כיוון שאין, עדיין, מי שדורש להקים ועדת חקירה לאירועי המונדיאל שבפתח, הרי שהעיתונים נאלצים לחלק את תשומת לבם בין שני האירועים האלה שעל סדר היום: המשך הדיונים והוויכוחים על אופיין, הרכבן ומהותן של ועדות החקירה לבדיקת אירועי המשט, ובניית המתח לקראת פסטיבל הכדורגל בדרום-אפריקה. כך, בין טירקל ליוהנסבורג, נמתחות עלילות חיינו, היה מתפייט המשורר, אלמלי היה טרוד בקניית בירות ופיצוחים, מתכונן לאפשרות שיזמינו גם אותו להיות חבר בוועדה.
ועדת המשט
"נתניהו מתכוון להודיע על הקמת ועדת בדיקה בראשות שופט עליון בדימוס", לשון הכותרת הראשית של "הארץ". "ישראל וארה"ב הגיעו אתמול להסכמה על אופי ועדת הבדיקה לאירועי המשט לרצועת עזה", נכתב בכותרת המשנה לידיעה הראשית, של תומר זרחין, ברק רביד ועמוס הראל. "לשכת נתניהו הציעה ככל הנראה לשופט העליון בדימוס יעקב טירקל לעמוד בראשה. בשבוע שעבר התראיין טירקל בפרשה ואמר, 'אני לא חסיד של המלצות אישיות'".
"אתה מדבר עם אדם שהיה שופט 38 שנה. אתה שואל אותי עכשיו, 'האם אתה אדם הגון'", מטיח טירקל בכתב "הארץ" ששואל אותו על התבטאותו בעניין ההמלצות האישיות. טירקל אינו מסתפק בתשובה זו ואומר גם: "אני לא זוכר שדיברתי על המלצות אישיות", זאת אף שלפי "הארץ", הראיון שבו דיבר על כך במפורש התרחש בשבוע שעבר. מעניין מה טירקל השופט היה אומר באולמו על טענת "איני זוכר" כזו.
התמונות המלוות את הידיעה הן של טירקל, נתניהו ושר המשפטים יעקב נאמן, וחסרות מהן אלו המעניינות יותר: של המשקיף האירופי והמשקיף האמריקאי שאמורים להיות חלק מההרכב, לפי דרישת האמריקאים. תמונתו של נאמן באה משום שהוא מי שלפי "הארץ" המליץ לנתניהו לצמצם ככל האפשר את סמכויותיה של הוועדה, שהמנדט שלה יהיה לעסוק בשאלות אם הסגר על עזה וההשתלטות על המשט היו חוקיים, ואם השימוש בכוח היה מידתי, ולא תהיה לה סמכות לזמן עדים ולחייב הצגת מסמכים.
כותרת טור הפרשנות של זאב סגל המודפס בראש שער "הארץ" היא "לא חקירה ולא בדיקה", והוא מתחיל כך: "על סמך הידוע בשעה זו, נראה כי הוועדה שעל הקמתה תחליט הממשלה לבדיקת המשט לעזה אינה אלא פורום בירור, נעדר סמכויות ומעמד ציבורי ובינלאומי".
ועדת החקירה, כלומר הבדיקה, כלומר פורום הבירור, מגיעה גם לכותרת הראשית של "ישראל היום": "השופט טירקל צפוי לעמוד בראש הוועדה". לפי כותרת המשנה: "טירקל נחשב מומחה למשפט אזרחי וחסיד חופש הביטוי". הנה כי כן: "הארץ" מזהיר כי ראש הוועדה עלול שלא להסיק מסקנות נגד ראשי המדינה, ואילו "ישראל היום" מזהיר שהוא בעל נטיות ליברליות, ומכאן אולי שהוא עשוי לנטות לטובת הזדים מהספינה.
אם כן: תוקם ועדה, יעמוד בראשה שופט עליון לשעבר, היא תחקור רק את ישראל ולא את טורקיה (כפי שדרש נתניהו בתחילה) ויהיו בה משקיפים בינלאומיים. האם הנשיא האמריקאי הצליח לכופף את ידו של ראש הממשלה הישראלי? "ישראל היום": "נתניהו נענה לתנאי המערב ובכך טירפד הדרישה לוועדה בינלאומית".
עוד ענייני משט
"ידיעות אחרונות" מספיק גם הוא להתעדכן בזהותו של ראש הוועדה המתוכננת, ומקדיש לטירקל את עמ' 3, שם הוא מדווח בקצרה גם על חשיפת ערוץ 2 מאתמול, המופיעה היום במרבית העיתונים, ולפיה השר משה יעלון, שבזמן הפשיטה היה ראש הממשלה בפועל (נתניהו שהה בחו"ל), לא עודכן בזמן אמת על ההתרחשויות (לשכת נתניהו מכחישה).
