הפגנות חרדים, אתמול בירושלים (צילום: עומר מסינגר)

הפגנות חרדים, אתמול בירושלים (צילום: עומר מסינגר)

יהודים תועי דרך

"מקורות בעלי כוח מנצלים באופן קבוע את דפוסי התקשורת ואת תלותה כדי 'לנהל' אותה ולבצע בה מניפולציה כך שתעקוב אחר אג'נדה ומסגרת מיוחדת", כתבו אדוארד ס. הרמן ונועם חומסקי בהקדמתם לספר "ייצור הסכמה – הכלכלה הפוליטית של תקשורת ההמונים". 22 שנה חלפו מאז פורסם הספר לראשונה. תרגום לעברית עדיין לא יצא לאור, אך המציאות במדינת ישראל מספקת כמעט מדי יום מקרי מבחן ל"מודל הפרופגנדה" שהציעו הרמן וחומסקי.

אתמול היה תורו של חומסקי עצמו להיות בצד המסוקר. דרכו אל עבר מתן הרצאה באוניברסיטת ביר-זית הגיעה לסיום מוקדם בגבול ירדן-ישראל. משרד הפנים לא התיר לאבי הבלשנות הגנרטיבית ואחד המבקרים החריפים ביותר של ארה"ב וישראל לחצות את מעבר אלנבי בשל דעותיו האנטי-ציוניות, והחזירו לרבת-עמון כלעומת שבא.

מודל הפרופגנדה רלבנטי יותר להסבר סיקור התקשורת הישראלית של מבצע "עופרת יצוקה", או את הנעשה מדי יום ביומו בשטחים הכבושים, אך גם הסיקור של אירוע זניח זה ראוי לבחינה.

מהדורות החדשות בערוצי הטלוויזיה המסחריים לא התרגשו. 30 שניות הוקדשו לחומסקי במהדורת ערוץ 2 [עורך: גיא סודרי], ואילו אנשי המהדורה האלטרנטיבית של ערוץ 10 [עורך: אסף זוהר] כלל לא מצאו לנכון לדווח על האירוע.

בעיתוני הבוקר הסיקור מקיף יותר. ניכרת בו תסמונת הש"ג – פקידה בדרג בינוני קיבלה על דעת עצמה את ההחלטה שהביאה למדינת ישראל "נזק תדמיתי". הממונים בדרגים הבכירים מנערים חוצנם מהמעשה, אך אינם יכולים להתנער מרוח המפקד הבוקעת מהם ומביאה להחלטות שכאלו. גם לעיתונות הישראלית, הנוטה לפטריוטיזם עיוור לא רק בעת שיאי לחימה ונסמכת על שולחן הממסד דרך קבע, חלק ביצירת האווירה המאפשרת לפקידה בדרג בינוני לקבל החלטה שאוסרת על הוגה דעות שאינו מסוכן לציבור להיכנס לשטח מדינת ישראל.

"מעריב", העיתון היחיד שאינו מזכיר את הסוגיה על גבי עמוד השער, בוחר בכותרת "הפקידה החליטה: אין כניסה לשמאלנים". כותרת הגג ממסגרת את האירוע כ"מבוכה מיותרת לישראל". עמית כהן, אלי ברדנשטיין, אמיר בוחבוט ויובל גורן מדווחים כי "האחראית על מעברי הגבול במשרד הפנים היא שהורתה לא להכניס את חומסקי", וזאת "על רקע היכרותה עם פועלו של האיש והעובדה שנחשב לאיש שמאל קיצוני".

ב"ידיעות אחרונות" היחס לאירוע חצוי. דיווח עליו מתפרסם בכפולה הפותחת של העיתון, אך בקיצור ובתחתית העמוד [רוני שקד ויונתן גולן]. לצד הידיעה, טור קצר מאת בעז אוקון, שתמציתו מופיעה בתחתית שער העיתון. אוקון מכנה את מניעת כניסתו של חומסקי לישראל "מעשה איוולת" והחלטה "בלתי חוקית בעליל", מצרף אותה לשורה של איומים אחרים על חופש הדעה והביטוי בישראל שהתגלו לאחרונה, ומסכם בחשש שישראל אכן הופכת למדינה פשיסטית, כפי שטוענים מתנגדיה.

