קונצרט לכבוד "יום כדור הארץ", אתמול בכיכר רבין, מול בניין העירייה המוחשך של תל-אביב (צילום: גיל יערי)

קונצרט לכבוד "יום כדור הארץ", אתמול בכיכר רבין, מול בניין העירייה המוחשך של תל-אביב (צילום: גיל יערי)

התוכנית המדינית

"נתניהו: יש לי קווים אדומים" היא הכותרת הראשית של "ישראל היום", הלקוחה מראיון שהעניק ראש הממשלה לכלי תקשורת אחר, ערוץ 2. הקווים: "לא תהיה הקפאה בירושלים; שיחות – בלי תנאים מוקדמים". וכמובן, יש גם מלה על איראן ("מחרחרת מלחמה בין ישראל לסוריה"). העיתונים המתחרים של "ישראל היום" אינם מסתפקים בציטוט מידע מהטלוויזיה.

"במלים אחרות", כותב בן כספית במוסף לשבת של "מעריב" על הסקופ שלו מאתמול, שלפיו הרב עובדיה יוסף, האורקל של ש"ס, קורא להקפיא את הבנייה בירושלים כדי למנוע עימות עם ממשל אובמה (אלי ישי מכחיש את האמירה, וכספית טוען כי הוא אינו צודק), "במלים אחרות, ראש הממשלה יודע שאם הוא רוצה, הוא יכול להגיד כן לאמריקאים ולשמור על הקואליציה [...] ה'לא' ששיגר לאובמה השבוע מוכיח, כנראה, שהוא לא רוצה". "ישראל והרשות בדרך לחידוש השיחות", כותב עמיתו של כספית, אלי ברדנשטיין, בכותרת גדולה על שער "מעריב", שבו כותבים שניהם.

"מוקדם לדבר על פריצת דרך מדינית, או על יוזמת שלום נועזת, אבל הסימנים ברורים", כותב אלוף בן בפתח כתבת השער של מוסף "השבוע" של "הארץ". "ראש הממשלה בנימין נתניהו חותר לעסקה עם הממשל האמריקאי, שתרגיע את המחלוקת הפומבית בין וושינגטון לירושלים". מה בעסקה? הסדר ביניים "שיוביל להקמת מדינה פלסטינית בגבולות זמניים", דחיית הדיון על ירושלים, הקשחת הקו האמריקאי מול סוריה ואיראן. הכותרת הראשית של העיתון היא "הצעה חדשה של נתניהו לארה"ב: מדינה פלסטינית בגבולות זמניים תמורת דחיית הדיון על ירושלים".

דן מרגלית בטורו במוסף לשבת של "ישראל היום" מרכיב קואליציה חדשה, מוציא את ש"ס וישראל-ביתנו ומכניס את קדימה. "היסוד הוא לכונן על הנייר שתי מדינות לשני עמים. היא [ציפי לבני] בעד נוסחת אנפוליס השזורה במפת הדרכים של ג'ורג' וו. בוש. לא זוכרים מה זה בדיוק? לא חשוב, העיקר לנהל משא-ומתן בתום לב".

"שתי קטיושות נורו מסיני ונחתו בירדן", נכתב על שער "ישראל היום".

כלים שבורים

"בסוף מגיעים תמיד לאהוד אולמרט", נכתב בפתח טורם של מרדכי גילת, מיכל שבת ועוזי דיין במוסף לשבת של "ישראל היום". השלושה מגוללים, על פני שלושה עמודים, כרוניקה של שחיתות רבת שנים, החל מבחירת חברות קבלניות לא ראויות למתן שירותים לעיריית ירושלים וכלה בעסקות מקרקעין של הרבה מיליוני שקלים. בכל המקרים מופיע שמו של אולמרט, שאליו נלווים שמותיהם של פקידים בכירים וזוטרים, עורכי-דין, קציני משטרה, פוליטיקאים בכירים ומי לא.

גלריית השמות הגדולה משרה תחושת קונספירציה הזויה על הטקסט, שכולו כמובן "לכאורה", וכולם חפים עד שיוכח אחרת. אבל אם יוסר ה"לכאורה"? "מגיע רגע שבו המשחקים נגמרים", מצטטים השלושה את ניצב בדימוס משולם עמית, איש סיעתו של אולמרט בעיריית ירושלים ומי שלטענתם היה מבקרו הגדול והודח על-ידיו בשל כך. כשהמשחקים נגמרים, נשברים הכלים.

