חיל הים של חמאס בעזה, אתמול (צילום: עבד רחים ח'טיב)

חיל הים של חמאס בעזה, אתמול (צילום: עבד רחים ח'טיב)

לקראת סיקור שוויוני

פחות מיממה לפני הגעתו של משט הספינות של פעילים פרו-פלסטינים לרצועת עזה, הכותרות של כל העיתונים, למעט "ידיעות אחרונות", מוקדשות לאירוע. כצפוי, את הסיקור המקיף, המעמיק והמתלהם פחות מספק עיתון "הארץ".

"מדובר בקרב תודעתי בעיקרו, שמטרתו לנגח את ישראל", כותבים עמוס הראל ואבי יששכרוף במאמר הפרשנות המשמש ידיעה ראשית לעיתון. "הנחת המוצא של המפקדים", נכתב באותו מאמר, "היא שהמפגינים מחפשים התנגשות, אפילו מעט מדממת, שתתועד בתקשורת", ומיד נוסף המשפט: "ככל הידוע, אין ביניהם חמושים". מכאן ברור מי צפוי להיות המדמם לעיני המצלמות.

יובל אזולאי ואנשיל פפר מוסיפים מידע בידיעה נפרדת על המשט הצפוי. "ההערכה במערכת הביטחון היא שלא ניתן למנוע 'תמונות קשות' בעת ההשתלטות על הספינה", כותבים השניים, "ושתמונות אלה יתועדו בכל מקרה על-ידי עיתונאים וצוות שהצטרפו למשט. לכן הוחלט לצרף כתבים זרים גם לכוחות צה"ל".

ההחלטה לצרף כתבים זרים לכוחות הישראליים (כנראה נמצאו כמה כתבים זרים בעלי חוש הומור) היא רק חלק קטן מהמלחמה ההסברתית של ישראל, שהיא, כאמור, המלחמה האמיתית שצפויה בסוף-השבוע הקרוב. במקביל לצירוף הכתבים לספינות חיל הים, מדווח, הוחלט לצרף גם "צוותים של משפטנים, אנשי משרד החוץ ודוברים", ואילו את האזור שבו עתידים משתתפי המשט להיות במעצר לפני גירושם מתכוון צה"ל לסגור לתקשורת.

כיוון שמבחינה צבאית היחס בין כוחות צה"ל למשט הפרו-פלסטיני מגוחך, עולה שצפוי לנו קרב תקשורתי בעיקרו, שבו כוחות צה"ל יפגיזו את הצופים בארץ ובעולם במידע שהם מעוניינים להפיץ וינסו למנוע ממידע אחר, לא נוח לישראל, לצאת לחופשי. למעשה, הקרב התקשורתי בעיצומו, ויעיד על כך הדיווח על המשט בעיתונים שאינם "הארץ", דיווח דל אך היסטרי, שלמראהו נראה כאילו ישראל מתכוננת למתקפה רבתי.

"השייטת מחכה", קוראת הכותרת הראשית של "מעריב", כשבין שתי המלים המרכיבות אותה סמל היחידה הצבאית וברקע שני תצלומים: של אחת מספינות חיל הים ושל אחת מספינות המחאה. ב"ידיעות אחרונות" מדווח על "כוננות עליונה בחיל הים", ובעמוד השער של "ישראל היום" נמצא מקום להדגשת "חשש ממטענים ממולכדים או פעילי טרור שמתחבאים באוניות".

למרות הניסיון לשוות למפגש הצפוי פן צבאי, גם בעיתונים שאינם "הארץ" ברור כי הזירה המרכזית תהיה תקשורתית. "לקראת המבצע בוטלו כל החופשות בחיל, ונערך תרגול של גלישה ממסוקים בלב ים", נכתב בכותרת המשנה לידיעה ב"ידיעות אחרונות". מיד בהמשך מצוין: "אבל לפעילים הפרו-פלסטינים יש נשק לא פחות יעיל: מצלמות".

