הקוביות מסתדרות
לא הרבה השתנה במשא-ומתן הקואליציוני במהלך השעות שחלפו מאז שעיתוני אתמול ראו אור ועד שהעיתונים שהופצו הבוקר ירדו לדפוס. לפיד עדיין עתיד להיות שר האוצר, מחלוקת עדיין נסבה סביב מינויו של שר החינוך, בנימין נתניהו ימשיך לכהן בתפקיד ראש ממשלת ישראל.
"מו"מ לילי במאמץ להגיע להסכם", נכתב בראש שער "ידיעות אחרונות", תוך הפניית הקורא לקבלת עדכונים באתר ynet (שם מדווח כי המו"מ יימשך היום בצהריים). לפי הכותרת הראשית של "הארץ", המחלוקות האחרונות בין הצדדים נוגעות לגודלה של הממשלה ולתיק החינוך. בכותרת הראשית של "ישראל היום" מדווח כי בטרם הסכמה יש לפתור את "סוגיות הגיוס והתיקים". לפי הכותרת הראשית של "מעריב", יש כבר הסכמה על "מתווה השוויון בנטל". בשלוש מלים: "סנקציות חריפות למשתמטים".
הממשלה אמנם טרם הושבעה, אך עם השיבוץ המסתמן בתיקים ניתן האות לסיכומים הראשונים של המשא-ומתן הקואליציוני. עורך "הארץ" אלוף בן מציג את נתניהו כאשף פוליטי שהיתל בשותפיו הזוטרים. "כשנגמרו הספינים, הקוביות הסתדרו לטובת נתניהו", כותב בן. "מדיניות החוץ והביטחון תישאר בידי הליכוד-ביתנו, לפיד נבעט לתיק האוצר, והבית-היהודי יהיה שותף משני".
הפרשן הפוליטי של "הארץ", יוסי ורטר, מתמקד בבעיות שיעמדו בפני נתניהו בבואו לספק את תאוות השררה של בכירי הליכוד. "אם נתניהו יצליח לצאת מהפלונטר הפנים-מפלגתי בשלום, הוא יהיה ראוי לפרס נובל בהנדוס או לפרס אוסקר על פעלולים מיוחדים", כותב ורטר. "סיכוייו להיחלץ בשלום מהתסבוכת שנוצרה עקב אובדן המנדטים בבחירות הם קלושים. היום יהיה יום לא קל. מחר, כשהנפגעים, הממורמרים, המתוסכלים והנשבעים לנקום יתפזרו לכל עבר, יהיה לו הרבה יותר קשה".
פרשן "מעריב" ואוהדו של נתניהו, אמנון לורד, אופטימי. "ביבי, כהרגלו, משיג בכשלונותיו תוצאות טובות יותר ממה שאחרים משיגים בהצלחותיהם", הוא כותב במאמר המתפרסם בכפולה הפותחת של העיתון. "לממשלת נתניהו הבאה יש סיכוי להיות טובה יותר מזו היוצאת", מעריך לורד.
בעיתון הבית של נתניהו, "ישראל היום", משער הפרשן הפוליטי מתי טוכפלד כי חילוקי הדעות שעוד נותרו בין הליכוד-ביתנו ליש-עתיד מקורם במשבר שיזמה יש-עתיד כדי "להשיג עוד קצת הטבות ולסחוט עוד מעט תפקידים ותופינים".
ב"ידיעות אחרונות" אין מאמר פרשנות על המשא-ומתן הקואליציוני. הכותרת הראשית ומאמר הפרשנות הראשי, מאת נחום ברנע, מוקדשים להחלטת נתניהו להחליף את יו"ר הכנסת רובי ריבלין בחבר-כנסת אחר.
"ההדחה", נכתב בכותרת בת המלה האחת בלב שער "ידיעות אחרונות". "כך ייעשה לאיש שנתניהו לא רוצה בו עוד", נכתב בכותרת המשנה. "רה"מ סירב לתמוך ברובי ריבלין לכהונה שלישית כיו"ר הכנסת, התחמק מפגישה עימו והסתפק בשיחת טלפון קשה". תמצית המאמר של ברנע מקבלת את הכותרת "החטא ועונשו". העונש ברור: הדחה מהתפקיד. אולם מהו החטא של ריבלין? לפי ברנע, יו"ר הכנסת חטא בכך ש"גרם לאנשים לאהוב אותו".
כנראה שלא גרם לכל האנשים לאהוב אותו. במאמר המלא, שמתפרסם בכפולה הפותחת, מסמן ברנע את רעיית ראש הממשלה כמי שלא חיבבה במיוחד את ריבלין. "היא ישבה בישיבות חגיגיות על היציע וסיננה הערות בקול רם נגד הסובלנות שמגלה ריבלין כלפי יריביו של בעלה", כותב ברנע על שרה נתניהו.
