תופעות מוכרות

"הדלק בישראל מהיקרים בעולם", נכתב באותיות גדולות בכותרת הראשית על שער המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "מכל שקל שאתם משלמים בתחנת דלק, 56 אגורות הולכות למדינה", נכתב בכותרת המשנה. "התוצאה: הנהג הישראלי מוציא על ליטר דלק יותר מרוב הנהגים בעולם" (אותו חישוב נכון גם, כמובן, באשר למחיר המכוניות עצמן). על אותו שער, קצת יותר למטה, מודפסת הכותרת "הטיסות מתייקרות" ("בגלל הדלק").

הכותרות במוסף הכלכלי של "ידיעות" הן רק מתאבן לכותרות בעיתון עצמו. "המחירים עולים", מכריזה בפשטות הכותרת הראשית על שער "ידיעות אחרונות": "לקראת השנה החדשה: מכה לכיס שלנו. בדרך: העלאת הריבית על המשכנתאות וגל התייקרות בשכר הדירה. התעשיינים מזהירים: אם הדולר יירד, נפטר אלפים". הכפולה הפותחת מוקדשת להתייקרויות, תחת הכותרת "ישראל מתייקרת", וזורקת לקלחת עוד התייקרויות: בתעריפי התחבורה הציבורית, הסלולר, הארנונה והרכבים.

גם על שער "הארץ" מודפסת, בתחתית העמוד, כותרת על גל התייקרויות, אלא ש"הארץ" מעמיד את הגל הזה בהקשר, כחלק מים שלם: "גל ההתייקרויות נמשך". לצד הידיעה מודיע "הארץ" על תרומתו לגל הנוכחי: מחיר המנוי לעיתון יתייקר. לבד מזאת, אבי בר-אלי וזוהר בלומנקרץ מוסיפים לחבילה גם התייקרות בתעריפי המים. הידיעה הקצרה מסתיימת בעמוד השער, בהפניה ל"סיקור נרחב" ב"דה-מרקר", כשהכוונה אולי לכפולת העמודים המוקדשת למחירי הדלק וכוללת צרור עצות לחיסכון בדלק, ביניהן "סעו פחות" הגאונית ו"תדלקו כשזול" המלווה במכונת זמן.

אם אתם מבוגרים מספיק או חובבי היסטוריה מספיק כדי שעצות כאלה יישמעו לכם כרטרו לשנות ה-50, אתם צודקים. "אנחנו חווים תופעות שמוכרות לנו משנות הצנע", מצוטט דייוויד פרנקלין, מנכ"ל סוגת, יצרנית האורז והסוכר הגדולה בישראל, בכותרת המשנה לראשית על שער מוסף "עסקים" של "מעריב". המשך הציטוט הוא: "אי-אפשר להשיג חמאה, קונים 3–4 עגבניות כי המחירים בשמים – וזה רק יחמיר". הכותרת עצמה גם היא ציטוט של פרנקלין: "תתחילו להתרגל, ההוצאות שלכם על מזון רק יגדלו". ומדוע מראיינים דווקא את מנכ"ל סוגת? משום שמחיר הסוכר יעלה לכ-7 שקלים, "כפול ממחירו לפני שנתיים".

"התייקרות הסוכר תביא לגל התייקרויות נלוות כמעט בכל תחומי המזון המערבים סוכר במוצריהם – ובעיקר ממתקים, ריבות ומאפים, וכן לחם, שגם כך התייקר פעמיים השנה בשל התייקרות החיטה", כותבים רונית מורגנשטרן ויוסי גרינשטיין בכתבה עצמה, בכפולה הפותחת של העיתון. הם מראיינים גם את גדי לסין, יו"ר איגוד המזון ומנכ"ל קבוצת שטראוס, שאומר כי עליית מחירי המזון נעוצה בגידול האוכלוסין בעולם ובפגעי טבע המזיקים לגידולים.

