הגורל לא חבר

הכותרות הראשיות של כל העיתונים, למעט "הארץ", מוקדשות לשריפה שפרצה אתמול ברכבת וגרמה לעשרות נפגעים. השריפה בקרונות הרכבת טרפה את קלפי ההימורים של העיתונים, שניסו מאז השריפה בכרמל להמר מה יהיה האסון הבא שיתרחש במדינת ישראל כתוצאה מהזנחה והעדר מוכנות, ולהתריע מפניו. הרוב הימרו על רעידת אדמה, היו כאלה שהתריעו מפני אסון אקולוגי, בימים האחרונים עלה נושא נזקי שביתת הפרקליטים. אף אחד לא כתב על סכנת ההתלקחות בקרונות הדניים של רכבת ישראל. הבוקר, בעזרתו האדיבה של "קפטן בדיעבד", מצמצמים העיתונים פערים מול המציאות.

הסיקור הנרחב ביותר לשריפה ברכבת מופיע בעיתון "ידיעות אחרונות". לזכותו של עיתון זה ייאמר כי אכן התריע על הסכנה בעבר, בעקבות אירוע שריפה קודם. "המחדל זועק", קוראת הכותרת הראשית בעיתון זה, וכותרת המשנה מתארת את תמצית "בדיקת 'ידיעות אחרונות'": "לפני שמונה שנים פרצה ברכבת שריפה זהה לזו שהתרחשה אתמול. ועדת בדיקה הזהירה מסכנת התלקחות בקרונות מדנמרק. אבל רכבת ישראל המשיכה להצטייד בהם. ארבע שריפות פרצו בשנים האחרונות ברכבות מאותו סוג בדנמרק. ואצלנו: רק מזל ותושיית נוסעים מנעו אסון".

שתי הכפולות הראשונות בעיתון מוקדשות לשריפה. בראשונה כותבים שחר גינוסר ועופר פטרסבורג על ממצאי תחקיר שהכין גינוסר ל"ידיעות אחרונות" בשנת 2004, בעקבות מקרה קודם של שריפה בקרונות, ועל מסקנות ועדת חקירה שהוקמה לאחר השריפה ההיא. בשנייה כותבים בת-חן אפשטיין-אליאס, ירון דורון, ליאור אל-חי ואודי עציון על "גבורת המג"בניק" – סלמאן עמאר, בן 43, שפעולתו הזריזה לניפוץ חלונות הרכבת הצילה את הנוסעים שהיו לכודים בקרונות.

אם עמאר משמש גיבור, חברת רכבת ישראל ממלאת הבוקר את תפקיד הנבל. "השוטר נלחץ. חבל שהוא ירה", מצוטט עמוס גלרט, סמנכ"ל הבטיחות של הרכבת. "חלק מהנוסעים שנפצעו אתמול נפגעו מרסיסי זכוכית שיצר הירי, והיה מזל שלא היו פצועים מהריקושטים. לא היה מקום לירי, ואם מצב כזה חוזר על עצמו, אני קורא לנוסעים לא לעשות זאת".

אודי עציון מחלץ מתוך עדויות נוסעים ברכבת את הכשלים שכמעט גרמו לאסון המוני – העדר גלאי עשן, קשיים בפינוי הקרונות, דלתות שננעלו ברגע האמת וקשיים בכיבוי האש. ב"ישראל היום" שואלים נצחיה יעקב ושלומי דיאז, "האם את האירוע הזה אפשר היה למנוע?". דיווחם, המתבסס אף הוא על עדויות נוסעים, משרטט תמונה דומה לזו שעולה מהידיעה של עציון ב"ידיעות אחרונות".

כותרת הגג לראשית של "ישראל היום" מתבססת אף היא על עדות של נוסע ברכבת וקוראת: "איתי פרבשטיין מ'ישראל היום' היה ברכבת: 'ראיתי את המוות'". איתי פרבשטיין מ"ישראל היום"? כן, איתי פרבשטיין מ"ישראל היום". אתם יודעים, איתי פרבשטיין, מי שמנוע החיפוש בארכיון הדיגיטלי של "ישראל היום" לא מעלה עוד טקסט אחד הרשום על שמו. מה תפקידו של פרבשטיין במערכת העיתון? לא כתוב בידיעה, אך הבוקר הוא מגלם את תפקיד עד הראייה באופן נאה ביותר.

