חנה סנש באיראן
כל הכותרות הראשיות הבוקר מוקדשות למתחולל באיראן, לאחר שאתמול הפגינו המונים ברחובות למרות האיסור המפורש והאזהרות החמורות מצד השלטונות. אך לא כל כותרות העיתונים עוסקות באותו הפן בהתקוממות האיראנית.
בעוד הדיווחים ב"מעריב", "הארץ" ו"ישראל היום" מבקשים, קודם לכל, לתת לקוראים תמונה מקיפה ככל האפשר על המתרחש ברחובות טהראן ובין גורמי השלטון במדינה, אל ראש הסיקור ב"ידיעות אחרונות" מגיע דיווח על סרטון שהועלה אתמול לאתר יוטיוב, ובו נראית מפגינה איראנית גוססת ומתה לאחר שנורתה בחזה.
"הסרטון שזיעזע את העולם: מפגינה נרצחה בטהרן", קוראת כותרת הגג בעמוד השער, ואילו כותרת המשנה מסכמת את הנראה בסרטון: "הירייה בלב. המבט האחרון אל המצלמה. הדם שמכסה את הפנים. מותה של מפגינה אלמונית הוא הסמל החדש של המרד באיראן". בין שתי הכותרות הללו, מתחת לתצלום מטושטש של המפגינה שוכבת על גבה, מוכרזת האשה כ"פני המהפכה".
מרבית הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת אף היא לסרטון, כששלושה תצלומים גדולים הלקוחים ממנו מופיעים לרוחב העמודים, תוך מתן קרדיט לאתר יוטיוב. סמדר פרי מספקת את מעט הפרטים הידועים על הסרטון (הועלה לרשת על-ידי אדם הטוען כי הוא רופא שהתהלך בשדרות העיר), ולצד הדיווח החדשותי, שאינו יבש כלל וכלל, מופיע טור פרשנות מאת אורי משגב, הפונה באופן מכוון אף יותר לרגשות הקוראים במטרה לקבע את דמותה של המפגינה כדמות היסטורית.
"עיניה מתגלגלות, שולחות מבט אחרון של תדהמה ואז צונחות, בעוד הדם זורם מכל עבר ומכסה את פניה. ייתכן שהפנים הללו ייכנסו להיסטוריה כפני המהפכה", כותב משגב, ובהמשך משווה את ההרוגה לסטודנט הסיני שהתייצב מול טנקים בכיכר טייננמן, ומזכיר על הדרך גם את חנה סנש.
בעיתונים האחרים קשה למצוא אפילו אזכור קצר לסרטון שתופס את הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות". ב"מעריב" כותב בן כספית על "מהפך אסטרטגי משמעותי היסטורי" שעובר בימים אלה על אזרחי איראן, ותומס ארדברינק מה"וושינגטון פוסט" ממשיך לדווח לקוראי "מעריב" היישר מבירת המדינה. ב"ישראל היום" ממשיכים לעשות שימוש בדיווחיה של כתבת רויטרס באיראן, פאריזה חאפזי, ואילו קוראי "הארץ" לומדים על הנעשה שם מדיווחיו של יוסי מלמן, היושב בישראל.
אפשר לראות בהחלטה של "ידיעות אחרונות" לספר לקוראיו ראשית על הסרטון המתעד מות מפגינה, ורק אחר-כך על אירועים אחרים המתרחשים באיראן, החלטה פנים-תקשורתית. במלים אחרות, בעוד העיתונים האחרים מדווחים על התרחשויות, ב"ידיעות אחרונות" מדווחים ראשית כל על האופן שבו מופץ מידע על התרחשויות אלה בעולם המערבי (שלא באמצעות העיתונות, אלא באמצעות רשת האינטרנט).
המניע להחלטה העריכתית אינו אקדמי, אלא מידת העניין שעשוי להתעורר בציבור הקוראים. אם יש דרישה לסמל, אמצעי התקשורת ינסו לספקו. "ידיעות אחרונות" פשוט מוביל מבחינה זו על מתחריו, והבוקר שוב מדגים מדוע הוא בצדק העיתון הפופולרי במדינה.
אגב, כשאין דרישה לסמל, זה יתקשה להיווצר מעצמו. בשולי ידיעה במדור החוץ של "הארץ" מצוין כי "בסוף השבוע לקחה ארה"ב על עצמה אחריות להרג של עשרות כפריים אפגנים בירי ממזל"טים במחוז פארה בחודש מאי". האם מישהו מבין קוראי הידיעה זוכר שהיתה בכלל תקיפה כזו? האם מי מהם יודע על מה ולמה האמריקאים התקיפו והרגו את עשרות האזרחים האפגנים? ואם היה מועלה לאתר יוטיוב סרטון שבו מתועדת ההפצצה מנקודת מבטם של הכפריים, האם היה מוצא את דרכו לכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות"?
שומרים נאמנות
הביקורת החריפה שמתח אתמול נועם שליט, אביו של החייל השבוי גלעד שליט, על ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד אולמרט מגיעה הבוקר לשערי "הארץ" ו"ישראל היום". ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" ילמד עליה רק מי שידפדף בעמודים הפנימיים.
באופן רשמי, אולמרט אינו מגיב לטענה של שליט כי נזף במשפחה, השפיל אותה ולא עשה כל שביכולתו להחזרת החייל השבוי. מלשכתו נמסר רק כי "מר אולמרט לא יגיב פומבית על טענות כאלה או אחרות של משפחת שליט – מוטעות, פוגעות או בלתי מדויקות ככל שיהיו", אי-תגובה שבכל זאת מצליחה להכיל די הרבה תוכן.
