חרדי ושוטר, אמש בירושלים (צילום: מתניה טאוסיג)

חרדי ושוטר, אמש בירושלים (צילום: מתניה טאוסיג)

אין מנוס

"כל כותרות העיתונים החרדיים הציגו אתמול את הפרשה כניסיון לכפייה חילונית, תוך השוואות היסטוריות למשטרים אפלים", מדווח ב"הארץ" יאיר אטינגר על הסיקור התקשורתי של החלטת בג"ץ לשלוח לכלא חרדים אשכנזים המסרבים לאפשר לילדיהם ללמוד עם ילדים ממוצא מזרחי. אטינגר גם מספק ציטוטים של כותרות העיתונות החרדית: "הלם ותדהמה: בג"ץ הורה לשלוח לכלא הורים שמצייתים לדעת תורה" ("המבשר"); "הורי התלמידות בעמנואל נערכים להשלכתם לכלא ב'עוון' החלטתם לשמור על מורשת החינוך כהוראת רבותיהם" ("המודיע"); "יום שחור ליהדות החרדית – רדיפת הדת הגיעה לשיאים חסרי תקדים" ("יתד נאמן").

העמדות הנשקפות מהכותרות הראשיות של העיתונים החילוניים מגוונות יותר בעין חילונית, ומן הסתם אחידות יותר למתבונן החרדי. "מעריב" מציג תמונת מראה לעיתונות החרדית ובוחר בכותרת "דת מול מדינה"; "ישראל היום" מבקש להפחיד את ציבור קוראיו עם הכותרת "אם כל ההפגנות"; "ידיעות אחרונות" מטיף מוסר לחרדים ומחנך את החילונים באמצעות הכותרת "מחיר הגזענות"; ואילו "הארץ" בוחר באנדרסטייטמנט שראוי לתואר אבירות לשם כבוד ממסדר האנדרסטייטמנט הבריטי – "הורי התלמידות מעמנואל יתייצבו לריצוי מאסר".

אתמול דווח ב"מעריב" כי החרדים מתכוונים לארגן הפגנה של מיליון משתתפים, אפילו שתי הפגנות של מיליון משתתפים כל אחת. הבוקר המספר ירד דרמטית. איש אינו מתחייב עוד על היקף ההפגנות, לא החרדים ולא התקשורת הישראלית המצטטת אותם. ההפגנות מוגדרות כ"המוניות" או לכל היותר בהשתתפות "רבבות". "העצרת המרכזית בירושלים קיבלה רישיון משטרתי ל-20 אלף איש", מדווח אטינגר ב"הארץ", "ונראה כי מספר המשתתפים יהיה גדול הרבה יותר". בכל העיתונים מדווח כי מול המפגינים יתייצבו כעשרת אלפים שוטרים. ב"ישראל היום", שמציע סיקור חדשותי דל ושטחי יחסית של הפרשה, מידע זה מופיע בכותרת הגג של שער העיתון.

הדגש הבוקר בעיתונים, למעט "הארץ", הוא על פרסום טורי דעות. הכפולה הפותחת של "מעריב" מוקדשת לארבעה מאמרי דעה, בכפולה השנייה של "ידיעות אחרונות" חמישה. מאמר נוסף, מאת יאיר לפיד, מופיע בנפרד, בכפולה הפותחת. "אם המשטרה תיכנע גם הפעם לאלימות החרדית, הרי ששלטון החוק בישראל בוטל", כותב לפיד.

דברים ברוח דומה כותב ב"הארץ" יוסי שריד, פובליציסט יחיד בעמודי החדשות של העיתון. "המלחמה פרצה", קובע שריד, ונוקט עמדה. עמדתו מזכירה מאוד את עמדתם של מיליטנטים ישראלים מוכרים כשהם נדרשים לחוות דעתם על שיא חדש המתפרץ בסכסוך ארוך השנים בין היהודים לערבים. "להידברות של רצון טוב אין סיכוי רב", כותב שריד. "מעולם לא באמת האמנתי שתישא פרי [...] איך אפשר להידבר ולהגיע להסכמה עם מי שאין להם אלוהים מבלעדי אביהם שבשמים ונציגיו עלי אדמות [...] גם לנו, כדאי לזכור, יש אלוהים, אך הוא על הארץ, בלבנו ובהכרתנו".