ב"ישראל היום" הכותרת על השער קוראת "מחלוקת: מי אסר על כניסת פרופ' חומסקי", כאילו שזו הסוגיה המשמעותית ולא עצם מניעת כניסתו. בעמודי הפנים מדווח בידיעה מאת דניאל סיריוטי כי היתה זו "מנהלת התיאום והקישור של המינהל האזרחי" שהחליטה לא לאפשר לחומסקי להיכנס לישראל. אין גרסה נוספת לזהות הגורם שאסר את הכניסה, כך נראה שבעצם אין מחלוקת בסוגיה זו והכותרת בשער נראית פגומה עוד יותר מאשר במבט ראשון.

לצד הידיעה החדשותית מתפרסם טור קצר מאת הפרשן דן מרגלית, הכותב כי "חרף היותו יהודי 'מה יפית', לא היה זה צעד נבון למנוע את כניסתו לביר-זית". על-פי מרגלית, לא היה חשש מהרצאה של חומסקי באוניברסיטה פלסטינית משום שממילא הקהל שם מוסט מדרך הישר, כהגדרתו, ו"לא חיכה להרצאתו". "להפך", מוסיף מרגלית, "אילו התכוון לנאום באוניברסיטה בישראל עלול היה לגרום נזק כלשהו, ללכוד ברשתו הלשונית כמה יהודים תועי דרך, אבל בחקירתו הצהיר כי אין בכוונתו להיכנס לתחומי הקו הירוק".

טיעונו של מרגלית שומט את הקרקע תחת המאמצים המתמידים להפחית את המסרים האנטי-ציוניים מתוכניות המשודרות בטלוויזיה הפלסטינית. אם האוכלוסייה שם ממילא מוסתת נגד מדינת ישראל, אין טעם להתאמץ. מעבר לכך, מרגלית לוכד ברשתו הלשונית אבסורד מסוים: על-פי הדיווח מאת עמירה הס ב"הארץ", שאלותיו של הפקיד במעבר הגבול הביאו את חומסקי להסיק כי כניסתו לישראל נמנעה דווקא משום שלא תיכנן לשאת נאום באחת מאוניברסיטאותיה (ראו: "תסמונת הקוזאק הנעלב").

הסיקור ב"הארץ", אגב, מקיף ומובלט יותר מאשר בעיתונים האחרים, וכולל שחזור נרחב יחסית מפי חומסקי של דין ודברים שהתנהל בינו ובין בקר הגבול במעבר ("סטודנט" ש"קרא בכתביו", על-פי תיאורו). בין היתר מצוין כי כשהבקר הזכיר לחומסקי שבעבר נפגש עם נסראללה, ענה לו הפרופסור: "דיברתי עם אנשים מכל הקשת הפוליטית שם [...] קראתי בזמנו את הכתבות על ביקורי [בלבנון] בעיתונות הישראלית, ולא היה להן כל קשר למציאות". לפי הדיווח ב"הארץ", גם כניסת בתו של חומסקי סורבה אתמול על-ידי משרד הפנים, וזאת אף שככל הידוע לא תיכננה לשאת הרצאה בפני פלסטינים.

קללה מינורית

רוב הכותרות הראשיות מוקדשות להפגנות שקיימו חרדים בעקבות פינוי הקברים ממתחם בית-החולים ברזילי באשקלון. התצלומים מזרי אימה, הטרמינולוגיה חריפה ("מהומות", "התפרעויות"), והעונש קולקטיבי (מדווח כי עיריית ירושלים החליטה להפסיק לספק שירותים עירוניים לשכונות חרדיות), כל זאת אף שבדיווחים עצמם מצוין שהמפגינים נמנים עם קבוצה קיצונית המונה כמה מאות אנשים בלבד.

