לוח מודעות בירושלים, אתמול (צילום: אביר סולטן)

יצאו לחופש

סוף-סוף מצאו העיתונים עניין חדש לענות בו. הרי כמה אפשר לכתוב על אולמרט בלי לכתוב על אולמרט, ופרשת ענת קם כבר מזמן הפסיקה לייצר כותרות. והנה בא המטה ללוחמה בטרור ומספק לעיתונים פתרון מצוין לכותרת הראשית, הפאניקה כבר בפנים. "החשש: חטיפה" היא הכותרת הראשית ב"מעריב", וב"ידיעות אחרונות": "אזהרת חטיפה". ב"ישראל היום" כל-כך נבהלו מההודעה הדחופה של המטה ללוחמה בטרור שהכותרת הראשית – באותיות שמנות עד כדי סכנה לסתימת עורקים – הודפסה עם שגיאת כתיב: "צאו מייד מסיני".

ענייני אולמרט

ב"הארץ" לא מתרגשים. אזהרת המטה ללוחמה בטרור מודפסת על השער, אולם הכותרת הראשית מוקדשת לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט – קבלו תיקון – זה היה הרושם המוטעה שלי משום שתמונתו הודפסה על השער והידיעה עוסקת בעניינים הקשורים למשפטו של אולמרט. למעשה אין מדובר באולמרט, אלא באישיות ציבורית בכירה עלומה.

וכך אומרת הכותרת: "3.5 מיליון שקל הועברו לאישיות הציבורית הבכירה בתמורה לקידום פרויקט הולילנד". זו כותרת מהדהדת, המצמידה סכומים (עצומים) להאשמות הערטילאיות בדבר שוחד לאותו בכיר מסתורי עלום שם. מהיכן מביא העיתון את הפרטים הללו? מכתב החלטה של בית-המשפט? מפרוטוקול הדיון? מכתב האישום? לא. מטיוטת כתב תביעה נגד יזם הפרויקט הלל צ'רני, טיוטה שלא הוגשה לבית-המשפט. כל הכבוד (באמת) לגידי וייץ שהשיג את המסמך, חבל שהעורך הנמהר שלו לוקח את הפרטים הכל-כך ראשוניים האלה והופך אותם לעובדה חלוטה בכותרת הראשית של העיתון.

על שער "דה-מרקר" (וגם על שער "הארץ") מטפלים בהיבט אחר של ענייני אולמרט, וגם שם יורדים לפרטים: "מחיר של ראש ממשלה"; "הגאות בנדל"ן פסחה על הנכס של אולמרט: מחיר בית שמכר עלה ב-10% בלבד ב-6 שנים". מה כוונת המשורר? "דה-מרקר" מפנה את תשומת לבם של הקוראים לכך שבעל ההון דניאל אברמס, אחד התורמים למערכת הבחירות של אולמרט לעיריית ירושלים, קנה ממנו בית ביוקר רב ("אולמרט מכר ביוקר – אברמס מכר בזול").

ב"גלובס" מתייחסת עינת פז-פרנקל להיבטים אחרים של הפרשה: "הולילנד זו רק הדוגמה". פז-פרנקל מונה עוד "מפלצות בנייה ישראליות מכוערות" וכותבת גם על "אחת שבדרך" ("מה שמלמד שכנראה גם טמטום שלטוני, ולא בהכרח שוחד ופלילים, מצמיחים בלב המרקמים העירוניים כאלה פרויקטים").

ב"ישראל היום" מדווחים איציק סבן ועדנה אדטו על פרשת הולילנד על פני עמוד שלם (אמנם עמוד מוקטן של "ישראל היום") בלי לחדש דבר. אמנם גם ב"ישראל היום" מביאים פרטים חדשים: נציג המשטרה בחר להשתמש בדיון להארכת מעצר החשודים בציטוט מספר ישעיהו: "אמות הסיפים נעות והבית מלא עשן".