באופן בלתי רשמי, אפשר לראות ב"ידיעות אחרונות" עוד סוג של תגובה להתקפה. ביום קשה לאולמרט מבחינה תקשורתית, הקשה ביותר זה תקופה ארוכה, מודפסת בשער האחורי של העיתון ידיעת תצלום מאת איתמר אייכנר תחת הכותרת "חוזר הביתה".
בידיעה מדווח כי אולמרט צפוי לשוב היום מניו-יורק לישראל, לאחר שסיים את תקופת ההתאוששות מניתוח להסרת בלוטת הערמונית שעבר. הטקסט של אייכנר מלווה בתצלום מטושטש של ראש הממשלה לשעבר מנופף בידו האחת ליד דוכן רחוב בניו-יורק, ומחזיק בידו האחרת גליון עיתון. מחמת האיכות הגרועה של התצלום (אין כל קרדיט לצלם), לא ניתן לראות איזה עיתון מחזיר אולמרט בידו, אך לפי הדיווח של אייכנר, מדובר ב"ידיעות אחרונות". הברית בין אולמרט לעיתון מזמן לא היתה כל-כך גלויה.
רחוק מהעין
הדו"ח השנתי של הסניגוריה הציבורית מתפרסם הבוקר, וכולל גילויים חמורים על תנאי הכליאה בישראל. רק עיתון "הארץ" מצא בשערו מקום כדי ליידע את קוראיו על ממצאי הדו"ח [תומר זרחין]. קל לתרץ זאת בכך שרק לעיתון זה שער גדול ממדים, המסוגל להכיל יותר מכותרת אחת או שתיים, אבל אין בכך הסבר מספק. גם אם בוחנים את מידת הסיקור בעמודים הפנימיים, מתגלה כי "הארץ" מדווח על הממצאים המדאיגים (אלימות, צפיפות, עכברים ותיקנים) בהרחבה ובבולטות, בעוד שבעיתונים האחרים הסיקור מצומצם.
ב"ישראל היום", למשל, הדיווח קצר ומופיע בתחתית עמ' 17. כך גם ב"מעריב". ב"ידיעות אחרונות", עיתון שקונטרס החדשות שלו כולל הבוקר 24 עמודים, יותר מכל עיתון אחר, מוקדשת הכפולה המרכזית לבילויים הצפויים לתלמידי התיכון בחופש הגדול. דיווח מצומצם ביותר על דו"ח הסניגוריה הציבורית מופיע רק אחר-כך, בתחתית עמ' 16. זהו סדר עדיפויות המשמר את הקיים, ואינו פועל לשינוי הפגמים שמתגלים בו.
ענייני תקשורת
כל העיתונים מדווחים על בריחתו של דייוויד רוד, עיתונאי ה"ניו-יורק טיימס", משבי הטאליבן, שבעה חודשים לאחר שנשבה. פרט מעניין בסיפור הוא שעד אתמול לא דווח כלל על חטיפתו של רוד, וזאת אף שמידע על כך היה ידוע לא רק ל"ניו-יורק טיימס", אלא גם לכלי תקשורת אחרים. יש לציין כי לא דווח על החטיפה גם לאחר שרוד זכה השנה בפרס פוליצר, בעודו נתון בשבי. ה"ניו-יורק טיימס", כך נכתב, ביקש שלא לדווח על המעשה מחשש לחיי כתבו, וכלי תקשורת אחרים נענו לבקשה.
לי-אור אברבך מדווח ב"מעריב" כי במסגרת הדיונים על השלמת הרפורמה ברשות השידור נשקלת האפשרות להעלות מחדש את סכום אגרת הטלוויזיה.
במדור חדשות החוץ של "ישראל היום" מדווח [דן לביא וסוכנויות הידיעות] על תגובת עיתוני בריטניה להתפתחות האחרונה בפרשת החזרי ההוצאות הפיקטיביות של חברי הפרלמנט. קבלות שונות של חברי פרלמנט הועלו לאתר האינטרנט הרשמי של הפרלמנט, אך תוך צנזורה של חלקים גדולים מהן. העיתונות הגיבה בזעם, ושערי כמה עיתונים כוסו בריבועים השחורים שהסתירו מהציבור חלק מהמידע המופיע בקבלות. ב"טיימס", למשל, מתחת לכותרת הראשית "חופש המידע", הופיעו שני ריבועים שחורים וגדולים.
ביקורות הטלוויזיה ב"הארץ" ו"ישראל היום" מתייחסות הבוקר בדאגה לווידוי של בעלת השליטה בבנק הפועלים בנוגע למסרים שהיא מקבלת "מלמעלה" על משברים כלכליים ומטוסים מתפרקים, כמו גם על הגאולה המתקרבת. הווידוי הובא אתמול במסגרת מהדורת חדשות השבת של ערוץ 2, בראיון ידידותי במיוחד שערך עמנואל רוזן עם שרי אריסון. בעיתון "ידיעות אחרונות" לא מתפרסמת היום ביקורת טלוויזיה, כך שאין התייחסות לא למרואיינת ולא למרואיין. ב"מעריב" דווקא מתפרסם טור ביקורת טלוויזיה [אסף שניידר], אך אין בו זכר לבעלת השליטה בבנק, המחזיק במניות העיתון, ולווידוי האחרון שלה. ידיעה לקונית על דבריה מופיעה בעמוד האחורי של העיתון [כתב "מעריב"], ובה כלולה ביקורתה על "דה-מרקר".