בהמשך מאמרו מבכה שריד את עמדת החולשה של המדינה בסבבים קודמים של העימות ("את הפורענות הזאת הבאנו על עצמנו במו ידינו, בקוצר ידינו; הרווחנו אותה בהפסדים חוזרים ובוויתורים נשנים") ומביא את הרטוריקה המיליטנטית לשיא (לא אירוני) בפסקת הסיום: "את המלחמה הזאת, שלא ביקשנו ונכפתה עלינו, אסור להפסיד".

יש גם קולות הקוראים עדיין לפשרה. אריה דרעי ב"מעריב", למשל, הכותב כי "עלינו לגלות אחריות ולהימנע ממחלוקות פנימיות" ומציע להקדים את החופש הגדול בעמנואל בשבועיים כדי להימנע כעת מהכרעה עקרונית. למכרו משכבר הימים, הפרשן דן מרגלית הכותב ב"ישראל היום", אין פתרון כה מקורי, אך גם הוא מחזיק בדעה כי "אין צורך במלחמת תרבות בישראל 2010. כל פשרה עדיפה עליה".

ב"מעריב" יש מי שעמדתו דווקא הקצינה ביממה האחרונה. אתמול כתב בן כספית כך: "צדק עמיתי בן דרור ימיני כשהתקומם נגד הגדרת המתרחש שם כ'גזענות'. מדובר בתרבות אחרת, שרואה את הדברים אחרת, מותחת קווים ובונה גדרות במקומות מוזרים. אנחנו לא נצליח לשכנע אותם שמדובר בהתנהגות מחפירה, בערכים ירודים, בפרימיטיביות של ימי הביניים. הם לעולם לא יבינו. בדיוק באותה המידה שאנחנו לעולם לא נבין את הצד שלהם. במקרים כאלה צריך להשתדל למצוא את שביל הזהב. להימנע מעימותים אבודים".

הבוקר מתייחס כספית לדבריו של ח"כ משה גפני, שהשווה אתמול בין השלכת חרדים לכלא למעשי המשטר הנאצי בגרמניה, וכותב: "ובכן, גפני, היהודים עם הפאות והזקן שהלכו לכלא במדינות אחרות ובזמנים אחרים היו קורבנות של גזענות. היהודים שהולכים לכלא היום (אם ילכו) במדינת ישראל נאשמים בגזענות. זה ההבדל כולו".

כדי למנוע ספק שעלול להתעורר בקרב קוראים בעלי זיכרון בן יממה, כספית מדגיש כי לא שינה את דעתו העקרונית מאז יום אתמול. "אני חושב, וכך כתבתי גם אתמול, שבג"ץ היה צריך להיות חכם ולא צודק ולהניח לתלמידות בעמנואל", הוא מבהיר. "אני עדיין חושב כך ומתפלל שיימצא המבוגר האחראי הבוקר שיידע לרבע את המעגל ולחלץ אותנו מהמהומה הזו. ועדיין, כשאנשים כמו גפני מתחילים להתלהם, באמת ש'אין מנוס'. חובה להעמיד אותם על טעותם".

בשולי הדיווחים אתמול הוזכרה השתיקה של מפלגת ש"ס, לאור העובדה כי ילדי בכיריה נשלחים ללימודים אצל האשכנזים דווקא. הבוקר מוקדשת לנושא כתבה בכפולה הפותחת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". כתב העיתון עמוס שביט ניסה לקבל תגובה משלל חברי-הכנסת של המפלגה, וחילץ בעיקר תירוצים לא מחייבים ושתיקות. ב"הארץ" מציין יאיר אטינגר, במסגרת רשימתו הארוכה והמקיפה על הפרשה, כי הרב עובדיה יוסף אמר אתמול שהוא "מזועזע מאוד" מהעתירה לבג"ץ. "הרב יוסף, שהקים את תנועת ש"ס כדי להילחם באפליה נגד מזרחים בציבור החרדי, התייצב בכך באופן דרמטי לימינו של הממסד והציבור החרדי-אשכנזי, וגם נגד העותרת, עמותת נוער-כהלכה, שמי שעומד מאחוריה הוא הרב יעקב יוסף, הנחשב כבר שנים כבנו הסורר של מנהיג ש"ס", כותב אטינגר.

