חסיד סאטמר מירושלים נושא מצרכים לעניים לפני הפסח (צילום: מתניה טאוסיג; פלאש 90)

המגפה ואנחנו

הכוכב של העיתונים היום הוא אדגר הרננדז, ילד מקסיקאי בן חמש. תמונתו כשהוא מחייך ועיניו מופנות כלפי מעלה מופיעה על שערי העיתונים "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות", ובעמוד הפותח של "מעריב". הרננדז הוא, לפי "ידיעות אחרונות", "הראשון שנדבק", וב"ישראל היום" וב"מעריב" הוא מוכתר בתואר הנתון בסימן שאלה "הילד שהתחיל הכל?".

זהותו של מי שהתחיל הכל היא כנראה בגדר קוריוז ותו לא (אם כי בעיתונים נמצא גם דיווח שלפיו החוקרים מתחקים אחר החולים הראשונים וכי הדבר יסייע להבין טוב יותר את החיידק הקטלני), אולם שפעת החזירים כבר אינה בגדר קוריוז, והיא מתפשטת היום וכובשת את שערי העיתונים. ב"מעריב" בוחרים בכותרת לוחמנית: "נלחמים במגפה", ב"ישראל היום" בכותרת עילגת: "ארגון הבריאות העולמי: 'תפעילו תוכניות החירום'", ב"ידיעות אחרונות" בכותרת פונקציונלית: "השפעת כאן: איך להיזהר", וב"הארץ" בכותרת לוקאלית: "המגפה מתפשטת: שני חולים בשפעת החזירים אובחנו בישראל".

ההודעה של ראש ארגון הבריאות העולמי, מרגרט צ'אן, מופיעה על השערים כולם: "[...] הודיעה על העלאת רמת הכוננות העולמית לחמש מתוך שש ואמרה: 'כל האנושות נמצאת תחת איום של מגפה'" ("הארץ"). הסיקור בעמודים הפנימיים נרחב: תשעה עמודים ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום", שבעה ב"מעריב" ושניים ב"הארץ". המספרים: 114 מקרי הדבקה "רשמיים", שמונה מתים (נתונים המתפרסמים ב"הארץ", וסותרים את המספרים הגבוהים פי עשרה שהתפרסמו לפני יומיים-שלושה), כולם במקסיקו למעט אחד, של תינוק מקסיקאי שנפטר בארצות-הברית. חמישה מקרי הדבקה באנגליה, עוד מקרים אחדים במדינות שונות בעולם, שניים בישראל.

העיתונים מציעים גם היום עמודים של "שאלות ותשובות" בנוגע למחלה. השאלות לא השתנו מאלו של שלשום ולפני שלשום, גם התשובות נשארו דומות. השאלה "האם קיים טיפול במחלה" מוצנעת, משום מה. התשובה: כן.

תופעות לוואי: מתיחות במיעוט הקופטי (נוצרי) במצרים על רקע הוראה להשמיד עשרות אלפי חזירים. לטענת חלק מהקופטים, מדובר בהוראה על רקע דתי (אסלאמי) תחת כסות של מלחמה במגפה. ומה באמת עם החזירים? מסתבר שהשם החזירי מעורר מחלוקת לא רק בישראל, היכן שסגן שר הבריאות מתעקש לקרוא למחלה "שפעת מקסיקו". בארצות-הברית מתייחסים למחלה בשם "H1N1". ואצלנו, במודעה רשמית של משרד הבריאות המתפרסמת היום בעיתונים, מכונה המחלה "שפעת החזירים". הנה עוד הוכחה למי שטען שכוחו של סגן שר אינו ככוחו של שר.

עוד מאפיין בולט: הטון ההיסטרי מעט של "מעריב" לעומת הטון השקול של "ידיעות אחרונות".

שלב ההדחה

ביום שלישי דיווחה שרון שפורר בשער האחורי של "דה-מרקר" כי "פישר ידיח את יו"ר הפועלים אם אריסון לא תעשה זאת אחרי החג". היום מקדיש העיתון את הכותרת הראשית לעניין (לא בפעם הראשונה, כמובן): "פישר ואריסון: לקראת פיצוץ". לפי הכתבים שרון שפורר וצבי זרחיה, בנק הפועלים יפרסם היום את עיקרי הדו"ח שחיבר המפקח על הבנקים, זאת לאחר שביום שלישי חייבה הרשות לניירות ערך את הבנק לעשות כן.

