מהנדסים מפוצצים סלע מעל כביש אילת, אתמול (צילום: יוסי זמיר)

התהליך המדיני

נשיא צרפת סבור שראש ממשלת ישראל אינו מתנהל נכון בשדה המדיני. כך לפי הכותרת הראשית של "הארץ": "נשיא צרפת סרקוזי לפרס: אני מאוכזב מנתניהו, נמאס מגרירת הרגליים שלכם". "דבריו", נכתב בכותרת המשנה, "מצטרפים ללחץ שמפעילים נשיא ארה"ב, קנצלרית גרמניה וראש ממשלת איטליה להפסקת הקיפאון המדיני".

כידוע, "הארץ" אינו מותח ביקורת על התערבותם של מנהיגים זרים בענייניה של ישראל, אלא מברך עליה. כך היה עת הזמין את נשיא ארה"ב להתערב ביחסים בין ישראל לפלסטינים (בתנאי שההתערבות תהיה בהתאם לקו המערכתי של "הארץ"). היום, בידיעה הראשית של ברק רביד, נכתב כי "פקידים ישראלים בכירים" מבחינים ב"מגמה בעייתית שמתפתחת בקרב ידידי ישראל באירופה ובארה"ב".

"הידיעה על תחילתן הקרובה של 'שיחות הקִרבה' בין ישראל לפלסטינים מעוררת קושיות", כותב אלוף בן במדור הדעות של "הארץ". "על מה בדיוק ידברו שם? מה עוד אפשר לחדש בתהליך המדיני, שבו 'ניסינו כבר הכל' ולא הגענו לשלום? איזה פטנט יש לג'ורג' מיטשל, המתווך התורן, שנסתר מעיני קודמיו הכושלים?". בן קורא לנתניהו לבצע את מה שהוא חושב שנתניהו מעוניין לבצע ממילא: להגיע להסדר ביניים שבמהלכו תוקם מדינה פלסטינית בגבולות זמניים בלי שתידרש החלטה בסוגיות העקרוניות השנויות במחלוקת.

ב"ישראל היום" הכותרת הראשית היא גרסה הפוכה: "רה"מ: מקווה לחידוש המו"מ בשבוע הבא". כותרת אחרת על שער העיתון היא ציטוט של שר ההגנה האמריקאי: "לחיזבאללה יש יותר רקטות מלרוב המדינות".

כותרות הגג והמשנה מתייחסות להצבעה בוועידת הליכוד הקרובה, והן מגמתיות כצפוי: "הקרב בליכוד: בגין ויעלון מתייצבים לצד נתניהו", "נתניהו תוקף את ה'פייגלינים': נטע זר בליכוד, אנחנו לא קבוצה משיחית וקיצונית". ב"מעריב" הכותרת היחידה על השער מחוץ לראשית היא "טענות בליכוד: 'ביבי גונב לנו את הבחירות'" ("הפייגלינים: האיסור על כניסת משקיפים לקלפיות יגרום לזיוף התוצאות. נתניהו: ההליך חוקי לגמרי").

אני ושולה בקניון

סימני שבירה? "שולה זקן למקורביה: אולמרט מתפרנס ונוסע בעולם, ואני משלמת את המחיר", נכתב בכותרת על שער "הארץ". אם אכן נאמרו דברים אלה על-ידי זקן, האם יש להם יסוד? כידוע, זקן חזרה זה עתה מנסיעת שעשועים לארה"ב. כמו כן, תלוי ועומד נגדה כתב אישום בפרשת השוחד ברשות המסים, שבה היא מככבת ללא קשר עם אולמרט.

אלא שלפי גידי וייץ, כתב האישום הוא "מינורי" יחסית לזה שהוגש נגד אחיה, ובכל מקרה, עורכי-דין הם עניין יקר. לפי ציטוטים שנלקחו, בין השאר, מהאזנות סתר שביצעה המשטרה לזקן, משרטט וייץ קווים לדמותה של מי שהיא כעת הדמות הראשית בסיקור העיתונאי את פרשות השחיתות הנוכחיות. מאז התפוצצות הפרשות לא הצליחה זקן למכור את שירותיה כלוביסטית, עמותה לגיוס תרומות למימון הגנתה כשלה מלאסוף סכומים ניכרים, והיא פנתה לידידיה בבקשה לעזרה כספית. זקן גם, מציין וייץ, התקרבה לדת והחלה לשמור שבת ולארח בביתה שיעורי תורה.