פרבשטיין מתאר בכפולה הפותחת של העיתון את שחווה במלים הבאות: "הקרון התמלא בעשן שחור סמיך, הנשימה נעשתה קשה. ואז כבה האור. נהיה חשוך ושקט. כאן הגיעה ההכרה: אנו במלכודת אש עם סיכוי ממשי לחדול מלהתקיים. ראיתי את המוות מול העיניים.  ניסינו לשבור את החלונות של הרכבת, אך לא יכולנו. [...] דפקנו על החלונות – מקור האור היחיד בקרון, בעטנו בהם, במרפקים, באגרופים, אך החלונות נשארו שלמים ויציבים. האוויר נגמר, שאפנו רעל שחור. לידי עמד חייל שהוציא את האקדח שלו והתמהמה. צעקנו לו שיירה, שינפץ את החלון. אחרי עוד כמה שניות הוא לחץ על ההדק. חור קטן נפער בחלון, אוויר יקר נכנס אלינו".

להבדיל מהסיקור בעיתונים האחרים, בידיעה מאת נצחיה יעקב ושלומי דיאז המתפרסמת הבוקר ב"ישראל היום" מדווח בהרחבה ואף מודגש בכותרת המשנה כי "שר התחבורה ישראל כץ הנחה אתמול את המשנה למנכ"ל משרדו, אלכס לנגר, להקים צוות מיוחד של אנשי תחבורה, משטרה וכיבוי שיבדוק את הסיבות שהביאו לפרוץ הדליקה ברכבת הנוסעים סמוך לקיבוץ יקום. [...] עוד נמסר כי צוות הבדיקה יחל מיד את עבודתו, ובסיומה יגיש לשר מסקנות והמלצות בדבר הצעדים שיש לנקוט כדי למנוע הישנות אירועים דומים בעתיד".

כץ, חבר-כנסת ושר מטעם הליכוד, מוזכר גם בעמוד הדעות של "ישראל היום". דרור אידר מעיר הערה על "מופע האימים של עמותת אור-ירוק, שתקפה את שר התחבורה", ויוצא להגנת השר. במסגרת תת-המדור "קוראים כותבים" מתפרסם כתב הגנה נוסף, וארוך בהרבה, על שר התחבורה ישראל כץ. הקורא של עיתון "ישראל היום" שהצליח להשחיל את רשימתו למדור הדעות של העיתון הוא אבנר עובדיה, מנהל אגף בכיר להסברה במשרד התחבורה.

על הגזענות

"מכתב הרבניות: אסור לצאת עם ערבים", קוראת כותרת בשער "הארץ". כל עמ' 2 של העיתון (לפני סיקור הדליקה ברכבת) מוקדש לסיקור פניה השונים של הגזענות בישראל, תוך שימוש בכותרות גג המסמנות את החזיתות השונות: "על הערבים", "על העולים", "על המסתננים".

אסף שטול-טראורינג מדווח על סקר שלפיו "44% מהאוכלוסייה היהודית בישראל תומכים בקריאת הרבנים לתושבי צפת להימנע מהשכרת דירות לערבים". חיים לוינסון מדווח כי "כ-30 נשות רבנים חתמו על מכתב הקורא לבנות יהודיות שלא לבוא במגע עם ערבים".

לוינסון מצטט מהמכתב: "אחות יקרה! את בת מלך, את שייכת לעם סגולה, עם קדוש ויקר, עם של מלך מלכי המלכים. [...] יש לא מעט פועלים ערבים שמכנים את עצמם בשם עברי. יוסוף הופך ליוסי, סמיר הופך לסמי ועאבד הופך לעמי. הם מבקשים את קרבתך, מנסים למצוא חן בעינייך ונותנים לך את כל תשומת הלב שבעולם. [...] אלא שההתנהגות שלהם היא רק זמנית. ברגע שאת בידיים שלהם, בכפר שלהם, הכול הופך להיות שונה. [...] את תשומת הלב שכל-כך ביקשת לעצמך יחליפו קללות, מכות והשפלות. [...] למענך, למען הדורות הבאים, וכדי שלא תעברי את הסבל הנוראי, אנו פונות אלייך בבקשה, בתחינה, בתפילה. אל תצאי עם גויים, אל תעבדי במקומות שיש שם גויים ואל תעשי שירות לאומי ביחד עם גויים".

