כל העיתונים מקדישים מקום בשעריהם לידיעות ומאמרים על אודות פטירתו של מאיר עמית, בגיל 88. "ראש המוסד המיתולוגי ומי שאחראי לעריקת טייס המיג העיראקי לישראל", הוא מוגדר על שער "מעריב"; "היחיד שמילא במקביל את שני התפקידים הבכירים בקהיליית המודיעין", ראשות אמ"ן והמוסד, הוא מוכתר על שער "הארץ". ב"ידיעות אחרונות", כחלק ממגמה חוזרת (על כך בהמשך), מעדיפים להתמקד בקוריוז. הידיעה על עמית מופיעה בקטן, ולעומתה מודגשת על השער הידיעה הבאה: "בושה בהלוויה של ראש השב"כ לשעבר"; "הממשלה לא שלחה נציג ואפילו לא זר פרחים להלוויית אברהם אחיטוב".

מי שימתח ביקורת על הכבוד שחולקים העיתונים העבריים לראשי השירותים החשאיים של המדינה שבה הם יוצאים לאור – יוכיח פרובינציאליות. עיתונות חזקה אינה צריכה לחשוש מלהוקיר את המוסדות הלאומיים, בד בבד עם היותם מושא לביקורת בלתי מתפשרת. אבל עיתון ששם עצמו כלב השמירה על מתן כבוד לראשי השירותים החשאיים – ובכן, נראה שכאן החטא חמור מזה של פרובינציאליות גרידא.

בתחילת החודש שעבר, אחרי התקפת האמוק שחטפו עורכי "ידיעות אחרונות" בעקבות פרשת דודו טופז (תזכורת: 15 עמודים בעיתון הוקדשו לסיקור העניין), נדמה היה שהעיתון נרגע מעט, שמפלס הצהוב עלה על גדותיו וכעת צפויה תקופת רגיעה. העורך הראשי, שילה דה-בר, אפילו שלח מכתב לקוראת מוטרדת והתנצל על פסטיבל טופז. "'ידיעות אחרונות' אינו עיתון צהוב", הוא כתב לה.

בימים האחרונים, כך נראה, פרשת "האם המרעיבה", שהוציאה מכליהם מאות שבאבניקים חרדים והחזירה אותם לסורם המתפרע, התירה את הרסן גם ב"ידיעות אחרונות", והוא מילא מחדש את מחסניות הצהוב במיץ סנסציה מרוכז. כך, לצד הכותרת התמוהה על "בושה בהלוויה", מופיעה בגדול על השער תמונתן של נויה דובגניק בת השלוש ואמה מירי, "שמגדלת אותה לבד". הלוגו הצהוב זועק "הסיכוי האחרון של נויה", וכותרת המשנה קוראת לתרום למימון טיפול בגידולים שמהם סובלת הילדה.

לא חסרים, לצערנו, אנשים, נשים וילדים הסובלים ממחלות וזקוקים לתרומות (כמו, למשל, אותו "בחור צעיר, אב ל-3 ילדים, סוג דם O", שמפרסם במוסף היומי של "ידיעות אחרונות" מודעה לא גדולה בחיפוש אחר תורם כליה). ניתן למלא בכל יום את שער "ידיעות אחרונות", ואת שערי כל העיתונים היומיים, בתמונות של אנשים הזקוקים נואשות לכסף כדי לממן טיפולים. למרות זאת, "ידיעות אחרונות" אינו מקדיש את שערו לאנשים האלה מדי יום, גם לא פעם בשבוע. היום כן.

מדוע? האם בגלל הפוטוגניות של האם ובתה יפות התואר? האם בגלל צירוף הנסיבות המעצים את הטרגדיה? ואולי הסיבה אחרת? ומה מלמדת אותנו השרירותיות של "ידיעות אחרונות" בבחירה את חייו של מי יירתם להציל (יש לשער שחשיפה על שער העיתון תביא לגיוס תרומות מספיקות)?