"עיון בחומרי החקירה בפרשת רשות המסים", כותב וייץ, "מגלה את האופן הציני שבו ניצלה זקן את תפקידה כמנהלת לשכת ראש הממשלה כדי לקדם את ענייניה האישיים ואת ענייני משפחתה". וייץ מתאר כיצד תימרנה זקן כך שאולמרט יעניק מחסדיו ללב לבייב, וכך אחיה (יורם קראשי) יזכה בחנות בקניון רמת-אביב (בבעלות המיליארדר). וייץ מתפעל במיוחד מציטוט אחד של זקן, שאותו אמרה בשיחה עם אחיה לאחר שניגש לפתוח את החנות, ואותו מכנה וייץ "אלמותי": "אם אני הייתי יודעת, הייתי אומרת לך יורם, עם כל הכבוד, אני מביאה לך את זה, אני רוצה להיכנס לזה. גם לי יש משפחה, גם אני רוצה לעשות כסף".

ניפח וניפח וניפח, ופתאום

"המאבק על שכר הבכירים", כותבת מרב מיכאלי בעמוד הדעות של "הארץ", "קשור קשר ישיר לחקירת פרשיות השחיתות הנערכת בימים אלה. לא רק משום שבשני המקרים מדובר בשחיתות מהותית, אלא משום ששניהם משקפים את מצב העניינים היום בישראל – הדבר היחיד שנחשב כאן הוא כסף. פרשיות השחיתות חשפו את העובדה שאנשים בתפקידים ציבוריים לא ראו בנכסים ובהון הנתונים לפיקוחם אמצעי שיסייע להם לעצב את החברה, המדינה וחיי האנשים שבה, אלא אמצעי אישי להשגת כמה שיותר כסף".

הכותרת הראשית של "דה-מרקר" מוקדשת למצבה הכלכלי של יוון ("בהלה באירופה: דירוג 'זבל' לאג"ח של יוון"), אולם הכותרת שמעליה ממשיכה את העיסוק בשכר הבכירים. מעל הכותרת "מה שומע שר האוצר?" מודפסים ציטוטים של היועץ הכלכלי היוצא עומר מואב: "שכר של 100 אלף שקל בחודש זו שערורייה", ושל היועץ הנכנס, אבי שמחון: "ישראל לא יכולה לחיות עם עוני, צריך יותר שוויון". כך מוצגים שני היועצים, הנכנס ה"סוציאליסט" והיוצא ה"קפיטליסט", כמי שמודאגים מפערי השכר במשק.

ראיון עם מואב מגיע לכותרת הראשית של "כלכליסט", שם בוחרים להדגיש את הצד ה"קפיטליסטי" שלו: "עיני מנהל את המדינה וזו פגיעה בדמוקרטיה", הוא אומר בציטוט שהופך לכותרת. יש מקום בשער גם לציטוט של שלי יחימוביץ': "הטענות שלה ריקות מתוכן. הן דמגוגיה מטומטמת".

עוד ענייני שחיתות

האם זקן מגלה, אם כן, סימני שבירה? האם התרסתה כלפי אולמרט אליבא דגידי וייץ מיתרגמת לזמירות בחדר החקירות? "זקן משתפת פעולה אך מכחישה לקיחת שוחד", נכתב בכותרת בעמ' 2 של "הארץ". לא רק שוחד, אלא גם, לפי תומר זרחין, "תיווך שוחד".

לפי "מעריב", מי שמגלה סימני שבירה הם דווקא החשדות נגד המעורבים בפרשיות השחיתות והשוחד. תחת הכותרת הראשית "הגרסה ההפוכה" נכתב בשער העיתון: "מאחורי סערת 'הולילנד' והחשדות החמורים נגד ראש הממשלה לשעבר עומד אדם אחד: עד המדינה שטוען כי שיחד סדרת אישים ובראשם א"א, הוא אהוד אולמרט. אבל עכשיו מתברר: כשזומן למשטרה לפני שלוש שנים הוא הציג סיפור שונה לחלוטין. העד הכחיש אז שהעביר שוחד לאולמרט דרך עו"ד אורי מסר: 'זה היה שכר טרחה לגיטימי".

זו אינה הפעם הראשונה מאז שנחשפו האשמותיו של עד המדינה שגרסתו מוטלת בספק. בפעם שעברה הדגישו הספקנים את מהימנותו המפוקפקת של "כתב התביעה", או "מכתב הסחיטה", שעד המדינה שלח למעורבים בפרשה וביניהם הלל צ'רני, בעל הקרקעות בהולילנד, ולאהוד אולמרט. בשבוע שעבר אף קבעו כמה עיתונאים כי המכתב מכיל, באופן ודאי, זיופים שונים. אלא שמרדכי גילת, כמו גם עיתונאים אחרים, טענו כי המשטרה כלל אינה מסתמכת על "כתב התביעה", וכי עד המדינה הגיע למשטרה ומסר שם את עדותו (תמורת הסכם נדיב), ורק אחר-כך התגלה (לפי הרמזים: על-ידי נמעני המכתב ולא על-ידי השולח) "כתב התביעה" המפוקפק.