באותו עמוד מדווח יהונתן ליס כי "חבר-הכנסת עתניאל שנלר (קדימה) טען אתמול כי הרגלי השתייה של העלייה ממדינות חבר-העמים הביאו לעלייה משמעותית במספר תאונות הדרכים בישראל". בידיעה נפרדת מדווח ליס כי "יו"ר הוועדה לנושא העובדים הזרים, ח"כ יעקב כ"ץ (האיחוד-הלאומי), קרא אתמול להרוג את מבריחי המסתננים לישראל". רועי (צ'יקי) ארד מוסיף רשימה חווייתית מדיוני כנס היסוד של "השדולה למען נפגעי המסתננים הבלתי חוקיים".

בעיתונים האחרים סיקור גילויי הגזענות בישראל מצומצם יחסית. כותרת על מכתב הרבניות מופיעה בשער "ישראל היום", ועמ' 9 מוקדש לסיקור המכתב [אפרת פורשר ומתי טוכפלד] וידיעה על התבטאות ח"כ כ"ץ בנוגע להרג מבריחי מסתננים.

ב"מעריב" מופיעה בתחתית עמ' 10 ידיעה מאת אריק בנדר על תוכניתו של כצל'ה לפתרון בעיית המסתננים, ואילו ידיעה מאת עמיחי אתאלי על מכתב הרבניות מתפרסמת בעמ' 20, מעל מודעות האבל.

ב"ידיעות אחרונות" מתפרסמת בעמ' 8 ידיעה קצרה מאת צביקה ברוט על התבטאותו של ח"כ שנלר בגנות הרגלי השתייה של המהגרים מרוסיה. "ידיעות אחרונות" הוא היחיד שאינו כולל אף לא דיווח קצרצר על המכתב שפירסמו נשות הרבנים. בשבוע שעבר לא דיווח "מעריב" על ההפגנה האנטי-ערבית שהתקיימה בבת-ים. זו החלטה עריכתית מבישה, אך יותר מכך – זהו מחדל עיתונאי שסכנה בצדו: קוראות "ידיעות אחרונות" עוד עלולות, מתוך בורות כמובן, לבוא במגע עם ערבים.

מורה דרך מוביל

למרות היותו העיתון הנפוץ ביותר במדינה, לפחות לפי מדד החשיפה של סקר TGI, אין בעיתון "ישראל היום" מדור נרחב של מודעות אבל. משפחות האבלים שעדיין מפרסמות מודעות בעיתונים מעדיפות את המתחרים. את ההסברים נשאיר לסוציולוגים של העיתונות, ונסתפק בדיווח שהבוקר מופיעה בעיתון מודעת אבל אחת בלבד. "אהובנו, דב יודקובסקי, עיתונאי, חתן פרס ישראל לתקשורת, איננו", נכתב בה. ההלוויה תתקיים היום בשעה 15:45 בבית-העלמין קריית-שאול בתל אביב, השבעה בבית ליבר, רח' גיחון 4, רמת-השרון.

מותו של יודקובסקי, שותף מרכזי בהפיכת "ידיעות אחרונות" לעיתון הנפוץ ביותר במדינה, מסוקר בעיתונים תוך דגשים שונים. "נפטר דב יודקובסקי", נכתב בתחתית שער "ידיעות אחרונות", משמאל לכותרת על מותו המוחי של הכדורגלן אבי כהן. סיקור מותו של כהן תופס את הכפולה המרכזית בעיתון. סיקור מותו של יודקובסקי מופיע לפני כן, בכפולה החמישית.

בעיתון שהצניע את חלקו של יודקובסקי במסגרת חגיגות ה-70, כותב הבוקר משה רונן ביוגרפיה מקוצרת של העורך בפועל בלי לפרט את נסיבות עזיבתו. מספידים את יודקובסקי בעיתון זה אלי ויזל ("למדתי ממנו הרבה, במקום הנכון: לצמצם במידה שאפשר"), נח קליגר ("היות ששנינו היינו שרידי אושוויץ, שררו בינינו יחסים מיוחדים"), שמעון פרס ("הוא יצר יומון מהימן, שהיה קשוב ושקוראיו הקשיבו לו") ואיתן הבר ("בכל עיתון, בכל מפעל, בכל ממשלה, יש בנאי, מורה דרך מוביל. דב יודקובסקי היה כזה, יחד עם בן משפחתו נח מוזס, עליו השלום").

