כל האפשרויות
"ההפגנות האלימות בבנגקוק הכניסו את תאילנד לרשימת המדינות המסוכנות לתיירים", כותב גבי קסלר במוסף "כלכליסט", ומוסיף תלונה משועשעת למחצה על כך שאתרי התיירות הפופולריים אצל הישראלים הופכים למאיימים (סיני, טורקיה, וכעת תאילנד). העובדה שתאילנד היא יעד תיירות פופולרי בקרב הישראלים בוודאי הופכה אותה לפופולרית גם בקרב עורכי העיתונים, שמעניקים לה כולם את הכותרות הראשיות של עיתוני היום.
הזווית הישראלית של המהומות המתגברות בתאילנד מובאת היום בעיתונים בעיקר דרך אזהרות השגריר הישראלי שם ואזהרות משרד החוץ (ב"ידיעות אחרונות" זו גם הכותרת הראשית: "צאו מתאילנד"), אולם עיקר הסיקור מוקדש, בצדק כמובן, למהומות עצמן, ההולכות ומתפשטות גם בהיקפן וגם בעוצמתן, ולעוצר שהטילה הממשלה על עיר הבירה.
הסיקור ב"ישראל היום" הוא המצומצם והרדוד ביותר. הסיקור של "הארץ", הנסמך על סוכנות רויטרס, בא אחריו. "ידיעות אחרונות" ו"מעריב", הנהנים מדיווחיהם של כתבים הנמצאים בבנגקוק, מגישים את הסיקור היותר מקיף. מרטין ויינשטיין, "כתב 'מעריב' בתאילנד", מגיש לקוראי העיתון רשמים מ"בנגקוק החבולה" ("העוצר היה שיאו הדרמטי של עוד יום אלים במהלכו מחץ הצבא התאילנדי את ההפגנה של אנשי 'החולצות האדומות', שהשתלטו על מרכז העיר בשבועות האחרונים") וחתום על הרשימה "עתידה של תאילנד: כל האפשרויות" ("הממשלה תכריז על ניצחון", "המשבר יעבור לפוליטיקה", "מלחמת גרילה ואנרכיה").
קסלר, שאת טורו הזכרנו קודם, חותם אותו כך: "בסך-הכל כוללת היום רשימת 'אזהרות המסע' לישראלים 38 מדינות, או במלים אחרות, כל מדינה חמישית בעולם מסוכנת לנו, וזה אפילו לא כולל את ישראל".
רמזים מכוערים
בסקירת העיתונות ב-16.5.10 כתבתי על דיווחיו של ויינשטיין והקפתי את התואר שניתן לו באותו גיליון, "כתב 'מעריב' בבנגקוק", במרכאות. המרכאות הללו הניעו שני עורכים ב"מעריב", נטע ליבנה ואסף שניידר, לחשוב כי מדובר ב"רמיזה מכוערת" לכך ש"מעריב" "מעסיק כתבים דמיוניים" (לשונו של ליבנה).
אם כן, הריני להבהיר לא רק בפני העורכים שנפגעו מהמרכאות, אלא גם בפני קוראי הסקירה של "העין השביעית": המרכאות סביב תוארו של ויינשטיין לא נועדו לפקפק בקיומו או בקשר שלו ל"מעריב", אלא היו אינדיקציה לכך שהתואר מובא בציטוט (כך למשל, התואר שניתן ב"ידיעות אחרונות" לרן עזר, הכתב שלהם בתאילנד, היה "מדווח מלב המהומות").
ואם כבר עסקנו בשליחי העיתונים, הנה קטע ממכתבו של העורך שניידר (לשעבר מבקר הטלוויזיה של "מעריב"), השופך אור על נהלי העבודה בעולם העיתונות בכלל וב"מעריב" בפרט:
"יש אדם ששמו מרטין ויינשטיין. הוא חי בתאילנד, ונכון שבימי שגרה יש לו עיסוק נוסף – פרנסתו העיקרית למעשה. אך במצבים שבהם מתרחש דבר מה משמעותי בתאילנד – הוא מעביר לנו סיפורים תמורת תשלום פר ידיעה. קוראים להסדר הזה 'סטרינגר', והוא מקובל בעולם העיתונות מקדמת דנא. ל'מעריב', כמו לעיתונים אחרים, יש פריסה נרחבת, מסביב לגלובוס, של סטרינגרים כאלה. הנה, למדת משהו. אני מקווה. ובכל מקרה, גם אם נראה היה לך שאין אדם ששמו מרטין ויינשטיין, ושהנוכלים מרחוב קרליבך שוב גונבים את דעתו של העם, יכולת להתקשר לדסק החוץ שלנו – 03-5632382, ולשאול אותי או את אחד מעמיתי שם. זאת עיתונות בסיסית, וקוראים לזה 'בדיקת עובדות'. במרכאות. הנה, למדת עוד משהו". והנה למדתם גם אתם.
