דני דנקנר, אתמול בבית-המשפט (צילום: צפריר אביוב)

מעדיף ג'ינסים (והפשרת קרקעות)

בפתח מוסף "כלכליסט", תחת הכותרת "מי זוכר?", מתייחס בקצרה עידן גרינבאום לפרשה שנודעה עד אתמול בשם "פרשת דנקנר". "עשרות מחוקרי משטרת ישראל עושים עד לרגע זה לילות כימים בפעילותם החשובה למען חשיפת האמת בפרשת הולילנד והבאת כל האשמים לדין צדק", כותב גרינבאום. "כל-כך הרבה חוקרים עוסקים בפרשה עד שלא נותר מי שיעסוק, למשל, בפרשת דני דנקנר, אותה חקירה שרק לפני כמה שבועות התפוצצה בקול גדול ואיימה להפוך סדרי בראשית בבנק הפועלים. כך הדברים עובדים אצלנו: מתחילים ברעש גדול, עושים כותרות ענק, ואחר-כך, כשבא הזמן לפרטים ולסעיפים ולעבודה הסיזיפית ונטולת ההילה, מתחילים לגרור רגליים. אצל דנקנר היה נדמה שאשמתו כבר הוכחה והתבררה וכל שנותר הוא לכלוא אותו ולזרוק את המפתח. עכשיו תורם של אולמרט, מסר, קלנר וחבריהם לעמוד למשפט ציבורי כזה, לפחות עד הפרשה הבאה שתעניק לחוקריה קצת תהילה".

יש צדק בטענות גרינבאום, כמובן, ורק העיתוי האומלל של פרסומן פוגם במשהו מיכולתן לשכנע (בגרסה המקוונת של המדור, הטקסט חסר). מוסף "כלכליסט" ירד לדפוס לפני שנודע אתמול בשעות אחר הצהריים כי אותו דנקנר מפרשת דנקנר ההיא נעצר בחשד למתן שוחד בפרשה חדשה, שטרם הוסכם על שמה. באופן אירוני, על-פי עיתוני הבוקר, החשד החדש בעניינו של דנקנר עלה דווקא מתוך חקירת המשטרה של פרשת הולילנד. הפרשה שהדיחה את דנקנר ממרכז תשומת הלב שבה כעת וחושפת אותו לרעש גדול ולכותרות ענק ("מה שמסתמן כאחת הפרשיות הגדולות אי-פעם בכל הנוגע לקשר שבין הון לשלטון", מגדירה זאת אתי אפללו ב"דה-מרקר"), כמו גם לכבוד המפוקפק שפרשה הנושאת את שמו הופכת מעתה למושג רב-משמעי.

החשדות נגד דנקנר מגיעים הבוקר לכותרות הראשיות של כל העיתונים (למעט "מעריב", שם הכותרת הראשית מוקדשת לידיעה מאת בן כספית על שינוי בעמדת הרב עובדיה יוסף ביחס להקפאת הבנייה בירושלים). הסיפור בקצרה: דנקנר נעצר אתמול בחשד שבשנות התשעים שיחד בסכום של מיליוני שקלים את מנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל כדי לקדם הפשרת קרקעות בעתלית ובאילת שבבעלות תעשיות-מלח, חברה שהיתה אז בשליטת משפחת דנקנר. בינתיים דנקנר אינו מגיב לחשדות נגדו למעט ההודעה כי הוא בטוח בנקיון כפיו.

לפני כשנה, נזכיר, ביקש נגיד בנק ישראל סטנלי פישר להדיח את דנקנר מתפקידו כיו"ר דירקטוריון בנק הפועלים. "למה דנקנר מרגיז את פישר", שאל אז עיתון "ידיעות אחרונות". התשובה, על-פי כותרת משנה לכתבת פרופיל [ענת מידן] שהופיעה ב"המוסף לשבת" והוקדשה לדנקנר, היתה סגנונו של האיש. הוסבר בה כי דנקנר "מעדיף ג'ינסים על חליפות, אוהב להתבודד עם ילדיו והג'יפ במדבר, ובניגוד לבנקאים אחרים, לא מקפיד לשמור על דיסטנס מהעובדים". הבוקר מודפסים תצלומים של דנקנר בכל העיתונים. באף אחד מהם הוא לא נראה לבוש ג'ינס, אם כי ייתכן שלדיון בהארכת מעצרו הגיע בג'יפ.