ובינתיים, במשטרת ישראל

"המשטרה ממליצה להעמיד לדין את גלעד ועומרי שרון באשמת תיווך לשוחד של 3 מיליון דולר", קוראת כותרת בראש עמוד השער של "הארץ". גידי וייץ מדווח כי ההמלצה ניתנה "לפני כמה שבועות". הפרשה, נזכיר, התפוצצה לפני שמונה שנים. ברוך קרא, שהסתמך על הדלפה של עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ', דיווח מעל עמודי "הארץ" על בקשת חיקור הדין של איש העסקים הדרום-אפריקאי סיריל קרן, כדי לברר מדוע העביר הלוואה בסך 1.5 מיליון דולר למשפחת שרון.

"חקירתו של קרן העלתה את החשד כי הוא שימש איש קש, וכי מאחורי הכסף עומד מרטין שלאף – איל הון אוסטרי ואז בעל אינטרסים כלכליים בישראל [...] בחודשים נובמבר-דצמבר 2002 עברו לחשבונותיה של משפחת שרון שתי העברות כספים נוספות בסכום של כשלושה מיליון דולרים", מציין וייץ וכותב בהמשך כי "בידי המשטרה יש לכאורה תשתית ראייתית לכך שההלוואה המקורית שהעניק סיריל קרן לגלעד שרון, כמו גם שלושת מיליוני הדולרים, הגיעו כולם מהחברה שבה שולטת משפחת שלאף".

התפתחות אפשרית בלחימה

"הארץ" הוא היחיד המדווח בשערו כי חייל צה"ל עשוי לעמוד לדין על הרג שתי נשים פלסטיניות, מג'דה אבו-חג'אג', בת 37, ואמה ריה סלמה אבו-חג'אג', בת 64, במהלך מבצע "עופרת יצוקה".

עמוס הראל כותב בטור פרשנות על הפרשה כי "טיבה המדויק של העבירה שבה יואשם ס' טרם הובהר. זו שאלה של היסוד הנפשי בה: מה היתה מידת מודעותו של ס' למה שקרה מול עיניו ולהנחיות הסמג"ד כשהחליט לירות? סביר להניח שההכרעה תיפול, אחרי השימוע שיתקיים לחייל בעוד שבוע, בין סעיף של הריגה לבין גרימת מוות ברשלנות". לדעתו, "התקרית נראית יותר כמו התפתחות אפשרית בלחימה בשטח בנוי ומסוכן" מאשר רצח מכוון של אזרחים על-ידי חייל צה"ל.

מרבית הכפולה השלישית בעיתון מוקדשת לתקרית וחקירתה. עמוס הראל ואנשיל פפר מדווחים על האירוע וההתפתחויות בחקירתו, פפר מדווח עוד כי "צה"ל הכין לראשונה פקודה מקצועית כתובה המגדירה כיצד מפקד יחידה אמור להפעיל כוח צבאי בעת לחימה באזור שבו נמצאת אוכלוסייה אזרחית", ואילו עמירה הס מזכירה כי עדויות על המקרה התפרסמו ב"הארץ" זמן קצר לאחר תום הלחימה בעזה.

בעיתונים האחרים הדיווח מצומצם בהרבה. ב"ישראל היום", עיתון שהעיקרון השני שלו הוא "לתמוך בשלטון החוק", לא מצאו כי ראוי להבליט דיווח על אפשרות העמדה לדין של חייל על הרג חפים מפשע בעת קרב. על השער הוא אינו מופיע, כאמור. מקדימים אותו בעמודי החדשות בעיתון, בין היתר, דיווחים על מותו של פג שאמו נדקרה והצהרת שר האוצר האמריקאי כי יטיל סנקציות נוספות על איראן. הדיווח מופיע בעמ' 13, בגודל בינוני, ללא דברי פרשנות. בניוזלטר היומי של "ישראל היום", המגיש לקוראיו את עיקר חדשות היום, אין לו זכר.

ב"מעריב" דיווח בולט יחסית, לרוחב כל ראש עמ' 14, אם כי היקפו מוגבל ביותר. אמיר בוחבוט מספק את תמצית העניין ועורכי העיתון הוסיפו את תצלומי שתי הפלסטיניות ההרוגות, שסופקו על-ידי בצלם.

