אחד החשודים בתקיפתה של סמנכ"לית רשת, שירה מרגלית (צילום: רוני שיצר)
הישראלים מממנים 43% מההוצאה הלאומית לבריאות, ושיעור זה נמצא במגמת עלייה. מאז נחקק חוק ביטוח בריאות ממלכתי ב-1995 עלה חלקם של אזרחי המדינה במימון שירותי הבריאות ב-34%. רק בארה"ב, מכל מדינות המערב, משתתף האזרח הפרטי בשיעור גבוה יותר במימון הבריאות. מידע זה, מעניין ומדאיג, ובעיקר רלבנטי לחיי כל אזרח ואזרחית, מופיע הבוקר ככותרת הראשית של "דה-מרקר", המוסף הכלכלי של "הארץ". לא תמצאו אותו בחוברות הצבעוניות המתיימרות להביא בפני קוראיהן את החדשות החשובות והמעניינות מדי בוקר (להלן: עיתונים). אלה עוסקות, במידה משתנה של להט, במעצרו של דודו טופז, החשוד כי יזם סדרה של תקיפות על בכירי תעשיית הטלוויזיה הישראלית.
השליחות של "ידיעות אחרונות"
מי שעבורו "המעניין" מגולם בטלטלות הרגש שמייצרים ידוענים וסיפורי פלילים, מומלץ לו לקנות הבוקר את "ידיעות אחרונות", שם סוקרים את השילוב המופלא בין השניים מתוך מה שנראה כתחושת שליחות מוחלטת, אף כי לא ברור עד תום מה עומד ביסוד אותה שליחות. אולי יש בעיתון מי שבאמת ובתמים מאמין כי סיפורו של טופז מקפל בתוכו יותר מאשר בדרן מזדקן שלא הצליח להתמודד עם כשלונותיו.
טופז, כך נמסר באחד הדיווחים המתפרסמים בעיתון [ניר גונטז', אמיר זוהר ומיכל גולדברג], "צפוי לעונש מרבי של עד 16 שנות מאסר". כבר כעת, כשהוא עדיין בחזקת חשוד בלבד, טופז זוכה ל-15 עמודים רצופים בקונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות": מהשער, המוקדש לו באופן כמעט בלבדי, ועד לכפולה המרכזית של העיתון (כולל).
מבחינת "ידיעות אחרונות", אף אמצעי אינו מוגזם להעצמת הדרמה, החל מהגופן השרוט בכותרת הראשית, הזכור לרע ממסעות עוררות הרגש הקודמים של העיתון, ועד להצגה מטעה של המידע שנאסף על-ידי כתביו (בשער מתבשרים הקוראים על "הקריסה – טופז הועבר אמש לבית-החולים אברבנאל" – נוסח שממנו משתמעים התמוטטות עצבים ואשפוז פסיכיאטרי; בעמ' 5 מדווח, בשורה בודדה, כי "אתמול, מקץ שעות ארוכות של חקירה, הועבר טופז לבדיקה בבית-החולים אברבנאל" – נוסח שממנו משתמעת בדיקה שגרתית לקביעת שפיותו של חשוד).
אלה הימים שעבורם קיימים צהובונים. אחרי ככלות הכל, יש רק גיליון עיתון אחד שיוצא ביום שלמחרת מעצר טופז בחשד למעורבות בתקיפה, וב"ידיעות אחרונות" החליטו לנצל את ההזדמנות ככל הניתן.
"ידיעות אחרונות" מספק לא רק את הסיקור הארוך ביותר, אלא גם את התקיף והחד-צדדי ביותר. היחס של העיתון אל טופז הוא כאל אשם מוחלט, לא חשוד, עם כותרות כגון "מגלומניה", הקובעת את הדיאגנוזה הפסיכולוגית של טופז; "'שכירי החרב' של דודו", הקובעת כי החשודים בתקיפה הם התוקפים וכי אכן ברור מעל לכל ספק כי טופז הוא שהזמין אותם; "וברשת בטוחים: זה דודו", המהווה עדות עזר כללית. המלה "חשד" כלל אינה מופיעה על שער העיתון.
ובכלל, כיצד ממלאים 15 עמודים רצופים בדיווחים על מעצר טופז? בין היתר: תצלומים גדולים, רצועה היסטורית בראש העמודים המזכירה נשכחות, מאמרי דעה, מפת אזור התקיפות, ראיון עם פסיכיאטר המתמחה בהפרעות נרקיסיסטיות, פרופיל של התוקפים בפועל, תמצית סיפור חייו ועמוד שלם על תגובת המותקפים. כמו כן, יש לציין, מתפרסמת על פני שני עמודים ידיעה חדשותית על עצם הפרשה. מי שאחרי קריאת כל זאת נותר עם שאריות ריר בפיו מוזמן לעבור למוסף היומי של העיתון, "24 שעות" , ולקרוא את כתבת השער, על "הצד האפל של דודו טופז".