פרוטוקול הישיבה במועצת מינהל מקרקעי ישראל שבה הוחלט להיטיב עם תעשיות-מלח של משפחת דנקנר הוא מושא כתבתה של אריאלה רינגל-הופמן ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" ושל הכותרת הראשית של "מעריב" ("אולמרט לחץ, אפרתי תמך, המינהל חתם", שמואל מיטלמן). עוד על שער "מעריב": "הזיכרון הקצר של ראש הממשלה מכה שנית: כך התפוגג נסיון השוחד מימיו כשר האוצר".

האנקדוטה הזו (ראש הממשלה אמר אתמול באותו ראיון לערוץ 2 כי לא קיבל הצעת שוחד, ובעבר אמר שכן קיבל) מקבלת מקום של כבוד על שער "ידיעות אחרונות", כולל טור מיוחד של נחום ברנע, שהיה יוצא נשכר אם היה מצורף לו טור פרשנות. הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" היא "לא פוחדת ממעצר", ציטוט מראיון עם שולה זקן, עוזרתו הצמודה של אולמרט וחשודה בכמה פרשות שחיתות ושוחד.

"הכל ידעו שמדובר באדם זחוח דעת ההולך כל ימיו על הקצה, נשפט ומזוכה, נחשד ומנוקה. אבל הצירוף של נסיונו השלטוני רב השנים, פיקחותו, שעליה קשה להתווכח, והשינוי המדיני שמתישהו חל בו – העלו תקווה (גם בי) שאולי ינסה להוביל את ישראל לכיוון חדש", כותב יוסי ביילין בטור במוסף לשבת של "ישראל היום" אחרי שתיאר את המהפך בדעותיו של אולמרט, שכבר בתחילת העשור שבר לשמאל. כותרת הטור היא: "כך איתרגנו את אולמרט", כותרת המשנה היא: "כדי לקדם את האספירציות המדיניות שלנו, סתמנו את האף ועבדנו עם אולמרט". אני, כמובן, מתבדח. כותרת הטור היא "איבד את הבנת המציאות" והיא מכוונת לאולמרט, לא לקולגות שהכירו אותו ועבדו איתו במשך שנים כה רבות.

ב"ידיעות אחרונות" מעדיפים לעסוק בראש הממשלה המכהן, לא בזה שקדם לו. "הון, שלטון ושמרון" היא כותרת המוסף "7 ימים", המפנה לתחקיר של שחר גינוסר ואמיר שואן: "מצד אחד, עו"ד דוד שמרון הוא איש סודו ופרקליטו האישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו. מצד שני, שמרון מייצג גם בעלי הון בעסקי נדל"ן מול רשויות המדינה, ואפילו ניסח את רפורמת הקרקעות החדשה של ביבי. '7 ימים' חושף מה קורה כשחברות אישית וביזנס פרטי נפגשים. נתניהו ושמרון: הכל תקין". "יותר סימני שאלה מסימני קריאה" היא לשון ההפניה לטורו של נחום ברנע ב"מוסף לשבת". כותרת הטור היא "תנו לחקור בשקט"; ברנע קורא לפרקליטות, למשטרה ולתקשורת להיות ספקניים יותר כלפי החשדות נגד אולמרט ושות'.

"עשרות מיליונים הלכו לאיבוד בעירייה", נכתב בכותרת המשנה לראשית על שער המוסף לשבת של "מעריב", "מדובר בארגון פשע. אנחנו לא צריכים משטרה כדי לחקור את מה שהיה בעיר הזו. אנחנו צריכים שב"כ. זו שחיתות שפירושה פגיעה בבטחון המדינה. זו גניבה של אוצרות המדינה". הציטוט שייך לקובי כחלון, מחזיק תיק התכנון והבנייה בעיריית ירושלים (קודמו, יהושע פולק, נעצר אתמול על-ידי המשטרה כחלק מגל המעצרים בפרשת הולילנד), ש"מסביר איך במשך שנים שדדו יזמים, קבלנים, בכירים בעירייה ומאכערים את קרקעות עיר הקודש". בראיון, של שלום ירושלמי, מוזכרים עוד ועוד כשלים תכנוניים איומים, מימק"א ועד הרכבת, הגלויים לעין כל, ובוודאי לא נעלמו מהעיתונאים המתגוררים בעיר, שכמה מהם גם סיקרו את אולמרט במשך שנים רבות.