רמז למעורבותה ניתן למצוא גם בטקסט של ורטר ב"הארץ". "תרגיל החלפתו של ריבלין בושל בלשכת ראש הממשלה ובמעון הרשמי ברחוב בלפור בבירה חודשים רבים", כותב ורטר. "הטקטיקה היתה: להרדים, להרגיע, להבטיח שיהיה בסדר, שאין מה לדאוג - ובדקה ה-89 להנחית את הגרזן". ב"מעריב", אצל שלום ירושלמי, הגרזן מוחלף בסכין והאבחה האחת בנעיצה אטית.
ב"ישראל היום" לא רק שאין גרזן או סכין, אפילו פצירה לא נמצאת. "מסתמן: ריבלין ייפרד מתפקיד יו"ר הכנסת", נכתב בכותרת ידיעה מאת מתי טוכפלד. בכותרת המשנה נטען כי "היו"ר היוצא, שהתכוון להמשיך קדנציה נוספת, הבין כי הוא כבר אינו המועמד המועדף על רה"מ". לפי משפט הפתיחה בידיעה, ריבלין "סבור כי ראש הממשלה בנימין נתניהו מתכוון להדיחו".
מדוע מסתמן? כיצד הבין זאת ריבלין? מה גרם לו לסבור שיוחלף? ובכן, מגוף הידיעה עולה כי נתניהו הבהיר לו זאת בשיחת טלפון. בעוד שעורכי כל יתר העיתונים מצאו לנכון לציין בכותרת ובכותרת המשנה את מעורבותו של ראש הממשלה בהעברת ריבלין מתפקידו, ב"ישראל היום" המהלך מתואר בלי לציין את היוזם והמניע שלו. "ריבלין טוען כי איבד את תמיכת רה"מ", נכתב בסיום כותרת המשנה לראשית של "ישראל היום", כאילו היה יו"ר הכנסת היוצא נתון להזיה פרנואידית.
חריג לקו זה נמצא במאמרו של הפרשן הבכיר של "ישראל היום", דן מרגלית. "ראוי שנתניהו ישקול מחדש את הדחת ריבלין", כותב מרגלית. "האגף הלאומי-ליברלי - אבן השתייה של הליכוד מאז ימי התנועה הרביזיוניסטית ותנועת החירות - ספג השנה מכה קשה. [...] הדחתו על לא עוול בכפו, או על עוול זניח בעיני מפלגתו, היא טעות מהותית". מרגלית אינו מפרט מהו העוול הזניח שבו אשם כביכול ריבלין.
בניגוד לפעם הקודמת שמרגלית פירסם ביקורת על החלטה של נתניהו, הבוקר לא מוגלה מאמרו אל מדור הדעות שבעמ' 37, אלא מתפרסם בכפולה השנייה, צמוד לידיעה על העברתו של ריבלין מתפקידו (בלא אזכור בשער). אולי עורכי "ישראל היום" הבינו כי ההדחה של הביקורת על ראש הממשלה לעמ' 37 גרמה להם יותר נזק מתועלת. אולי ההבדל המשמעותי יותר בין שני המקרים הוא שישראל כבר אינה בימי טרום בחירות לכנסת ושלריבלין, כפי שמציין מרגלית, אין סיכוי להתמנות לתפקיד בלי גיבויו של ראש הממשלה.
הישראלי מס' 1
"אף אחד לא רוצה להיות שר הבריאות" היא כותרת רשימתה של רחל אדטו, המתפרסמת בעמ' 28 ב"דה-מרקר". עובדה פשוטה ומצערת. "באחרונה התפרסמה כותרת בעיתוני הבוקר שבה הופיעה אפשרות לחלוקת תיקים, המכונים בין היתר 'תיקים חברתיים'", כותבת אדטו. "לא היתה זו הפתעה שתיק הבריאות אינו בין התיקים הנחשקים והמבוקשים. מפלגות שהלכו לבחירות עם מצע חברתי, דאגה למעמד הביניים ורצון לעשות שינוי אינן מעלות דרישה לקבל את תיק הבריאות כחלק מהסכמים קואליציוניים".
"הצורך במערכת בריאות מתפקדת, שוויונית ונגישה הוא צורך בסיסי", מזכירה חברת-הכנסת היוצאת אדטו. "[...] ציפיתי שהפעם תהיה מלחמה על תיק הבריאות. [...] ראוי לו למשרד שיגיעו שר או שרה החושקים בתיק הבריאות ולא רואים בו ברירת מחדל".
עמודי העיתונות שעוסקים במשא-ומתן הקואליציוני אינם מקדישים הבוקר ידיעות על המינוי הצפוי לתפקיד שר הבריאות, למעט ידיעה קצרצרה מאת מיטל יסעור-בית-אור, המתפרסמת ב"ישראל היום" ומוקדשת לחוסר הרצון של חברי-הכנסת למלא את התפקיד. לפי הידיעה, פרופ' זאב רוטשטיין, מנהל המרכז הרפואי שיבא, אמר: "אף אחד לא רוצה בתפקיד כפוי טובה זה". התקשורת אינה יכולה לשנות את תפקיד שר הבריאות או את האתגרים שעומדים בפניו, אולם היא יכולה לתרום לשינוי היחס הציבורי לתפקיד. צעד ראשון: כתיבה על הצורך למצוא שר בריאות במשרה מלאה והכפפת הצורך הזה לאג'נדה ה"חברתית" או ה"אזרחית" שמאפיינת כביכול את הממשלה החדשה.
