זירת אירוע הדקירה ברמת-גן (צילום: רוני שוצר)

ביי ביי שפעת

שפעת החזירים, שפעת מקסיקו, N1H1, כולן נעלמו היום משערי העיתונים. אפילו לא בדל אזכור תמצאו שם. ב"מעריב", שיחד עם "ישראל היום" הציג סיקור היסטרי של השפעת, היא זוכה לאזכור בעמ' 10: דן אבן ודליה מזורי מרגיעים עם הכותרת "מומחים: שפעת החזירים תתחזק לקראת החורף" (הגיוני, לא?), צח יוקד מספר כי "לראשונה בעולם אדם הדביק חזירים בשפעת" (ועל כגון דא כותב דוד קשני מתל-אביב במדור המכתבים למערכת של "ידיעות אחרונות": "חוסו על חייהם של החזירים, גם להם יש נשמה"), ונדב איל כותב "מרחובות לונדון" על "ממלכה רדופת שפעת".

ב"ישראל היום" מקדישים לשפעת את כפולת העמודים 11-10, ומזכירים לעצמם, בטור שהוכתב לכתב דן לביא על-ידי נוסעת בטיסה מספרד שהושמה בבידוד בגלל חשש לווירוס, "לא להיכנס לפאניקה". את ידיעת הקוריוז על החזיר שנדבק מאדם הם מכתירים בכותרת הילדותית "תושב קנדה החזיר לחזירים". ב"ידיעות אחרונות", שהציג את הסיקור השקול ביותר של השפעת, מקדישים לה היום את עמ' 11. רובו עוסק בביקורת על מערכת הבריאות בארץ שמגלה, לפי העיתון, סימנים של שאננות בשחררה מבידוד חולה שנחשד כי נדבק בשפעת החזירים. ידיעה אחרת בעמוד, של צבי זינגר, מדווחת על חברה ישראלית שטוענת כי היא "בדרך למציאת חיסון נגד כל סוגי השפעת".

העיתון היחיד שבכל זאת מקדם את השפעת לשער, אולי משום שבניגוד לטבלואידים יש לו שם הרבה מקום, הוא "הארץ", עם הכותרת "המקרה הרביעי: בת ה-20 מחולון אובחנה כחולה בשפעת החזירים". על הסיקור של "הארץ" את הנושא כתב כאן אתמול חנוך מרמרי, העורך לשעבר של העיתון.

אתמול פירסם ה"סן-פרנסיסקו כרוניקל" את הטור השבועי "Sunday Insight", הסוקר את התכנים שזכו לפופולריות הגבוהה ביותר באתר העיתון בשבוע שחלף. שפעת החזירים עומדת במרכזן של שתי ידיעות מבין החמש שזכו למירב הכניסות, אולם שתי הידיעות הראשונות בדירוג כלל אינן עוסקות בשפעת. אל הרשימה מצורפת הערה: "אף שסיפור שפעת החזירים שלט בתקשורת הארצית, קהל הקוראים שלנו לא מצא אותו גדול כמו סיפורים אחרים שפירסמנו השנה, למשל זה על רציחתם של ארבעת קציני המשטרה באוקלנד. העורכים שלנו השתדלו שסיפור השפעת יהיה קל לאיתור, וזאת בלי לפרסם כותרות גדולות ומפחידות שירמזו שהווירוס הוא איום בריאותי גדול יותר ממה שנודע עד כה".

שלום, ביטחון ונושאים אחרים

"הארץ" ו"ישראל היום" מקדישים את הכותרת הראשית לקיצוץ המתוכנן בתקציב, על רקע חילוקי הדעות בין ראש הממשלה ושר האוצר ובין שר הביטחון באשר למסגרת התקציב. לפי ברק רביד ומוטי בסוק ב"הארץ", "אושר קיצוץ של 14 מיליארד שקל בתקציב", למרות התנגדותו של ברק ושל אנשי מפלגת העבודה וש"ס והשר גדעון סער. ב"ישראל היום" מקדימים את "הארץ" בצעד אחד ומדפיסים את הכותרת הראשית "תקציב הביטחון לא יקוצץ – בגלל איראן", בעקבות "הסכמה המתגבשת בין רה"מ ושרי האוצר והביטחון" (הכותרת הראשית של שער "עסקים" של "מעריב" היא לכן צודקת בחציה, שזה גם משהו: "הקיצוץ הגדול: בביטחון ובחינוך").

