מוזרה ולא אפויה, אך מלאה בכל טוב

מסיבת העיתונאים להצגת התוכנית הכלכלית החדשה של ממשלת ישראל, שערכו אתמול ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ ("ראש הממשלה וסנשו פנשו", בניסוחו של יוסי דהאן), מתקבלת הבוקר ברגשות מעורבים. הביקורת המשותפת למרבית טורי הפרשנות נוגעת לחוסר ההתייחסות של התוכנית לתקציב המדינה, למספרים ולנתונים קשיחים.

אבל יש גם ביקורות אחרות. עוד לפני שסבר פלוצקר מתייחס בטורו ב"ידיעות אחרונות" לעקרונות התוכנית הכלכלית, הוא מנתח את הכישורים התיאטרליים של ראש הממשלה. לדידו, נתניהו היה אתמול חסר להט ואף "משעמם". אולי יש דווקא בכך כדי להעליב את ראש הממשלה יותר מאשר כל ביקורת על עצם התוכנית.

קשה ללמוד על איכויות תיאטרליות מתצלומים קפואים המופיעים בעיתונות, אבל אם לסמוך על רצף התצלומים המתפרסמים הבוקר ב"מעריב", הרי שנתניהו טרם אמר את המלה אחרונה בכל הנוגע למשחק מול מצלמה. העיתון מדפיס בלב הכפולה הפותחת שלו שלושה תצלומים גדולים של נתניהו במסיבת העיתונאים [פלאש 90], כל אחד מהם מנציח חלק אחר במשפט "בלימה, סיבוב ונסיקה". מה מגוחך יותר, צמצום תוכנית כלכלית של מדינה שלמה לשלוש מלים, או הדפסת שלושה תצלומי ענק המתעדים את מחוות הגוף שאמורות להביע את שלוש המלים הללו?

עד שנגיע לתשובה, הנה כמה מלות פרשנות על התוכנית עצמה. נחמיה שטרסלר כותב ב"הארץ" כי התוכנית "מוזרה" וכי הציבור קיבל דבר-מה "חלקי ולא אפוי". פלוצקר מציין כי היא "מלאה בכל טוב", פרט, כאמור, לחוסר התייחסות מוחלט לתקציב המדינה. ב"מעריב" מחמיא יהודה שרוני לסעיפים מסוימים, אך מוסיף כי "לחלק מהותי בתוכנית אין בסיס אופרטיבי".

באשר לסעיף שעמד לאחרונה במרכז מאבק בין "דה-מרקר" ל"גלובס", העזרה לטייקונים, התוכנית שהוצגה אתמול מעניקה את הניצחון (הזמני?) ל"דה-מרקר"; היא אינה כוללת עזרה לגורמים אלה. לעומת הכותרות הראשיות והעקיצות ההדדיות שאיפיינו את הדיווח בשני העיתונים סביב סוגיה זו בשבועות האחרונים, הבוקר הטונים רגועים במידה מפתיעה. ב"גלובס" לוקחים את ההפסד באלגנטיות, עם כותרת ראשית אופטימית ("נתניהו הקפיץ את הבורסה") והתעלמות כמעט מוחלטת מהסוגיה השנוייה במחלוקת בטורי הפרשנות. ב"דה-מרקר" לא חוגגים את הניצחון ומתעלמים מהסוגיה כמעט לחלוטין. הכותרת "סיוע כספי לכ-ו-ל-ם, חוץ מהטייקונים" מופיעה הבוקר דווקא בעמודי החדשות של "מעריב".

המטרה מקדשת

בשבועות האחרונים פורסמו ב"ידיעות אחרונות" עמודים רבים בצבעי ירוק ושלל ידיעות בנושאי איכות סביבה שנכתבו על-ידי כתב איכות הסביבה וזוכה פרס פראט עמיר בן-דוד. הפרסומים היו חלק מהתגייסות העיתון למיזם "שעת כדור הארץ", שנערך אמש וכלל כיבוי אורות המוני.

