.ראש הממשלה בנימין נתניהו (במרכז). שני משמאל: הדובר ניר חפץ (צילום: ליאור מזרחי)

.ראש הממשלה בנימין נתניהו (במרכז). שני משמאל: הדובר ניר חפץ (צילום: ליאור מזרחי)

מאמר המערכת של "הארץ" מתייחס לתגובה המוזרה שנתן אתמול ראש הממשלה לדברים החריפים שאמר השר אביגדור ליברמן נגד מנהיגי הטורקים והפלסטינים, נגד נתניהו עצמו ועל הסיכוי לשלום באזור ("אלו דעותיו האישיות"). "ליברמן לא דיבר בכנס מפלגתי או בישיבת הסיעה של ישראל-ביתנו, אלא בפני 170 הדיפלומטים הבכירים של ישראל", נכתב במאמר, כאילו צריך הוכחה לכך שדעותיו של שר החוץ בממשלה, לסוגיהן וגווניהן, אינן דעותיו האישיות. בכל אופן, מסע התגובות של לשכת ראש הממשלה נמשך ברוח דומה.

"נתניהו: ליברמן אינו משפיל אותי", מצטטת הכותרת הראשית של "הארץ" מכתם משפיל במיוחד מראש ממשלת ישראל. "ראש הממשלה הדגיש אתמול כי הוא זה שקובע את מדיניות הממשלה, למרות הדעות השונות שמביעים השרים", נכתב בכותרת המשנה. לצד הידיעה מודפס טור פרשנות של יוסי ורטר, שכותרתו "ראש ממשלת ליברמן". אלא שאם מתעלמים מהעקיצות, ההשפלות והגיחוכים, הרי שמהדברים שאמר נתניהו עולה כי דעותיו של ליברמן אכן אינן דעותיו האישיות של ליברמן, אלא של נתניהו:

"בעניין היחסים עם טורקיה, נצמד נתניהו לעמדתו של ליברמן ואמר כי אינו מוכן להתנצל על אירועי המשט וציין כי הפערים בין טורקיה לישראל עדיין גדולים", כותבים ברק רביד ומזל מועלם. "בנוגע לתהליך השלום אמר נתניהו כי הסירוב הפלסטיני לנהל משא-ומתן הוא הסיבה לכך שלא הציג תוכנית מדינית. 'אם הפלסטינים יכירו במדינה יהודית ויזנחו את רעיון זכות השיבה, אני מודיע כאן ועכשיו שאני אלך עם זה עד הסוף, ושום שיקול קואליציוני לא יעצור אותי'. הוא הוסיף כי ייתכן שהתוצאה של התהליך המדיני תהיה הסדר ביניים בלבד".

גם בש"ס חושבים כך, וכתבי "הארץ" מצטטים גורם עלום שם מהמפלגה האומר: "כל דבר שאיווט דורש – ביבי מאמץ כאילו זו האג'נדה שלו".

ב"מעריב" התובנה הזו ממסגרת את הדיווח על הנושא: "שלשום התנער נתניהו מדברי שר החוץ שלו, אתמול הוא יישר עימו קו", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של אריק בנדר בעמ' 5. בכותרות הידיעה הנוספת באותו עמוד נכתב: "חוק הגיור מאיים לטרפד את אישור התקציב"; "יו"ר ישראל-ביתנו מתעקש להצביע היום על החוק, שעבר בקריאה טרומית". "יו"ר ישראל-ביתנו ממשיך לסבך לראש הממשלה נתניהו את החיים", נכתב בפתח הידיעה.

ב"ידיעות אחרונות" התסבוכת מגיעה לכותרת הראשית: "משבר התקציב". "ליברמן: אתמוך בתקציב המדינה רק תמורת קידום חוק הגיור. יהדות-התורה: לא נתמוך בתקציב אם חוק הגיור יזורז", נכתב בכותרת המשנה. הכפולה הפותחת של העיתון מוכתרת בכותרת "המירוץ לתקציב" על רקע אדום ומפרטת את המחלוקות והדרישות השונות בנוגע לתקציב.