האם המרעיבה

"החלטת בית-המשפט לשחרר למעצר בית את החרדית שחשודה בהרעבת בנה הפעוט הורידה את עוצמת הלהבות בירושלים", מדווחת כותרת המשנה על שער "מעריב" ("יודע שלקחתי סיכון", מצוטט סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, שחתם על ערבות בסך 200 אלף שקל כדי שהאשה תשוחרר, בעמ' 4 בעיתון).

ב"ידיעות אחרונות" הכותרת על השער היא "חשד: האם הרעיבה עוד שניים מילדיה". העיתון ממשיך בקו התקיף שלו נגד האם החרדית והמתפרעים החרדים. אחת הידיעות בכפולה המוקדשת לעניין עוסקת ב"איומים על חיי הרופאים, השוטרים ואנשי הרווחה". שני העיתונים מזכירים גם כי היום תינתן הכרעת הדין בפרשת התעללות אחרת, זו המכונה בטבלואידים "אמא טליבאן".

האם החשודה בהרעבת בנה, שלשום בבית-המשפט (צילום: קובי גדעון)

ב"הארץ" כותבים יהונתן ליס ויאיר אטינגר כי "מסתמנת פשרה בירושלים: האם החשודה בהרעבת בנה תעבור בדיקה פסיכיאטרית". חנוך מרמרי התייחס אצלנו לסיקור "הארץ" את הפרשה ("על סף אובדן שליטה").

המריבות

הכותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" היום הן כמעט זהות: "מלון המריבה" ב"מעריב" ו"שכונת המריבה" ב"ידיעות אחרונות". כותרת המשנה ב"מעריב" מתמצתת: "בשיאם של המגעים הרגישים על הבנייה בהתנחלויות, פורצת המחלוקת הבאה. בלב הסערה: היתרי בנייה שהעניקה עיריית ירושלים למיליארדר היהודי ארווין מוסקוביץ' בביתו ההיסטורי של המופתי במזרח העיר". הלוגו מודיע על "משבר חדש", וכותרת הגג מערבת גם את בריטניה: "ארה"ב ובריטניה לישראל: הפסיקו מיד את הבנייה במתחם מלון שפרד במזרח ירושלים".

לפי כותרת המשנה ב"ידיעות": "שגריר ישראל בארה"ב זומן לפגישה בהולה במחלקת המדינה: הפסיקו מיד את בנייתה של שכונה יהודית בשיח' ג'ראח. מדובר בפרויקט פרטי של אנשי ימין, שנמצא רק 300 מטר מהמטה הארצי של המשטרה" (מדוע חשוב הפרט האחרון הזה? לא ברור).

דווקא "הארץ" מפספס את הסיפור הזה, ומקדיש היום את הכותרת הראשית שלו לגבול הצפון: "ישראל: אנשי יוניפי"ל התעלמו ממידע מודיעיני על מאגר הקטיושות שהתפוצץ"; "סוף שבוע סוער בגבול הצפון: 12 לבנונים חדרו לישראל והניפו את דגל חיזבאללה בהר דב. בישראל רואים בחדירה ניסיון להסיט את תשומת הלב מהפיצוץ המסתורי שאירע בשבוע שעבר".

פטליורה והשאלה היהודית

שלמה אבינרי מפרסם בעמוד הדעות של "הארץ" מאמר מעניין שעניינו מורכבותה של ההיסטוריה, תחת הכותרת: "הצעתו המביכה של ז'בוטינסקי".

אולמרט-טורס – תקציר העניינים עד כה

ב"דה-מרקר" מגיש היום עמית בן-ארויה פירוט של החשדות נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשת "ראשונטורס" ("המספרים שמאחורי השיטה"). הכתבה מקבלת הפניה מהשער תחת הכותרת "ראיות ממשיות בתיק ראשונטורס", "כך מודים מקורבי אולמרט לאחר קריאת כתב האישום הראשון שהוגש בתיק". כתב האישום האמור הוא זה שהוגש נגד רייצ'ל רז-ריסבי, שהיתה מתאמת קשרי החוץ של אולמרט.