הבוקר הגיעה השעה לגרוף את הרווחים. חלק ניכר משער העיתון מוקדש לדיווח על הצלחת המיזם ש"הוביל 'ידיעות אחרונות'", לשון הקרדיט העצמי. גם כל עמ' 3 (הכפול מגודלו של עמוד ביום רגיל, יש להזכיר) מוקדש לעניין. "זה היה סיפור של הצלחה וחושך", קוראת השנינה שבכותרת הגג, וכתבי העיתון, המדווחים על המבצע ממוקדים שונים ברחבי המדינה, פותחים את הידיעה הראשית בקביעה כי "המבצע רשם הצלחה".

על-פי הדיווח, האירוע נפתח בתל-אביב, בכיכר רבין שמול בניין העירייה, בהשקה חגיגית של ראש העירייה והשר להגנת הסביבה. הכתבים מצטטים משפט מפתח מפי כל אחד מהאישים וכותבים כי "בשעה 8 בדיוק לחץ השר על המתג, והאורות סביב הכיכר כבו באחת". לצד הדיווח, אוסף של תצלומי "לפני" ו"אחרי" של אתרים שונים בארץ, בין היתר, גם של "עיריית תל-אביב, בשמונה ובשמונה ודקה".

כמו להכעיס, מדווחים הבוקר נועה קושרק וצפריר רינת ב"הארץ" כי "בעיריית תל-אביב צילומי הבניין החשוך היו חשובים יותר מהמטרה עצמה". לפי דיווחם, האורות בבניין העירייה, שברגיל נכבים בתום שעות העבודה, הושארו דולקים במכוון, כדי להעצים את אפקט ההחשכה. אגב, לפי הדיווח ב"ידיעות אחרונות", ההחשכה אינה מטרה, אלא רק אמצעי "להגביר את המודעות לצורך בחיסכון באנרגיה". דברים ברוח דומה אומר לכתבי "הארץ" גם דובר העירייה, שהסביר כי "קומה אחת יותר או פחות בה דלוקים האורות בבניין העירייה אינם משנים את ההצלחה האדירה שנרשמה".

הנבואה לשוטים, הטעויות לעיתונאים

כפולת עמודים במגזין "דה-מרקר ויק" מוקדשת לספר שיצא לאור לאחרונה, "דבר המומחים", שמאגד תחזיות כושלות ושגויות שמעולם לא התגשמו. הכתב קינן ראובני מגיש סקירה קצרה של הספר, ובין היתר מציין כי לגרסה העברית שלו נוספו תחזיות שגויות מפי מומחים ישראלים.

הדוגמה שראובני בוחר להביא היא "נותרו לו ימים ספורים לחיות", אמירתו מ-1977 של נשיא המדינה אפרים קציר כשהחליט להעניק חנינה לאיש העסקים יהושע בן-ציון, שהורשע בגניבה. "נכון ל-2009", כותב ראובני, "בן-ציון חי, בריא ושלם, ואף נצפה משחק מטקות בחוף הים של תל-אביב".

הנה תחזית שראוי כי תתממש: עיתון "דה-מרקר" יפרסם התנצלות בפני משפחתו של בן-ציון ויבהיר כי בניגוד לפרסום בכתבה זו, בן-ציון נפטר כבר בשנת 2004.

בעקבות הרצון להדפיס את שם העיתון מעל כל ידיעה

אף שקביעת שירות צבאי כתנאי סף להעסקת מפקחים ברכבת ישראל פורסמה באתר ynet למעלה משבוע לפני הפרסום ב"הארץ", ממשיך העיתון לקחת קרדיט על הפרשה. הבוקר מלווה את הכותרת "הרכבת ביטלה את הדרישה שמנעה העסקת ערבים" [יואב שטרן] כותרת גג בגופן אדום בזו הלשון: "בעקבות הפרסום ב'הארץ'". בגוף הידיעה, לעומת זאת, הנוסח מדויק יותר: "בעקבות הסיקור המתמשך ב'הארץ'".