אולם את עיקר תשומת הלב של העיתון תופס עניין אחר הקשור למשט, הזוכה לכותרת ראשית: "מחבלים בכירים נתפסו במשט ושוחררו מיד"; "לא רק בריונים טורקים: על המרמרה היו בכיר בחמאס וסוכן מודיעין סורי שמסייע לאיראן. בקהילת המודיעין זועמים על החלטת נתניהו: 'למה שלחו אותם הביתה כשגלעד שליט בשבי?'" (רונן ברגמן).
ב"מעריב" מתמקדים בענייני מונדיאל, התופס את רוב השער ושתי הכפולות הראשונות, ומפספסים את טירקל לגמרי. ענייני המשט ממלאים את עמ' 6, בשלוש ידיעות. כותרת הגג של הראשית היא "ביקורת קטלנית על פעולת צה"ל" (מדוע השימוש בז'רגון גן ילדים? האם יש בכך ביקורת סמויה – "קטלנית" – על המבקרים?), ומובא קיצור כתבה של עפר שלח, המראיין את עמי איילון ועמירם לוין. השניים מכנים את הפעולה "כישלון מוחלט", ואחד מהם קורא לגיורא איילנד להתפטר מתפקידו כראש ועדת הבדיקה הצה"לית.
הידיעה בתחתית העמוד אזוטרית, אולם נושאת משמעות סמלית (עובדה: "ידיעות אחרונות" מקדיש לה עמוד שלם). יוסי אלי מדווח על סכסוך שפרץ ביישוב נווה-שלום, שבו גרים יחד יהודים וערבים (שהם רוב היישוב). אנשי ועד הכפר תלו שלט ובו נכתב כי התושבים "מוחים על רצח פעילי 'משט החירות' וקוראים להפסקת המצור על עזה". תושבי הכפר היהודים מחו על המחאה ואמרו כי אינם מוכנים שיכנו את חיילי צה"ל רוצחים: "אנו מוחים על פגיעה של קיצונים ממשט 'השלום' בחיילי צה"ל וקוראים לשחרורו של גלעד שליט".
ואכן, כל הדרכים מובילות לגלעד שליט, שלו מוקדשת הידיעה הראשית בעמוד הבא של "מעריב", שממשיך ללוות את "מצעד המחאה של משפחת שליט", ש"ממשיך לסחוף אלפים ברחבי הארץ". כותרת הידיעה (אלי לוי) היא "הרשויות מתגייסות למסע חייו" ותוכנה: ראשי עיריות מהפריפריה קראו לעובדיהם להצטרף לצעדה ההפגנתית ממצפה-הילה (מקום מגוריה של משפחת שליט) לירושלים.
המסע
אגב מסע, מה חדש עם המסע של יאיר לפיד? "דרישה: להדיח את לפיד מ'אולפן שישי'" היא כותרת ידיעה בתחתית עמ' 10 ב"מעריב". אריק בנדר מדווח על פנייה של תנועת אומ"ץ לרשות השנייה ולחברת החדשות של ערוץ 2 "יומיים לאחר מה שהתפרש על-ידי רבים כתחילת המירוץ הפוליטי של יאיר לפיד".
בעמ' 16 של "הארץ" כותבים יהונתן ליס, גילי איזיקוביץ ומזל מועלם על הדיון הצפוי בכנסת ב"חוק לפיד", "שיחייב צינון במעבר מתקשורת לפוליטיקה", לתקופה של חצי שנה. את החוק יזמה חברת-הכנסת מקדימה רונית תירוש. "בחברת החדשות של ערוץ 2 העדיפו לא למסור תגובה בעניין", נכתב ב"הארץ". חברת החדשות של ערוץ 2 אינה יוצאת דופן בכך שהיא נאה דורשת ולא נאה מקיימת בענייני תגובות לתקשורת.
רפי מן כתב כאן אתמול כי מעבר לכשל האתי החמור המחייב את פיטוריו של לפיד מהגשת החדשות, הרי שהחשיפה המוקדמת של שאיפותיו הפוליטיות, יותר משנתיים לפני הבחירות המתוכננות, מעידה כי הוא אולי אינו פוליטיקאי מוצלח כל-כך. אחת ההפניות על שער "ידיעות אחרונות" היא לטורו של יאיר לפיד במוסף לשבת ולשונה "בעד מי אנחנו". כותרת הטור עצמו היא "החזירו את המדינה". לפיד מכחיש, לפחות בחצי פה, שיש לו שאיפות פוליטיות. אולי בכל זאת הוא מתאים להיות פוליטיקאי.