"התופעה המוזרה ביותר בדיון השנתי על תקציב המדינה", כותב פרופ' שלמה סבירסקי בספר "תקציב המדינה – מה עושים עם הכסף שלנו?", "היא שהדיונים הקולניים והמתוקשרים ביותר מתנהלים בכנסת, בסוף חודש דצמבר, בעוד שהדיון המשמעותי ביותר הוא זה המתקיים בממשלה, בחודש אוגוסט, הרחק מעיני הציבור".

מלצרים ב"ידיעות אחרונות"

כל העיתונים מדווחים כי ניר חפץ, "ראש מערך ההסברה" של נתניהו, הודיע כי יפרוש מתפקידו, לדבריו "לאחר שחש שחיקה גדולה", כך ב"הארץ". חפץ עבד כדובר של נתניהו שנה וחצי. "בשבוע האחרון הודיעו שניים מיועציו של ראש הממשלה על עזיבתם", כותב ברק רביד ב"הארץ", "היועץ הפוליטי שלום שלמה והעוזר האישי צחי גבריאלי, שעבד בלשכה עוד מתקופת שרון". בהמשך מספק רביד סיבה נוספת, אחרת, לפרישתו של חפץ: קבלת הצעת עבודה במגזר הפרטי: יו"ר חברת התיירות קווי-נוסעים. אם הדברים נכונים, הרי שמצטיירת המציאות הזו: מי שהיה דוברו של ראש ממשלת ישראל ויתר על משרתו לטובת ניהול הפלגות נופש בים התיכון.

"מעריב" ו"ידיעות אחרונות" אינם חוסכים במלות תואר כדי לדווח על עזיבת חפץ. "הלשכה מתפוררת", נכתב בכותרת על שער "ידיעות אחרונות". כותרת המשנה מדווחת על שני העוזבים ש"הארץ" מדווח עליהם, ומוסיפה "הערכה: המנכ"ל גבאי הוא הבא בתור". בדיווח עצמו עובר איתמר אייכנר על עוד ועוד שמות מבכירי לשכת נתניהו וטוען כי גם הם "מועמדים מובילים לעזיבה", ומכריז על "גל עזיבות" שחפץ הוא "הסנונית הראשונה שלו". אם הלשכה לא ידעה שהיא מתפוררת, עכשיו היא יודעת.

הדיווח החדשותי של אייכנר חובט בחפץ ובנתניהו גם יחד, וטור הפרשנות של נחום ברנע משלים את המלאכה. על "האווירה בסביבתו של ראש הממשלה" הוא כותב "בלתי נסבלת", "לא שקטה", "חשדנית וחסרת ביטחון". "העתיד נראה קודר", קובע ברנע, ומוסיף כי נתניהו "ממאיס את עצמו" על עובדיו. על העובדים, כלומר חפץ, כותב נתניהו שהם בגדר "מלצרים", שנשכרו בראש וראשונה בגלל נאמנותם לנתניהו ואשתו, כי הם חסרי ניסיון, "הגיעו משום מקום", "גם על המדינה שאותה הם אמורים לנווט הם לא ידעו הרבה", שהם "התנהלו כבועה סגורה, תלושה מהמציאות היומיומית בארץ, מבוהלת מקוצר הרוח של הבוס".

והצימוק: "בעיקר" – כותב ברנע ב"ידיעות אחרונות" על לשכת נתניהו, אגב עזיבת חפץ, לשעבר אחד הבכירים ביותר ב"ידיעות אחרונות" – "נחותת רמה".

ב"מעריב" לא מטנפים כהוגן את נתניהו ולשכתו ואת דוברו חפץ אגב עזיבת חפץ, כנראה משום שהידיעה הזו נדחקת מפני דיון ארוך (יחסית לטבלואיד) בפגישה של נתניהו עם "הניצבים השכולים חיים קליין וזאב אבן-חן". הכותרת הראשית היא "הפגישה הטעונה". "במשך יותר משלושה שבועות לא מצא ראש הממשלה זמן כדי לפגוש את הניצבים", זועקת כותרת המשנה וזועק הדיווח. תורף הדיווח: הפגישה נערכה "בחשאי", שעתיים לפני ראיון (לא שכיח) שנתן נתניהו לחדשות ערוץ 10, ונועדה לאפשר לנתניהו להגיע לראיון "מוכן למפגש עם השאלות הקשות", ובעצם שאלה אחת בלבד: מדוע לא קיים את הפגישה. לפי בן כספית, מדובר ב"תרגיל מלוכלך". כספית תוהה גם כיצד פגישה חשאית הפכה ללא חשאית תוך פרק זמן קצר כל-כך על-ידי ראש הממשלה בעצמו.