מה יגידו העיתונאים התומכים בגרסה הלא-הפוכה על הגילוי הנוכחי של נועם שרביט, ולפיו עד המדינה נחקר בעבר והכחיש כי פעל בדרך לא כשרה ושיחד את אורי מסר ואהוד אולמרט? שרביט עצמו כותב: "יש לשים לב שעד המדינה נשאל באופן נקודתי רק על היבט מסוים בפרויקט צוק מנרה [...] מה שברור הוא שאחת הגרסאות של עד המדינה שקרית. על פניו, יש לו הסבר מדוע לא סיפר אז את האמת: באותה תקופה בדיוק החל הלל צ'רני (אחד מנותני השוחד לכאורה) לכסות חלק מחובותיו הכבדים [של עד המדינה] בשוק האפור, והסכסוך ביניהם פרץ רק אחר-כך".

גילת, יחד עם אחרים, כתב גם כי המשטרה מסתמכת לא רק על דבריו של עד המדינה, אלא גם על עדויות פיזיות הנוגעות להעברת כספים. בידיעה של אבי אשכנזי ויוסי אלי בעמ' 6 ב"מעריב" נכתב כי "במהלך חיפוש שערכו בלשי המשטרה בביתה של שולה זקן בעת ששהתה בחו"ל, הם מצאו אוצר של ממש: מסמכים רבים ובהם תדפיסי חשבונות, צילומי צ'קים וניירת בכתב יד, אשר קושרים את זקן ומעורבים נוספים לחשדות שעלו בפרשת הולילנד".

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היא "מהפכת טיפולי השיניים לילדים". בעמודים הפנימיים מובא סיפורה של עסקת נדל"ן מוזרה בין עד המדינה לבין מאיר רבין, הידוע בעיתונות כ"המאכער" או "ארון הסעף של הפרשה" (פרשת "הולילנד" וגרורותיה, קרובותיה ואחיותיה הרחוקות) או "המרכזייה". היום יובא לדיון בהארכת מעצרו.

כוס למיתי

"היש דבר קשה יותר לאדם מאשר להישיר מבט אל מפת חייו ולהודות – קודם כל לפני עצמו – כי הוא חי הרחק ממחוז חפצו, חיים שונים לגמרי מאלה שהוא ביקש לחיות? היש הודאה קשה יותר מאשר זו של אדם שמודה כי טעויות הניווט שלו עצמו הן, ולא אחרות, שהובילו אותו לכלות את ימיו בחיים אלה? נדמה לי שלא.

"[...] בראיונות שהעניק עם פרסום הספר ציין שלינק כי לדידו הטרור נובע מחוסר יכולתם של מפעיליו להתמודד עם הזרות המובנית של כל אדם בעולם: 'אנחנו חיים בגלות. את מה שהיינו ורצינו להמשיך להיות, ואולי גם את מה שנועדנו להיות, אנחנו מאבדים [...] אולי זה מה שמעצב את הטרוריסט. הוא לא יכול לשאת את העובדה שהוא חי בגלות. הוא רוצה לנפץ את החלום שלו על המולדת'" (יובל אלבשן כותב על הספר "סוף שבוע אחד" של ברנהרד שלינק, במוסף "ספרים", "הארץ").

"קל ללגלג על הרוחניות החדשה, מין גאולה בפרוטה שבה יכולים להתהדר גם אנשי ממון ושאר מצליחנים. קשה יותר ללגלג עליה בכישרון, תוך ירידה לפרטים הקטנים המבחינים בין הרוחניות של העת האחרונה לבין גלים קודמים שלה. החתירה למשמעות, כך לומדים הקוראים, היא גם נחלתם של אלה שמבקשים פתרונות קלים.

"'הצלחתן של תוכניות הריאליטי', קובע המחבר, 'מבוססת על חשיבותן הסמלית: הן מפנות את אור הזרקורים לאותו תהליך מופלא אשר במהלכו הופך האדם לאליל'. כאן טמון גרעין להסבר לא רק של ההצלחה הפנומנלית של תוכניות הריאליטי, אלא גם של תופעת הידוענות. זו מגלמת פנטסיה של שיבה לגן העדן של נצחיות ואת הכמיהה של האדם להיות נאהב, כמו בילדות המוקדמת, בעבור היותו הוא עצמו. כך טוען שטרנגר, תוך שהוא מסביר כיצד הפרסום ממציא את האדם כבן אלמוות, ותוך כדי כך ממסך או מחפה על הפחד מחדלון הגוף" (איריס קלקא כותבת על הספר "אני, פרויקט מיתוג: אינדיבידואליות ומשמעות בעידן הגלובלי" של קרלו שטרנגר, המוסף "ספרים").

