שולה זקן, 2006 (צילום: יוסי זמיר)
כפי שנחשף
העצות הפוליטיות שנשיא צרפת ניקולא סרקוזי חילק חינם בעת פגישה בשבוע שעבר עם בנימין נתניהו כיכבו אתמול בכותרת הראשית של "ישראל היום". היום מתברר שסרקוזי לא התייחס רק ליריביו הפוליטיים של נתניהו (הכותרת ב"ישראל היום" היתה "סרקוזי: לבני טעתה כשנותרה מחוץ לממשלה"), אלא גם לשותפיו הקואליציוניים. כך אנו למדים מהכותרת הראשית של "הארץ" היום (שנסמכת על דיווח מאתמול בחדשות ערוץ 2): "סרקוזי לנתניהו: היפטר מליברמן. שר החוץ: זו התערבות בלתי נסבלת".
הבחירה של העיתונים לצטט מה שציטטו בכותרתם הראשית מתיישבת עם נטיותיהם העקביות: זו של "ישראל היום" בעד בנימין נתניהו ונגד ציפי לבני, וזו של "הארץ" נגד שר החוץ ליברמן. ב"הארץ" יכולים לטעון גם שהם מצדדים פעמים רבות בהתערבות בינלאומית בענייניה של ישראל – רק היום משבח מאמר המערכת של העיתון את "הקהילה הבינלאומית" שכופפה את ידיו של ראש עיריית ירושלים בנוגע לבנייה הלא-חוקית במזרח העיר (סקופ של ניר חסון, שהעיתון עוסק בו בהרחבה). ל"ישראל היום" ("לזכור שאנחנו ישראלים") יש יכולת פחותה לטעון טענה כזו, ולכן להתהדרות שלו בנזיפה של סרקוזי נוסף נופך של צביעות. "הארץ" גם מוצא לנכון לצטט בכותרת שלו את תגובת המושמץ, פריבילגיה שלבני לא זכתה לה אתמול ב"ישראל היום".
כל זה אינו מונע מ"ישראל היום" להביא הבוקר את תגובתו של ליברמן ("שסרקוזי לא יתערב") תחת הטיקט "בעקבות חשיפת 'ישראל היום'" (אף שכאמור, ההתבטאות של סרקוזי כלפי ליברמן כלל לא הובאה ב"ישראל היום"). כדי להזכיר לקוראים מה הסיפור החשוב, נכתב בכותרת המשנה: "אתמול נחשף כי סרקוזי ביקר את לבני על שלא הצטרפה לממשלה".
על הירשזון, חיים רמון וקלון
"קורץ מחומר של מנהיגים" היתה אתמול הכותרת של טור הפרידה הבנאלי מחיים רמון ב"ישראל היום". דן מרגלית כתב עליו "ילד הפלא שהסתבך" (וגם: "פוליטיקאי מקצועי"). ב"הארץ" הוא ספג טור לא מחמיא במיוחד של יוסי ורטר. היום בעמוד הדעות של "הארץ" כותב עליו נחמיה שטרסלר ברוח אחרת. לפי שטרסלר, רמון נשאר תמיד מס' 2 משום ש"הדינוזאורים" של מפלגת העבודה התנקמו בו על שתי המהפכות החיוניות שהנהיג: הצלת ההסתדרות ופירוק מנגנונה המסואב, והוצאת קופת-חולים כללית מבעלות ההסתדרות. לכן, כותב שטרסלר, מאחר שנחסם בפניו האופק הפוליטי במפלגתו, תיכנן רמון את "המפץ הגדול", הקמת קדימה. "ידע לצייר תמונה שלמה שיש בה הנאה משועשעת מהמשחק הפוליטי בצד רצינות של אידיאליסט", כותב עליו עפר שלח במדור הדעות של "מעריב" (וקובע כי יש רק חבר-כנסת אחד שיכול לזהות ציטוט משייקספיר).
חיים רמון אתמול בכנסת, לאחר מסיבת העיתונאים שבה הודיע על פרישתו (צילום: קובי גדעון)
באותו עמוד ב"הארץ" כותב יואל מרקוס על פוליטיקאים אחרים לשעבר, וקורא שלא לקבל חזרה למערכת הציבורית אנשים שדבק בהם קלון, כפי שמתכנן לעשות אריה דרעי. בניגוד לקולות כמו זה של שלום ירושלמי, כותב מרקוס כי "עד כמה שדרעי איש חביב על הבריות, עצם הרעיון שעם המטען הפלילי שלו והצורה שבה טירטר את מערכת עשיית הצדק הוא עשוי לשוב לממשלה – מקוממת". חוק הקלון, לפי מרקוס, הוא המצאה שנועדה להכשיר את הסרתו של אותו קלון, כמו שקרה עם חיים רמון, שחזר לתפקיד משנה לראש הממשלה אחרי שהורשע בעבירות מיניות. כדי להמחיש את טיעונו כותב מרקוס: "האם אתם רואים את אברהם הירשזון, שנידון לחמש וחצי שנות מאסר, חוזר פעם לכהן כשר בממשלה?". לפי חוק הקלון, הוא טוען, התשובה היא כן.