בכותרת המשנה של "ישראל היום" מוזכר חביב העיתון, בנימין נתניהו. נכתב בה כך: "גורמים בעדה החרדית טוענים: הוטלה קללת 'פולסא דנורא' על ראש הממשלה". על-פי הדיווח מאת רוני מלול ויצחק טסלר ב"מעריב", "גורמים בעדה החרדית מיהרו להבהיר כי לא מדובר בטקס 'פולסא דנורא', וכי למרות האיומים והשמועות שקדמו לעצרת, נמנעו החרדים מלהטיל קללה, אלא רק גינו את מעשיו של נתניהו. אך למרות ההכחשות, גורם בכיר בעדה החרדית הבהיר כי 'היתה קללה, עם זאת, היא היתה מינורית יותר, ולא חמורה כמו שחשבו תחילה'". בהמשך מוסבר כי נוסח הקללה כולל את קיצוץ ידיו של מעביר הקברים ממקומם. נקווה שאלוהים ומלאכיו מנויים על "מעריב" ולא "ישראל היום".

בדיווח מאת מתן צורי, ניסן שטראוכלר ואיתמר אייכנר ב"ידיעות אחרונות" מוזכר כי סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, הורה אתמול לבית-החולים ברזילי להסיר מאתר האינטרנט שלו את השידור החי של פינוי הקברים משום ש"האתר לא מתעסק בפוליטיקה". בתגובה נשלח מכתב מאת יו"ר הסתדרות הרופאים, ד"ר ליאוניד אידלמן, שטען כי "הדבר חמור ומדובר בסתימת פיות". ועוד ב"ידיעות אחרונות", טור מאת ניסן שטראוכלר, שהתלווה לקבוצת חרדים במסע הסתננות לאשקלון. לפי תיאורו, החרדים מאורגנים למופת ובעלי תושייה מרשימה.

פחי אשפה נשרפו בירושלים ועובדי עירייה הוכו, אך גם עיתונאים ספגו אתמול מהלומות. באתר nrgמעריב עלתה בשעת לילה ידיעה שלפיה צוותי השידור של ערוץ 2 וערוץ 10 הותקפו על-ידי חרדים קיצוניים בעת שסיקרו את ההפגנות בירושלים. על-פי הדיווח, חרדים צעקו לכתבים, "תחזרו ליפו, תחזרו ליפו". ב"הארץ" מדווחים יאיר אטינגר, ליאל קייזר, ניר חסון ויניב קובוביץ כי אתמול, ביפו, נעצר עיתונאי חרדי, המחזיק בתעודה של לשכת העיתונות הממשלתית: דוד קורן, צלם של האתר "בחדרי חרדים". באשקלון נעצר דודי ברנשטיין, כתב של אתר החדשות החרדי "לדעת", שאף הוא בעל תעודת עיתונאי ממשלתית.

מיוצר בישראל

בדו"ח מבקר המדינה האחרון כלל מיכה לינדנשטראוס את ממצאי הבדיקה שנערכה בלשכת הפרסום הממשלתית (עמ' 621–678). בין היתר נמתחה בדו"ח ביקורת על מוסף פרסומי בנושא איכות הסביבה שיזמה לפ"ם ויצא לאור באוגוסט 2009 על-ידי "רשת עיתונים מסוימת". לפ"ם, כך נכתב, לא זכתה לקרדיט במוסף, אף שיזמה אותו; במוסף נכללו פרסומות לגופים מסחריים בלא שנתקבל אישור מתאים לכך; במוסף פורסם מאמר מאת השר הממונה על איכות הסביבה, וגם תמונתו הופיעה.

הבוקר מצורף לקוראי "מעריב" מוסף פרסומי הנושא את הכותרת "קונים כחול לבן". לפ"ם אינה מוזכרת כאחראית על הוצאת המוסף, אבל כבר הודגם שאין בכך עדות לחלקה במיזם שכזה. פרסומות לחברות מסחריות נכללות בו; ובפתחו מאמר מאת שר התעשייה, המסחר והתעסוקה, בנימין בן-אליעזר. גם תמונתו של השר מופיעה.