נורית קדוש, בטור פרשנות צמוד, טוענת כי מדובר בלפחות חצי קשקוש: "כבר שלוש שנים נשמעות ברחבי העולם ובישראל תחזיות קודרות בנוגע להשפעות הקשות על כמות חומרי הגלם, מחיריהם ואיכותם – מצד פגעי הטבע, המעבר לייצור תחליפי דלק מבוססי תירס והצטרפות מדינות המזרח הרחוק לצריכת מזון מערבי מתועש. התחזיות הן רק פרומו לעוד גל התייקרויות של מחירי הסחורות בעולם, מה שכמובן נותן לגיטימציה לחברות המקומיות להעלות את המחירים גם עבור צרכן הישראלי. זאת, למרות שלאותן חברות יש מלאי גדול שנרכש בטרם הזינוק במחירי הסחורות, שמספיק בדרך כלל עד להזמנה הבאה – המתקיימת לא פעם לאחר שהמחירים בבורסת הסחורות, כבכל בורסה, מתמתנים או יורדים.

"אולי הסיפור הוא אינו משבר המזון העולמי, אלא שורת הרווח שמציגות חברות המזון הציבוריות רבעון אחר רבעון. את העלייה המתמדת ברווחים מצליחות החברות להשיג בזכות הריכוזיות שנוצרה בענף לאורך השנים, לאחר שהתאפשר לכל אחת מענקיות המזון הישראליות לקנות כמעט כל חברת מזון קטנה – דבר שיצר מציאות מעוותת", כותבת קדוש. פרשן אחר, אולי בוטה יותר, היה שואל אם יש קשר, סימבולי לפחות, בין מספר העגבניות שעל שולחנו של מנכ"ל סוגת ובין אותו מספר על שולחנות לקוחותיו.

לא רק בתחום המזון הקשר בין ההתייקרות למציאות אינו ברור: "כך נופחו תעריפי המים" היא כותרת טור של הדר חורש באותה כפולת עמודים ב"עסקים". חורש כותב כי לכאורה התייקרות מחירי המים ברורה: המים נעשים מצרך יקר יותר בשל שנות הבצורת. אולם לפי חורש, רק לכאורה: "מחיר המים הנוכחי אינו מבוסס על חישוב כלכלי אמיתי", כותב חורש, "והמספרים נראים מצוצים מהאצבע. [...] אין קשר בין שיעור ההעלאה הצנוע של 35%, שעליו דיווחו אנשי משרד האוצר ורשות המים, לבין התנפחות של 50% ויותר בחשבונות המים". את מה שכתבו ב"ממון" על האין קשר בין מחירי הנפט למחירי הדלק הזכרנו בתחילת הפסקה.

"בעקבות ההאטה יוטלו גזירות ומסים בשווי 9 מיליארד שקל", נכתב בכותרת כפולת העמודים הבאה של "עסקים". "ההערכה: משרד האוצר יבחר בדרך הקלה – העלאת המסים העקיפים", כותב יוסי גרינשטיין. "[...] חשוב לציין כי העלאות מסים עקיפים הינן קלות לביצוע ואינן מחייבות את אישור הכנסת. הן פוגעות בעיקר בשכבות החלשות, שאינן יכולות להילחם נגדן". מה למשל? סיגריות, אלכוהול, דלק, העלאה של המע"מ.

מה המשותף למסים העקיפים? שהם אינם פרוגרסיביים, כלומר, הם לא מבדילים בין עשיר לעני. מס פרוגרסיבי הוא מס ההכנסה. מה עם מס ההכנסה? "הנטו יגדל בעשרות שקלים", נכתב בכותרת בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" תחת הלוגו הכנראה סאטירי "החדשות הטובות". "בשורה לעובדים", נפתחת הידיעה מאת גד ליאור, "החל מ-1 בינואר תגדל המשכורת נטו הודות לריווח מדרגות המס במסגרת שלב נוסף ברפורמת המסים".

אם כן, מסים עקיפים יגרמו לעליית מחירי הדלק, המים, האלכוהול, הסיגריות, הארנונה, כל המוצרים שמע"מ הוא מרכיב במחירם וכיוצא בזה. לעומת זאת, הנטו יגדל בעשרות שקלים. נדמה שלפחות מסקנה אחת צריכה לצמוח מסיקור המצב הכלכלי היום בעיתונים: קוראי העיתונים צריכים לחזור ולהרהר בשאלה שפעם אולי השיבו עליה בשלילה: האם גם אתם "השכבות החלשות"?

