ירושלים, אתמול (צילום: מתניה טאוסיג)
עץ גבוה חצה קו אדום
הפרסומים שהתחילו אתמול ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב", על אודות המשבר ביחסי ישראל-ארה"ב על רקע הבנייה היהודית במזרח ירושלים, מופיעים הבוקר בראש שערי כל העיתונים. הסיפור בתמצית: האמריקאים דרשו שהבנייה תיפסק, נתניהו הודיע כי תימשך. הפרשנויות למשבר שונות, לעתים הפוכות לחלוטין.
שמעון שיפר, המדווח על משבר חריף בין נתניהו לאובמה כבר שבועות ארוכים, מתאר הבוקר ב"ידיעות אחרונות" את הפרשה הנוכחית כתעלול תוצרת ממשלת ישראל. לפי דיווחו, להבדיל מהדפוס המוכר בתגובה לפניות פקידי ממשל אמריקאים על בנייה לא-חוקית, "הפעם זיהו בירושלים הזדמנות לטמון מלכודת לממשל אובמה, ליצור שערורייה ולנסות לבלום את מה שנראה בלשכות הדרג המדיני כרדיפה נגד ממשלת נתניהו". שיפר מביא גם מדברי "גורם בכיר" האומר לו כי "הממשל האמריקאי נתפס עם המכנסיים למטה", מתאר באור מחמיא למדי את היכולת של אנשי לשכת ראש הממשלה להטביע את היוזמות האמריקאיות בבוץ מזרח תיכוני של דיונים שאינם מובילים לשום מקום, ומוסיף בעצמו את ההערכה כי "כנראה שאף אחד מיועציו של אובמה לא הסביר לו שהמציאות שנוצרה בשטח מאז 1967 מקטינה מאוד את הסיכוי להגיע לחלוקה של ירושלים ומחייבת מחשבה אחרת על הפתרון בעתיד".
נחום ברנע, שטורו מופיע לצד הידיעה של שיפר, מייחס פחות תחכום למהלכי ראש ממשלת ישראל. "נתניהו בחר בפתרון הקל: ירושלים", כותב ברנע. "הוא מבקש להסיט את העימות עם ממשל אובמה משאלת הבנייה בהתנחלויות, שבה אין לו תמיכה של ממש, לא כאן ולא שם, למגרש יותר נוח. זה היה יכול להיות מבריק אלמלא זה היה שקוף כל-כך".
בן כספית, ב"מעריב", מעודד את ראש ממשלת ישראל וכותב כי "המהלך של נתניהו אתמול היה מהלך טקטי נבון". מה לגבי האסטרטגיה? כספית לא מזניח אותה ומוסיף כי במקרה שאובמה רציני בהצהרותיו, "יכול להיות שמדובר בסוף שלנו". כלומר, של ישראל.
ככלל, דומה שיחסי הכוחות הבלתי שוויוניים בעליל בין ישראל לארה"ב נעדרים כליל מתודעתם של מנסחי הכותרות הראשיות בעיתונים. "עימות חזיתי", קוראת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", הנתונה בין תצלומי נתניהו ואובמה. "נתניהו: אני לא אתקפל", קוראת הכותרת של "מעריב". הכותרת התוקפנית של "ישראל היום", "אובמה חצה קו אדום", מיוחסת ל"מקורבי רה"מ". בעיתונים האחרים האמירות החריפות, כגון "נשיא ארה"ב טיפס הפעם על עץ גבוה מדי" ו"מה הם חושבים? אני, שבניתי בהר-חומה נגד כל העולם, אוותר על 20 דירות?", מופיעות רק בכותרות המשנה. ראייה מפוכחת יותר של יחסי הכוחות ניתן למצוא, אם בכלל, רק בפסקאות הפנימיות של הידיעות וטורי הפרשנות.
הטענה כי מדובר בתכסיס ישראלי חדש להימנעות ממשא-ומתן לשלום, טענה ששיפר מתאר בחיוב יחסי ב"ידיעות אחרונות", עולה גם מתוך מאמר המערכת של "הארץ", בטון ביקורתי גם אם מאופק הרבה יותר: "עיתוי ההחלטה לבנות עשרות יחידות דיור במתחם מלון שפארד, בעיצומו של המאמץ להשיג הסדר לבנייה מוגבלת בהתנחלויות, מעורר חשד באשר לנכונותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להיכנס למו"מ רציני על הסדר הקבע".