"בספרו הנהדר 'הלא ייאמן פשוט ישנו' (הקיבוץ-המאוחד, 2007) כתב ישראל אלירז: 'כדי להיות לידינו היש צריך למלים/ וכדי שנהיה לידו עלינו למחוק אותן/ ואין אפשרות לקצר את הדרך בין שתי התנועות'. אלירז אכן אינו מקצר. בעשור האחרון לבדו פירסם בממוצע ספר שירה אחד בשנה (נוסף על הפריון המוקדם יותר שלו כמחזאי, סופר וכותב ליברית) וברובם, במיוחד באחרונים שבהם, ניכר אותו שיטוט-ריחוף סביב שאלת היש והשפה, סביב הניסיון הפיוטי וההגותי לתפוס את היומיומי והחולף ולאתר בתוכו את גרעין ההוויה המוחלטת. בספרו החדש, 'בשבח הדברים החולפים', הוא מנסח גרעין זה כך: 'כל פרי הוא כוס טהור למיתי'" (ארז שוייצר כותב על "בשבח הדברים החולפים" של ישראל אלירז, במוסף "ספרים").

"'איפה העוגה? מסתבר שהיא התכווצה ועכשיו קוראים לה קאפקייק', 'קודי סודי נינה. כשסבא רבא שלך זה ארנסט המינגוויי די ברור שתצאי דוגמנית', 'טעון טיפוח. העונה החמה תובעת חימוש מחדש של שידת האיפור', 'מציצים. מהחוטיני ועד הביקיני. מדריך בגדי הים השלם'" (עמוד התוכן של מוסף "גלריה – המגזין", "התנסות שלטעמנו אין לה כרגע תאומה בשוק העיתונות בישראל". נושא הגיליון הנוכחי: בגד ים).

ועוד ציטוט

"אם אתה חבר של בחורה חצי שנה והטעם המוזיקלי שלה עדיין מפריע לך, סימן שאתה לא באמת אוהב אותה", כותב בן שלו בטקסט יפה על אשתו ועל הדיסק האחרון של קרולינה ("גלריה").

בטחון שדה

"מחדל חמור באבטחת מידע" נכתב בכותרת גג על שער "הארץ". כותרת הידיעה, המופיעה "מעל הקפל", לצד הכותרת הראשית, היא "פרסום באתר הכנסת חשף בשוגג סודות צבאיים". לפי עמוס הראל ויהונתן ליס, מדובר בתקלה שכבר הותרע עליה בעבר, כאשר נחשפו פרטי פרטים על מערכות בטחוניות רגישות, והיא חוזרת ונשנית כעת, כשנחשפים בפרוטוקולים באתר הכנסת שמות בכירים במערכת הביטחון שזהותם חסויה.

"גורמי ביטחון הביעו דאגה רבה מהתקלה החמורה", כותבים הראל וליס, "וטענו כי אילו התגלגל המידע לידי מדינות אויב או ארגונים עוינים, הדבר עלול היה לפגוע בבטחון המדינה. כשנודעו הפרטים ל'הארץ' התבקש העיתון שלא לפרסם את הידיעה, גם לא בפרטים כלליים, בנימוק שבאותה עת עדיין ניתן היה לאתר את המידע באינטרנט, במאמץ מה. בכנסת גם טענו כי העירו לאחראים להעלאת המידע לאינטרנט, וכי הלקחים מהפרשה הופקו".

"אורי בלאו מסר לפרקליטיו את המידע על מסמכי ענת קם", נכתב בכותרת בעמ' 8 של "הארץ". "עורכי-הדין של 'הארץ' פגשו את בלאו בלונדון וקיבלו ממנו את המידע לאחר שקם ויתרה על חסיונה כמקור; המידע יימסר לרשויות הביטחון". המידע הוא על מיקומם של המסמכים. "בהחזרת המסמכים שהתקבלו מקם לא מתמצות דרישותיו של השב"כ מבלאו". השב"כ דורש החזרת כל מסמך שבלאו קיבל אי-פעם ומעוניין לעצור אותו לחקירה ולהעמידו לדין. בלאו סירב למסירה כדי לא לחשוף עוד מקורות שלו.

ובעמ' 4 ב"הארץ", מעל לתמונתה של ענת קם, נכתב בכותרת: "74% מהציבור: להעניש חושפי פרשות בטחוניות", "סקר חדש מציג תמונה מדאיגה על מצב הדמוקרטיה וחופש הביטוי בישראל. בממצאים: קיים רוב בציבור להענשת עיתונאים וחושפי שחיתויות מוסריות בצה"ל".

ידיעת תקשורת אחת

"בכירים באוצר: 'הציבור משלם ל-HOT מס מיותר של 400 מיליון שקל בשנה", כותרת הידיעה של אופיר בר זהר ב"דה-מרקר". הדברים נאמרו על רקע הדיון בחבילת הערוצים הצרה שחברת הכבלים מתנגדת לה.