כל העיתונים מדווחים על המלצה להעמיד לדין את צבי בר, ראש עיריית רמת-גן, באשמת שוחד. "לפני כמה שנים עבדתי כמוכרת בחנות לבגדי ילדים, במשך חודש שלם ליוותה אותי בחילה", כותבת דניאלה שגב במדור האופנה ב"גלריה שישי", "לא כאות הזדהות עם הנשים ההריוניות שבאו לקנות בגדים לתינוק שבדרך, אלא עקב חשיפת יתר לעולם שבו הכל נראה ורוד".

יום הקלישאות הריקות והצביעות החלולה

"המדינה כיבתה את האור בפרויקט 'שעת כדור הארץ' שהוביל 'ידיעות אחרונות'" (כותרת משנה על שער "ידיעות אחרונות").

"בשיאו של 'יום כדור הארץ', כיבו אמש מאות אלפים בארץ ומיליונים ברחבי העולם את האורות, מאותתים שהגיע הזמן להתגייס להצלת הכוכב עליו אנו חיים", נכתב בכותרת המשנה לידיעה הגדולה על אודות יום כדור הארץ ב"מעריב", "אבל האורות שנותרו דלוקים במאות אלפי בתים אחרים בישראל העידו יותר מכל שהדרך עוד ארוכה". גם אתם לא כיביתם אורות במסגרת המיזם העיתונאי "יום כדור הארץ"? חכו, משטרת הטבלואיד בדרך אליכם, כולירות שכמותכם.

"מה אתה עושה למען מדינה?", שואל את עצמו משה איבגי ("הבמאי ופעיל הסביבה") במדור "הכל אישי" הפותח את המקומון "זמן חולון–בת-ים". "מנסה בכוחותי הדלים להציל אותנו מכוח הרשע", הא עונה לעצמו, "מהממשלה האיומה הזאת שמכרה אותנו בנזיד עדשים למר תשובה ולבעלי ההון". המדור "הכל אישי" הוא מדור שבו המרואיין הוא גם המראיין.

כותרת כתבה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס", על שער "הארץ": "כך הפך יום כדור הארץ לתעשייה שמגלגלת מיליונים".

ההסכמה הלאומית

"אין דבר משעמם יותר מאשר לקרוא רשימות של עיתונאים מטעם. המבחן הוא פשוט – אם אתה רואה את שם הכותב ומיד יכול לנחש לפי הכותרת למה בדיוק מכוון הכותב, אובד הטעם לקרוא את המשך דבריו", כותב יובל אלבשן במוסף לשבת של "מעריב". "כל עיתונאי יודע שכשכולם מתקיפים אותו, סימן שהוא בסדר", כותב היום בן כספית במדורו באותו מוסף. גם אלבשן וגם כספית כותבים את הדברים אגב התייחסות חיובית לתנועת השמאל-הלאומי, בתגובה לטורים השליליים של אראל סג"ל וקלמן ליבסקינד מהשבוע שעבר.

ובראיון במוסף "הארץ" אומר אברי גלעד: "אני מבין שאני מעורר אנטגוניזם. זה משמח אותי, אני עושה משהו טוב".

סלולר

"המלחמה שמנהל משרד התקשורת נגד חברות הסלולר על הפחתת דמי הקישוריות מבורכת – אבל לא מטפלת בשורשי הבעיה. למרות שהמאבק פופולרי ואולי דווקא בגלל זה, המשרד מתעלם מהבעיות האמיתיות בענף: חוסר תחרות, התחייבויות ארוכות של הלקוחות וקנסות דרקוניים", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של הדר חורש במוסף "עסקים" של "מעריב". כותרת הגג, "כך לא תרוויחו מהפחתת דמי הקישוריות", נראית כמכוונת ישירות למתחרה "דה-מרקר", שפירסם לא מזמן כתבת שער שעניינה, במשפט אחד, היה "כך תרוויחו מהפחתת דמי הקישוריות".