ב"ידיעות אחרונות" הסיקור הוא הלוקה ביותר בחסר. ממש כמו בתקופת "עופרת יצוקה", העיתון הנפוץ במדינה עושה מאמצים עילאיים להעלים את הקורבנות של הצד האחר. דיווח קצר מאת יוסי יהושוע מופיע באמצע עמ' 11, בין ידיעה על השבת אקדחו הגנוב של הרמטכ"ל למודעת פרסומת, תחת הכותרת "מסתמן: לוחם יואשם בהריגת פלסטיניות". אין כותרת משנה לידיעה, כך שאין מקום למשפט כגון "ירה והרג שתי פלסטיניות חפות מפשע", המופיע בכותרת המשנה לידיעה של "מעריב", או למשפט "בצלם: הפלסטיניות הניפו בדים לבנים", המופיע בכותרת המשנה לידיעה של "ישראל היום". אין ב"ידיעות אחרונות" תצלומים של שתי הפלסטיניות ההרוגות.

ההבנה מתחדדת

המחנאות בעיתונות הכלכלית בולטת הבוקר עוד יותר מהרגיל. נאום שנשא אתמול נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, במסגרת כנס קיסריה שעורך המכון הישראלי לדמוקרטיה, נמשך לכיוונים מנוגדים ב"גלובס" לעומת "דה-מרקר".

"פישר: 'קל להיכנס לפופוליזם סביב הריכוזיות; צריך מחקרים אמיתיים ולא צעקות'", קוראת כותרת על שער "גלובס" שחולק אמש למנויים. שי ניב מדווח על דברי פישר בעמ' 10 של העיתון תחת הכותרת "פישר על הטיפול בריכוזיות: 'בלי פופוליזם ובלי צעקות'". פסקת הפתיחה בדיווחו כוללת את הציטוט הבא מאת פישר: "קל להיכנס לפופוליזם סביב נושא הריכוזיות, אבל לא קל לטפל בו". גם לסטמפה "פופוליזם הריכוזיות" נמצא, כמובן, מקום בעיתון. פופוליזם, אם שכחתם, הוא ההאשמה הבולטת ביותר שמופנית כלפי המוסף הכלכלי של "הארץ", "דה-מרקר", שמצדו רואה את עצמו כפועל מטעם הציבור הישראלי הרחב (או לפחות רחב יותר מאשר הציבור שאליו מכוון "גלובס").

פישר דווקא ביקר את הריכוזיות במשק הישראלי, אבל האזהרה שלו מובאת ב"גלובס", בחלקה, באופן עקיף ולא כציטוט ישיר. היא גם אינה מובלטת בכותרות, הפניות וסטמפות. ניב מדווח כי "לדבריו [לדברי פישר], ברור כי מידת הריכוזיות בישראל גבוהה בהשוואה בינלאומית, וכי 20 קבוצות עסקיות מחזיקות כמחצית מנתח השוק של החברות הציבוריות".

ב"דה-מרקר" אמנם מצוטט הביטוי "התבטאויות פופוליסטיות" שיצא מפי פישר, אך הסיקור נפתח באופן טבעי בציטוט: "עמדתי היא שהריכוזיות במשק גבוהה בהשוואה בינלאומית". בעיתון מתרכזים בדברי הנגיד על תמלוגי המדינה מגילויי הגז האחרונים, נושא שמובלע כמעט לחלוטין בדיווח של "גלובס". "פישר: 'סוגיית התמלוגים מתגליות הגז צריכה להיבדק", קוראת הכותרת הראשית של "דה-מרקר". ב"ממון" אין משום מה כל התייחסות לדברי פישר אתמול. ב"כלכליסט" הסיקור צנוע ביותר, ונטול אג'נדה.

נושא נוסף שעליו דיבר פישר אתמול הוא השכר הגבוה שנוטלים לעצמם בכירים במשק. "הצעת המפקח על הבנקים בנושא זה היא להטיל את האחריות על קבלת ההחלטות בתחום השכר על הדירקטוריונים", מצטט מפיו ליאור דטל ב"דה-מרקר". לדברים אלה אין זכר בדיווח ב"גלובס", וזאת דווקא כשעל הדיווח אמון הכתב לענייני עבודה של העיתון.