אתמול נכתב ב"ישראל היום" כי רמון "הבטיח לא להתנתק מהפוליטיקה", וכי "ההערכות הן שיפעל לפני ומאחורי הקלעים", ו"בין היתר מעריכים שיהיה מעורב בחזרת אריה דרעי לפוליטיקה וימשיך לייעץ ליו"ר ישראל-ביתנו, אביגדור ליברמן". בינתיים ב"כלכליסט" מדווחים כבר על מה שיהיו אולי עיסוקיו הבאים של רמון: דירקטור בתאגיד ביטוח ויושב-ראש של זכיינית של שידורי ספורט. בטור האמור של מרקוס נכתב מפי "שמועות" (האם "שמועות" הן מקור עיתונאי שווה בדרגתו ל"גורמים בכירים"?) כי דרעי "נערך לרשת את מקומו של אביגדור ליברמן כשר חוץ, אם יוגש נגדו כתב אישום והוא ייאלץ לפרוש מהממשלה". הרי לנו סגירת מעגל של מושחתים וחשודים בשמיה הנמוכים של הפוליטיקה שלנו. עכשיו נותרה פתוחה השאלה: מה ייעץ רמון לליברמן נגד כוונותיו של דרעי? (נחכה לשמועות).
ברק, אהרן ברק
הנאום של אהרן ברק, שבו הביע דעות המכונות אצלנו "שמאלניות" והאשים את הישראלים בדו-פרצופיות (כשאחד מהפרצופים גזעני), היה זוכה אולי להד רחב יותר אלמלא התרגשו עלינו מאורעות מהדהדים כמו מותו של מייקל ג'קסון, הרשעתם של בחורינו הטובים שלמה בניזרי ואברהם הירשזון ועוד כמה עניינים שאף אחד כבר לא זוכר מה הם היו.
כמה תגובות בכל זאת נרשמו בעיתונות המודפסת. הקיצונית שבהן, כך נדמה לי, היתה של מתי גולן ב"גלובס" (ביום ראשון בערב), שכתב תחת הכותרת "עלילת הדם של אהרן ברק" כי "עליך להתנצל על דבריך בפני כולנו, היהודים, שאת פנינו הלבנת ברבים ועל לא עוול בכפנו", וקורא לברק לסתום את הפה.
היום בחלק ב' של "הארץ" מתפרסמת הכותרת "נאום המחלוקת של ברק: הגרסה שלו". מתחת לה מודפס, "בתרגום לעברית", "נאום המחלוקת שעורר דיון ציבורי סוער". במדור הדעות של "מעריב" כותב בן דרור ימיני: "הוא אמר הרבה דברים. חלקם נכונים. אבל רק אחד ייזכר לו: הישראלים רוצים לזרוק את הערבים לים. זו התרומה של נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, לתעשיית השקרים".
יום הדין, היום שאחרי
אתמול התעלמו רוב שערי העיתונים ממשפטו של הנוכל ברנרד מיידוף. היום, אחרי שניתן גזר דינו, הוא כובש מקום בכולם, ואת הכותרת הראשית וחצי מהשער של "ידיעות אחרונות". "אסיר עולם" היא הכותרת הענקית של "ידיעות". "מגיע לו" היא כותרת השער של מוסף "ממון" של העיתון. גם הכותרת של "מעריב" חוגגת את הניצחון: "150 שנים בכלא", וגם זו האינפנטילית של "ישראל היום": "העונש הכי גדול לגנב הכי גדול". כותרות המשנה מדגישות כי מיידוף בן ה-71 עתיד למות בכלא.
לשמחה ולחגיגה אין מקום. נכון אמנם שיש חשיבות לסיפוקה של תחושת צדק, אבל כפי שנכתב בכותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות": "עונשו של ברנרד מיידוף לא מנחם את הלקוחות שמהם גנב 65 מיליארד דולר"; וחשוב מזה, כפי שכותב סבר פלוצקר בטור פרשנות: "עדיין אין לנו מידע מוסמך על מנגנון ההונאה [...] מה קרה לכסף שגנב מיידוף? האם חברות שסייעו לו לגייס הון היו מודעות למעשיו?". המשפט והשופטים לא גילו כלום, הוא כותב. "מיידוף הוא סמל לא רק לרשלנות הממשל האמריקאי, אלא גם להתנהלות הפיננסית הקלוקלת של הציבור האמריקאי", כותב רפי רוזנפלד על שער "מעריב".