"איזה מין 'סדר יום אזרחי' מתחיל מקמפיין גיוס לצבא?", תוהה יצחק לאור במדור הדעות של "הארץ". לפי לאור, "על אתוס העשייה נגזרה כליה עם עליית הקפיטליזם הישראלי. הציונות כאידיאולוגיה של מדינה קפיטליסטית, בעלת מיזם קולוניאלי, הכולל 'כור היתוך' מדיר ואפליית מיעוט לאומי בתחומי המדינה, יצרה את האדם הישראלי החדש לגמרי, שאינו צריך לעשות דבר זולת אהבת עצמו כ'ישראלי'. הוא אינו משוחרר מלאומנותו, בניגוד ל'בני דמותו' במערב, אבל עליו למלא ברשרוש מילולי חסר תוכן את ה'ישראליות' שלו. [...] עכשיו יהיה הרבה מתרסיס ה'ישראליות' הזה. בכל פעם שהכסף יזרום למעמד הבינוני ומעלה, נשמע על תרומתו ל'ישראליות'".
הישראלי מס' 1, יאיר לפיד, נראה בשער "גלובס" כשהוא יושב על כורסת עור מהודרת, רגל על רגל. כל בגדיו שחורים. מחר יופץ למנויי העיתון המוסף "ליידי גלובס" ובו רשימה שחיבר לפיד טרם הבחירות. קטע מהרשימה מתפרסם בשער "גלובס" בגופן גדול. "היום המושלם האמיתי הוא ארבעה ימים אחרי הבחירות, כשהסערה הגדולה תשכך", כתב לפיד. "זה יהיה יום שבת ואני אקום מאוחר, אלך עם ליהיא לבראנץ' אטי ועצלני במסעדת אדורה בתל-אביב, כי הרי אושר ללא פחמימות אינו אושר. נדבר על המהפך בחיינו".
בכפולת האמצע של "ידיעות אחרונות" מקדם העיתון את מוספי סוף-השבוע הקרוב. על שער אחד מהם נראית ליהיא לפיד. "אני, יאיר והמירוץ לכנסת", נכתב על רקע התצלום של אשת שר האוצר המיועד. "ליהיא לפיד מספרת על השנה הסוערת, הקשה והמרגשת בחייה".
בעוד ששערי העיתונים בונים ומשמרים את התדמית של לפיד, הפרשנים והמומחים משיאים עצות. ב"גלובס" מייעצת סטלה קורין-ליבר ללפיד לא להיות מוקף באומרי הן ולמצוא זמן לשוחח עם הנגיד היוצא סטנלי פישר. ב"ממון" מפרסם סבר פלוצקר רשימה של "10 דברים שיאיר לפיד לא צריך לעשות".
בין היתר מציע פלוצקר ללפיד: "אל תלך שולל אחרי נביאי שקר ואל תילחם בטחנות רוח". לדברי הפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות", "לנביאי שקר תכונה אופיינית: הם מכורים לעניין אחד, לבעיה אחת, שלפתרונה הם מייחסים תכונות מאגיות. אם רק תשמע בקול הטפותינו, הם יבטיחו לך, ותעשה כדברינו, המשק ישגשג ויפרח. זה לא יקרה: ניהול נכון של הכלכלה מורכב מעשרות החלטות בעלות משקל שונה. הימנע מטקסי וודו". השם המפורש "ריכוזיות" אינו מוזכר בטורו של פלוצקר.
בשולי החדשות
כתבת השער במוסף "המגזין" של "מעריב", מאת כרמית ספיר-ויץ, מוקדשת לרצח נשים על-ידי בני-זוגן. לפי כותרת המשנה, בשנה שעברה נרצחו 18 נשים על-ידי בני-זוגן, ובשנה הנוכחית נרצחו עד כה 5. הכותרת מגדירה זאת כ"מגפה", על אף שאין סכנת הידבקות בנטייה לרצוח את בת-זוגך, גם לא לדעת הקרימינולוג פרופ' ארנון אדלשטיין, מחבר הספר "רצח בנות-זוג בישראל", שמתראיין בהרחבה לכתבה.
במדור הדעות של "מעריב" טוענת אלונה וינוגרד, מנכ"לית התנועה לחופש המידע, כי על המדינה לאסוף נתונים סטטיסטיים על מעשי תקיפה ורצח שבוצעו באמצעות כלי נשק של חברות אבטחה. נכון להיום, משטרת ישראל אינה אוספת את המידע ולכן אי-אפשר לבקש אותו במסגרת חוק חופש המידע. "רק דרישה ציבורית והפעלת לחץ על הרשות ישנו את התנהגותה", מבהירה וינוגרד.
ידיעת תקשורת אחת
לפי ידיעה מאת מתי טוכפלד, המתפרסמת ב"ישראל היום", ח"כ אופיר אקוניס עתיד להתמנות לסגן שר במשרד ראש הממשלה הממונה על יישום חוק רשות השידור.