רמזים שאין בהם ממש
שלשום פירסמו כל העיתונים בשעריהם תוצאות של מחקר בינלאומי, הגדול ביותר שנערך אי-פעם, על הקשר בין קרינה סלולרית למחלות הסרטן. כל העיתונים – למעט "ידיעות אחרונות", שבחר שלא להתייחס בשום צורה, חיובית או שלילית, למחקר שצוטט בעולם כולו. היום, באיחור של יומיים, מודפסת בשולי שער העיתון הפניה קטנה למוסף "ממון" תחת הכותרת "לא צריך להיבהל". "סבר פלוצקר מרגיע", נכתב בהפניה, "המחקר החדש לא מצא קשר מובהק בין סלולרי לסרטן".
ב"ממון", בטור הפותח בשולי עמ' 2, כותב פלוצקר תחת הכותרת "למה לסלף ולהבהיל?" כי המחקר (שהוא כלל לא מחקר אלא "סקר", לטענתו), שנערך על-ידי ארגון הבריאות העולמי, לא הניב תוצאות הקושרות בין סלולר לסרטן, ואף לא תוצאות הרומזות לכך, אלא בדיוק להפך.
"אפילו ברמה של סקר משתמשים לא הוכח קיום קשר סטטיסטי נסיבתי בין שימוש בטלפון סלולרי לבין הופעת סרטן המוח", כותב פלוצקר. "יש כל מיני רמזים שאין בהם ממש". עוד כותב פלוצקר כי הארגון פירסם מסמך "המתמצת את כל המחקרים הרבים שנעשו בנושא" ומסכם כי "לא נמצאו השלכות בריאותיות שליליות של שימוש בטלפון סלולרי". את מסקנת הטור מקדיש פלוצקר לא לסלולר או לסרטן, אלא לעמיתיו: "קשה לי להבין למה מכל כלי התקשורת בעולם דווקא התקשורת הישראלית צריכה לסלף, להשתגע ולעורר פאניקה שקרית", הוא כותב, ומציע כי ייתכן שדווקא זו השפעה של השימוש המוגבר במכשירי סלולר.
האם אכן התקשורת העולמית פירשה את מסקנותיו של המחקר (סקר?) באופן חד-משמעי כאילו לא נמצא קשר בין סלולר לסרטן, ורק התקשורת הישראלית מצאה לנכון לפרש אותו בצורה הפוכה, או לפחות הציגה אותו כאילו הממצאים לא היו חד-משמעיים?
"שום הוכחה לסיכון סרטני בטלפונים ניידים", היתה הכותרת ההחלטית של ה-BBC. "מחקר טלפונים ניידים לא מצא קשר מוצק לגידולים במוח", בישרה הכותרת של ה"גרדיאן". גם המגזין הבריטי "Nature" פירסם כותרת דומה: "שום קשר לא נמצא בין טלפונים ניידים לסרטן". ואילו "האינדיפנדנט" פסק: "טלפונים ניידים לא מגבירים את הסיכון ללקות בגידולים במוח".
אולם מדיווחיהם של כלי תקשורת מרכזיים בארצות-הברית נעדרת ההחלטיות. "המחקר מניב יותר שאלות מתשובות", נכתב ב"ניו-יורק טיימס". "הקישור בין סלולר לסרטן – לא חד-משמעי", היתה הכותרת ב"בולטימור סאן". "תוצאות מחקר סרטן טלפונים ניידים אינן חד-משמעיות", היתה כותרת הדיווח ב-cnet: "אחרי 10 שנים ו-24 מיליון דולר שהושקעו בניסיון לגלות אם יש קשר בין שימוש בטלפון נייד למחלת הסרטן, ארגון הבריאות העולמי פסק: אנחנו לא בטוחים". כותרות דומות הופיעו באמצעי תקשורת אמריקאיים רבים אחרים, ואת מסקנתן מתמצתת היטב כותרת הדיווח ב-CNN: "מחקר נכשל בניסיון לשים קץ לוויכוח על אודות הקשר בין סרטן לטלפונים סלולריים".
