לטובת הקוראים שאינם דוברים את השפה הדיפלומטית
"התקדמות בפתרון המחלוקת בין ישראל לארה"ב בנושא ההתנחלויות", קוראת באופטימיות רבה (או בפסימיות רבה, תלוי מאיזה צד של המפה הפוליטית בוחנים את ההתפתחות) הכותרת הראשית של עיתון "הארץ". ברק רביד ונטשה מוזגוביה מדווחים על פגישה מוצלחת בין שר הביטחון אהוד ברק לשליח האמריקאי למזרח התיכון ג'ורג' מיטשל, ומצטטים "מקור מדיני בכיר" שאומר להם כי "אין משבר ויש התקדמות". אמנם ההתבטאויות מטעם האמריקאים מובאות בידיעה מסויגות יותר ("הפגישה היתה טובה ומועילה"), אבל מיד לאחריהן מדווח על הודעה משותפת לשני הצדדים, שניתנה עם תום הפגישה. התצלום המופיע במרכז שער העיתון [רויטרס] מציג את ברק ומיטשל לוחצים ידיים ומחייכים חיוך רחב.
הדיווח ב"מעריב" וב"ישראל היום" דומה למדי, עם ציטוט מקורות המדברים על "התקדמות" וכותרות מלאות תקווה כמו זו של "ישראל היום" – "רגיעה עם ארה"ב?".
אך מה באמת ניתן ללמוד מהצהרות פומביות וחיוכים למצלמות? לדעת איתן הבר, מעט מאוד. במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" כותב הבר כי המסקנה הזו מתבקשת מההבדל בין הסיקורים התקשורתיים של נסיעת ליברמן לצרפת ומפגש נתניהו וסרקוזי ובין הגילוי המאוחר על מה שאמר נשיא צרפת בפגישה האינטימית על שר החוץ של ישראל. הבר מזכיר כי בשני המקרים הסיקורים בזמן אמת בתקשורת הישראלית היו אוהדים ביותר ("פוציניו מוציניו", כהגדרתו), אך כעת "מתברר כי מעבר לגדודי הכתבים ופלוגות הצלמים, שם בחדר, לבד או עם כמה עוזרים, הסביר סרקוזי כמה דברים לנתניהו על ליברמן".
גם עמיתיו לעיתון, איתמר אייכנר ואורלי אזולאי, אינם מתרגשים מחיוכים דיפלומטיים, ודיווחם על פגישת ברק-מיטשל, אירוע שאין לו כל זכר בשער העיתון, ממשיך את הקו המשברי ש"ידיעות אחרונות" מוביל זה זמן בסיקורו את יחסי ישראל-ארה"ב . כותרת דיווחם היא "הרבה חיוכים, אפס הסכמות", ובכותרת הגג נקבע כי הפגישה הסתיימה "ללא תוצאות".
השניים מצטטים את ברק, שאמר כי "החיוכים הם בחינם, ואנחנו אופטימיים", ומשדרים פסימיות לגבי אפשרויות ההבנה הממשיות בין ישראל לארה"ב – "מיטשל, מצדו, הציג עמדה נוקשה והבהיר כי הממשל האמריקאי עומד על כך שישראל תקפיא לחלוטין את הבנייה בהתנחלויות" (ב"הארץ" מודגש כי בהודעה המשותפת לשני הצדדים, ארה"ב לא חזרה על דרישתה להקפאת הבנייה בהתנחלויות).
אייכנר ואזולאי מספקים פירוש מסויג ביותר לדברי ברק כי "השיחה התנהלה באווירה טובה מאוד אף שנשארו פערים". לטובת הקוראים שאינם דוברים את השפה הדיפלומטית, מסבירים אייכנר ואזולאי כי "בשפה דיפלומטית פירוש הדבר שאין שום הסכמות".
המתח בין שני האישים היה רב עד כדי כך שלפי הדיווח של "ידיעות אחרונות", "כדי להפשיר את האווירה המתוחה החליטו מיטשל וברק לפרסם הודעה משותפת, אך נכון לאמש לא נמצא הנוסח ההולם להודעה". אלא שקטעים מנוסח ההודעה מופיעים הבוקר ב"הארץ", ב"ישראל היום" וב"מעריב".
תוך כדי הדיווח, אייכנר ואזולאי מבהירים כי ברק "לא הציע למיטשל להקפיא את הבנייה למשך שלושה חודשים", וזאת בניגוד לכותרת הראשית שהביא שמעון שיפר לעיתון בתחילת השבוע.
הרכילות לעולם נשארת
לרגל צאת ילדי ישראל לחופשת הקיץ, מודיעה הבוקר מערכת "24 שעות" כי העבירה את מלאכת העשייה העיתונאית באופן חד-פעמי לקבוצת ילדים ובני נוער. המוסף היומי המצורף ל"ידיעות אחרונות" קרוי היום "24 שלנו", ובטור מיוחד אך לא חתום, הפותח את העיתון, מסבירים אנשי המערכת מדוע וכיצד הפקידו את עבודתם בידי הילדים ("לכבוד החופש הגדול לקחנו גם אנחנו חופש קצר").