הדו"ח עוסק בפיטורי המנכ"ל צבי זיו ומינויו של ציון קינן, שהתבצעו בחודש האחרון. כזכור, הביקורת על האופן החפוז שבו נעשו החילופים היתה העילה הישירה להתנגשות הנוכחית בין נגיד בנק ישראל והמפקח על הבנקים ובין בנק הפועלים, אבל היום ב"דה-מרקר" נטען כי "למעשה בנק ישראל החל להצר את צעדיה של אריסון כבר לפני כמה חודשים. ל-TheMarker נודע כי בנק ישראל סירב לתת לאריסון אישור לעסקה שבמסגרתה היא אמורה לקבל את מניות אחיה, מיקי אריסון, באריסון אחזקות – 23.1% מהחברה, המחזיקה ב-20% ממניות הבנק".

למעשה מדובר בהתגוששות שנמשכת מאז החלה אריסון בביצור שליטתה בבנק, כפי שכתבה מירב ארלוזורוב לפני יותר משנתיים: "בנק ישראל פועל לביזור כוח השליטה של שרי אריסון בבנק הפועלים. בכוונתו להטיל כמה מגבלות על אריסון כתנאי לכך שיינתן לה היתר לרכוש את מלוא מניות גרעין השליטה בבנק. ההצעות הועלו לפני כמה שבועות – אבל נחיצותן קיבלה משנה תוקף בעקבות ההדחה של שלמה נחמה מתפקיד יו"ר הבנק על-ידי אריסון, שהצטיירה כהחלטה של רגע בידי בעלת שליטה מוחלטת".

ההתמקדות באריסון עצמה מאפיינת את הסיקור ב"דה-מרקר" בימים האחרונים; לפי הקו הזה, השונה ממה שנכתב בעיתונים עם היוודע דבר המתיחות, המחלוקת בין הרגולטור לבנק עמוקה ביותר: לא חילוקי דעות בנוגע להתנהלות זו או אחרת של הבנק, אלא קרב סביב הגדרת הבעלות עליו. כך כותב היום בעיתון נתן ליפסון תחת הכותרת "האם בנק הפועלים הוא של שרי אריסון": "היחס בין העוצמה הפיננסית של הבנק לבין האחזקות הישירות של אריסון במניותיו עולה על 100 ל-1. במלים אחרות, כל אגורה שאריסון השקיעה בבנק הפקידה בידיה עוצמה פיננסית במשקל גדול פי מאה. מי מממן אותם 99% של עוצמה פיננסית שאריסון לא קנתה, אבל עדיין עומדים לרשותה? בעיקר הציבור, שמפקיד את כספו וחסכונותיו בבנק ומספק לו את המקור למתן הלוואות לפרטים ולחברות בהיקף גבוה פי עשרה".

בטור אחר בעיתון כותב איתן אבריאל על "פישר בגוב האוליגרכים", וטוען כי סטנלי פישר "לא היה מוכן" להיקף ולעוצמת הלחצים שהופעלו עליו עם היוודע דבר דרישתו לפטר את יו"ר בנק הפועלים. היותו של הנגיד "זר", שאינו "שואב את כוחו מקשריו בשלטון או במגזר העסקי המקומי", היא הסגולה המאפשרת לו לצאת לקרב נגד שרי אריסון, כותב אבריאל. קשה להאמין שפישר לא נתקל בעבר בלחצים באשר להחלטות שהחליט ושנגעו לבעלי שררה, קשה גם להאמין שרק בישראל יודעים בעלי השררה לגייס לובי ולהילחם "מלוכלך". נראה, לכן, שעיקר הביקורת של אבריאל מכוונת כלפי התקשורת, שחלקים ממנה, הוא טוען, משתפים פעולה עם ההסטה של הדיון לפן האישי ומשמיצים את פישר ואת חזקיהו בשירות היד הנעלמה (לא של השוק, אלא של בנק הפועלים). זוהי טענה מעניינת מאין כמותה, אולם אבריאל נחלץ מהצורך להוכיח אותה משום שאינו נוקב בשמות כלי התקשורת שעליהם הוא מרמז.