עימותים בגדה? לא, תודה
העיתונים שאינם "ידיעות אחרונות" מגלים איפוק יחסי בכיסוי הפרשה. הכותרות הראשיות של "מעריב" ו"ישראל היום" אמנם מוקדשות לטופז, אך הכיסוי מצומצם בהשוואה לזה של "ידיעות אחרונות" (שישה עמודים ב"מעריב", שבעה ב"ישראל היום"), והגופן המשמש לכותרות הראשיות נטול שריטות, ממש כאילו הרגע יצא ממחשבו של הגרפיקאי. "הארץ" הוא העיתון היחיד הבוקר שמקדיש את הכותרת הראשית שלו לנושא אחר – מינוי בכיר במוסד למתווך במגעים לשחרור גלעד שליט. עיתון זה גם מסתפק בכפולה אחת (שגודלה כשתי כפולות של הטבלואידים) לכיסוי מעצר טופז.
המלה "חשד", שכאמור, אינה מופיעה על שער "ידיעות אחרונות", מוצאת את דרכה אל שערי העיתונים האחרים, אך יחד עם זאת, גם בעיתונים אלה מוקדש שטח נרחב לפרסום הדלפות מחומרי החקירה, אמירות מאשימות של שוטרים וקביעות עובדתיות שטרם הוכחו בבית-משפט. "רב-סרן שמועתי בכל זאת צדק", כך פותחים נועם שרביט ויצחק דנון את סקירת מעצר טופז בעיתון "גלובס". אולי מן הראוי להעלותו כעת לדרגת סגן-אלוף.
ב"מעריב", יש לציין, הגם שהדיווח אינו תופס מחצית מהעיתון, הוא כולל כמה פרטי מידע שאינם מופיעים ב"ידיעות אחרונות", כגון שם האישיות שסרטי מצלמות האבטחה בביתה הועברו למשטרה, שם האישיות שטביעות אצבע על מכוניתה הועברו לבדיקת המשטרה, ושם השכן החשוד כמתווך בין טופז לתוקפים [אבי אשכנזי ונתיב נחמני].
השוואה בין הנושאים המסוקרים הבוקר ב"הארץ" לאלה שמצליחים להידחף אל העמודים הפנויים ב"ידיעות אחרונות" מדגימה עד כמה תמונת העולם שמקבל הבוקר קורא הטבלואיד צרה ומעוותת. די אם נציין כי ב"ידיעות אחרונות" אין אפילו אזכור קצר לעימותים שאירעו אתמול בגדה בין שוטרי הרשות הפלסטינית ובין חוליית אנשי חמאס, שהסתיימו בשישה הרוגים.
בכל העיתונים מלווים טורי פרשנות את סיקור המעצר של טופז. שי גולדן כותב ב"הארץ" על הקלישאה שבבסיס הפרשה; מאיר שניצר ב"מעריב" ורענן שקד ב"ידיעות אחרונות" נזכרים בעימותים אישיים שהיו להם עם טופז; מתי גולן מזכיר ב"גלובס" שאין כל קשר בין תקיפת בכירי תעשיית הבידור ובין פגיעה בדמוקרטיה ובחופש הביטוי וקובע כי "אנשים בתקשורת שעבודתם היא תוכניות בידור – אלה הם בדרנים, או אנשים המועסקים בתעשיית הבידור. עיתונאים הם לא". זו נקודה משמעותית, ובהקשר זה כדאי להזכיר גם כי כעת, עם חשיפת החשדות נגד טופז, נראה הקישור שנעשה בזמנו בין תקיפת אבי ניר לתוכנית התחקירים של הזכיינית קשת כקישור מופרך, שלא לומר שימוש ציני בטרגדיה אנושית למען קידום תוכנית טלוויזיה בערוץ מסחרי.
למרות זאת, אתרי האינטרנט מדווחים הבוקר כי כי גם עורך העיתון "ישראל היום" עמוס רגב היה על הכוונת של טופז. עתה, אם כן, כבר לא מדובר באנשי בידור בלבד, גם אם העילה במקרה הזה היא, לפי כתבת קול-ישראל, סירוב לפרסם מאמר של טופז בעיתון.
בעיתונו של רגב מועסק גם דן מרגלית, אביה של אחת המותקפות. מרגלית מקפיד הבוקר, הרבה יותר מכותבים אחרים המחווים את דעתם על התקיפות והמעצר, להדגיש את חזקת החפות של טופז, אך יחד עם זאת הוא דורש "כתב אישום מהיר", "פסק דין נוקב" ו"גזר דין קשה".
בפרופיל נמוך
אחד הנשכרים מאיבוד כל פרופורציה בסיקור מעצר טופז הוא דן מרידור. אתמול פורסם בעיתונים כי החליט שלא לקחת על עצמו את תפקיד המתווך במשא-ומתן לשחרור גלעד שליט. הבוקר עלולים היו להתפרסם גילויי תרעומת על החלטה זו, אבל התרעומת, ככל שהיא קיימת, מצטמצמת לטור צר ב"ידיעות אחרונות". אריאלה רינגל-הופמן מונה את האלטרנטיבות שהיו למרידור ותוהה מדוע בחר דווקא לוותר על התפקיד.
ענייני תקשורת
בכל העיתונים מתפרסם היום, שעות לפני הדיון המכריע על עתיד ערוץ 10, כי המיליארדר רון לאודר מוותר על חלקו בערוץ.
עופר נמרודי מתראיין למוסף "נדל"ן" של "גלובס" ומבטיח כי על בית "מעריב" יוקם בניין משרדים בן 30-25 קומות. "אני מאוד מקווה שנהפוך את הלימון הזה ללימונדה, ושברבות השנים בית 'מעריב' החדש יהיה גם בניין מרשים ארכיטקטונית וגם עסק טוב", אומר נמרודי.