מעריב" באפריל השנה. ההשערה הזו התאמתה, ואיתה השערה אחרת: "ידיעות אחרונות" הוא עיתון צהוב.

ידיעת תקשורת אחת

במדור הדעות של "מעריב" כותב יובל דרור על הפיצ'ר המיוחד בנגנים ובספרים האלקטרוניים שלכם: זה שמאפשר לחברה שמכרה לכם אותם למחוק דברים מהמכשיר בשלט-רחוק.