כיצד ניתן להסביר את ההבדל באופי הסיקור בבריטניה, ארצות-הברית וישראל? הסבר אחד, מחוץ לזה של פלוצקר, יכול להיות נעוץ במתווכים בין המחקר לעיתונות, המדענים המקומיים. עורך החלק הבריטי של המחקר, למשל, נטה לקבוע בהתבטאויותיו בכלי התקשורת בארצו כי לא נמצא קשר בין סלולר לסרטן. לעומתו, מנהלת המחקר בישראל, פרופ' סיגל סדצקי, מצוטטת ב"דה-מרקר" כמי שאומרת: "תוצאות המחקר צריכות להדליק נורות אדומות, קרוב לוודאי שרוב הערכות הסיכון המדווחות במחקר הן תת-הערכה של הסיכון האמיתי. מדובר במחקר מורכב ומאתגר ביותר שסובל מהטיות וטעויות ונעשה בשלב מוקדם מאוד של השימוש בטכנולוגיה של טלפונים סלולריים".
ויש עוד הסבר. ה"לוס-אנג'לס טיימס" מדווח כי המחקר היה אמור להתפרסם ביום שני בכתב-עת מדעי בינלאומי, אולם האמברגו על פרסומו נשבר וכבר בשבת החלו לטפטף דיווחים מהמחקר אל התקשורת הבריטית. ה"טיימס" וגם ה"סאיינס ניוז" קושרים את ההדלפות לניסיון להשפיע על האופן שבו יוצג המחקר בציבור, מתייחסים לאופן שבו הפיץ לובי חברות הסלולר הודעות מטעות לעיתונות ומצטטים מעיתונים בריטיים שכנראה לא נהנו מההדלפות המוקדמות והתייחסו לממצאים בביקורתיות.
דיווחיהם של אלה (למשל ה"לונדון סנדיי טיימס") דומים יותר לדברים שאמרה החוקרת הישראלית ב"דה-מרקר" ופחות לאלה שכותב היום פלוצקר ב"ידיעות אחרונות": המתודולוגיה של המחקר לא היתה מספיק טובה, הרגלי השימוש בטלפונים סלולריים השתנו באופן דרמטי בשנים שבהן נערך המחקר, נבדקו רק סוגים מעטים ומצומצמים של סרטן, ועוד כהנה וכהנה.
אם כן, האם צריך להיבהל, או שצריך לא להיבהל? תוצאות המחקר, בניגוד לעמדת "ידיעות אחרונות" היום או כותרות כמה מהעיתונים שלשום, אינן חד-משמעיות: ייתכן שיש קשר בין שימוש בטלפונים ניידים למחלות הסרטן, וייתכן שלא. כדי לקבוע שתגובה חד-משמעית לתוצאות רב-משמעיות היא בעייתית ומעוררת חשד לא צריך מחקר מדעי. כדי לקבוע שהתגובה החד-משמעית ביותר למחקר רב-התפוצה היתה של "ידיעות אחרונות", מספיק לקרוא עיתון.
בוקר טוב, איראן
"ארה"ב מכה בחזרה" היא כותרת הדיווח של יניב חלילי בעמ' 6 ב"ידיעות אחרונות", שעניינו ההתפתחויות בזירת הסנקציות על איראן. "גורם במשלחת ארה"ב לאו"ם: טיוטת הסנקציות נגד איראן מראה לטורקים ולברזילאים מי הבוס", נכתב בכותרת הגג. "גורם" כזה אחראי גם לציטוט: "וושינגטון ראתה בהסדר הטורקי-ברזילאי יריקה בפרצוף". ב"הארץ" כותרת הדיווח היא "הישג לארה"ב: סין ורוסיה הסכימו לסבב סנקציות חדש".
"אכזבה בישראל" היא כותרת הגג לדיווח ב"מעריב", שכותרתו "הסעיפים החשובים נשארו מחוץ לטיוטה". "האיום האיראני" הוא הלוגו המלווה את הידיעה. "צעד נכון וחלבי" היא כותרת טורו של דן מרגלית על הטיוטה ב"ישראל היום".
בוקר טוב, פלסטין
כל העיתונים מדווחים כי הזמר אלביס קוסטלו ביטל את הופעותיו המתוכננות בישראל "בלחץ ארגונים פרו-פלסטיניים" ("ידיעות אחרונות"), "בגלל עמדותיה של ישראל בסכסוך עם הפלסטינים" ("מעריב"), "על רקע דעותיו הפוליטיות" ("ישראל היום").