לעומת זאת, הכותרת הראשית של "גלובס" קוראת: "מנהלים מעטים בלבד מקבלים שכר מוגזם", וזאת על סמך מחקר חדש שאת פרטיו מביאה טלי ציפורי. לצד פרטי המחקר מתפרסם טור מאת אלי ציפורי. "אנו מציעים, אפילו מתחננים, ממש מפצירים, בפני ח"כ שלי יחימוביץ'", כותב ציפורי, "אנא, במטותא ממך, תפני כמה דקות מלוח הזמנים הצפוף שלך וקראי את המחקר המקיף והמעניין שמתפרסם ב'גלובס' על שכר המנהלים".

ציפורי אינו מפספס את ההזדמנות לבקר את העיתון המתחרה, שאותו הוא מכנה "פראבדה". בדבריו ליחימוביץ' הוא כותב כי המחקר שעיקריו מתפרסמים ב"גלובס" "הוא לא עוד הודעת 'שלוף' לעיתונות מבית מדרשך, לא עוד הודעה שמתפרסמת אוטומטית בעיתון הבית שלך, ה'פראבדה' של שלי, הודות לקשרייך ההדוקים (מדי) עם עורכים שם (ונשמח אם גם תגלי לציבור איך השיטה הזו שלך עובדת ומזינה מצד אחד את הרייטינג והפרסום שלך ומצד שני את האינטרסים העסקיים של ה'פראבדה')".

כשיחיבומיץ' יצאה לתקשורת עם הצעת החוק שלה, היא אכן זכתה לרוח גבית מהעיתון "דה-מרקר". גיא רולניק הסביר אז כי "הצעת החוק של יחימוביץ' [...] לא מטפלת בשורשי המחלה של המשק ועלולה ליצור עיוותים. לכן בעבר התנגדנו כאן ב-TheMarker להתערבות מסוג זה בשכר המנהלים במשק. אבל הניסיון של השנים האחרונות לימד אותנו כי המחוקקים, השרים, הרגולטורים ואפילו הציבור אדישים לרוב התופעות שתיארנו, אולי בשל מורכבותן הרבה. לעומת זאת, שכר המנהלים דוקר את עיניהם של רבים, ולכן אפשר לגבש סביבו קואליציה לביצוע השינויים הנדרשים במשק ובשוק ההון". בפועל, כפי שצוין בסקירת העיתונות של אותו יום, רולניק הודה בפופוליזם, אם כי למען מטרה ראויה בעיניו.

העימותים בין "דה-מרקר" לעיתונים כלכליים אחרים בולטים יותר בשנתיים האחרונות, מאז שפרץ משבר האשראי העולמי. הבוקר, במסגרת טורו השבועי ב"דה-מרקר ויק", משיב רולניק על השאלה אם חל שינוי בעמדתו ועמדת עיתונו בעקבות המשבר. "רחוק מכך", הוא עונה. "האמת היא שדעתנו וכתיבתנו ברוב הסוגיות האלה לא השתנתה באופן מהותי בעשור האחרון. עם זאת, ייתכן שבאותם ימים בחורף 2009, שבהם שורה של טייקונים ישראלים גדולים, בסיוע ידידיהם בתקשורת וברגולציה, הפעילו לחץ מסיבי על הממשלה להזרים להם עשרות מיליארדי שקלים – התחדדה אצלנו ההבנה שלדידם השוק הוא לא באמת חופשי. הוא חופשי כשזה נוח להם והוא ממשלתי כשזה נוח להם".

עוד חדשות

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מדווח עמיר בן-דוד כי "חברת כימיקלים ישראל, שבשליטת סמי ועידן עופר, מקבלת ללא תשלום דלק לתחנת כוח שהיא מפעילה במשך שנים במישור רותם".

במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווחים נורית קדוש, תומר ולמר ועדי חשמונאי כי חברת מי-עדן קיבלה אישור לשווק מי תהום כמים מינרליים.

בראש מדור החוץ של "הארץ" מתפרסמת ידיעת רכילות על זהות האשה שעימה ניהל רומן סגן נשיא ארה"ב לשעבר.