אלגר, הורציו אלגר

העניים יישארו עניים, העשירים ייעשו עשירים יותר, ואלו שבאמצע ייעשו עניים יותר, מה שמשאיר חלק גדול מהציבור ממורמר. כדי למנוע מרמור, תיתן התקשורת במה למוכרי אשליות בפרוטה (או 9.99 פרוטות), ובראשן האשליה האמריקאית האולטימטיבית: כל אחד יכול. "הוא הגיע לארה"ב בלי פרוטה וישן במונית שלו במינוס 12 מעלות", נכתב בכותרת המשנה לראשית של המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", "אבל גם זה לא גרם לרן שמעוני לוותר על החלום האמריקאי. היום הוא מריץ סדנאות קואוצ'ינג מצליחות ומבטיח לאמריקאים: אם אני הפכתי למיליונר, גם אתם יכולים".

כיצד תשלמו לקואוצ'ר? ובכן, הנטו גדל בעשרות שקלים. תחסכו.

דווקא יש כסף

"את שר הביטחון ואלופי המטכ"ל לא מעניין כלל מה מתרחש במשק הישראלי", מאשים ראובן פדהצור במאמר במדור הדעות של "הארץ". "הם מתנהגים כאילו העיסוק בתקציב הביטחון מתרחש במקום שונה, המנותק מכלכלת ישראל. דרישתם לתוספת 'צנועה' של שישה מיליארד שקל לתקציב הביטחון מעידה לא רק על אטימותם, אלא גם על חידלון של חברי-הכנסת ושרי הממשלה, האמורים לפקח על תקציב הביטחון. כמדי שנה מעלה מערכת הביטחון דרישות מופרזות וחסרות הצדקה לתוספת תקציב, שהרי תקציב הביטחון גדל בכ-30% בחמש השנים האחרונות, בשעה שקשה להצביע על שינויים במפת האיומים המצדיקים תוספת כה נכבדה.

"הבעיה היא שאיש אינו מנסה לבחון את הקשר בין גודל התקציב להיערכות צה"ל לאיומים. חברי ועדת חוץ וביטחון, למשל, אינם מנסים אפילו לברר מה מסתתר מאחורי סעיפי התקציב, ואם ההשקעות במערכות לחימה עתירות משאבים אכן מוצדקות. די בכך שלפני חברי הוועדה יופיעו קצינים בכירים ויפחידו אותם בתיאור האיומים המתרגשים עלינו, כדי שהח"כים יסכימו לכל דרישה של הצבא".

פרצופו האמיתי

"לא ראוי" היא הכותרת על שער "ממון". "איש ציבור לא יכול להביע דעות כאלה", נכתב בכותרת המשנה שמסתיימת בקריאה של סבר פלוצקר לאותו איש ציבור "ללכת הביתה"."כולנו בעד אנשים מקוריים ובעד זכותם להבעת דעה", כותב פלוצקר בטור, ומוסיף שמי שמשמש בתפקיד רשמי "מקבל על עצמו גם שורה של מגבלות ההולכות ביחד עם התפקיד. אחת מהן היא להימנע מהבעה פומבית של דעות חריגות ופרובוקטיביות".

אותן דעות חריגות ופרובוקטיביות הן "עשו פחות ילדים ולא תהיו עניים" (ואמירות נוספות, עדכניות יותר, המטילות ספק ביהדותם של כמה מהעולים מרוסיה), ובעל הדעות החריגות האלה הוא ד"ר אבי שמחון, "יועצו הכלכלי של שר האוצר שטייניץ".