"זעם על החרם הפלסטיני" היא הכותרת על שער "ישראל היום". כותרת המשנה מסכמת כמה עניינים: "הרשות החלה במבצע הסברה: לא לצרוך תוצרת ישראל מההתנחלויות. סחורות הועלו באש בפומבי. קריאות בישראל לחרם נגדי. דיווח: 'אבו-מאזן בעד הצבת כוחות נאט"ו בגבולות מדינה פלסטינית'. שבוע לפני פתיחת כביש 443 לפלסטינים: זריקת אבנים. והיום: בכיר החמאס אבו-טיר יוצא לחופשי". התמונה על השער היא של "פלסטינים משמידים אבטיחים ש'גדלו בהתנחלויות'".
ב"מעריב" מתמקד הדיווח (בידיעה בעמודים 15-14) בתגובת מועצת יש"ע: "התשובה של מועצת יש"ע לחרם [...] קמפיין שיופץ במרכזי קניות וברשת האינטרנט בישראל ובעולם. המטרה: לעודד רכישה של מוצרים אלה" (עמיחי אתאלי ועמית כהן). ב"ידיעות אחרונות", בעמ' 4, תחת כותרת הגג "התשובה הישראלית", מדווח איתמר אייכנר: "בעוד המשט הטורקי עושה דרכו אל חופי עזה כדי להביע תמיכה בפלסטינים, בישראל נערכים למשט נגד". דיווחו של מאיר שניצר ב"מעריב" מפסטיבל קאן מוכתר בכותרת "שריקות בוז לקולנוען האיראני".
חשיבותה של ההוויה והרמה המוסרית של איש הפרסום
במדור "תקציר מנהלים" ("ראיון עבודה מהיר") במוסף "כלכליסט" מראיין שי אספריל את מושיק תאומים, מבעלי משרד הפרסום גיתם BBDO. כשהוא נשאל על לקוחה שלו, חברת החשמל, אומר תאומים: "בעבודה המקצועית שלי אני מטפל במוסדות ציבוריים רבים שעל חלקם יש תפיסה מעוותת בציבור. החוכמה הגדולה היא איך משנים את התפיסה, כי הרבה פעמים יש הבדל בין ההוויה, שהיא פחות חשובה, לבין התודעה".
בהמשך, כשהוא נשאל על לקוחות אחרים, "שלא נהנים מתדמית מצוחצחת", אומר תאומים: "לגבי הנושא של דנקנר והפועלים, תראה, המצב הוא לא בשליטתך, התפקיד שלך הוא לעשות עליו מניפולציה, תקשורתית, ציבורית, פוליטית – כדי לייצר שינוי לטובת הארגון". כשהוא נשאל על ניגוד אינטרסים בין ייעוץ למשרד האוצר לייעוץ לחברות מסחריות, הוא עונה: "היכולות המקצועיות, הרמה המוסרית שבה אני פועל וכן הניסיון מאפשרים לי להתגבר על המכשלות האלה".
עוד התאבדות
"מפקד נוסף באמ"ן חשוד ששם קץ לחייו" היא כותרת הגג הבעייתית תחבירית לידיעה בעמ' 12 ב"מעריב". בכותרת המשנה נכתב: "מפקד מוערך בדרגת אלוף-משנה נמצא אתמול ירוי באנדרטה דרומית ליוקנעם. זו הפעם השלישית בשנה האחרונה בה איש מודיעין מוצא את מותו בנסיבות מעורפלות. הערכה: מדובר בהתאבדות על רקע אישי". ב"ישראל היום" הקצין מגיע לשער: "אל"מ התאבד בנסיבות אישיות". ב"הארץ" לא נמצא דיווח על המוות, בניגוד לאחת הפעמים הקודמות, אז נרמז שהמוות לא היה על רקע אישי.
עוד כותרות
שתי הכותרות על שער "ידיעות אחרונות", מתחת לראשית, העוסקת בהמלצת השגריר בתאילנד, הן "נהג בלי רישיון, ברח מהשוטרים והרג את עדי" ו"אושוויץ מוצפת".
מנשק מכר
אחד התצלומים המעטרים את הכתבה "בוא נתנשק" במוסף "מרקר ויק" ("מדריך הנשיקות השלם") הוא של איל ההימורים והבעלים של "ישראל היום" שלדון אדלסון, יחד עם עמוס רגב, העורך הראשי של "ישראל היום". כיתוב התמונה הוא: "המיליארדר שלדון אדלסון מנשק מכר בטקס בבית ציוני אמריקה בתל-אביב".