מדור מודעות האבל של "ידיעות אחרונות" מתפרש על פני כשני עמודים וכולל מודעה על מות יודקובסקי מטעם משפחתו. מודעת אבל מטעם "ידיעות אחרונות" לא מתפרסמת הבוקר בגליון העיתון. בעיתון "מעריב", שאליו עבר יודקובסקי לפני כעשרים שנה, מתפרסמת מודעה בזו הלשון בכפולה הפותחת של העיתון: "בית 'מעריב' מרכין ראש עם פטירתו של דב יודקובסקי". הכפולה המרכזית בעיתון "מעריב" מוקדשת הבוקר למי שהפך את העיתון המתחרה לאימפריה. רפי מן, שמספיד אותו גם באתר זה, כותב עליו ב"מעריב": "מעטים היו האנשים שהשפיעו כמוהו על מפת התקשורת ועיצבו את המרחב הציבורי של המדינה".

ב"ישראל היום" נזכר אהרון לפידות כי "בצירוף מקרים אקראי, דב עזב את 'ידיעות' במשמרת שלי כראש דסק החדשות, ועבר ל'מעריב' (ב־1989). כך נפלה בחלקי החובה לכתוב את הידיעה על עזיבתו, ואני זוכר את הערב ההוא בבהירות רבה. את העצב, את החשש מפני הבאות, את ההלם. [...] אני זוכר את הקפדנות בבחירת כל מלה בידיעה הקצרה ההיא, שכללה, באופן נדיר, למרות העוינות החריפה בין שני העיתונים, את המלה 'מעריב'".

האם "ידיעות אחרונות" היה חולק הבוקר כבוד רב יותר לעורך הגדול ביותר בדורו לולא התגלע לפני שני עשורים סכסוך בינו ובין העורך האחראי ארנון (נוני) מוזס? קרוב לוודאי.

כיצד היה נראה שער "ידיעות אחרונות" הבוקר במקרה כזה ניתן רק לנחש, ולשם הפיכת הניחוש למלומד ניתן להיזכר כיצד נראה שערו של "ידיעות אחרונות" למחרת מותו של שותפו של יודקובסקי לדרך, נח מוזס; ולהבדיל – כיצד נראה שער העיתון "דבר" לאחר מותו של ברל כצנלסון, כיצד נראה שער "מעריב" לאחר מותו של עזריאל קרליבך, וכיצד נראה שער העיתון "דאר היום" לאחר מותו של אליעזר בן-יהודה (אכן, היה פעם עיתון שבו ניתן היה לסיים כותרת ראשית דרמטית בסימן קריאה. כמו שנאמר, לא הגון אבל עיתון, לתשומת לב מי שמעניק ליודקובסקי את הקרדיט על המצאת העיתונות העממית בישראל יש מאין).

זוטות

בכפולה הפותחת של המוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מתפרסמים שני טורים המשיבים לשאלה, "האם 2010 היתה שנה שנרצה לזכור?". מרב בטיטו עונה בשלילה ומזכירה בין היתר את דו"ח העוני, השריפה בכרמל, ציוני הבגרות הנמוכים של תלמידי ישראל, מכתב הרבנים, האפליה בבית-הספר בעמנואל, המשט הטורקי לעזה, הגדלת שעות הריאליטי בטלוויזיה והילדים שנרצחו על-ידי הוריהם. רז שכניק עונה בחיוב ומזכיר בין היתר את המונדיאל, את העובדה כי לא נפתחה מלחמה בשנה החולפת, את הכניסה של רשת הביגוד H&M לישראל ואת מזג האוויר השמשי.

בעמ' 10 של "הארץ" מדווח יהונתן ליס על הצעת חוק חדשה של ח"כ יריב לוין, ולפיה שר הפנים יוכל לגרש מישראל כל אזרח זר שקורא להחרמת המדינה או החרמת תוצרת ההתנחלויות, וכל מי שקורא להעמיד לדין בינלאומי חיילים שהיו מעורבים, לכאורה, בביצוע פשעים בינלאומיים.

קריקטורה פוליטית במסווה של סיקור עיתונאי

"החיפזון והשעה המאוחרת שבה הוציאה לשכת נתניהו אמש (ב') את ההודעה על עזיבתו של ראש מערך ההסברה הלאומי, ניר חפץ, מעידים במשהו על מערכת היחסים ששררה באחרונה בין ראש הממשלה ליועץ שלו. זה כמה חודשים שנתניהו מחפש מחליף לחפץ מאחורי גבו", כתבה אתמול לילך ויסמן ב"גלובס".