לא הכל כלול
"ארה"ב: הצבעת טורקיה על הסנקציות – סטירת לחי", לשון כותרת הידיעה הראשית בעמ' 5 של "הארץ". לפי נטשה מוזגוביה, "מקורות המקורבים לממשל האמריקאי אמרו ל'הארץ' שארצות-הברית מודאגת מהתנהלות אנקרה, שלא תמכה בהצבעת מועצת הביטחון על סבב עיצומים נגד איראן".
מתחת לידיעה זו מודפסת ידיעה של יוסי מלמן, המדווח כי רוסיה מוסרת ש"אין מניעה למכור טילי נ"מ מתקדמים לאיראן". "מעריב" מפנה מהשער לדיווח של "סוכנויות הידיעות" ולפיו "יממה אחרי העיצומים שהטיל האו"ם על איראן, טען גורם במוסקבה כי הוחלט להקפיא את עסקת הטילים השנויה במחלוקת עם טהרן. במשרד החוץ הרוסי מיהרו להכחיש: מערכת ההגנה S-300 לא כלולה בסנקציות".
ב"ידיעות אחרונות" ידיעה דומה מוכתרת בכותרת הגג "הזיגזג הרוסי". מתחת לידיעה נמצא מקום לידיעה אחרת, בצירוף שני תצלומים, העוסקת בשאלה אם שרה פיילין, מי שהיתה מועמדת הרפובליקאים לסגנות נשיאות ארה"ב, עברה ניתוח להגדלת חזה. לא נמצא ב"ידיעות אחרונות" מקום לדיווח על ההתפתחויות במשפטו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, או בעניינו של עיתונאי "ידיעות אחרונות" יאיר לפיד.
לא עצרתי לחשוב
"עדות בפרשת ראשונטורס", מכריזה כותרת הידיעה הראשית בעמ' 7 של "הארץ": "'הכשרנו את השרץ, היינו צינור'". לפי ניר חסון, "מנהל סוכנות הנסיעות איילה, מיכאל אזולאי, העיד שסיפק חשבוניות כוזבות בסך 72 אלף דולר לנסיעותיו של אהוד אולמרט במקום סוכנות ראשונטורס, שטיפלה בנסיעות אף שלא זכתה במכרז".
"הסוכנת שחשפה את שיטת החשבוניות" היא כותרת ידיעה בעמ' 10 של "מעריב": "לראשונה מאז תחילת משפט אולמרט, עלתה עובדת חברת ראשונטורס על דוכן העדים". לפי שמואל מיטלמן, העידה הדר זלצמן-שיפוני כי "לבקשתה של ראש לשכתו לשעבר [של אולמרט] שולה זקן, הוציאה במקרים שונים חשבוניות כפולות למספר גופים שמימנו את אותה נסיעה" ו"התפתלה במבוכה על דוכן העדים כשנשאלה מה היתה תחושתה לנוכח השימוש שעשתה לשכת אולמרט בחשבוניות כפולות ומשולשות [...] 'ההתנהלות לא היתה שגרתית, אבל מעולם לא עצרתי לחשוב אם זה בסדר או לא'".
מונדיאל
כאמור, המונדיאל שבפתח מסחרר את העיתונים. שלמה מן כתב כאן אתמול על מוספי המונדיאל. מה יש להוסיף? ש"מעריב", שעורך המשנה שלו בא מעיתונות הספורט, הוא ראש וראשון לנסחפים, עם הכותרת הראשית "הכדור הוא הכל", והמלה "פולחן" החוזרת שוב ושוב בכותרות יחד עם המלים "שיגעון" ו"טירוף". "אין לזה קשר לכדורגל שאתם מכירים", מסכם את הדיווח שלו מיוהנסבורג אייל לוי, "שליח 'מעריב' לדרום-אפריקה", "זה מונדיאל, דת עם מיליארדי מאמינים". כאמור, נסחפו ב"מעריב".
ואולי לא? "מהיום בחמש, ובמשך חודש, כולם רואים כדורגל", נכתב בלשון ציווי בכותרת המשנה לידיעה הראשית בעמוד הפותח של "ידיעות אחרונות". מי הם "כולם"? כנראה "כולם" ו"אנחנו" שיאיר לפיד מרבה לכתוב עליהם ואליהם.
קלמן ליבסקינד כתב על כך לא מזמן: "'בקרוואנים במאחז קידה צומח זן מתנחלים חדש', בישר יאיר לפיד בשבת שעברה ב'ידיעות אחרונות', 'והם רוצים לדבר איתנו' [...] כשלפיד מגדיר את המתנחלים כ'הם', נדמה לי שאני מבין למה הוא מתכוון. כשהוא מספר שהם רוצים לדבר 'איתנו', לא לגמרי ברור לי את מי הוא חושב שהוא מייצג. ומי שהעניק לכתבה של לפיד את הכותרת הזו הצליח בכישרון רב לתמצת למשפט מזוקק אחד את כל ההבדל בין לפיד היהיר לחבר'ה שהוא פגש על הגבעות.