מועד חשיפת החשדות החדשים נגד דנקנר (ויעקב אפרתי, מנהל מינהל מקרקעי ישראל, שעל-פי המשטרה חשוד בקבלת השוחד) פגם לא רק ברלבנטיות של הטקסט הקצר המופיע במוסף "כלכליסט". "גלובס", הראשון לרדת לדפוס מבין עיתוני הכלכלה, הצליח לשבץ ידיעה על החשדות והמעצרים בשער "שוק ההון", המוסף האחרון שמודפס מבין חלקי העיתון. ב"דה-מרקר" ו"כלכליסט" הספיקו לעדכן את הכפולה הפותחת, לא הרבה מעבר לכך. מסיבה זו מעניקים ב"הארץ" לשניים מכתבי "דה-מרקר", יורם גביזון ושרון שפורר, שטח בכפולה הפותחת של העיתון לצורך רשימות רקע. שפורר מספקת רקע כללי על דנקנר ("מעצרו של דנקנר אתמול אינו הראשון" וכו'), גביזון מספק רקע כלכלי על העסקה שבלב חשדות המשטרה.

"אדמותיה של חברת תעשיות-מלח היו אחד הנכסים העיקריים שאיפשרו למשפחת דנקנר לממן את רכישת גרעין השליטה בבנק הפועלים", כותב גביזון ובהמשך מפרט: "העלייה בשווי הקרקעות של תעשיות-מלח, בעקבות ההסכם עם המינהל וזכויות הבנייה המופלגות שקיבלה במסגרתו, היתה בעלת חשיבות קריטית למשפחת דנקנר. בעקבות שינוי הייעוד הסכים בנק לאומי להעמיד למשפחת דנקנר אשראי בגובה 358 מיליון דולר – סכום שאיפשר, בסופו של דבר, את השתלטות המשפחה על בנק הפועלים".

ב"הארץ", "ישראל היום" ו"מעריב" מודגש בסיקור פרשת דנקנר החדשה הקשר לאהוד אולמרט, שהיה בתקופה הרלבנטית שר התמ"ת ויו"ר מינהל מקרקעי ישראל ומאוחר יותר שר האוצר. מתוקף תפקידיו אלה, היתה לו היכולת לקדם או לבלום את העסקה שבמוקד חקירת המשטרה. הוא קידם. ב"ידיעות אחרונות" חלקו של אולמרט מוצנע יחסית לעיתונים האחרים, ולעומת זאת על שער העיתון, לצד דנקנר, מופיע דווקא תצלום של עו"ד דוד שמרון, מקורבו של בנימין נתניהו. העילה: הפניה לידיעה בעמודי הפנים העיתון, ולתחקיר שעתיד להתפרסם מחר (ועל כך בהמשך).

העיתוי

"יותר מעניין מפרשיית הולילנד, שעיקרה בשוחד ששילמו יזמים לפקידים בעירייה, הוא עיתוי חשיפתה", כותב הבוקר גיא רולניק במאמר המתפרסם בפתח המוסף "מרקר ויק", שאף הוא ירד לדפוס לפני שנודע על החשדות החדשים נגד דנקנר. על-פי רולניק, הולילנד הוא "סיפור ישן", וההסבר המהותי לכך שהחקירה נפתחה כעת אינו קשור לחומרים שהעביר למשטרה אחד העדים בפרשה.