ב"ידיעות אחרונות", כותרת קטנה על השער: "איש המפתח: שיחדתי גם שוטר". הידיעה ממשיכה בקו של "ידיעות אחרונות", המדגיש את אמינותו המפוקפקת של עד המדינה בפרשת הולילנד. ירון דורון מספק ב"ידיעות" רמז לזהותה של האישיות הבכירה: ראשי התיבות של שמה. כך כותרת הידיעה היא "מיהו א"א?". זהו המשך הקו של "ידיעות אחרונות" במלחמתו נגד צווי איסור פרסום והמצבים המגוחכים שהם יוצרים.

וב"עסקים" כותב אביב לביא על שלום זינגר, יועצו של ראש הממשלה לרפורמה בתכנון ובבנייה ומי שמסתבר ששימש גם יועץ לפרויקט הולילנד. לביא קושר כך בין פרשת הולילנד לענייני איכות סביבה ובמיוחד כאלו הקשורים לענייני גז.

ענייני גז

"זה עומד להיות אחד הקרבות החשובים בתולדות איכות הסביבה בישראל", קוראת כותרת המשנה לראשית על שער "ממון", "תושבי אזור חוף הכרמל נאבקים נגד הקמת מתקן גז של תשובה. 'לא ניכנע בפני הטייקונים'". הכותרת היא "חוף הכרמל נגד יצחק תשובה". "המדינה רוצה להשתתף בחגיגת הגז", קוראת הכותרת השנייה על שער "דה-מרקר", "הטייקונים בלחץ: שטייניץ הורה לבחון מחדש את מדיניות התמלוגים של המדינה מתגליות נפט וגז". "מחירי הנפט", נכתב במוסף "עסקים" בציטוט של הסוכנות לאנרגיה בינלאומית, "מסכנים את ההתאוששות הכלכלית".

ענייני סולר

מבין הקמפיינים העיתונאיים שמנהל המוסף הכלכלי "דה-מרקר", נדמה שזה המנגח את חברות הסלולר, בהנהגתו של עורך התחום אמיר טייג, הוא הדומיננטי ביותר. אתמול קראה הכותרת הראשית של העיתון, "משתמשי הסלולר הכבדים משלמים פי שלושה מבארה"ב", והאצבע המאשימה הופנתה למשרד התקשורת ("כל עוד משרד התקשורת אינו מאפשר להגביר את התחרות – הצרכן הישראלי ימשיך לשלם יותר"). ואילו היום הכותרת הראשית של העיתון היא "כחלון: אין תחרות בסלולר – אנחנו מטפלים בכל החסמים".

לכותרת המשנה לידיעה של אמיתי זיו, על שער העיתון, נבחרו הציטוטים הבאים של שר התקשורת כחלון: "'הגענו למסקנה שיש שם כשל מרכזי – החברות חולקות ביניהן נתחי שוק ותעריפים דומים. המשרד כולו עסוק בכך, אנחנו עוסקים בכך כל יום בשבוע חוץ מבשבת. מיפינו את כל החסמים הפוטנציאליים להגברת התחרות, והם מטופלים".

ענייני אורי בלאו וענת קם

"לו אני אורי בלאו", כותב לעמיתו לעיתון יוסי מלמן במדור הדעות של "הארץ", "הייתי מתייצב לחקירה [...] בסופו של דבר", כותב מלמן, "זה גם מה שמסתמן שיקרה. יימצא הסדר שיאפשר את שובו לישראל. אפשר שהוא יתבקש להגיע לחקירה. הוא יישאל כמה שאלות ויחזיר את המסמכים שקיבל בתוקף עבודתו העיתונאית מענת קם. את התוצאה הזאת אפשר היה להשיג כבר לפני כמה חודשים".