לקוראים בוודאי לא אכפת זהות המדווח הראשון באותה המידה שאכפת לעיתונאים, ולכן הפנקסנות די מיותרת. אך למען האמת, פרסום מתמשך ומעקב אחר פרשיות שכאלה חשובים לא פחות מאשר החשיפה הראשונית. לכן לא היה נגרע דבר מהקרדיט שהעיתון מבקש להעניק לעצמו לו היה מצוין בכותרת הגג הנוסח שבגוף הידיעה.

אחמדינג'אד הוא היטלר ואני אנטק צוקרמן

במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" מתפרסם ראיון עם יצחק גורביץ', המנכ"ל הפורש של הכור הגרעיני בדימונה [שוש מולא עופר פטרסבורג]. לשער המוסף מגיע הציטוט הבא מפיו: "אחמדינג'אד הולך בדרכו של היטלר". גם בראיון עצמו מדגיש "7 ימים" את ההשוואה בין נשיא איראן לפיהרר בכל הזדמנות. היטלר, אחמדינג'אד והשואה תופסים את מרבית הראיון, המלווה גם בתצלומים של הצורר הנאצי, אושוויץ וגלוח ראש שעל ראשו מקועקע צלב קרס (ובהקשר זה כדאי לקרוא את דבריו של עמוס הראל במוסף "השבוע" של "הארץ").

לעומת זאת, על הגרעין הישראלי כמעט שלא נאמר בראיון דבר בצורה ישירה. מולא ופטרסבורג מציינים כי הראיון "מתקיים בסייגים", אך אינם מפרטים באלו סייגים מדובר. יש להניח כי נאסר עליהם לכתוב על המצבור העצום של ראשי נפץ גרעיניים אשר, על-פי פרסומים זרים, קיים בישראל. אם כך, מה הטעם בראיון עם מנכ"ל הכור? מה הטעם בעסקה עיתונאית המאפשרת נגישות חופשית לעמדת המנכ"ל על הלגיטימציה של הפיתוח הגרעיני בישראל בשל שואת היהודים, אך מונעת הצגת שאלות ביקורתיות על טיבו של הכור, על מידת בטיחותו, על הסכנות האורבות לישראל ממנו, על העובדה שהגופים הבינלאומיים המוכרים אינם מפקחים עליו, על הזיהום הסביבתי שהוא מייצר?

עוד שתי הערות

לפני כמה שבועות הביא בעז גאון ב"מוספשבת" של "מעריב" דיווח נרחב, שהתפרש על פני כמה עמודים, על הדו"ח שהכין ארגון Human Rights Watch באשר להפרות זכויות האדם של ישראל בעזה במהלך מבצע "עופרת יצוקה". בכותרת המשנה של הפרסום ההוא הודגש כי הארגון מכין גם דו"ח על התנהלות חמאס בתקופת המבצע, וכי אף הוא יפורסם במוסף, כאשר תושלם הכנתו. היום מביא גאון את תמצית הדו"ח על חמאס (בין היתר: חיסול 35 פעילי פת"ח; עינויים; יריות לרגליים), אך יחסית לפרסום על פשעי ישראל, הפרסום הזה מצומצם ביותר ותופס במוסף טור צד צר בלבד.

חברי מטה המאבק למען שחרור גלעד שליט מתראיינים ל"מוסף הארץ" [קובי בן שמחון]. תא"ל (במיל') חזי משיטה, שהוביל את המטה, מתייחס גם לקמפיין התקשורתי שנועד ללחוץ על הממשלה ואומר: "הנפח שהנושא קיבל בתקשורת היה על-פי דרישת כלי התקשורת, ולא היתה דחיפה של המטה. מי שקבע את נפח הסיקור היו העיתונאים. חצי מהבקשות לסיקור דחינו". בראיון שהעניקה יועצת התקשורת שהובילה את הקמפיין ל"העין השביעית" תואר מצב העניינים באופן שונה.