"יש לנו ניחוש טוב, שתקף לא רק לפרשת הולילנד אלא לרוב פרשיות השחיתות בישראל", כותב רולניק, וככל הנראה בלי לדעת מראש, מספק סיבה גם להתפתחויות בעניינו של דנקנר. "כל עוד המעורבים העיקריים בשוחד ובשחיתות יושבים בתפקידי מפתח, בעמדות הכוח – הסיכוי לפתיחת חקירה ולהגשת כתבי אישום הוא קלוש. המושחתים הגדולים פועלים תמיד בחבורות וברשתות – שבהן מעורבים פוליטיקאים, מיליונרים או מיליארדרים. החברים ברשתות הצפופות האלה יודעים להגן על עצמם, יש להם כוח לשמן את מי שצריך ולהרתיע את מי שצריך. הם יודעים לתמרן, להחליש ולעתים גם לסרס את כל רשויות הדמוקרטיה: מערכות החקירה, האכיפה, השפיטה והתקשורת".

בהמשך מאמרו מזכיר רולניק כי "קומץ עיתונאים וכלי תקשורת הזהירו מפני אולמרט בכל שנות התשעים וגם בשנים האחרונות. אבל זה לא עיניין את הציבור ואת כלי התקשורת החזקים. אולמרט נמנה עם האנשים שעימם אסור להתעסק, בעיקר משום שהיתה סביבו רשת צפופה של חברים עשירים שעימם לא כדאי להתעסק. [...] מערכות ה'צדק' הישראליות, והתקשורת בתוכן, מפליאות לטפל במושחתים – בעיקר אחרי שירדו מכוחם ומגדולתם".

דברי אלוהים חיים

בינתיים יש התפתחויות גם בפרשת הולילנד עצמה. תומר זרחין מדווח ב"הארץ" כי "מאיר רבין צפוי להיות בשבועות הקרובים איש מפתח בפרשת הולילנד". רבין מוגדר כ"מאכער" (ובהמשך הידיעה ניתנת ההגדרה העדכנית למושג, כשרבין מתואר כך: "איש עסקים ויזם נדל"ן במגזר החרדי ומוכר היטב במערכת הפוליטית"). על-פי החשד, שימש רבין מתווך בין נותני השוחד למקבליו. בימים האחרונים, מדווח זרחין, החל לשתף פעולה עם חוקריו ולענות בפירוט יתר לשאלות שהוצגו בפניו.

ועוד עדכון בפרשה: שולה זקן עתידה להיעצר עם שובה לישראל, כך מדווחים ירון דורון ב"ידיעות אחרונות" ואבי אשכנזי ב"מעריב". עוד מדווח כי על-פי משטרת ישראל, בניגוד לפרסומים קודמים, לא מתקיימים מגעים עם זקן בניסיון להופכה לעדת מדינה בפרשה. ב"ישראל היום" טוענת הדס שטייף כי הסיבה למידע המוטעה נעוצה בשתיקת גורמי החקירה, התחרות התקשורתית על כל בדל ציטוט ודמיונם הפורה מדי של עיתונאים.

לדברי שטייף, סכירת פי חוקרי המשטרה והפרקליטות גורמת לעיתונאים "לצטט בכירים אנונימיים כביכול", וזאת כדי "להעניק לסקירתם נופך אמין". ברם, אותם "בכירים", כותבת שטייף, אינם אלא דמויות פיקטיביות שהכתב ממציא כדי שיוכל לפזר "את הערכותיו ורשמיו וכן דברים שנמסרו לו מפי גורמים שאינם מקורבים לחקירה, בהם עורכי-דינם של החשודים, כאילו היו דברי אלוהים חיים מפי ה-חוקרים בה"א הידיעה".