אפשר לראות בגליון הילדים של "24 שעות" התשובה של "ידיעות אחרונות" ל"גליון הסופרים" של "הארץ". בשני המקרים העיתון מחליט להעביר את עשייתו לידי נציגים בולטים בקהל שאליו הוא ממילא מכוון מדי יום.
הגיליון כולל ביקורות שכתבו ילדים על מוצרים, ראיון עם עברי לידר, מדור דעות מדכא במיוחד (דניאל פולמן, בן תשע מאבן-יהודה, כותב לראש הממשלה כי הוא "מודאג מאחמדידינגד", וכוכב וכרמל סלמן, תאומות בנות 12 מרמת-פולג, כותבות מכתב חיזוק לאביבה ונועם שליט), ראיון עם ישראל אהרוני, מדור אופנה לילדים וכדומה. רק מדור הרכילות "העלוקה" [צחי קומה], אף שלכותרתו צורפה המלה "לילדים", נותר כמעט בלא שינוי. כנראה שיש תחומים מקודשים גם בעיתונות.
עיתון מגויס
שער "ישראל היום" מעוצב הבוקר מעט שונה מכרגיל. רצועה אדומה ועבה בראש השער מודיעה על מופע שמארגן העיתון בפארק הירקון ויתקיים מחר, ולצד כותרת ראשית על פגישת ברק-מיטשל מופיע, במלואו, טור אישי מאת רונה רמון, אשתו של האסטרונאוט הישראלי המנוח אילן רמון.
תחת הכותרת "פנייה מהלב" כותבת רמון טור שגם הוא, למעשה, בקשה מקהל הקוראים להשתתף במופע. רמון מדגישה כי כל הכנסות המופע יועברו לידי המרכז החינוכי לגעת-באופק, שייקרא על שם בעלה ויפעל לחולל שינוי במצבם של בני נוער משכבות מצוקה. "אני קוראת לכולם לבוא מחר למופע 'אני ואתה בפארק'", מסכמת רמון את טורה. גם ידיעה [מאיה כהן] במדור התרבות של העיתון מוקדשת להכנות למופע, ולא בפעם הראשונה בשבוע האחרון.
ארבע הערות
רק ב"הארץ" מדווח [עמירה הס] על דו"ח של ארגון Human Rights Watch, שלפיו עשרות אזרחים פלסטינים נהרגו מטילים ששיגרו מטוסים ללא טייס במהלך המבצע "עופרת יצוקה". לא מצוין אם בדו"ח יש התייחסות כלשהי להשלכות האתיות לעובדה שבהתקפה כזו, מטיל הפצצה אינו חש אפילו את הרעד בכנף המטוס.
ב"ישראל היום" דווח אתמול [גדי גולן] כי איש העסקים נוחי דנקנר השתתף בהילולה שערך שלשום הרב איפרגן ("הרנטגן") בנתיבות. יאיר אטינגר כותב הבוקר בחלק ב' של "הארץ" בהרחבה על ההילולה, על האורחים, על המאבקים בין איפרגן לרבנים חרדים, ומציין כי דנקנר לא השתתף שלשום בהילולה, אלא צפוי להשתתף הערב בפגישה מצומצמת יותר עם הרב.
"חם בישראל, לוהט בלונדון" היא הכותרת לידיעת תצלום [אלכס דורון וסוכנויות הידיעות] המופיעה בכפולת האמצע של "מעריב" ועוסקת בגלי חום הפוקדים בימים אלה את ישראל ואת לונדון. למרות הכותרת, לפי הנתונים בידיעה דווקא בישראל חם יותר מאשר בלונדון. מדוע, אם כן, בישראל "חם" ובלונדון "לוהט"? כי התצלום המלווה הוא של ארבע בריטיות המנסות להתמודד עם החום? אולי, אבל אם מחליטים להפקיע חלק מהכפולה המרכזית בעיתון לתצלום של נשים חשופות למחצה המשתכשכות במים, על "מעריב" להקפיד להבא לצרף לידיעה תצלום של נשים מצודדות יותר וחשופות יותר מאלה שמופיעות צמוד לידיעה הבוקר, אחרת אפילו קהל היעד של הגברים החרמנים לעת קיץ לא ייהנה מהיוזמה.