"[...] המזימה העבריינית שהתממשה לפי כתב האישום היתה פשוטה", כותב בן-ארויה, "הארגונים מחו"ל ולעתים גם המדינה נשאו בהוצאות העולות באורח ניכר על העלויות האמיתיות של אותן נסיעות של אולמרט, כאשר את העודפים הכספיים ניצל אולמרט למימון הוצאותיו הפרטיות. הפעילות בתחום מימון הנסיעות לחו"ל הניבה ב-2005-2002 רווח המכונה בכתב האישום 'עודפי מימון עבור מר אולמרט' בסך 92,164 דולר. המעורבים בפרשה מכחישים את ההאשמות נגדם [...]".

רייצ'ל רז-ריסבי (צילום: ליאור מזרחי)

ענייני כלכלה

"התקציב שאישרה הכנסת בשבוע שעבר הוא טוב", כך פותח סבר פלוצקר את טורו במוסף "ממון". פלוצקר ממשיך בקו ה"שמאלני" שהוא נוקט ומשבח את הגדלת ההוצאה הציבורית. "בחשבון כולל", הוא כותב, "התקציב מאוזן חברתית". פלוצקר משבח גם את "עסקת החבילה" של האוצר, המעסיקים וההסתדרות, שתתרום, לדבריו, "להוצאת המשק מהמיתון". טוב שראש הממשלה ושר האוצר נמנעו מ"רפורמות בומבסטיות", הוא כותב. "תעוזה אינה התכונה הכי חשובה בניהול הכלכלה הלאומית. הרבה יותר חשובות ממנה מידתיות, הדרגתיות, מציאותיות ונכונות לייצר הסכמה רחבה".

"הסוד של ישראל לפי פישר: ראיית הנולד – וקצת מזל", מכריזה כותרת בעמ' 4 של "דה-מרקר". העיתון מביא דברים שאמר נגיד בנק ישראל בראיון לרשת פוקס. פישר הדגיש את החלטתו לקנות דולרים ("להגדיל את עתודות המט"ח"), "אני חש ביטחון בכך שאם יתרחש עוד משבר, אנו מצויים בעמדה חזקה הרבה יותר מאשר לפני שנה בשל רכישות אלה", ויצא נגד הדימוי של ישראל בתקשורת העולמית: "ישראל היא מקום בטוח להשקיע בו. אמריקאים נוטים להיות מודאגים מהתמונות בטלוויזיה, אך השקעות, יצוא ויבוא הם פשוטים מאוד כאן".

שר האוצר יובל שטייניץ, בשבוע שעבר בביתו במבשרת ציון (צילום: נתי שוחט)

מאמר המערכת של "הארץ" מוקדש למצב הכלכלה: "הנתונים הכלכליים שפורסמו בסוף השבוע מטרידים ואף מדאיגים", נכתב במאמר ביחס לעלייה במדד ובנתוני האבטלה ולירידה בצמיחה, ביצוא ובהוצאה הפרטית לנפש. "החשש הגדול הוא משילוב מסוכן של אינפלציה ומיתון, פיטורי עובדים ועליית מחירים [...] הדאגה מהתפרצות אינפלציונית נובעת משני מקורות: המדיניות המוניטרית של בנק ישראל והמדיניות הפיסקלית של האוצר. הנגיד סטנלי פישר מנהל מדיניות של ריבית נמוכה מאוד (0.5%) ורכישות של מטבע זר ואג"ח בשוק החופשי. התוצאה היא גידול חד בכמות הכסף במשק – 56% ב-12 החודשים האחרונים. וכשיותר כסף רודף אחרי כמות נתונה של סחורות – האינפלציה מרימה ראש [...] גם התקציב שעבר בשבוע שעבר בכנסת פועל בכיוון שלילי. מדובר בתקציב שמן ובזבזני, עם גירעון גדול של 6% – שפירושו לחצים אינפלציוניים".