בעיתון "העיר – תל-אביב" מתפרסם ראיון קצרצר עם אלון גרבוז, מנהל הסינמטק, בעקבות החלטתו שלא לבטל אירוע בהשתתפות יצחק לאור, כפי שדרשו ממנו ארגוני נשים משום הטענות כי לאור הוא מטרידן מיני ואף אנס. גרבוז מסביר את עמדתו העקרונית ומודה כי הוא ולאור חברים שנים ארוכות. "היינו ביחד בצבא, בטירונות. היינו צמד", הוא אומר.

ענייני תקשורת

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי על-פי משרד האוצר, התמלוגים שמשלמות זכייניות הטלוויזיה המסחרית לא יופחתו.

אמיתי זיו מצטט באותו עיתון מתזכיר החוק להקמת הרשות הישראלית לתקשורת.

נועם שיזף מפרסם ב"העיר" רשימה על התנהלות דובר צה"ל והתקשורת הישראלית סביב המבצע לעצירת המשט לעזה. "הנראטיב הישראלי בסיפור הזה אינו מבוסס על גילוי מידע, כי אם על הסתרתו, והוא מתקיים תוך שיתוף פעולה נלהב של אמצעי התקשורת", פוסק שיזף ומוסיף: "דובר צה"ל קבע שהרגע החשוב בכל פרשת המשט התרחש בארבע וחצי לפנות בוקר ונמשך 60 שניות. אם העולם היה נחשף לטיהור הספינה באש, ייתכן שהיינו שבים לשאול מה עשו שם החיילים". שיזף משוחח עם קוני מוס, יו"ר איגוד העיתונאים הזרים בישראל, ושומע ממנו כי "ההערכה שלי לתקשורת הישראלית ולאופן שבו היא מתנהלת ירדה בשבועיים האחרונים". מוס תוהה באוזניו: "זה האופן שבו עיתונאים ישראלים מצפים שיתייחסו אליהם במדינות אחרות? שיכלאו אותם וייקחו להם את הציוד?".

גדעון אלון מדווח ב"ישראל היום" מדיון שנערך בכנסת על הצעת "חוק לפיד", הדורש תקופת צינון לעיתונאים המעוניינים להצטרף לפוליטיקה. "כל נציגי כלי התקשורת שהשתתפו אתמול בדיון", מדווח אלון, "הביעו התנגדות ליוזמת החקיקה". יעקב אחימאיר, שנטל חלק בדיון, כותב ברשימה קצרה הנלווית לדיווח כי "ראוי כי קברניטי התקשורת ייענו בחיוב" לאתגר שהניחו בפניהם חברי-הכנסת, כדי למנוע חקיקת חוקים המגבילים את חופש העיתונות. ובינתיים, נרי לבנה כותבת ב"הארץ" מדוע היא בעד יאיר לפיד.

ב"הארץ" מדווח [AP] על שביתה שפרצה בקרב עובדי הערוץ אל-אקצא בעזה, וזאת במחאה על החלטת ספקית שירותי הלוויין הצרפתית למנוע את שידורי הערוץ, בשל "החשש שמשודרים בו דברי הסתה". הערוץ משודר מטעם ארגון חמאס.

יוסי מלמן כותב במדורו בחלק ב' של "הארץ" על  נאסר לאחם, המייסד והעורך הראשי של סוכנות הידיעות הפלסטינית מען. בקשתו להיכנס לירושלים לכמה שעות כדי להסדיר את הוויזות הדרושות לליווי מסעו של אבו-מאזן בחו"ל סורבה, והוא נאלץ להישאר בשטחי הרשות הפלסטינית.

בטור מאת אלי ציפורי שהוזכר לעיל מסביר הכותב מדוע החלטתו של דן מרגלית לסגור את חשבון הבנק שלו בבנק מזרחי-טפחות, בשל עלות השכר הגבוהה של העומד בראשו, נגועה בצביעות.

במדור הרכילות במוסף "סופשבוע" של "מעריב" חושפת ליאורה גולדנברג-שטרן את זהויות המרואיינים האנונימיים בכתבה שהכין מיקי רוזנטל על מלחמת הירושה בין בני הרב עובדיה יוסף. עוד במדור, דיווח כי העיתונאים עודד שחר וגיא פלג יזכו באותות מיוחדים של עמותת אומ"ץ.