אללי. מצלמות לעומת חיל ים מתקדם בעל יכולת להשמיד מדינה אחת או שתיים. אכן צפוי קרב קשה. מה עושים? לאיש הפרסום רוני רימון יש רעיון. בטור המתפרסם ב"ישראל היום" מציע הפרסומאי "להציב באולפני הטלוויזיה הבינלאומיים את אנשי ההסברה הטובים ביותר בכל השפות, מצוידים באמת הפשוטה, שלפיה מדינת ישראל לא היתה הראשונה שהפעילה מצור ימי נגד מי שניסה לחסל אותה ולפגוע בה". כמו כן, רימון מעלה את האפשרות שמדינת ישראל תעמיד "תקציב של מיליארד שקלים" לטובת ההסברה ואומר כי אם "נקנה זמן שידור בטלוויזיות, בעיתונות ובתחנות הרדיו בעולם, נוכל להתגבר על הסיקור הלא שוויוני שממנו אנחנו סובלים".

לעיתונאי יואב לימור, הפרשן הצבאי של "ישראל היום", רעיון נוסף. "זה יהיה לא נעים בתקשורת", מעריך לימור בנוגע למפגש בין חיל הים למשט הספינות, "אבל אפשר לצמצם את הנזק. למשל, במיסוך הצפוי של תקשורת שימנע במהלך היממות הקרובות כל תקשורת מהספינות ואליהן. התוצאה היא שתמונות ראשונות ייראו רק אחרי שכולם – הנוסעים, החיילים, וגם העיתונאים – יהיו על החוף, בשליטה ישראלית, בלי יכולת לעורר פרובוקציה, בטח שלא בשידור חי מלב ים".

קראתם נכון. בעוד איש הפרסום רימון מציע לממן מערך מסועף של עיתונות מטעם שתשובץ בכלי תקשורת ברחבי העולם כדי להתגבר על כשל השוק שבו העיתונות החופשית נוטה לבקר את מעשי מדינת ישראל, העיתונאי לימור מאמץ את החלטת מערכת הביטחון לשבש את יכולתה של התקשורת לדווח בזמן אמת על התרחשות, משום שהדיווח עשוי להטיל על מדינת ישראל אור שלילי.

אחרי שישראל סגרה את עזה לעיתונאים זרים במהלך מבצע "עופרת יצוקה", רבו הקולות בישראל שטענו כי היתה זו טעות שהובילה לנזק יותר מאשר תועלת. אולי הפעם התוצאה תהיה הפוכה במישור התדמיתי, אך עבור הדמוקרטיה הישראלית תוביל הגבלת סיקורה של הפגנה, המונית ומטרידה ככל שתהא, לנזקים בלבד. זו, אגב, אחת הטענות שמעלה האגודה לזכויות האזרח, שפנתה אתמול במכתב בהול לאלוף יואב גלנט בבקשה לבטל את מיסוך אמצעי התקשורת הצפוי.

תגידו לא ידענו

במאמר מאת הראל ויששכרוף שצוין לעיל מופיע להרף עין דו"ח אמנסטי שפורסם אתמול, ולפיו המצב ברצועת עזה בכי רע. בהמשך העיתון, בראש עמ' 9, ידיעה קצרה [תומר זרחין] המסכמת את הביקורת על ישראל בדו"ח. בעיתונים האחרים גם זה אין, אבל בשער "ישראל היום" מופיעה כותרת המתמצתת המלצה שנתן בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, לתושבי עזה המתלוננים על איסור הכנסת בטון לרצועה: "תבנו בתים מעץ". לדו"ח חדש של תנועת אם-תרצו מוקדשת כפולת עמודים במוסף "ישראל השבוע".

מדינת חוק

אתמול הוגשו כתבי אישום נגד אמיר מח'ול וד"ר עומר סעיד, המואשמים בריגול חמור, סיוע לאויב במלחמה ומגע עם סוכן זר. "כתבי האישום מסתמכים במידה רבה על הודאות שמסרו בחקירה, אולם כעת טוען מח'ול כי הודאתו הוצאה ממנו בלחץ בלתי סביר בחקירה, ואילו סעיד מתלונן על מניעת שינה ועל שעות חקירה ארוכות", מדווחים ב"הארץ" ג'קי חורי, עמוס הראל ואלי אשכנזי. בטור פרשנות נפרד כותב הראל כי נכון לעכשיו נראה שעל שאלת העינויים בעת החקירה "יקום וייפול התיק". השב"כ מכחיש האשמות אלה. בדיווח מאת ליאור אל-חי, יוסי יהושוע וישראל מושקוביץ מצוטט "גורם בכיר בארגון" שאומר כי "החקירה בוצעה על-פי החוק והיתה נתונה לביקורת שיפוטית" (ודוק: השב"כ לא מכחיש אחת לאחת את הטענות, על חוסר שעות שינה ומזון או על חקירה תוך איזוק בתנוחה קבועה, אלא טענה אחרת, כאילו מדובר במעשה בלתי חוקי).

