ראש הממשלה בנימין נתניהו (במרכז), אתמול בכנסת (צילום: קובי גדעון)
ענייני מלחמה ושלום תופסים היום את המקום המרכזי בשערי העיתונים. המלחמה היא מלחמה על התקציב, והשלום הוא הפיל שבחדר, זה שהבכירים הישראלים והאמריקאים חגים סביבו, מזדחלים מתחתיו ואף מטפסים על גבו, כשהם לופתים כוסות קוקטייל ומזיעים בחוזקה.
הקרב על התקציב – תקציר הפרקים הקודמים
במערכה הראשונה, שלשום, גבר ראש הממשלה נתניהו: שני שלישים מחברי הממשלה הצביעו בעד התקציב שהציע. רק שר אחד ממפלגתו, שר החינוך גדעון סער, הצטרף לחברי העבודה וש"ס, שהתנגדו. "זו היתה ההחלטה הממשית הראשונה של ממשלת נתניהו", נכתב אתמול ב"ידיעות אחרונות", "והיא גם חשפה את חילוקי הדעות בתוך ממשלת האחדות" (ובניסוח של "ישראל היום": "ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ צלחו את אבן הנגף הראשונה שלהם").
סך הקיצוץ עומד על 14 מיליארד שקל. לפי "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מאתמול, "הקיצוץ הגדול" יהיה בחינוך ובביטחון ויפגע גם בעובדים במגזר הציבורי, ששכרם יוקפא. "הארץ" לא פירט בדיווחו על הקיצוץ על מה בדיוק הוא יחול, אולם הביע תמיכה מפורשת בסירובו של נתניהו להגדיל את התקציב. לעומת זאת, הפרשן הכלכלי של "ידיעות אחרונות", סבר פלוצקר, סנט במשרד האוצר וטען כי כל העולם מתמודד עם המשבר הכלכלי בדרך של הגדלת ההוצאות, ורק ישראל נוקטת דרך הפוכה.
"ישראל היום" הלך גם הוא בדרכו של "הארץ" ולא התייחס לאופן שבו יושת הקיצוץ, רק מסר בכותרתו הראשית שהקיצוץ לא יהיה בתקציב הביטחון (בעקבות הסכמה בין נתניהו ושטייניץ ובין ברק). כל העיתונים הזכירו כי הצעת התקציב אינה סוף פסוק, אף שהתקבלה, ושנתניהו הצהיר כי ייתכן שתקרת התקציב תורם בכל זאת, בהתאם להסכמות שיושגו עם ההסתדרות.
הקרב על התקציב – חינוך והבנת הנקרא
היום נעלם התקציב מהכותרות. ענייני תקציב כובשים רק את הכותרת הראשית של "מעריב", המתמקדת בקיצוץ הצפוי במשרד החינוך: "התלמידים ישלמו" היא לשון הכותרת, וכותרת הגג מזכירה: "נתניהו התחייב 'להשקיע בחינוך', אבל מתכוון לקצץ 800 מיליון שקל בתקציבו". תקציב החינוך מגיע גם לשער "ישראל היום", שאחת מכותרותיו היא: "מאבק סביב הקיצוץ בחינוך; חשש לפיטורי 5,400 מורים". כותרת המשנה מפנה את האצבע המאשימה לא כלפי נתניהו, אלא כלפי שר החינוך גדעון סער ("במשרד החינוך אומרים: אם שר החינוך גדעון סער לא יצליח לבטל את הגזירה, ייאלצו תלמידי יסודי לסיים את יום הלימודים ב-11:30 ותלמידי בתי-ספר תיכוניים בשעה 12:30").
מה באשר לסקופ של "ישראל היום" מאתמול (שלמה צזנה), שהופיע ככותרת ראשית, ולפיו ראש הממשלה ושר האוצר הגיעו להסכמה עם שר הביטחון שתקציב משרדו לא יקוצץ? היום, בטור צד צנוע בעמ' 13, המוקדש ל"דיוני התקציב", כותבים זאב קליין ושלומי דיאז כי "האוצר והביטחון מתחפרים [בעמדותיהם], רה"מ יכריע" (אגב, ב"ידיעות אחרונות" מקדישים ידיעה להתבטאויות קודמות של שטייניץ, שהתנגד בעבר בתוקף לקיצוצים בתקציב הביטחון).
באותו עמוד מביע העיתון התנגדות נחרצת לקיצוץ בתקציב משרד החינוך. "הקיצוץ המוצע – וידוא הריגה למערכת החינוך", מכריזה הכותרת הנתונה במרכאות של הידיעה של ליאת עזר. בידיעה ציטוטים והאשמות קשות. כלפי מי הם מופנים? לא כלפי ראש הממשלה ושר-העל לאסטרטגיה כלכלית בנימין נתניהו. למעשה, השם היחיד המוזכר כאשם בקיצוץ הוא דווקא זה של שרת החינוך הקודמת, שלא היה לה יד ורגל באישור התקציב הנוכחי, וזאת על שום ש"הסכימה בצעד חסר תקדים לממן את רפורמת 'אופק חדש' על חשבון תקציבים אחרים של המשרד".