אתמול פורסם ב"ישראל היום" מידע מתוך חקירת המשטרה ולפיו עד המדינה בפרשת הולילנד הודה שזייף מסמכים בטיוטת כתב התביעה שהכין נגד מקבלי השוחד לכאורה. הבוקר ב"ידיעות אחרונות", העיתון שפירסם בהרחבה קטעים מכתב התביעה, מדווחים טובה צימוקי, ירון דורון ואיתמר אייכנר כי "כפי שנחשף כבר ב'ידיעות אחרונות' עם חשיפתה של טיוטת כתב התביעה שהכין, מהימנותו של עד המדינה מפוקפקת". עוד מוזכר כי "בטורו של נחום ברנע ביום שישי האחרון אף נחשף כי בניגוד לטענת עד המדינה שתרם לאולמרט בבחירות לראשות העירייה ב-2001, הרי באותה השנה כלל לא היו בחירות כאלה". בידיעה ציטוט מצוות ההגנה של אהוד אולמרט, הנפתח במשפט "כעת נחשף שכל הסיפור של הא"א זה זיוף אחד גדול". לא מצוינת בידיעה זו הטענה שפורסמה אתמול ב"ישראל היום", ולפיה "במהות, חוקרים אנשי יאח"ה תלונה רצינית עם בשר ועצמות שאינה נשענת על אותם מסמכים מפוברקים".

במקום אולמרט, נתניהו

הזכרנו לעיל את עו"ד דוד שמרון, מקורבו ופרקליטו של ראש ממשלת ישראל, המופיע על שער "ידיעות אחרונות". בעמ' 6 של העיתון ידיעה מאת אמיר שואן ושחר גינוסר, המתמצתת ממצאי תחקיר שערכו השניים ואשר עתיד להתפרסם מחר במוסף "7 ימים". על-פי הידיעה, שמרון הוא מצד אחד מייצגם של יזמים ובעלי הון בעלי תוכניות נדל"ן שאפתניות, ומצד אחר הוגה רפורמת הקרקעות שאמורה להקל על קבלת אישורי בנייה. נתניהו, כך מדווח, היה "מודע לפחות לחלק מהפרויקטים בהם מטפל שמרון, ואף היה מעורב בעבר בהחלטות הנוגעות אליהם, למרות שמדובר בלקוחות של שמרון". נתניהו ושמרון מכחישים כל פסול במעשיהם. ב"ידיעות אחרונות" קושרים בין התחקיר ובין החלטת נתניהו להקפיא את יישום הרפורמה. בלשכת ראש הממשלה מכחישים גם את הטענה הזאת.

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי טל ליבליך, פרקליטתו של הכתב הצבאי של "ידיעות אחרונות" יוסי יהושוע, מנסה להוציא אותו מרשימת עדי התביעה במשפטה של ענת קם. אברבך כותב כי לדברי ליבליך, יהושוע לא ידע מה תוכן המסמכים שהציעה לו קם ושהגיעו בסופו של דבר לכתב "הארץ" אורי בלאו. עוד מדווח אברבך כי "מקורביה" של קם טוענים כי עיתון "הארץ" הפקיר את קם והקריב אותה למען בלאו. בתגובה מזכירים ב"הארץ" את תשובת עורך העיתון לשאלה זו בעת הדיון מועצת העיתונות, כי לא ידע מי המקור של בלאו. במאמר פרשנות נלווה כותב אברבך שלא רק "הארץ" הפקיר את קם, גם מועצת העיתונות, שהתמקדה בעיתונאי והתעלמה מהמקור. בינתיים נפתחו נתיבי הטיסה לאירופה (שם נמצא בלאו) וממנה. "אלפי ישראלים מחכים לשוב ארצה", לשון אחת הכותרת הבוקר ב"הארץ".

אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי מנכ"ל רשות השידור מרדכי שקלאר מינה את מנהל קול-ישראל אריה שקד לאחראי על יישום הרפורמה ברשות.

מאיר שלו, בעל טור ב"ידיעות אחרונות", זכה בפרס פראט, על כתיבתו למען הסביבה, כך מדווח ניסן שטראוכלר ב"ידיעות אחרונות". עיתונאי "מעריב" אברהם תירוש זכה בפרס בני-ברית על סיקור התפוצות, כך מדווח ערן סויסה ב"מעריב". עיתונאי "הארץ" אנשיל פפר זכה אף הוא בפרס בני-ברית, כך מדווחת גילי איזיקוביץ ב"הארץ" (פפר זכה על עבודתו השוטפת, תירוש בפרס על מפעל חיים). ברכות לזוכים.