קריאה מומלצת

כמעט שלא נכתב בעיתונות הישראלית על תפקידו של איל המדיה הישראלי חיים סבן בפרשה שמעסיקה בימים אלה את הקהילה היהודית בארה"ב. רשימה כתובה להפליא בעניין מגיש יואב קרני ב"גלובס".

ענייני תקשורת

ירון לונדון כבר הספיק להתנצל על דברים שאמר במסגרת ראיון למוסף G"" של "גלובס", שחולק אמש למנויים. לונדון התייחס להתגייסות העיתונאים בערוץ 10 למאבק על עתידו כך: "אגלה לך סוד, שנשמעו קולות להשתמש בכוח שלנו כעיתונאים כדי לסחוט את הפוליטיקאים – זה מעשה שלא ייעשה. היססתי". בהתנצלותו מציין לונדון כי היה צריך להדגיש שהקולות הללו היו שוליים, ומקורם לא היה בראשי המערכת.

בראיון עם לונדון מצוין גם באגביות כי בעברו ערך את הירחון "סטטוס". כמה עמודים קודם לכן באותו גיליון מוזכר הירחון במסגרת כתבה מעניינת של עמירם ברקת על עלייתם ונפילתם של רשת המגזינים SBC ובעליה הקודמים, מאיר דוד. בין יתר כתבי-העת שהוציאה לאור הרשת היה גם "סטטוס", וגם הוא הופק בתת-תנאים עיתונאיים, כמו רבים מהמגזינים של הרשת.

כך, למשל, לפי הכתבה, "תקציב המערכת של 'גלילאו צעיר' – מגזין שהפיק מדי חודש 66 עמודי מערכת ושהעסיק עורך מדעי, כותבים, מאיירים וצלמים – היה נמוך מעשרת אלפים שקלים לגיליון", ולרשות מערכת מגזין הגברים "מקסים" "הועמד תקציב מגוחך של 21 אלף שקל, שנועד להספיק לשכרם של 24 כותבים, צוות של שמונה צלמים, מאפרים ומתרגמים, ורכישת כתבות ממגזין האם – שבעבור חלקן נאלצה  SBC לשלם בנפרד". עורך לשעבר ברשת אומר לברקת: "לא ידוע לי שהרשת טרחה לעשות בדיקות שוק בסיסיות של המגזינים שרכשה". לעומת זאת, מציין הכתב כי בעל הבית דווקא נהג להתייעץ עם מתקשרת לפני שביצע רכישה.

עפרה אידלמן מדווחת ב"הארץ" כי פעיל הימין נעם פדרמן הורשע אתמול בסעיף אחד של פרסום הסתה לגזענות, לאלימות ולטרור, וזוכה מ-24 סעיפים אחרים של פרסומי הסתה.

רן רזניק מביא ב"מוסף הארץ" ציטוט מדברי שופט בית-משפט השלום בחיפה זאיד פלאח, בזכות תקשורת חוקרת במדינה דמוקרטית.

ידיעה נטולת קרדיט ב"מעריב" מבשרת כי כתב העיתון ג'קי חוגי הוא חתן הפרס לעיתונאות של המרכז העולמי של בני-ברית לשנת 2009, בזכות מצוינות בסקירת התפוצות בתקשורת הישראלית.

גיא מרוז ממשיך בטורו ב"זמן תל-אביב" את סדרת ההתקפות על מבקרת הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות" גפי אמיר, בעקבות ביקרות שכתבה על תוכנית שהגיש.

עיתון "הארץ" מודיע בתחתית עמוד השער שלו על עלייה צפויה במחירי הגליונות החל מה-1 במאי: שקל אחד יותר לכל גיליון, בימי חול ובסופי שבוע.