ובחזרה ללשכה. יחליף את חפץ: גידי שמרלינג, מי שהיה דובר עיריית ירושלים וסגנו של חפץ בששת החודשים האחרונים (לפי "הארץ") או של דובר נתניהו ורעייתו (לפי "ידיעות"). החודש פירסם המקומון הירושלמי של "מעריב" כתבת שער ששירטטה את דיוקנו של שמרלינג כ"משרתם של כל האדונים" – ללא כל אידיאולוגיה. הכתבה מציינת כי שמרלינג היה עיתונאי ב"מעריב", אולם לא את הסיבה שבשלה נאלץ לעזוב את העיתון. הנה תזכורת מאת אביב לביא, היום עיתונאי "מעריב", אז ב"הארץ":

"לפני כשלושה חודשים סופר כאן על המאבק שהתנהל מאחרי הקלעים של 'מעריב': גידי שמרלינג, הכתב שעליו הוטל אז לסקר את משפט נמרודי, טען שאמנון דנקנר משכתב את הטקסטים שלו באופן מגמתי ולכן אינו מוכן לעמוד מאחורי הידיעות המשופצות הנוטות להחמיא לעניינו של הבוס. אחרי סדרה של חיכוכים הועבר סיקור המשפט לידי ראובן שפירא. שמרלינג תהה איזה עתיד מחכה לו ב'מעריב'. התשובה הצפויה הגיע לא מכבר: מכתב פיטורים. העילה הרשמית: קיצוצים במערכת. ב'מעריב' אכן יש לאחרונה קיצוצים ועבודתם של כמה כתבים הופסקה, אבל משום מה נראה שסירובו של שמרלינג להיות עט להשכיר בשירות בעל הבית לא שיפר את סיכוייו להישאר בעיתון. שמרלינג לא מופתע, אבל מסרב להתראיין בנושא. השאלה היא מה הלקח שאמורים להפיק אלה שנשארו לעבוד ב'מעריב'".

ובינתיים, בעיתון אחר

"החרדים זועמים, אך חוק 'הגיור הצבאי' – לוועדה", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "למרות המשבר של הרגע האחרון, ההערכה בכנסת: התקציב יאושר, המחלוקות יימשכו", נכתב בכותרת המשנה לראשית. "'פגישה טעונה' בין רה"מ למשפחת טופז אבן-חן-קליין ז"ל", נכתב ברצועה צרה בתחתית עמוד השער.

כותרות הכפולה הפותחת: "משבר של הרגע האחרון" ("מקורבי רה"מ: 'יש משבר – נפתור אותו'"); "סערה מיותרת" (דן מרגלית: "ממשלות אינן נופלות בגלל הצבעה על תקציב"); "יועץ התקשורת של רה"מ פרש" ("מודה לנתניהו על הזכות שניתנה לי לשרת את המדינה"); "נתניהו: 'אנשים בתקשורת יוזמים קמפיין נגד רעייתי".

עמ' 5: "דיונים מרתוניים לקראת ההצבעה על התקציב"; "'שיקול קואליציוני לא יעצור אותי'" (ציטוט של נתניהו לגבי הסכם השלום); "הפרקליטים השובתים נפגשו עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה".

עמ' 9: "כחודש אחרי השריפה"; "נתניהו נפגש עם משפחת הצוערת טופז אבן-חן ז"ל"; "תוכן הפגישה לא נחשף"; "היועמ"ש דחה בקשת המשפחה לפתוח בחקירה נגד רה"מ".

מאזן ביניים

"ביקורת על נתניהו: מדיניות המס מגדילה הפערים ומחסלת את מעמד הביניים", נכתב בכותרת הראשית של "גלובס". "בשעה שמדינה שלמה עסקה בתמלוגים מרווחי הגז והנפט, רווחים שקיימים רק בתיאוריה לפחות בשלב הזה", כותבים כתבי "גלובס", "היכה גל של התייקרויות מחירים במשק הישראלי, ונדמה שהוא רק מחריף והולך. בניגוד לעלייה במחירי המזון, שהיא עלייה גלובלית וטבעית המושפעת גם מספקולנטים שיוצרים מחסור מדומה בסחורות, רוב המחירים שהתייקרו הם תוצאה של מדיניות מכוונת.