ובכל זאת, אף שהביקורת אינה מפורשת, היא כוללת ביקורת מרומזת כלפי נתניהו, מקורבו של מו"ל העיתון שלדון אדלסון. הכיצד? האם הדבר קשור לעובדה שאחד הדוברים בידיעה המתלוננים נגד התקציב, והבכיר שבהם, הוא שמשון שושני, מנכ"ל משרד החינוך ומקורבו של שלדון אדלסון, מו"ל העיתון? ועל זה נאמר: קשה בלי חברים, אבל קשה גם עם יותר מדי חברים.
בחזרה ל"מעריב": הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לידיעה של אפרת זמר ומרב דוד, שאינן מסתפקות בהבאת ציטוטים זועמים מפי אנשי משרד החינוך, אלא מפרטות את משמעותו של הקיצוץ, את "שעות הלימוד שיתקצרו, מורים שיפוטרו, תוכניות שיוקפאו". תחתית הכפולה מוקדשת לציטוטים מפיו של נתניהו, "הצהרות בחירות" מכנה אותם העיתון, בנושא החינוך. בטור פרשנות תחת הכותרת "תבוסתנות טוטאלית" טוען ד"ר איציק ספורטא כי "לאורך השנים קוצצו למעלה משני מיליארד שקלים מתקציבי החינוך". אגב, מובלעת בתוך הטור טענה הסותרת את הנטען ב"ישראל היום" נגד תמיר: "אמנם בשנתיים האחרונות התחילו להתווסף תקציבים, אבל הם היו ייעודיים לתוכניות כגון 'אופק חדש'".
הקרב על השלום והתדמית
שלום ירושלמי קרא אתמול מעל דפי "מעריב" שלא לקיים משא-ומתן עם סוריה, מאחר שהרודן הסורי אסד, ששלטונו נשען על כידונים, לעולם לא יוכל לוותר על שנאת ישראל, ומשום שבאותה רוח, הוא לעולם לא יפתח שוב במלחמה עם ישראל. ירושלמי בחר בתזמון מוצלח לאזהרתו, שלא נשאה פרי: "נתניהו מעדיף את המסלול הסורי" היא כותרת הגג היום על שער "מעריב". הידיעה היא של בן כספית, שטוען כי נתניהו מעוניין לחדש את המשא-ומתן עם הסורים, הפעם בתיווך אמריקאי, זאת משום ש"[המו"מ עם הסורים] הוא הרבה פחות בעייתי מבחינה פוליטית, יש בו פרטנר ברור, והוא מוציא ממשוואת הכוחות את סוריה". ייתכן, כמובן, שהסיבות שכספית מונה שגויות, והידיעה שלו מתיישבת דווקא עם הקריאה של ירושלמי לנתניהו, שהולך בדרכו של שמיר ומעדיף להסיט את תשומת הלב ואת המאמצים לאפיק חרב ממילא.
אבל הגנרל העומד היום בראש צבא דיפלומטיית השלום אינו שמיר, גם לא נתניהו, אלא פרס, שנשלח לארצות-הברית לסיבוב הופעות, לפני ביקור נתניהו ובמקום ביקורו המיועד של ברק, שבוטל על-ידי נתניהו. יואל מרקוס כותב היום על "הקאמבקאים ביבי וברק, שלא החמיצו שום הזדמנות ללעוג לפרס, [וכעת] הפכו אותו לאיש סודם ויועצם, לנציג הכי אמין ומקובל בעולם. עם פרס כבולם זעזועים, ביבי הוא לא בגין וברק הוא לא דיין; רק פרס שבע הכשלונות מגשים את חלומו להיות הכוכב המוביל בלהקת השלושרים".
האמירה של פרס בנאומו בארצות-הברית, "נתניהו רוצה שלום", זוכה רק לידיעה קטנה בעמ' 17 של "ידיעות אחרונות", אבל ב"מעריב" האירוע הוא הכותרת של עמ' 4, "פרס בשירות נתניהו", וב"ישראל היום" ההתייחסות החיובית של מנהיג העבודה לשעבר אל נתניהו נמצאה מתאימה לשמש הכותרת הראשית של העיתון: "פרס: נתניהו רוצה לעשות היסטוריה". ההיסטוריה כמובן אינה הליכה בדרכו של שמיר, אלא להפך, כפי שמבהיר ראש הסגל בבית הלבן רם עמנואל, המצוטט בעיתון כאומר: "הצעדים נגד איראן תלויים בהוכחת התקדמות של ישראל בתהליך המדיני", ו"ישראל צריכה לתת את חלקה על-ידי הפסקת הבנייה בהתנחלויות והורדת מאחזים בלתי חוקיים".