הכיסוי המעניין ביותר לפרשה הוא זה שמעניק לה הבוקר "ישראל היום", עיתון הבית של נתניהו. הנה, סוף-סוף, לאחר ארבעה חודשים של התמרכזות שהגיעה לשיאה בנאום בר-אילן, יוצא ראש ממשלת ישראל למתקפה נגד עמדת ארה"ב ולמען בירת ישראל. אפשר היה לדמיין שער בצבעי כחול-לבן, שלושה מאמרי תמיכה וכיסוי של כפולת עמודים מלאה לפחות.
אך דווקא ביום שבו ממשלת נתניהו מציגה בפני העולם קו מדיני תקיף, הכיסוי ב"ישראל היום" מגומגם וצנוע יחסית. הכותרת על עמדת נתניהו אמנם מופיעה בראש עמוד השער, והיא חריפה ממקבילותיה, אך זו אינה הכותרת המרכזית או הגדולה ביותר בשער. יתרה מכך, כפולת העמודים הראשונה, המוקדשת כביכול לסיקור נרחב של המשבר, מוקדשת בפועל בעיקרה לידיעה על מימון קטארי לפעילות חמאס. המשבר בין ישראל לארה"ב מוגבל לידיעה אחת, לא ארוכה, המתפרסמת בתחתית עמ' 2, ולטור פרשנות אחד המתפרסם בתחתית עמ' 3.
הידיעה [שלמה צזנה, גדעון אלון, דניאל סיריוטי ויורי ילון] קורקטית. מובאים בה דברי נתניהו אתמול בישיבת הממשלה, ותגובות מפי חברי-כנסת וגורמים אחרים. בטור פרשנות מציג דן מרגלית קו עלילתי שונה לסיבות המשבר שבין ישראל לארה"ב.
לפי מרגלית, "מתחזק הרושם כי וושינגטון מעוניינת בו [במשבר]", ו"מתרבים הסימנים כי הממשל מגביר אותו לבקשת הרשות הפלסטינית". מרגלית אף מעלה "הרהור מר" שלפיו "האמריקאים אינם מעוניינים בפתרון סוגיית הבנייה בהתנחלויות, כדי להשאיר את העימות בין וושינגטון לבין ירושלים על אש תמיד לאורך המשא-ומתן המדיני, גם אם לעתים על אש קטנה".
המסקנה של מרגלית עולה כבר מכותרת מאמרו – "להדוף את ההתערבות". מי שיקרא את גוף המאמר יבין כי העמדה התקיפה של מרגלית נגד דרישת ארה"ב מקורה דווקא בתמיכה בדרישה להגביל את הבנייה בהתנחלויות: "מי שמעוניין כי המשא-ומתן הישראלי-אמריקאי על הגבלת הבנייה בהתנחלויות יקרום עור וגידים חייב להדוף עתה את ההתערבות האמריקאית בירושלים. אין ברירה".
דרעי (עדיין לא) חוזר
אתמול התפרסם כי לפי חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, תקופת הקלון של אריה דרעי טרם הסתיימה, ולכן יוכל לשוב לפוליטיקה רק ב-2010. את קוראי "גלובס" חוות הדעת הזו לא הפתיעה. כבר לפני שבועיים התפרסמה בעיתון ידיעה בעקבות חוות דעת של בית-המשפט המחוזי בירושלים, שקבע כי "7 שנות הקלון שנגזרו על דרעי יפוגו רק בתום תקופת העונש המקורי שנגזר עליו (1 בספטמבר 2010), ולא על-פי תקופת ריצוי העונש בפועל", בדיוק כפי שטוען כעת היועץ המשפטי לממשלה.
בשבוע שעבר, בין הפרסום הראשון ב"גלובס" לפרסום חוות הדעת של מזוז, יצאו "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", באותו היום ממש, עם כותרות ראשיות על חזרתו הצפויה של אריה דרעי אל הפוליטיקה. "אני חוזר. זה סופי", ב"מעריב", והקלאסיקה "דרעי חוזר" ב"ידיעות אחרונות".