"הממשלה החליטה להפחית את המסים הישירים, כלומר את מס ההכנסה ומס החברות, אך במקביל העלתה את המסים העקיפים. לכאורה מדובר במהלך אחד שמקזז את האחר, אך לא כך הדבר: כ-50% מהשכירים במשק כלל לא מגיעים לסף המס, ומי שייהנה בשנה הקרובה מהפחתת המסים יהיו רק מי שמרוויחים מעל 8,470 שקל בחודש. גם אלה לא יזכו ביותר מ-32 שקל בחודש, כך שביחס להתייקרות המחירים, השכיר הממוצע ודאי לא יוצא ברווח".

"גל ההתייקרויות החדש ממשיך את מגמת הגידול במשקל המסים העקיפים על חשבון המסים הישירים בישראל", כותב באותו גיליון ד"ר רובי נתנזון, "מגמה זו היא מגמה הרסנית, ועומדת בניגוד למגמה הרווחת במדינות OECD, שם ירד החלק היחסי של המסים העקיפים מתוך כלל ההכנסות ממסים בכ-8% בחמישים השנים האחרונות. בישראל, לעומת זאת, המסים העקיפים הם מקור עיקרי של הכנסות הממשלה ממסים".

ויש גם אילוסטרציה.

יד ביד

השבוע שעבר עמד בסימן הפגנות שנאה כלפי מי שאינם יהודים: נגד ערבים בבת-ים ובירושלים, נגד אפריקאים בתל-אביב. בעוד שב"הארץ", ובמידה פחותה גם ב"מעריב", התייחסו לשנאה לערבים ולאפריקאים כאל מקשה אחת, ב"ידיעות אחרונות" הבדילו הדיווחים והפרשנויות, ובראשם טור של יאיר לפיד ("מי שטען אתמול שההפגנות הן גזעניות הוא צדקן"), בין השנאה הפסולה לערבים ובין השנאה שאינה פסולה לאפריקאים. בעוד הראשונה היא "גזענות", השנייה אינה כזו. מדוע? לפי "ידיעות אחרונות" ולפיד, הסיבה נעוצה בזהות המפגינים: אלה שהפגינו שנאה כלפי האפריקאים הם עניים, והם שונאים את האפריקאים על שום שהם מחמירים את עוניים כשהם מתיישבים בשכונותיהם, ולא בגלל צבע עורם.

מרב מיכאלי מתייחסת היום במדור הדעות של "הארץ" לטענה הזו, בעלת ההיגיון המצלצל, במאמר שהוא מופת של התלהמות, אולם יש בו משפט מעורר מחשבה שמחריש לרגע את הצלצול: "המצוקה אינה סותרת את הגזענות", כותבת מיכאלי, "היא הולכת איתה יד ביד".

התחזית במקום אחר

כל העיתונים מפרסמים היום תמונות של שלג בניו-יורק.

תומך לידה

כל העיתונים מדווחים היום בשעריהם על תומך לידה, "דולה", החשוד שביצע עבירות מין בנשים שבהן טיפל, ונעצר שלשום. המשטרה החלה לחקור את המקרה, מדווחים העיתונים, בעקבות עדויות על הטרדות מיניות מצדו של הגבר שהתפרסמו בפורום של נשים בהריון באתר תפוז. אם כן: החופשיות שמאפשרת הרשת בשיתוף ופרסום מידע מובילה להצפת עדויות על מעשים פליליים (לכאורה), לחקירה משטרתית ולתפיסת חשודים שאחרת היו ממשיכים במעשיהם באין מפריע.

יניב קובוביץ כותב על החשוד ב"הארץ" שהוא "תושב רחובות בן 43", בהמשך הידיעה נכתב כי הוא עורך-דין, תצלום שלו כשפניו מטושטשות מלווה את הידיעה כמו גם תצלום של האתר שהוא מפעיל, ובמלים אחרות – כל מה שדרוש כדי לגלות את זהותו של החשוד בעזרת חמש דקות פנויות, חיבור לאינטרנט ומנוע חיפוש. דפוס דומה מאפיין גם את הדיווחים בעיתונים האחרים, מה שמעלה שוב (בפעם האלף) את השאלה אם הנוהל של מערכת אכיפת החוק בכל הנוגע לצווי איסור פרסום אכן מתאים והולם את העידן שאנחנו חיים בו כרגע, ובעוד רגע.