הראל מציין במאמרו כי סוגיה נוספת בעלת משקל היא מידת הנזק שגרם מח'ול במעשיו. "האם אכן נגרם כאן נזק ממשי?", שואל הראל. "השב"כ מסתמך על חוות דעת של מחלקת ביטחון מידע בצה"ל (מחב"מ), הטוענת כי הועבר 'מידע בעל ערך גבוה'. מנגד, עוד לא נולד כנראה המקרה שמחב"מ לא ראתה בחומרה". הכותרת לטור הספקני יחסית של הראל היא "מחלקת ביטחון ידע: הם העבירו מידע בעל ערך".

מתי גולן, פרשן "גלובס", כופר בכך. בטור שפירסם אתמול בעיתון כתב גולן כי "מצטייר פער עצום בין המעשים המיוחסים למחו'ל לבין המלים הגדולות, הענקיות והמאיימות של האישומים. ריגול! ריגול חמור! למה הכוונה? למיקום של בסיסים, לכתובות של מפקדים, לשיחות עם איש חיזבאללה, למסירת מידע 'בשאלות הקשורות למוכנות העורף הישראלי לאפשרות של עימות נוסף'? אם כל אלה הם בחזקת עבירות – הרי שיש להעמיד לדין עליהן כמעט את כל אמצעי התקשורת המרכזיים בישראל, המדווחים על דברים אלה כעניין שבשגרה".

לעומתו, הפרשן הצבאי של "ידיעות אחרונות", אלכס פישמן, מתמקד בטכניקה ולא בתוצאה. הוא כותב כי "אם יוכח שמח'ול אכן קיבל מערכת הצפנה מחיזבאללה והשתמש בה, זהו ריגול לשמו. אם העביר לאיש חיזבאללה בדנמרק שמות של שישה ערבים ישראלים שמן הראוי לגייס אותם, הרי שהפך לסוכן פעיל העוסק בגיוס ובהקמה של תאים חשאיים. גם זה ריגול לשמו". יחד עם זאת, בהמשך המאמר מציין פישמן ביחס למידע שנדרש לספק מח'ול כי "מדובר במשחקי ריגול ברמה די אינפנטילית".

תיקון טעות

"קטונתי מלשפוט אם שלמה לחיאני דובר אמת בטענותיו המשפטיות", כותב יובל נוב מקריית-טבעון במדור המכתבים למערכת של "מוסף הארץ", "אבל את עיני צד ציטוט מפיו על אודות מסעותיו באלסקה: 'אתה רואה לווייתנים, דובים תופסים דגים מהנהר, מושבות של אריות ים, של פינגווינים'. ובכן, פינגווינים חיים בטבע רק בחצי הכדור הדרומי, אלפי קילומטרים מאלסקה".

עסקים כרגיל, ושאינם כרגיל

בנימין נתניהו, שמספק לעיתונאי איתן אבריאל את הכותרת הראשית של "דה-מרקר" ("נטפל בריכוזיות עוד השנה"), זוכה ליחס חם מהעיתון, ומעיתון האם "הארץ". "חדר השינה פצפון, המיטה פונקציונלית, המטוס מיושן", קוראת כותרת בקונטרס החדשות של "הארץ". אבריאל מדווח כי "אין פאר או אווירה עליזה גם ב'סלון' [של המטוס]: נתניהו יושב ב'ביזנס' ומקיים שיחות עם יועצים ועיתונאים, אשתו יושבת בשורה המקבילה. המזון, השירות והתנאים – 'ביזנס' רגיל".

ועוד כותב בהרחבה אבריאל על תנאי העבודה של ראש ממשלת ישראל: "אין כאן סלונים, שולחנות עבודה וכורסאות עשויות עור. המטוס הוא 767 סדרתי מיושן של אל-על, מאלה שאין בהם מסכי טלוויזיה אישיים, ויש בהם עדיין מאפרות מהתקופה שעוד היה מותר לעשן במטוסים. המיטה המפורסמת פונקציונלית, וחדר השינה פצפון: מיטת 'קווין סייז', שתי כריות, שמיכה וסדין לבנים, בלי חגיגות, בלי קישוטים. המטוס חציו ריק, אין בו אווירת פאר או מלכות. הוא שקט וחשוך: אין בכי של תינוקות, אין ילדים רצים במעברים, אין חרדים שמתפללים, והתריסים כולם מוגפים. כמה מאבטחים קוראים עיתון, פונקציונרים אחרים ישנים, הפמליה עצמה צנועה. מאחר שישנם מקומות פנויים, כל מי שרוצה יכול לארגן לעצמו תנאים שאינם נופלים מאלה של הזוג נתניהו: מרימים את כל הידיות, מארגנים כמה כריות ושמיכה – וישנים".