מה באמת נכתב היום בעיתונים האחרים על פרשת הפועלים? ב"מעריב" הפרשה אינה מופיעה בחלק החדשות, והיא זוכה לכותרת הראשית של מוסף "עסקים". הכותרת אופטימית: "מחפשים מוצא", ובעמ' 2: "מנסים לרדת מהעץ". ה"סקופ" של יהודה שרוני הוא דבר קיומה של פגישה בין עורך-הדין האמריקאי של אריסון, ג'ים דובין, ובין פישר, שבמסגרתה "נבדקו אפשרויות חלופיות נוספות לפתרון המשבר". לפי "מעריב", המשבר כלל אינו נוגע לאופי הבעלות של אריסון, ולא מוזכר כלל כי פישר מעוניין לפטר את היו"ר דנקנר. חילוקי הדעות מצטמצמים לסוגיית מינויו של קינן, ובכלל, הפרשה כולה היא מין טעות שכולם מתחרטים עליה. עם זאת, לא מוזכרות האשמות לגופו של אדם בנוגע למפקח או לנגיד.

ב"ידיעות אחרונות" הסיקור מקבל בולטות גדולה הרבה יותר והפרשה מגיעה לכותרת הגג על שער העיתון: "ביקורת נוקבת על דירקטוריון הפועלים". עופר פטרסבורג מדווח על הדו"ח שמתפרסם היום, קובע כי הוא "שיאו של עימות" בין אריסון לפישר, אבל מדגיש כי אין בדו"ח "טענות על מעשים לא חוקיים שבוצעו, על הפרת אמונים או על ניגודי אינטרסים", ומדגיש גם כי לפי הדו"ח, הנגיד כלל אינו דורש לפטר את היו"ר דנקנר (אם כי הוא "עשוי" לדרוש זאת).

בטור ארוך במוסף "ממון" כותב סבר פלוצקר נגד הנגיד והמפקח. הוא מציין כי למדינה אין מניות בבנק הפועלים (בניגוד למצב בבנק לאומי, למשל), מזכיר כי בנק ישראל שיבח את מערכת הבנקאות הישראלית ובכללה בנק הפועלים על חסינותה היחסית בפני המשבר העולמי, טוען כי כשלים שהתגלו בבנק התגלו גם בבנקים אחרים, ומאשים את אנשי בנק ישראל בניהול מסע הכפשות נגד אריסון ודנקנר, אולם המסקנה שלו מפתיעה (שלא לומר משונה): פלוצקר אינו ממשיך באותו קו ונוקט עמדה בעד אריסון, אלא דורש ממדינת ישראל לקנות את חלקה של אריסון בבנק. גם אצלו לא מוזכרות טענות על הטיה אישית של פישר או חזקיהו.

ברייקולוגיה

ביום שלישי, אגב כתבה על תביעה ייצוגית ראשונה נגד הבנקים באשמת תיאום עמלות, הלין זאב סגל בטור ב"דה-מרקר" על תיאום פסול, לכאורה, שעורכים ביניהם הערוצים המסחריים לגבי עיתוי שידור הפרסומות:

"כל מי שמנסה להימלט מעונש הצפייה בשלל הפרסומות בטלוויזיה, בעיקר במהלך מהדורת החדשות, על-ידי זפזופ לערוץ אחר כדי לדעת גם מה חדש בערוץ מקביל – נתקל בתופעה מוכרת. באותן דקות ממש המיועדות לפרסומת בערוץ השני, למשל, ייתקל ה'עריק' מערוץ 2 בשידור פרסומות גם בערוץ 10. צריך להיות תמים מאוד כדי להאמין שמדובר ב'יד הנעלמה' המפורסמת של השוק, שבדרך מקרה מקרינה את הפרסומות באותם רגעים ממש. מה שברור על פני הדברים שנמצא מי שטורח, בדרך זו או אחרת, לתאם את מועד הפרסומות – ושמועצת הרשות השנייה אינה עושה דבר כדי למנוע זאת, חרף הפגיעה בחופש הבחירה של הצרכן".