מעניין לעניין: יהודה שוחט ויפעת גליק כותבים במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" על בית-הספר למשחק של "השחקן משה ופניק, שמוגדר כבר שנים רבות על-ידי המרכז לנפגעי כיתות – סיינטולוג מיסיונר". ופניק, כותבים שוחט וגליק על-פי עדויות של תלמידות בבית-הספר, "פועל על-פי כללי הסיינטולוגיה: הסוואה"; "תורת הסיינטולוגיה והארגונים שמפיצים אותה שנויים במחלוקת, בלשון המעטה. במשפטים שונים שהתנהלו ברחבי העולם נגד הארגון ומוסדותיו נטען כי פעיליו משתמשים בשיטות של מרמה והתחזות לשם גיוס מאמינים".

ללא מעקב

אתמול כתב אמיר אורן טור פרשנות ב"הארץ", שליווה כתבה על דו"ח הסוקר את ההתאבדויות בבתי-הכלא בישראל: "חמור במיוחד תרחיש של אסיר שנסיבות כליאתו חסויות, למשל מנימוקי ביטחון שקיבלו הכשר של בית-המשפט, ומותו בכלא אינו ידוע לציבור", כתב אורן. "בתרחיש כזה, אחד מכיווני החקירה אמור לבחון אם למערכת ממלכתית או אחרת, בעלת נגישות לאגפים ולתאים שמורים ביותר בכלא, היה עניין בהשתקת האסיר, ואם אכן כך – האם בוצע רצח שהוסווה כהתאבדות. מותו של אסיר שהוחזק בהשגחה מיוחדת מעורר גם ספק אם ביכולתו של שב"ס למנוע התאבדות, או מוות אלים אחר, מאסירים הנמצאים במרכז התודעה הציבורית, כמו יגאל עמיר".

היום לא מתפרסמות בעיתונים ידיעות מעקב בעניין זה.

הכה את המומחים

"תל-אביב לא היכתה את העולם", נכתב אתמול בכותרת ידיעה לקראת סופו של המוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות": "הבורסה בתל-אביב התברגה השנה בצמרת עם עלייה של 14.2%", נכתב בכותרת המשנה, "אך כמה מדינות עקפו אותה, בהן טורקיה וגרמניה". לידיעה התלווה איור של דגלי מדינות ולצדן כיתוב: "ישראל. תל-אביב 25: 14.2%"; "טורקיה. דאו: 23.3%"; "ארה"ב. S&P 500:
. 18.5%"; גרמניה. דקס: 18.5%".

הכותרת הראשית של המוסף "עסקים" של "מעריב" היום היא "הבורסה הכי טובה במערב". "עכשיו זה רשמי", נכתב בכותרת המשנה על השער, "הבורסה של תל-אביב הציעה ב-2010 את אחת ההשקעות הטובות בעולם והיכתה את כל הבורסות של המדינות המפותחות". על השער איורים של דגלים ולצדן כיתוב: "ישראל: 20.4%"; "ארצות-הברית: % 12.9"; "גרמניה: % 7.9"; "בריטניה: % 5.5".

ענייני תקשורת

רוני שקד כותב במוסף "24 שעות" על מוחמד נג'יב, "הכתב הצבאי הפלסטיני הראשון", העובד ככתב הצבאי בזירה המזרח-תיכונית עבור המגזין "ג'יינס", "שבועון היוקרה הבריטי לענייני ביטחון": "הוא אורח רצוי בתערוכות נשק בדובאי ובירדן, אבל מתקבל בכבוד גם אצל בכירי צה"ל", נכתב בכותרת המשנה המצטטת את "חלומו": ראיון עומק עם ראש השב"כ.

יהודה שרוני קורא במדור הדעות של "מעריב" לאסור את פרסום זהותם של נחקרים שלא הובאו לבית-המשפט.

"מעריב" ו"הארץ" מדווחים על חניכתו של ארכיון העיתונים הדיגיטלי jpress, שיציע מאות אלפי עמודי עיתונים יהודיים בעשרים שפות, מסוף המאה ה-18 ועד שנות המדינה.