אגב ביטחון, הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" מוקדשת לדקירה של חייל ברמת-גן. לטענתו של החייל, היה זה "תוקף בעל מראה ערבי". "המשטרה חושדת: מחבל דקר חייל ברחוב", היא כותרת הגג. הכותרת, כדי להשלים את התמונה, מספרת על "מצוד ברמת-גן". ואגב ביטחון, הכותרת הראשית של "מעריב" מוקדשת לענייני בטחון שדה, או אם תרצו, לאובססיה (הלאו דווקא בלתי מוצדקת) שפיתח בן כספית נגד שליח ראש הממשלה לשעבר לענייני השבויים, עופר דקל, שחתם בזמנו עם הוצאת "ידיעות אחרונות" על חוזה להוצאת ספר זכרונותיו, עם סופר הצללים העיתונאי שמעון שיפר. הכותרת היום: "נתניהו למזוז: חושש שעופר דקל יחשוף סודות מדינה".

אגב סודות מדינה, שלום ירושלמי מקדיש את הטור המתפרסם היום במדור הדעות של "מעריב" למשא-ומתן עם סוריה, שהוא לדבריו חסר תוחלת ("סוריה לא באה בחשבון"). "ליברמן חושב שברק הפך את ישראל לסמרטוט רצפה. ברק משוכנע שליברמן עלול לגרום נזק מדיני חמור. שניהם לא מבינים כי שלום עם הסורים הוא סרט דמיוני. חאפז אסד בזמנו ועכשיו בנו בשאר לא רוצים שלום. הם רוצים משא-ומתן לשלום", כותב ירושלמי. המשפט מכיל, כמובן, סתירה פנימית. לפי ירושלמי, ליברמן דווקא מבין היטב.

ואגב משא-ומתן עם סוריה, במוסף "המגזין" כותב עמית גולדנברג על הניסיון של מפעל הפיס להכניס לישראל קזינו בדלת האחורית, בדמות "בר הימורים". בר כזה פועל בירושלים, בשם "ברמזל", "קוקטייל מעניין של כל האופציות שמציע מפעל הפיס, בתוספת משקאות אלכוהוליים". עכשיו מפעל הפיס לא רק משקר אתכם, הוא גם משכר אתכם.

ואגב ענייני שיכר ושכר, ב"ידיעות אחרונות" מדווח היום איתמר אייכנר כי שר המשפטים יעקב נאמן הציע לחברי הממשלה לקצץ 10% משכרם. כותרת הגג היא "דוגמה אישית". אם לשפוט על-פי הדיווחים ב"גלובס", "מחלקה ראשונה" ו-ynet, הקיצוץ המוצע אינו של 10%, אלא של אחוז אחד בלבד.

ואגב מחוות סמליות, טור באתר "גלובס" מציע טעימה על קצה קצהו של המזלג מהשיטות השונות להתחמקות מתשלום מסים בקנה מידה בינלאומי. כוכבת הטור היא חברת גוגל, שעליה כותב בעל הטור, דוקטור למיסוי בשם אבי נוב, כי "רשויות המס בבריטניה טענו לאחרונה כי גוגל הצליחה להתחמק מתשלום מסים בהיקף כ-100 מיליון ליש"ט". בעוד שכותרת הטור ("באיזו מדינה מחביאה גוגל רווחים?") מציגה עמדה ניטרלית בתשובה לשאלה איזה כיס חשוב יותר למלא, הציבורי או הפרטי, סופו של הטור אינו מותיר מקום לספק: "תכנון מס בינלאומי הוא הכרחי לחברות ישראליות המעוניינות להשתלב בכלכלה הגלובלית ולהתחרות בתאגידים אחרים", כותב נוב. "בעלי השליטה בחברות הישראליות יכולים ללמוד מגוגל לא רק כיצד לפתח עסקים, אלא גם כיצד לחסוך במסים".

פועלים במרץ

כותרת על שער מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות": "המפקח עובר לאיומים". כותרת על שער "דה-מרקר": "חזקיהו: כשניהול הבנק לא תקין – לא יעזרו חוות הדעת". סביב הדיווח העיתונאי על פרשיית בנק הפועלים מול נגיד בנק ישראל והמפקח על הבנקים רוחשת כוורת שמועות שונות ומשונות. בקרוב נעשה סדר בבלגן.

פענוח, חצי פענוח

"המגזין", המוסף היומי של "מעריב", מציע היום כתבת שער שעניינה פענוחה של פרשיית רצח סדרתי בארצות-הברית. "החשבון נסגר" היא הכותרת על השער. הכתבה של צח יוקד מספרת על ג'ון תומאס, עובד סוציאלי לשעבר, בן 72, שהמשטרה מאשימה שאנס ורצח עשרות קשישות בלוס-אנג'לס במחצית שנות השבעים והשמונים. הפענוח הוא פרי עבודתה של מחלקה משטרתית מיוחדת המשתמשת במאגרי דנ"א חדשניים כדי לנסות לפענח מקרי רצח ישנים. בטור קצר המתפרסם לצד הכתבה מתייחס יוקד להתפתחות בפרשיית רצח אחרת, זו של "הזודיאק".

במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" כותבים יניב חלילי ודניאל בטיני כי סוכנת נדל"ן בת 47 מסן-פרנסיסקו טוענת כי אביה החורג הוא-הוא הרוצח הסדרתי המכונה "רוצח הזודיאק", שפעל בקליפורניה בסוף שנות השישים. סדרת הרציחות, שמעולם לא פוענחה, הונצחה לא מזמן בסרט הוליוודי בשם "זודיאק". השם "זודיאק" "נטבע על-ידי הרוצח עצמו בסדרה של מכתבים לגלגניים עם כתבי סתרים ששלח למשטרה ולעיתונים באותם ימים".

האם אחרי כארבעים שנה נפתרה התעלומה? הכתבים מזכירים את הספקות הרבים המרחפים מעל הודאתה של הבת לכאורה. דיווח על העניין התפרסם ב"ניו-יורק טיימס" כבר ביום רביעי שעבר, ושלשום ציטט ה"סן-פרנסיסקו כרוניקל" את אחותה של פרז, ג'ניס, המכחישה את דברי אחותה. ועל פסגת כל זה, כפי שאומרים באנגלית, מצטנפת לה העובדה שפרז מכינה סרט תיעודי על הפרשה, וכי סביר להניח כי העיתונים, מה"ניו-יורק טיימס" ועד "ידיעות אחרונות", הם ניצבים במסע היחצנות שלו.

אמנות גבוהה

מודעה של מוזיאון תל-אביב המתפרסמת היום במוסף "גלריה" מודיעה על פתיחתה של תערוכה חדשה. יציגו בה האמנים מאיה אטון, מיכל הלפמן וגיל מרקו שני. המשותף לשלושה ומה שזיכה אותם בהשתתפות בתערוכה הוא, כפי שכתוב במודעה, היותם "מועמדים לשלב הגמר" בתחרות פרסים של המוזיאון. כותרת המודעה, המודפסת באותיות גדולות ומגוידות, מנוסחת בלשון שאלה: "מי יזכה בפרס גוטסדינר לאמנות ישראלית?", ומתחת לה הזמנה ל"שיח גלריה". האם במסגרתו ילבשו האמנים שק ויתחרו איש ברעהו כשהם כפותי רגליים בריצה לעבר קו גמר דמיוני שמחלקת הפרומו של המוזיאון תשרטט מתחת לציור של ניקל? סביר להניח שלא. העניינים יתנהלו, מן הסתם, בצורה מכובדת יותר.

יכול להיות שזה רק נדמה לי, אבל מאמרי הביקורת של דניאל רוגוב ב"הארץ" הולכים ומתמעטים. היום מתפרסם אחד מהם, על מסעדת רשת המגישה אוכל אמריקאי, במוסף "גלריה". גם אם לא כל הביקורות שהוא מגיש אחידות ברמתן (וכי אצל איזה כותב הדבר אינו כך?), הביקורת המתפרסמת היום היא דוגמה לאופן שבו אפשר לכתוב על כל נושא – אפילו אכילה בסניף של קפה ג'ו בהרצליה פיתוח – באופן אלגנטי, אינטליגנטי, ידעני וכזה המודע להקשרים ההיסטוריים והתרבותיים של ההתרחשות.

ענייני תקשורת

הפניה בקצהו העליון של שער "מעריב" מובילה לכתבה של אביב לביא במוסף "עסקים" על "הסרט הגנוז של חברות הסלולר". כותרת המשנה בעמ' 7: "לחברות הסלולר נמאס מההיסטריה הציבורית סביב האנטנות – והן החליטו להפיק סרט על ההשפעות ה'אמיתיות' של הקרינה. החברות השקיעו 90 אלף דולר, ולתפקיד העיתונאי הרציני נבחר דן שילון. המסקנה של שילון: הסלולר עלול להתגלות כסיגריה של המאה ה-21. חברות הסלולר ראו – וגנזו".

בטור פרשנות כותב לביא: "חברות הסלולר הזמינו סרט שיזכה את האנטנות וקיבלו מסמך שמרשיע את המכשירים הפרטיים". והוא מוסיף מסקנה היוצאת מתחום הטלפונייה: "פרשת הסרט הסלולרי הגנוז מהווה גם עדות עגומה למצבה של התקשורת בישראל. התוכן השיווקי פלש לכל חלקת ריאליטי או בידור בטלוויזיה, ומתברר שהוא מנסה להידחף גם אל עולם התחקירים". הנה קישור לקריאת הכתבה, והנה קישור לקריאת הטור.

במדור הדעות של "מעריב" כותב יובל דרור על יום הדין המתקרב ובא של ענקי הרשת כמו יו-טיוב ופייסבוק: היום שבו הם יצטרכו להראות רווחים או להיסגר. ב"דה-מרקר" מדווחים כי מניות בנק לאומי בחברת הכבלים הוט נרכשו על-ידי המיליונר הצרפתי פטריק דרהי.