בהמשך הוסיפה ויסמן: "המטרה במינויו של חפץ לפני כשנה וחצי היתה להביא לתפנית בסיקור התקשורתי של נתניהו. המטרה הושגה, אבל לא בטוח שבכיוון הרצוי. [...] נתניהו התפתה להאמין שמינויו של חפץ, אז עורך '7 ימים' של 'ידיעות אחרונות', יביא לו את הסיקור בעיתון של המדינה על מגש של כסף.

"[...] מהר מאוד הבין ראש הממשלה שמדובר באדם שנזקו גדול מתועלתו. [...] אבל קל מדי לתלות את האשמה בחפץ. [...] כפי שאמר זאת אחד משרי הליכוד: 'אפשר לסמוך על ביבי שאם יהיו לו עשרה מועמדים לתפקיד, רוב הסיכויים שיבחר באדם הפחות טוב לתפקיד'. למעט מקרים בודדים, נתניהו בוחר בפינצטה את האנשים הכי בעייתיים. תמיד הוא רוצה את מה שאין לו. [...] כמו ילד שמשתוקק לצעצוע חדש ומהר מאוד מואס בו. עובדה זו צריכה להטריד בעיקר את גידי שמרלינג, מחליפו של חפץ, ששעון החול שלו החל לתקתק היום".

"גורמים בסביבת ראש הממשלה" מצוטטים על-ידי איתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות" כמי שאומרים: "אין ספק שנתניהו בהיסטריה" וכן כי "נתניהו מנהל את משבר העזיבות בצורה חובבנית". עם כאלה גורמים בסביבת ראש הממשלה, מה הפלא שב"הארץ" מתאר ברק רביד את עבודת לשכת נתניהו במלים "אנרכיה ותחושת משבר בלתי פוסקת".

בעמוד המאמרים של "הארץ" כותב אלוף בן: "בנימין נתניהו סיים את כהונתו האפקטיבית כראש הממשלה. מעכשיו יתגלגל במורד עד לבחירות, ללא הישגים וללא אג'נדה, ויעביר את הזמן בקניית שקט פוליטי ובהדיפת לחצים מדיניים". על-פי בן, שבתחילת כהונתו של נתניהו נטה לו חסד, "נתניהו צריך להאשים רק את עצמו במצבו העגום. נקודת השבר, שממנה החלה קריסתו, היתה בקיץ האחרון, כשדחה את הצעתה של ציפי לבני להיכנס לממשלה במקום ליברמן [...] אילו אזר עוז להחליף את הקואליציה ולהיכנס לתהליך מדיני אינטנסיבי עם הפלסטינים, הלחץ הבינלאומי על ישראל היה מתפוגג וראש הממשלה היה מצטייר כמנהיג ומוביל דרך".

ב"מעריב" מצטט אלי ברדנשטיין אדם המוגדר כ"מישהו שהכיר את עבודתו של חפץ", שאומר לו: "אין ספק שאילו נתניהו היה מנגן צלילים יותר נעימים באוזניהם של חלק מהאנשים הבכירים בתקשורת ושיח השלום היה דומיננטי יותר, עבודתו של ניר היתה יותר קלה".

ב"ישראל היום" כותב דרור אידר על סיקור פרישת חפץ: "היו עוד פקידים בכירים שעזבו. באו אחרים תחתם. על מה המהומה? על לא מאומה. לא עיתונות יש כאן, אלא קריקטורה פוליטית במסווה של סיקור עיתונאי". כמה עמודים לפני כן מדווחים שלמה צזנה ומתי טוכפלד על המינויים בלשכת נתניהו. בכותרת המשנה לידיעה נכתב: "בכיר במשרד: 'המינוי החדש רק יוסיף להרמוניה'".

ענייני תקשורת

גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי רון ירון מונה לעורך הראשי של "ידיעות אחרונות" במקומו של שילה דה-בר, שמונה לתפקיד עורך ידיעות-טכנולוגיה. יובל דרור כתב כאן על השלכות המינויים.

במדור חדשות החוץ של "הארץ" מדווחת סביונה מאנה כי יו"ר הפרלמנט האיטלקי, ג'נפרנקו פיני, הודיע שיגיש תביעת לשון הרע נגד עיתון המקורב לראש הממשלה, סילביו ברלוסקוני, וזאת משום שבעיתון פורסם על "שמועות" שלפיהן פיני תיכנן לביים התנקשות בחייו כדי להגביר את האהדה אליו בקרב הציבור.