"גם אם דעותיו בזכות כלכלת שוק חופשי קפיטליסטי בלתי מרוסן תואמות את האידיאולוגיה הכלכלית של ראש הממשלה נתניהו", כותב פלוצקר, "שמחון לא ראוי להישאר בתפקידו". "פרשת שמחון", כפי שממהרים להכתיר אותה ב"ממון" (ההתבטאויות אכן מככבות בכל העיתונים), מתחברת היטב לשני נושאי הסיקור המרכזיים היום בעיתונים: מחד הדיווחים על הסדקים המאיימים ההולכים ומתרחבים באותו שוק חופשי בלתי מרוסן ("המשבר יימשך עוד שלוש שנים לפחות", מצטטת הכותרת הראשית של "כלכליסט" תחזית לגבי כלכלת אירופה), ומאידך הדיווחים על איש ציבור אחר, בכיר יותר, שגם הוא איש מקורי ובעל דעה.

"ליברמן: 'אני לא מוכן לסבול את השקרים של ראש ממשלת טורקיה'", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "שר החוץ: 'טורקיה היא זו שצריכה להתנצל על המשט'. לשכת נתניהו: 'דברי ליברמן משקפים את עמדותיו האישיות'", נכתב בכותרת המשנה. דעותיו האישיות של ליברמן הופנו לא רק כלפי ארדואן, אלא גם כלפי נתניהו: "שר החוץ ליברמן תקף את נתניהו בכנס השגרירים השנתי", נכתב בכותרות הדיווח ב"ידיעות אחרונות". "בנאום חריף אמר שר החוץ כי רה"מ יוצר ציפייה לא ריאלית שניתן להגיע בקרוב להסדר כולל". ב"ישראל היום" הכותרת הראשית היא "נתניהו: ליברמן לא משקף את עמדות הממשלה".

האם לליברמן, בעל התפקיד הציבורי, אסור להביע את דעותיו האישיות? זו, כמובן, שאלה מצחיקה. "הוא כנראה צחק לתוך השרוול צחוק ארוך, ארוך, ארוך", כותב הבר על ניחושיו לגבי מצב רוחו של ליברמן בסוף נאומו. "בנאום אחד, הזוי לדעת רבים, אמר ליברמן מה שרבים בישראל חושבים בשקט – וכך עשה נפשות לדעותיו ולמפלגתו. לא מעטים יאמרו: הוא אומר אמת, אומר מה שהוא חושב".

ליברמן לא רק אומר, הוא גם אומר שהוא עושה: "ליברמן מגבש תוכנית להסדר ביניים עם הפלסטינים", נכתב בכותרת ידיעה של ברק רביד בעמ' 4 של "הארץ". עיקרי התוכנית, לפי "הארץ", הם: "הידוק שיתוף הפעולה הבטחוני עם הפלסטינים, שיקנה להם יותר אחריות בשטח. הסרת מחסומים והגברת חופש התנועה בין הערים הפלסטיניות. חיזוק הכלכלה הפלסטינית כדי להגיע לתל"ג של 20 אלף דולר לנפש". עוד לפי "הארץ": "לא ברור אם התוכנית כוללת העברת אזורים נוספים בגדה לידי הפלסטינים".

גם ב"מעריב" מדווחים על התוכנית של ליברמן: "אחרי שכינה את הטורקים 'שקרנים וחצופים', חשף שר החוץ בפני אנשי משרדו את תוכניתו המדינית החלופית, שעיקרה: 'חשיפת פרצופם האמיתי של הפלסטינים'", מדווח אלי ברדנשטיין.

שביתת הפרקליטים

"מחכים לאסון" היא הכותרת הראשית של "מעריב": "עבריינים מסוכנים יוצאים לחופשי, כתבי אישום מתבטלים, אלפי דיונים נדחים, תיקים חשובים מעוכבים – והמדינה מפסידה עשרות מיליוני שקלים. אלו נזקיה של שביתת הפרקליטים, השביתה שאיש לא טורח לנסות ולפתור", נכתב בהפניה לכתבה של נועם שרביט.

"הפקרנו את הציבור לגורלו", נכתב בכותרת ידיעה בעמ' 4 של "ידיעות אחרונות", ציטוט של "הפרקליטה הבכירה במכתב נרגש לעמיתיה השובתים". "'אני לא יכולה לשתוק יותר', כתבה סגנית פרקליטת מחוז צפון ברשת הפנימית של פרקליטות המדינה, 'נטשנו מזמן את העיקרון שעליו הכרזנו ולפיו מחיר השביתה לא יכלול פגיעה בחיי אדם'", נכתב בכותרת המשנה.