כותרת הגג על שער "ישראל היום" היא ציטוט של שר האוצר יובל שטייניץ: "יש אמון בכלכלת ישראל". האמון הוא של חברת דירוג האשראי S&P, ש"ישראל היום" מגדיר בעקבות שטייניץ "הגדולה בעולם". כותרת המשנה היא זו: "שר האוצר בראיון ל'ישראל היום': 'השמירה על דירוג אשראי A – הוכחה להערכת העולם לכלכלת ישראל'. 'נחזור לצמיחה ב-2010; שני מדדים גבוהים עדיין אינם אינפלציה'".

מלחמה על הבית

המוסף "עסקים" מתהדר בחותמת "בלעדי" המוצמדת לכותרת הראשית שלו: "הריבית על המשכנתאות – מלכודת דבש". הציטוט הוא של "ראשי הבנקים בפגישה עם הנגיד". כותרת המשנה: "הבנקים אמנם נלחמים על כל לקוח – אך בשיחות סגורות הבכירים דווקא מזהירים: 'הריביות הנמוכות מפתות את הלקוחות, כשהריבית תעלה רבים יתקשו להחזיר הלוואות'. 'הביקוש לדירות עולה, התחלות הבנייה יורדות, והריביות נמוכות – זו מלכודת דבש ללקוחות'". המלים "רבים יתקשו להחזיר הלוואות" מודגשות באדום, למקרה שמישהו דילג.

גם השער האחורי של "דה-מרקר" מוקדש לאותו נושא: "הריבית במשק בשפל, והמשכנתאות הצמודות לריבית הפריים זולות מאי-פעם. ואולם כשההערכות הן שהריבית רק תעלה מכאן, כדאי לרוכשי הדירות לבחון היטב מה מציעים הבנקים במסלולי המשכנתא השונים, וליתר ביטחון לשלב ביניהם", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של טל לוי.

ערוץ 10

"מקורבים למו"מ על עתיד ערוץ 10: הערוץ לא מוכן לשום הסדר", טוענת כותרת בעמ' 8 של "דה-מרקר". לפי אופיר בר-זהר, "מקורבים [...] טוענים: הערוץ לא מוכן לשום הסדר ולא מגמיש את עמדותיו, בעוד ששאר הגורמים המעורבים במו"מ הולכים לקראת הערוץ. לדברי אותם מקורבים, האוצר מוכן להקצות לטובת הערוץ הלוואה או פריסת תשלומים בהיקף של 40-30 מיליון שקל, דבר שיחייב את הערוץ להשיג 20-10 מיליון שקל במזומן כדי לכסות חוב בסך כ-50 מיליון שקל. זאת כנראה בנוסף לערבויות לסכומים נוספים שהערוץ יצטרך להחזיר. המקורות טענו כי נציגי הערוץ לא מסכימים לכל פשרה [...] מקורות אחרים שקשורים למשא-ומתן העריכו כי בעלי הערוץ כבר קיבלו את ההחלטה שאינם מעוניינים עוד בהפעלתו, ולכן הם מנסים לגלגל את האחריות על סגירתו לרשויות. מקורות בערוץ דחו טענה זו".

עוזי בנזימן כתב כאן אתמול על פן אחר במאבק הפומבי של ערוץ 10.