כך או כך, בין אם נקבל את גרסת "דה-מרקר" לשוק הסלולר ובין אם נקבל את זו של "עסקים", המסקנה הסופית, שלפיה משרד התקשורת אינו מתפקד כראוי והצרכנים משלמים הרבה יותר מדי כסף לחברות הסלולר, נשארת בעינה.

נינט

"נינט למבוגרים", "אחרי הרוקנ'רול מגיע הסקס. נינט הולכת עד הסוף" (הפניה על שער "ידיעות אחרונות"). "גלעד קמחי מביים את נינט ב'אביב מתעורר' ולא מבין את הטענות על פופוליזם" (הפניה לכתבה של יובל אברמוביץ' ב"שישבת" של "ישראל היום").

ענייני תקשורת

כתבת השער של המוסף "תרבות" של "מעריב" עוסקת ביעקב שחם, "בעבר פרסומאי חיפאי אלמוני, התמנה לפני חודשיים ליו"ר ועדת הטלוויזיה של הרשות השנייה. האם מדובר בסיפור מרגש של אדם שבנה אימפריה במו ידיו, או בשרשרת מדאיגה של ניגודי עניינים, עם מעט עזרה מידידיו המפורסמים?". "נראה כי הצירוף 'ניגוד עניינים' מלווה את שחם לכל מקום אליו הוא הולך", כותבת גלי גינת, שמזכירה את תחום ההתמחות העיקרי במפעלו העיתונאי של שחם (רכילות), ואת דעתו על מימון יצירה מקורית ברשות השידור ועוד. לפני ארבע שנים התפרסמה במוסף "הארץ" כתבה של אביבה לורי על אודות יעקב שחם. מי שאוהב להניד בראשו ולמלמל לעצמו "כלום לא משתנה", מוזמן לקרוא גם אותה.

מחאה פנים-מערכתית? כותרת טורו של מאיר שניצר ב"תרבות" היא "הקרן הממש חדשה", כותרת המשנה היא "לתשומת לב לוחמי אם-תרצו: האמנית הנחשבת מרלן דומאס מציגה בניו-יורק תערוכה שבה הכותל המערבי הופך לחומת ההפרדה, והיהודים לפלסטינים". הקרן החדשה, והנמסיס החדש שלה, תנועת אם-תרצו, אינם מוזכרים בטקסט של שניצר, אולם מככבים בטוריהם של בכירי עיתונאי "מעריב" בן כספית ובן דרור ימיני.

ועוד במוסף "תרבות": מנחם בן מגיש את רשימת "12 המשוררים הישראלים ו-12 משוררי הפזמון הטובים ביותר ב-62 שנות המדינה". בתור מבקר תרבות וכוכב ריאליטי, בן צריך לדעת שעם רשימות עדיף ללכת למכולת.

ועוד ב"מעריב": הכתב והפרשן לענייני איכות הסביבה אביב לביא זכה בפרס פראט.

הכתבה הממלאת את רובו של מוסף "תרבות וספרות" של "הארץ", רב-שיח עם עשרה משוררים צעירים, גורמת ודאי לוורטיגו אצל קוראיו הקבועים של המוסף, שלפתע הפך רלבנטי.

כך נפתח טורו השבועי של עידו רוזנבלום, בעל הטור הפותח את המוסף המגזיני של "ישראל היום": "הבעיה עם פרשת הולילנד היא לא שניתן שם שוחד לפוליטיקאים. הבעיה היא גם לא שזה באמת אחד הפרויקטים הכי מכוערים ביותר שיש. הבעיה בפרויקט הזה הוא שהוא ענק ומכוער ומסריח משחיתות". תהא הבעיה עם פרשת הולילנד אשר תהא, הבעיות במשפטים המצוטטים לעיל (ובהמשכן בטור הנ"ל) ברורות לגמרי: צירוף אומלל של עילגות, חוסר פשר ואינפנטיליות נטולת חינניות. כך למשל כותב רוזנבלום: "בזירה הפוליטית לא מתחרים על טוב לב או על יושרה, נאבקים בה על כוח, וכשהמאבק הוא על כוח אז כל הדרכים כשרות, גם שחיתות". אם יש עורך ל"ישראל היום", כדאי להפנות אותו לטור הזה ולהסיק מסקנות.