באיחור קל, אך כזה הנובע מאופיו של המדיום המגזיני, המלצה: מי שעדיין לא קרא את הכתבה על הסרט "הסנדק" במגזין הכרומו של "גלריה" שצורף השבוע ל"הארץ", מוזמן בחום [מארק סיל, "ואניטי פייר"]. הכתבה מבקשת, ומצליחה לפחות באופן חלקי, לספר על עשיית "הסנדק" באופן דומה לזה שבו סיפר הסרט התיעודי "לבבות המאפליה" על עשיית "אפוקליפסה עכשיו". כלומר, להראות כיצד הפקת הסרט נשאבה אל תוך עולם הערכים של התסריט הבדיוני שביקשה לתרגם למסך. פרט לכך, מבחינת עומק התחקיר והיקפו, כתבת המגזין מעוררת קנאה. תודה לעורכי "גלריה – המגזין" [ליסה פרץ ושי גולדן] על תרגומה. מי ייתן וביום מן הימים תינתן להם גם האפשרות ליזום ולפרסם כתבה בעלת נפח דומה על סיפור הפקתו של סרט ישראלי מיתולוגי (או כל נושא ראוי אחר, כמובן).
איפה השמעון מזרחי של העיתונאים?
אדריאן פילוט דיווח אתמול ב"גלובס" על האופן שבו הצליח שמעון מזרחי להביא למניעת ביטולה של הטבת המס הניתנת לספורטאים זרים (כיום הם משלמים עד 25% מס הכנסה בלבד בשנים הראשונות בישראל), למרות דרישת משרד האוצר.
לפי הדיווח של פילוט, מזרחי שיגר "מכתב חריף" לשרת הספורט לימור לבנת בדרישה לבטל את ביטול ההטבות. לבנת הציעה פשרה, אך מזרחי דחה אותה והחל ללחוץ על יו"ר ועדת העבודה והרווחה חיים כץ (ליכוד), שימנע הוא את ביטול ההטבות. "השניים סיכמו ככל הנראה לטרפד את ביטול הפטור ממס לספורטאים זרים", כותב פילוט, מה שהוביל לכך שחברי הוועדה הצביעו נגד הצעת האוצר.
"עם זאת", מציין פילוט, "חברי הוועדה החליטו לבטל את הטבות המס לעיתונאים זרים, בהתאם לעמדת האוצר".
לפי ההודעה לעיתונות של הוועדה, בעוד שבעניין הספורטאים השתתפו בדיון "בעלי מכבי תל-אביב ויו"ר הקבוצה דייוויד פדרמן ושמעון מזרחי, יו"ר מינהלת הליגה אבנר קופל, מנכ"ל ההתאחדות לכדורגל אורי שילה, מנכ"ל איגוד שחקני הכדורגל אריה אלתר ונציגי קבוצות ספורט נוספים", בעניין העיתונאים הזרים מצוין רק יו"ר התאחדות עיתונאי החוץ ג'יימס סטיבנסון, שאמר: "האינטרסים של העיתונאים הזרים חשובים גם לישראל. שכר העיתונאים גם כך אינו גבוה, והמצב הכלכלי של אמצעי התקשורת בעולם קשה מאוד, ולכן אין טעם להוסיף גם את הגזירה הזו".
אבל סטיבנסון אינו שמעון מזרחי. לעיתונאים הזרים אין מי שייצג אותם בעוז מול האוצר, אין מי שילחץ עבורם על יו"ר הוועדה. גם כך בישראל הרשמית הם אינם מעוררים אהדה. יו"ר הוועדה, ח"כ כץ, דיבר על כך גלויות. "לא קיבלנו סיבה אחת מדוע מלכתחילה ניתנה ההטבה הזו לכתבי החוץ", מצוטט כץ בהודעה לעיתונות. "אם מישהו חשב שבכך נקבל תקשורת אוהדת או לפחות הוגנת מאותם כתבים, הרי שברור לכולנו כאן כי המטרה הזו לא הושגה, וזו בלשון המעטה".
העונש, אם כן, ניתן. כעת ישלמו העיתונאים הזרים מס הכנסה כאילו היו אזרחי ישראל וישתכרו פחות תמורת עבודתם.
ענייני תקשורת
גולן חזני מדווח ב"כלכליסט" כי בנק לאומי מנהל מגעים למכירת אחזקותיו בקשת, זכיינית ערוץ 2, כ-20% ממניות הזכיינית.
מיטל זדה מדווחת ב"כלכליסט" כי זכייניות הערוצים המסחריים העלו את מחירון הפרסומות בערוצים 2 ו-10 בשיעור של 10%-15%.
אמיר טייג מדווח באותו עיתון כי התגלע סכסוך בין בעלי רדיו קול-ברמה, הרדיו החרדי-ספרדי.
גילי איזיקוביץ מביאה ב"גלריה" הצצה למתרחש בתחנת קול-ישראל בפרסית, על רקע האירועים באיראן.
לי-אור אברבך מדווח כי גליה אלבין הפכה לשותפה בערוץ הלוויין היהודי-אמריקאי JLTV, שישודר החל מהחודש במזרח התיכון ויכוון לקהל ערבי.