אף שכל מלת ביקורת שתוטח בחברות הטלוויזיה תהיה, בסבירות גבוהה, לשון המעטה, הרי שבמקרה הזה לא בטוח שסגל צודק, ייתכן שדווקא מסיבה טובה: הוא כנראה אינו מרבה לצפות בטלוויזיה. בכל אופן, מקבצי הפרסומות בערוצים השונים לאו דווקא תואמים (אגב, רביב דרוקר כתב על כך פעם בבלוג שלו, תחת הכותרת "ברייקולוגיה": "זהו המדע של הברייקים, או מתי יוצאים לפרסומות. שטות גמורה, נכון? מה זה משנה? כמויות מטורפות של אנרגיה נשפכות במטרה לפצח את חידת היקום הזאת. לצאת מוקדם או מאוחר? יחד עם ערוץ 2, לפניהם או אחריהם? לא אשתף אתכם בזה כי זה משעמם, אבל למי שיש תובנה משמעותית בעניין הזה, אנא כתבו. אנחנו נואשים").

10%

תמצית כתבתה של יהודית יהב במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות": "בימים האחרונים מסתמן מחסור חמור בביצים רגילות ברשתות השיווק ובמרכולים. עם זאת, על המדפים ניתן למצוא שפע ביצים המכונות 'ביצי אומגה 3', כמו גם ביצי חופש וביצים אורגניות. שלוש קטגוריות אלו אינן תחת פיקוח מחירים". לכאורה, מדובר בתעלול נבזי של חברות הביצים, השם ללעג ולקלס את הפיקוח של המדינה ופוגע כמובן בשכבות החלשות. חבל שסיפור כזה מסתתר בעמ' 9 של המוסף הכלכלי.

ואם כבר "ממון", הנה שתי ידיעות קצרות המתפרסמות בנפרד בכפולת העמודים 5-4: "רק 10% מהרשויות המקומיות הזמינו דגלים תוצרת חוץ. מבדיקה של איגוד הטקסטיל והאופנה בהתאחדות התעשיינים, מתברר כי 90% מהרשויות המקומיות הזמינו השנה דגלי לאום תוצרת חוץ, מרביתם מסין"; "איקאה ישראל תעניק לעובדיה 10% מפדיון יום העצמאות, שיחולק בין העובדים שעבדו במשמרת ביום החג" (נווית זומר).

ענייני תקשורת

מוסף "עסקים" של "מעריב" מדווח כי ח"כ שלי יחימוביץ' "חשפה באתרה את טיוטת חוק ההסדרים". כותרת המשנה על שער העיתון מצטטת מהאתר: "מדובר באוסף הזוי ופרוע של מאות החלטות אלימות שלרובן אין קשר לתקציב". הכותרת היא "האוצר וביבי משתוללים". התייחסות לפן התקשורתי של העניין ניתן לקרוא בבלוג של כתב "כלכליסט" שאול אמסטרדמסקי.

גדעון עשת כותב טור הדחוק בעמוד לפני האחרון של מוסף "ממון" ומתייחס, בין השאר, להצעת האוצר בטיוטת חוק ההסדרים לגבי רשות השידור: "משרד האוצר [...] מציע לחסל את רשות השידור ותהליך חיסולה [...] לצרף אליה את הטלוויזיה הלימודית. ליובל שטייניץ אין אומץ לומר שזה מה שהוא מציע. הוא מתחבא מאחורי הצעה הקובעת כי רשות השידור, עם גירעון של כ-100 מיליון שקל רק השנה, תעביר רבע מתקציבה לשליטה של משרד האוצר, שהוא גוף מוסמך וראוי להפקת תוכניות רדיו וטלוויזיה. משה כחלון, יולי אדלשטיין, בני בגין, יוסי פלד וחבריהם לא צריכים לטשטש את הרעיון המוצלח: לחסל את השידור הציבורי. שיהיו רק תוכניות מסחריות כמו 'הישרדות' ועיתונאים חנפנים כמו שיש בערוץ 10".

מודעה בעמ' 11 של "ישראל היום" מלמדת כי בית ההשקעות אלטשולר-שחם מעניק חסות לשידור הסדרה "ניחוח הכסף" של ה-BBC בטלוויזיה החינוכית. האם חסות כזו חוקית ועולה בקנה אחד עם הנהלים שלפיהם אמורה לפעול הטלוויזיה החינוכית?