שלוש הערות

1. בראש עמ' 11 של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת כותרת שנראית דרמטית: "נדחתה בקשת שרה נתניהו למחוק חלק מהתביעה נגדה", וזאת במסגרת המשפט שמתנהל בבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה בינה ובין ליליאן פרץ, שעבדה בביתה של נתניהו כעוזרת בית. האירוע ממוסגר כ"ניצחון ראשון לפרץ". על-פי הדיווח מאת איתן גליקמן, השופט סירב למחוק "עשרות סעיפים" מהתביעה שהגישה פרץ. בדיווח הנרחב לא מצוינים נימוקי השופט, אך מצוטטים בהרחבה כמה מהסעיפים בכתב התביעה שנותרו על כנם. ממש כמו באותו פרסום שהוביל לאחרונה לנזיפה בעיתון, לא כלולה תגובת נתניהו או בא-כוחה להחלטת השופט.

2. עיתונאי "גלובס" עירן פאר קיבל לרשותו עמוד שלם בגיליון שחולק אמש למנויים כדי לשטוח את ביקורתו על המתחרים "כלכליסט" ו"דה-מרקר" (במיוחד על האחרון), בעקבות דיווחיהם על עסקה המתרקמת למכירת כלל-פיננסים. "רוב מהומה על לא מאומה", קוראת הכותרת בגיליון המודפס לרשימה שבה מתאר פאר "נראטיב הזוי", כהגדרתו, שהתפרסם ב"דה-מרקר", ועל-פיו החליט נוחי דנקנר להיפטר מאחזקותיו הפיננסיות כתגובה להצהרות ראש ממשלת ישראל בגנות הריכוזיות המוגזמת במשק. "הנראטיב ההזוי הולך כך", כותב פאר, "ביום שני נשא נתניהו נאום דרמטי לרגל כניסת ישראל ל-OECD [...] בנאום הודיע נתניהו כי בכוונתו לטפל בריכוזיות במשק, ובמיוחד בשליטת תאגידים ריאליים בתאגידים פיננסיים. [...] שמע זאת דנקנר, נבהל, קרא מיד לגולדמן זאקס ותוך 48 שעות הוציא את כלל-ביטוח למכירה. כל מי שמכיר את דרכי הפעילות של אי.די.בי בכלל או של דנקנר בפרט יודע שזה פשוט לא עובד ככה, אבל למה לתת לעובדות לקלקל סיפור טוב".

3. אתמול פורסם באתר ynet שבסודן נהרגו יותר ממאה איש בקרבות בין הצבא לקבוצת מורדים. בעיתוני הבוקר קשה למצוא זכר לכך. לעומת זאת, הדיווחים על תאילנד, שם נהרגו אתמול כ-30 איש, ממשיכים לתפוס עמודים שלמים.

ענייני תקשורת

אמיתי זיו מדווח ב"דה-מרקר" כי חברת נטוויז'ן מקבוצת אי.די.בי מבקשת למכור את חלקה בפורטל נענע10.

הילה רז מדווחת באותו עיתון על דיון שנערך אתמול בבית-המשפט במסגרת תביעת הדיבה שהגיש רן ארז נגד רביב דרוקר. על-פי דיווחה, העדות שהשמיעה בבית-המשפט דיאנה זקס חיזקה את גרסת דרוקר, ולפיה ארז אמר ש"השביתה במערכת החינוך לא נועדה לקדם את המורים, אלא להחליף את שרת החינוך".

איתמר אייכנר מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי גידי שמרלינג מונה לתפקיד דובר ראש הממשלה, וישמש סגנו של ראש מערך ההסברה הלאומי, ניר חפץ.

גילי איזיקוביץ מדווחת ב"הארץ" כי תוכנית שהעלתה הזכיינית רשת דומה מאוד לפורמט טלוויזיוני שרכשה הזכיינית קשת. ב"ידיעות אחרונות" מדווח רז שכניק על סכסוך חריף בין הזכייניות, שהוביל לכך שהאחת אינה משדרת עוד קדימונים לתוכניותיה של האחרת.