ומה ב"הארץ"? האמירה החיובית של פרס כלפי נתניהו מגיעה, בחלקה, לכותרת העמוד הפותח, אולם היא מלווה במסר מאזן: "יועצו של אובמה: הוא יהיה תקיף כלפי ישראל; הנשיא פרס: נתניהו רוצה לעשות היסטוריה". הכותרת הראשית של העיתון היא "ממשל אובמה מחריף את מסריו: הטיפול באיראן תלוי בפתרון הסכסוך הפלסטיני". ובקיצור, ב"הארץ" צריכים יותר ממסרים מרגיעים מהנשיא פרס כדי להשתכנע שאפשר להפסיק להחריף את המסרים כלפי הממשלה הנוכחית.
ובינתיים, באומות-המאוחדות
"האו"ם נגד צה"ל" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". אמנם האו"ם אינו יוצא נגד צה"ל בכוחות מזוינים, בינתיים, אלא רק בדו"ח, אך לפי "ידיעות אחרונות", מדובר ב"דו"ח קטלני". הכותרת הראשית מעוטרת בחותמת צהובה של "חשיפה", וכותרת הגג קובעת: "בישראל זועמים". הדו"ח, כמובן, אינו חמוש ואינו קטלני, אבל תוכנו קשה לישראל: "צה"ל ירה בכוונה במוסדות ובאנשים של אונר"א בעזה במהלך 'עופרת יצוקה'", דבר כותרת המשנה המסכמת את ממצאי הדו"ח.
כתבי העיתון יוסי יהושוע, איתמר אייכנר ויניב חלילי מדווחים כי צה"ל שיתף פעולה עם מחברי הדו"ח, ובראשם פעיל זכויות האדם הבריטי איאן מרטין. אין לבלבל את הדו"ח עם דו"ח אחר שצוות של האו"ם בראשות השופט הדרום-אפריקאי ריצ'רד גולדסטון עסוק בחיבורו. עם דו"ח זה מדינת ישראל לא הסכימה לשתף פעולה.
שיתוף הפעולה עם הדו"ח, שממצאיו מתפרסמים היום, לא הועיל, ככל הנראה, למדינת ישראל. "מחברי הדו"ח בחרו להתעלם מהטענות של ישראל וקבעו חד-משמעית: ישראל ירתה באופן מכוון אל מוסדות האו"ם [...] הדו"ח מאשים את ישראל בירי לא פרופורציונלי ובשימוש בכוח מוגזם", נכתב בעיתון.
לא רק ממשלת ישראל אינה מרוצה מהדו"ח, אלא גם כתבי "ידיעות אחרונות", הקובעים: "יש לציין שהדו"ח מנוסח באופן חד-צדדי וכולל האשמות רבות וחמורות נגד ישראל. מנגד מתעלם הדו"ח כמעט לחלוטין מחמאס ומירי הרקטות לעבר יישובים בישראל". כזכור, לפי העיתונים, ישראל סירבה לשתף פעולה עם צוות החקירה האחר של האו"ם מאחר שסירב לחקור גם את פעולות חמאס.
כתבי "ידיעות אחרונות" והמצוטטים העלומים שלהם אינם חוסכים במלים כדי לתאר את המשמעות של הדו"ח לישראל: "רעידת אדמה", "חסר תקדים בחומרתו", "נזק אדיר ממדים", "סיבוך ישראל במערכה דיפלומטית". לפי העיתון, ישראל מנסה כעת לשכנע את מזכ"ל האום "לדחות את פרסום הדו"ח או לפחות לצמצם את ההאשמות הקשות הכלולות בו".
המחליף
ידיעת ההמשך לזו של בן כספית מאתמול, הנוגעת למתיחות בין נתניהו לעופר דקל, שליח ראש הממשלה הקודם לענייני השבויים, מופיעה היום ב"ידיעות אחרונות". לפי איתמר אייכנר וטובה צימוקי, "ראש הממשלה הציע את התפקיד לעו"ד פנחס מרינסקי, שיתמודד מול אל"מ (מיל') ליאור לוטן על תפקיד הממונה על המו"מ לשחרור גלעד שליט".
לוטן, מציינים בעיתון, הוא איש סיירת מטכ"ל שזכה לצל"ש הרמטכ"ל על תפקודו במבצע (הכושל) לחילוץ נחשון וקסמן ז"ל. עוד מדווחים בעיתון כי נתניהו יקים צוות בכירים שיעסקו בעניין השבויים והנעדרים, ויהיו חברים בו מי שסבורים כי אסור להיכנע לדרישות המחבלים.
זוכרים את השפעת?
הבהלה כבר לא כאן, ואולי אף פעם לא היתה מחוץ למערכות העיתונים, אבל השפעת כנראה עדיין כאן. "חשש מגל שני של שפעת חזירים" היא אחת הכותרות היום בעמ' 14 ב"ידיעות אחרונות". "בארגון הבריאות חוששים מגל שני של המחלה, שעלול להיווצר כשהנגיף יתערבב עם נגיפים אחרים של השפעת".