"גזר הדין של ברנרד מיידוף", כותב פלוצקר, "שהוקרא קצרות באולם בית-המשפט, גדוש מרירות ותסכול, שיקף את עוצמת הזעם. הזעם שאחז בקהילייה הפיננסית של אמריקה בכלל, ושל יהודי אמריקה בפרט, כשהבינו שלא יוכלו להאשים בהפסדיהם אלא את עצמם, את קלות הדעת שלהם, את אמונתם העיוורת באלכימאי של פיננסים. עכשיו, לאחר שיצא קיטור הזעם, גזר הדין נראה הפגנתי, נקמני ואפילו מגוחך". בקיצור, במקום להתמקד במשפטו של מיידוף, כדאי היה לה לעיתונות להתמקד במשפטם של המשקיעים.
מי זוכר את שולה זקן
הכותרת הראשית של "מעריב" היום היא "ריבלין: נתניהו לא מכבד את הכנסת". ריבלין בחר ב"מעריב" (שרי מקובר-בליקוב) כבימה שבה יפוצץ את המשבר הפנים-מפלגתי בליכוד בינו ובין נתניהו, על רקע החוקים שראש הממשלה ניסה להעביר ("חוק מופז").
יש משהו מקומם בהפקעת הכותרת הראשית של גיליון יום שלישי כפרומו לכתבה שתתפרסם במוסף "סופשבוע" ביום חמישי, אבל ניחא, מדובר בסיפור טוב, ו"מעריב" אץ להתהדר בכך שהראיון הניע דברים במציאות: "בעקבות דברי ריבלין בוטלה אתמול פגישת הפיוס המתוכננת עם נתניהו" (האם זה עניין להתהדר בו? זה כבר נושא אחר).
כותרת הגג של העיתון מוקדשת לח"כ עתניאל שנלר, מי שאתמול סיפק, ככל הנראה, ידיעה למתי טוכפלד ב"ישראל היום" ("'לישראל נמאס מהצהרות ארה"ב', כך אומר גורם בכיר המעורב בהכנת הפגישה בין ברק למיטשל, שתיערך מחר. 'הפסקת ההתנחלויות היא לא חזות הכל'"), והיום מדבר בגלוי עם בן כספית: "האמריקאים סוחטים אותנו" (ב"הארץ" נכתב כי השרים יעלון, בגין וליברמן הביעו את התנגדותם להקפאת התנחלויות, "לקראת נסיעתו של ברק").
עוד כותרות על שער "מעריב": מיידוף, הפניה למוסף "סגנון בית", פרסומת לשיט תענוגות וידיעת פלילים ("בגלל חומוס: קשיש קיבל מכות רצח"). הידיעה על הגשת כתבי אישום בפרשת רשות המסים אינה מופיעה על השער, אלא נדחקת לעמ' 17. ב"ידיעות אחרונות" העדרה של הידיעה מהשער צורם עוד יותר, מאחר שאין בו הרבה: כותרת ענק על מיידוף, כותרת ריקה מתוכן על יציאתם של תלמידי היסודי לחופשת הקיץ, ידיעה על בלבול (שנפתר) ברישומי קבורה של חלל צה"ל, וסטריפ צר "למרות הביקורת בדו"ח המבקר: התובעת במשפט רמון קודמה". הגשת כתבי האישום בפרשת רשות המסים מובאת בידיעה קצרה בעמ' 6, שעיקרו מוקדש לחקירת טלנסקי: "העד המרכזי נגד אולמרט כמעט והוכרז אתמול 'עד עוין'".
ב"ישראל היום" וב"הארץ", לעומת זאת, מוצאים מקום לשולה זקן וג'קי מצא על השער וגם מעניקים סיקור נרחב בעמודים הפנימיים. "ההר הוליד הר", היא כותרת הכפולה הפותחת של "ישראל היום". ב"הארץ" מצאו מקום בעמ' 2 לסקר גם את העדות הבעייתית של טלנסקי ("השופטים ביקרו את לדור עקב הסתירות בעדות של טלנסקי"). ב"ישראל היום" לא טרחו.
ענייני תקשורת
מטור של עקיבא אלדר בחלק ב' של "הארץ" עולה שמו"ל העיתון עמוס שוקן שלח, יחד עם עוד שמונה "אזרחים ישראלים", מכתב לשר הביטחון ולרמטכ"ל שבו נאמר, בין השאר, כי "אם ידוע לשר ולרמטכ"ל כי הפגיעה בבית משפחת אל-עייאש היתה בשוגג, הם מצפים להודעה פומבית שכך אמנם היה, ולהתנצלות בפני המשפחה. ואם לא, הם מבקשים לדעת אם צה"ל חוקר את האירוע ולקבל את ממצאי החקירה".
"ערוץ 10 יוצא למלחמה ברשות השנייה", מכריזה כותרת הגג של הידיעה של לי-אור אברבך במוסף "עסקים" של "מעריב".