מרדכי גילת מתייחס הבוקר ב"ישראל היום" לשליטה של דרעי באמצעי התקשורת ולסכנותיה. "דרעי מתפוצץ ודאי מצחוק, כי בישראל אין כמעט תקשורת אמיתית. אין עומק, אין מחשבה, אין בושה ויצירת הרתעה, אין כמעט אנשים חדורי שליחות. בישראל יכול מי שקיבל שוחד, רימה במיליונים, שיקר במשטרה, שמר על זכות השתיקה, שיבש חקירות בארץ ובעולם ושלח חוקרים פרטיים לבצע האזנות סתר לעיתונאי שחשף את פרשיותיו – להיות יקיר העיתונאים.
"[...] דרעי צוחק כי הוא יודע שבחברה שפויה [...] שום עיתונאי, עיתון או כלי תקשורת כלשהו לא היה מעז לקשור כתרים לתמנון פשע כזה, לצהול, להפוך עצמו למכונת כביסה של האיש הציני הזה. לארגן למענו כותרות ראשיות בעיתונים כדי לנסות לסלול את דרכו חזרה לשלטון. [...] אבל דרעי חי בישראל, ובישראל הקלון הוא גם של התקשורת. היא בדיחה. היא חרפה. היא שוכחת לעתים מה תפקידה. היא אחת הבעיות הקשות כיום של המדינה".
הידיעה הטרייה על חוות הדעת של מזוז, השומטת את הקרקע מתחת לכותרות הראשיות מהשבוע שעבר, מופיעה הבוקר בתחתית עמ' 11 של "ידיעות אחרונות". ב"מעריב" הדיווח בולט מעט יותר, בראש עמ' 15. כותרת המשנה לידיעה שם קוראת: "החגיגות לרגל שובו של אריה דרעי לפוליטיקה היו כנראה מוקדמות מדי".
"מקורב" יכול להיות גם השליח של הסופר
בתחתית עמ' 13 של "דה-מרקר" מופיעה תחת הכותרת "יועץ התקשורת של אולמרט: התיק יסתיים בלא כלום" תגובה ארוכה, הנראית כידיעה. אמיר דן מגיב בה לכותרת שהופיעה בעיתון אתמול – "איך צבר אהוד אולמרט 92 אלף דולר בנסיעות לחו"ל? מקורביו מודים: בתיק ראשונטורס יש ראיות ממשיות".
לפי תגובת דן, "קביעה דרמטית שכזו הפתיעה כמובן מאוד את מקורבי אולמרט, שכן סביבתו הקרובה באמת של אולמרט חושבת בדיוק ההפך". דן מוסיף ושואל, "אז מי הם אותם 'מקורבים'? מה מידת קרבתם לאולמרט? מה זהותם? מה בקיאותם בדיני הראיות ובחומר עצמו?". לדעתו, "'מקורבים' יכולים להיות גם השליח של הסופר או חבר של חבר שרואה את עצמו 'מקורב'".
ענייני תקשורת
נעמה סיקולר ואמיר טייג מדווחים ב"כלכליסט" כי אתמול נכשל ניסיון לגבש מתווה לפריסת חובות בין אנשי ערוץ 10 לנציגים של משרדי האוצר והתקשורת. היום תדון ועדת הכלכלה של הכנסת במשבר, בהשתתפות בכירים רבים מהתעשייה. הדיון ישודר בערוץ 99.
לי-אור אברבך מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי התחדשו המגעים ליישום הרפורמה ברשות השידור. "אני מאמין שבתוך חודש וחצי נשלים את הרפורמה", אומר לו מנכ"ל רשות השידור, מרדכי שקלאר.
מיקי פלד מדווח ב"כלכליסט" כי "בשתי תביעות שהוגשו לבית-הדין האזורי לעבודה בתל-אביב על-ידי שני פרילנסרים המועסקים בטלוויזיה החינוכית יותר מחמש שנים, הודתה הפרקליטות שאין היא יכולה להכחיש שמתקיימים יחסי עובד-מעביד בין התובעים לבין המדינה".
גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי הקרן החדשה לישראל פנתה אתמול בתלונה נגד מגישי התוכנית "המלה האחרונה" בגלי-צה"ל, עירית לינור וקובי אריאלי, משום שהשמיעו בתוכניתם, לטענת הקרן, "הסתה לרצח ולאלימות" נגד הארגון שוברים-שתיקה.