בשער האחורי של "מעריב" ידיעה תחת הכותרת "שרה שרה שיר שמח". אלי ברדנשטיין מדווח כי שרה נתניהו ובעלה בנימין שרו שיר לכבוד יום הולדתו של חייל בודד אשר הוזמן להתלוות אליהם בטיסה לקנדה, כדי לפגוש את הוריו. ב"ידיעות אחרונות" דיווח קורקטי יחסית מאת ליאור זילברשטיין וגד ליאור, שבסיומו מדווח כי החייל הבודד קיבל עוגה לרגל יום הולדתו, שחל השבוע.

למרבה הפלא, בדיווח מאת שלמה צזנה, שליח "ישראל היום" למשלחת נתניהו, אין אפילו רמז לתיאורים שמספק אבריאל ולסיפור יום ההולדת שבדיווחים האחרים. צזנה מתמקד בדברי ראש הממשלה בנושאים שונים, לא במקום שבו נאמרו. יחד עם זאת, נמצא בעיתון מקום למדור ההתכתשויות הקבוע עם "ידיעות אחרונות". ידיעה בתחתית עמ' 11 של "ישראל היום" יוצאת נגד ידיעה שפירסם אתמול העיתון המתחרה.

מנגד, בכפולת האמצע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" מופיע ראיון [אתי אברמוב] עם ליליאן פרץ, עוזרת הבית התובעת את בני הזוג נתניהו, יומיים לפני פתיחת המשפט בעניינה. פרץ משווה את עצמה לנפגעת תקיפה מינית ומספרת סיפורי זוועות מתקופת עבודתה בבית נתניהו. בתגובת משפחת נתניהו נטען כי הראיון הוא חלק מ"מסע הכפשה".

ענייני תקשורת

בתחתית שער "מעריב" מדווח ינאי אלפסי על חתימת העסקה של זכי רכיב לרכישת מניות חברת מעריב. הכותרת – "מצטרף למשפחת מעריב", ולצד הדיווח תצלום [אלי דסה] של עופר נמרודי וזכי רכיב ונשותיהם משיקים כוסות שמפניה.

"על פניו, עופר נמרודי עשה את עסקת חייו", כותב ב"גלובס" לי-אור אברבך. "הכל צפוי להשתנות בתקשורת הישראלית. מי שנחשב לחלש כבר אינו כזה. הגופים שחשו ביטחון עשויים לצאת למלחמת חורמה חדשה ולהחליט על פעילות אסטרטגית שונה מזו שלקחה בחשבון ש'מעריב' אינו כוח שקול", מוסיף אברבך, ומציין גם כי "יש לשים לב רק לקשר של משפחת מוזס למהלך: ג'ודי ניר-מוזס, אחותו של מו"ל 'ידיעות אחרונות', היא שותפה עסקית של רכיב, שהוא כעת השותף של המתחרה הוותיק. למרות הכחשות מצד ניר-מוזס על קשר כלשהו בהתרחשות, ראוי לפקוח עין אחר קשר זה".

אריק בנדר ונועם שרביט מדווחים ב"מעריב" כי מקורבי ראש הממשלה לוחצים על חברי-כנסת ושרים במטרה לשכנעם להתנגד להצעת החוק שנועדה לאסור הפצת עיתון ארצי חינם במשך למעלה משנה. "היו אלי פניות רבות של אנשים מטעם לשכת ראש הממשלה שניסו לשכנע אותי לרדת מהעניין", מספרת ח"כ מרינה סולודקין, מגישת הצעת החוק.

עמירה הס מדווחת ב"הארץ" כי בעקבות ידיעה קודמת שלה על איסור כניסתו של צלם פלסטיני לישראל, הוחלט לאפשר לו בכל זאת להגיע להקרנת קטע מסרטו בסינמטק תל-אביב.