ענייני תקשורת

לפני יותר משנה סערו מדורי הטכנולוגיה במוספי העסקים: ענקית התוכנה מיקרוסופט עומדת לרכוש את ענקית האינטרנט יאהו. שווי העסקה – עשרות מיליארדי דולרים – הביא את הידיעות בעניין גם לעמודי החדשות הכלליים ועד לשערי העיתונים. העסקה נכשלה, גם סיבוב שני לא הצליח. מנכ"ל יאהו, ג'רי יאנג, חטף על הראש ואף נאלץ להתפטר. כעת, כשהסאגה מגיעה לסוג של סיום, הידיעה מופיעה בעמודים הפנימיים. "מיקרוסופט מצאה את יאהו", מודיעה כותרת ידיעה בעמ' 4 במוסף "ממון". "ענקית התוכנה האמריקאית תשלם כמה מיליארדי דולרים תמורת תחום החיפוש של יאהו. יאהו תמשיך לקבל חלק מההכנסות" (איתי שמושקוביץ).

מדוע הידיעה נדחקה לשוליים? לא מפני שמדובר בידיעה שאין לה ביסוס רשמי, שדווחה בבלוג מקצועי, כפי שמגלה הדיווח של רויטרס בעניין (מובא ב"דה-מרקר"). הרי גם בסיבוב הקודם לא חיכו להצהרות רשמיות כדי לצאת בכותרות. בכל אופן, במדור "אונליין" של מוסף "עסקים" מתפרסם "מבזק" מה"לוס-אנג'לס טיימס" שלפיו "נתח השוק של מיקרוסופט בתחום החיפוש לא גדל באופן משמעותי מאז השקת מנוע החיפוש בינג, והוא עומד כיום על 8.4% – עלייה של 0.4% בלבד".

ב"דה-מרקר" מדווחים על סקופ של אתר הטכנולוגיה טק-קראנץ', שפירסם "מאות מסמכים גנובים [...] בהם הסכמי סודיות, תמלילי ראיונות עם עובדים, חשבונות טלפון, יומני פגישות, תחזיות פיננסיות ותכתובות אימייל – המספקים הצצה חסרת תקדים לחזונם של מייסדי האתר הלוהט באינטרנט", כך לפי אשר שכטר והדר תדמור, המתמקדים בעיקר בתחזיות הפיננסיות: "הכנסות שנתיות של 1.5 מיליארד דולר ומיליארד משתמשים עד 2013". מעניין אם במסמכים שהתפרסמו היתה התייחסות לדו"ח המדובר של הנער מתיו רובינסון ומה שנכתב בו על טוויטר.

הקריקטורה היומית של "הארץ" מתייחסת היום לפרסומת השנויה במחלוקת של חברת סלקום (עמוס בידרמן). עוד על הפרסומת ב"העין השביעית": "בטון מוגז אחלה בחלה", "תפוז סחוט".

נפטר העיתונאי האמריקאי וולטר קרונקייט. בעוד מאיר עמית זוכה למקום של כבוד בשערי כל העיתונים, רק ב"ישראל היום" מוצאים את מותו של קרונקייט חשוב מספיק כדי להפנות מהשער גם למאמר הספד אודותיו. עמוד שלם בעיתון מוקדש לקרונקייט. לצד מאמר של יעקב אחימאיר כותב בועז ביסמוט על "קולה של אמריקה שנדם", ליאור יעקבי כותב על "הזווית הישראלית" ("כך שידך קרונקייט בין בגין לסאדאת"), וטור צד מביא תצלומים של העמודים הראשיים של עיתונים אמריקאיים המודיעים על פטירתו של קרונקייט – אולי כדי להצדיק את בחירת השער של העיתון.

ואולי הסיבה לכבוד שעושים ב"ישראל היום" לקרונקייט היא דמותו של המגיש כפי שהיא עולה מחלקים בטורו של אחימאיר, דמות שנראית מתאימה למודל העיתונאי האידיאלי של "ישראל היום": "הוא היה שדר טלוויזיה לא יהיר [...] ללא התחכמויות [...] לא התכחש לפטריוטיזם של האמריקאים".

אצלנו כתב רפי מן טור לזכרו של וולטר קרונקייט.