"קחו לדוגמה את הביקור שלו בקידה ובשכונת היובל בעלי. לפיד ישב שם עם תמר אסרף, שבעלה הוא מג"ד בגולני, עם צופיה, שבעלה סמג"ד בנח"ל, ועם אליאנה, שבעלה נכה צה"ל. אחר-כך הצטרפו גם מנכ"ל מועצת יש"ע, נפתלי בנט, רס"ן בסיירת מטכ"ל, וסא"ל יאיר הירש, מג"ד במיל'. מאתיים מטרים משם מתגוררות אלמנותיהם של עוד שני סמג"דים בגולני, רועי קליין ואלירז פרץ. להגיד שהחברים האלה צריכים את יאיר לפיד אצלם בסלון כדי לדבר עם החברה הישראלית זה כמו להגיד שאני צריך את ברק אובמה כדי לשוחח עם אשתי".
התקפה מרוכזת
נוחי דנקנר בחר ב"גלובס" כדי להגיח ולתקוף את הקמפיין שמוביל, בשדה העיתונות, העיתון הכלכלי "דה-מרקר". "אין שום בעיה של ריכוזיות במשק. זו אג'נדה מוטעית. פופוליסטית" היא הכותרת הראשית השמנה במיוחד של "גלובס", ציטוט של דנקנר מ"ראיון בלעדי".
החותמת המלווה את מאמרו של סגן העורך אלי ציפורי בכפולה הפותחת היא "פופוליזם הריכוזיות" ("קמפיין פירוק הריכוזיות של נתניהו מזכיר את המהפכה הצרכנית שהבטיח לפני חמש שנים", כותב ציפורי, ומפציר בקוראים לתמוך בקמפיין שהשיק "גלובס" נגד קמפיין הריכוזיות של "דה-מרקר": הקמפיין נגד דמי הניהול).
ענייני תקשורת
באותו עמוד ב"מעריב" שבו מתפרסמת ידיעה על אודות קריאה לפיטוריו של יאיר לפיד (איש "ידיעות אחרונות"), מתפרסמת בהבלטה ידיעה שכותרתה "הערכה: אורי בלאו לא יוכל לחמוק ממשפט". לפי כותרת המשנה, "היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה לא מתכוונים לוותר לעיתונאי 'הארץ' שנמלט ללונדון, ולהעמידו לדין גם אם יחזיר את כל המסמכים שאסף".
"הגישה המחמירה כלפי בלאו אינה נובעת מכך שפירסם מסמכים סודיים, אלא מעצם החזקתו בהם", כותב נועם שרביט. "ייתכן שאף מבקשים [בפרקליטות] להעביר מסר ברור, שלפיו גם עיתונאים כפופים לכללי בטחון שדה". גישה זו מתאימה להשקפתו של וינשטיין על העיתונות, כפי שבאה לידי בביקורת שמתח עליה בנאום לא מזמן.
האם העיתונים מתגייסים למלחמה בניסיון להגביל את עצמאותם? לא. האם משום שכך יעזרו לכלי תקשורת מתחרה? אולי. "בלאו [...] חשוד בעבירה שבאופן פורמלי נקראת 'ריגול חמור' (שם שנותר מימי המנדט הבריטי)", כותב היום שרביט, אך "מעריב" והעיתונים האחרים ששו להדביק שוב ושוב את המלה "ריגול" בכותרות שמנות לענת קם ואורי בלאו, באופן לא פורמלי בכלל.
"שינויים בלוח השידורים: מבקרי הטלוויזיה שלנו משתלטים על המסך", הכריזה הכותרת בתחתית "7 לילות". ואללה, החזירו ל"ידיעות אחרונות" (או לעיתונות המודפסת, לצורך העניין) את מבקרי הטלוויזיה? דיפדפתי מהר לעמ' 4 (לא נדרשה דחיית סיפוקים רצינית) וגיליתי שמבקרי הטלוויזיה הם רענן שקד (מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות" במאה הקודמת, פחות או יותר) ורז שכניק (כתבנו לענייני בידור).
"מועצת השידור הצרפתית הורתה אתמול לרשת הלוויינים יוטלסאט להפסיק מיד את העברת שידורי רשת הטלוויזיה של חמאס, 'אל אקצא', המשדרת מעזה ונקלטת מצרפת", מדווח גדעון קוץ ב"מעריב". זאת משום שהיא "מסיתה לשנאה מטעמי דת".