"חשוד ברצח נעצר שבועיים קודם על שוד, אך שוחרר בגלל שביתת הפרקליטים", נכתב בכותרת לידיעה של יניב קובוביץ על שער "הארץ". "אתם יודעים מה צריך לקרות כדי ששביתת הפרקליטים תסתיים מהר ויימצא פתרון", שואל בן כספית בטורו בכפולה הפותחת של "מעריב", ועונה: "אסון צריך לקרות". בעמ' 5 של "הארץ", היכן שמתפרסם המשך הידיעה של קובוביץ, מדווחים תומר זרחין ופאדי עיאדאת כי "נתניהו הורה לאנשי משרדו לסייע במו"מ עם הפרקליטים השובתים". "אילן לוין: 'הפרקליטים יקבלו תוספת של 8% מקסימום", נכתב בכותרת הכפולה הפותחת של "דה-מרקר".

מודו לה'

"סוף עצוב למודו", נכתב באחת הכותרות על שער המוסף "ממון". "החזון הסלולרי של דב מורן מתנפץ: בית-המשפט מינה כונסת לחברת מודו, שלא הצליחה לעמוד בחובות המיליונים שלה". כותרת לא גדולה על שער "עסקים" מבשרת כי מי שדרש את כינוס הנכסים הוא בנק דיסקונט. הכותרת על שער "דה-מרקר" קטנה עוד יותר ("דב מורן שולח את מודו לכינוס נכסים; הכישלון של יצרנית הסלולר הישראלית מתגלגל לאולמות בתי-המשפט"). ב"כלכליסט" ההתפרקות של "מה שהיה נדמה כפנטזיה" לא מגיעה אפילו לשער.

ערבים זה לזה

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מציע ירון לונדון כי מדינת ישראל תהפוך את החייל השבוי גלעד שליט "מבן-ערובה לערב", על-ידי כך שתוציא להורג את ראשי חמאס, אחד-אחד, עד שישוחרר.

במרחב

"איך אפשר בלי נציג ים-תיכוני? עידן יניב הצטרף לצוות הבוחן את המועמדים ללהקות הצבאיות", נכתב בכותרת על שער המוסף "24 שעות", המפנה לעמ' 23 במוסף. מה זה אומר? האם זהו הצעד הראשון של המוזיקה המזרחית, הנמצאת כעת בשיא כוחה, לקראת חוסר רלבנטיות? ומדוע אין במוסף עמוד 23?

ענייני תקשורת

"הממשלה תתמוך באיסור צילום נפגעי עבירות מין", מדווח נועם שרביט ב"מעריב" תחת הלוגו "הסוף לטשטוש?".

המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", עיתונו של ארנון מוזס, מדווח – ומלווה בתמונה – על פתיחת "מועדון שפנפנות" של "פלייבוי" באזור ההימורים במקאו, היכן ששלדון אדלסון, הבעלים של "ישראל היום", המתחרה הגדול של "ידיעות", עושה כיום את רוב הונו. אם כן, נמצאה נקודת ההשקה בין היריבים המרים.

לא רק ביניהם: "מייסד 'פלייבוי' יו הפנר בן ה-84 הציע נישואין לחברתו בת ה-24", מדווח "הארץ" בעמוד "חדשות תרבות ובידור" בקונטרס החדשות הראשי. ידיעה דומה מעטרת גם את השער האחורי של "מעריב", מתחת לידיעה על בוגרי קורס טיס וקורס חובלים מאותו יישוב בנגב. אותה ידיעה מככבת במדור חדשות החוץ, המגוחך תמיד, של "ישראל היום".

לידיעת כל מי שחושב שטוויטר מגניב: לפי דירוג המגזין "פורבס", מדווח מוסף "גלריה", המקום השני ברשימת האנשים המשפיעים ביותר בטוויטר הוא פאולו קואלו. וחכו: הראשון הוא ג'סטין ביבר.