בתוך כך, על שער "הארץ" מודפסת הכותרת "ענת קם חתמה על תצהיר: מוותרת על החיסיון העיתונאי"; "בעקבות ההצהרה, עורכי-הדין של אורי בלאו יטוסו אליו בקרוב כדי לקדם את השבת המסמכים". לדברי עו"ד טלי ליבליך, פרקליטתו של בלאו מטעם "הארץ", מאז התפוצצות הפרשה לא התנהל משא-ומתן בין "הארץ" ובלאו ובין השב"כ, וכעת נפתחה הדרך לחידושו. האם החזרת מסמכי קם לשירותי הביטחון תפתור את הבעיה? לא. השב"כ דורש הרבה יותר: הוא רוצה את כל המסמכים שאורי בלאו קיבל אי-פעם. בלאו מסרב לכך, כי כך אפשר להפליל מקורות רבים נוספים.

"על-פי החוק היבש", כותב אברהם תירוש במדור הדעות של "מעריב", "הייתי גם אני יכול למצוא את עצמי מאחורי סורג ובריח. אבל למעשי, כמו גם למעשיה של ענת קם, אין שום קשר לריגול". תירוש נזכר בימיו כעיתונאי עת עיניו "שזפו ידיעות ומסמכים סודיים". כמו במאמר של מלמן (שנמחק מאתר "הארץ"), גם תירוש מזכיר כי המדליפים לא היו פקידות לשכה, אלא בכירים שבבכירים.

"נראה כי בפרשת קם [...] טיפסו כל המעורבים על עצים גבוהים מדי, ועתה הם מתקשים לרדת", כותב מלמן על שירותי הביטחון ועל עמיתיו ב"הארץ".

עניינים שונים

"עם השראות מעולם הימאות, קולקציית קיץ 2010 של דניאלה להבי נהנית מדוק של תחכום", נכתב בכותרת המשנה לידיעה של שחר אטואן ב"גלריה" של "הארץ". "בצדק מפנות שלוש העורכות את תשומת הלב ל'פוליטיקה המעמדית של הצילום' ולא טוענות רק לפעולה אתית של הצלמים, המבקשת להנכיח את 'השוליים'", כותבת קציעה עלון בביקורת על הספר "לימבוס: מקום צילום" במוסף "ספרים".

חזירים

"מיליונרים מהאגדות", קוראת הכותרת על שער "ישראל היום". מתחת לה נראה זוג עטוי מסכות קרטון ועליהן סמליל מפעל ההימורים לוטו. השניים אוחזים קרטון גדול שעליו מצוירים צ'ק וסמליליהם של מפעל הפיס ובנק מזרחי-טפחות. הכיתוב נקרא כך: "'אין לנו מה לעשות עם כל-כך הרבה כסף', הצהירו אתמול בני הזוג שזכו בפרס הגדול ביותר בלוטו: 74 מיליון שקל לפני מס".

הדיווח הזה, התופס מקום מכובד בשער העיתון, מרגיז אותי. הסכום המסחרר הזה שמונחת על ראשיהם של אזרחים מן היישוב בבת אחת, רק בגלל ששמו את מעותיהם על קרן הצבי, לא יכול שלא להשחית ולקלקל. הנה כבר הוא פגם באינטגריטי של העיתון, שמיהר לפרסם ידיעה מובלטת שכל כולה מודעת פרסומת למפעל ההימורים המעודד אנשים לשים את מעותיהם על קרן הצבי כדי שעל ראש מי מהם יונחת סכום מסחרר שינפץ את חייהם – וחוזר חלילה.

ענייני תקשורת

במוסף "גלריה" של "הארץ" מראיין הפרשן הצבאי עמוס הראל את די.ג'יי ג'זי ג'ף, לקראת הופעתו מחר בתל-אביב. "הוא נשמע מרוצה מאוד מהעניין המחודש בדור הוותיק של הראפ", כותב הראל.

סימן רע לפופולריות של ישי גולן, השחקן שתמונתו מתנוססת על שער מוסף "24 שעות": ליד שמו בכותרת המשנה על השער נכתב בסוגריים "אורי מ'חטופים'".

עמיחי אתאלי מדווח במוסף של "מעריב" כי בעוד כחודש צפוי להיפתח בירושלים בית-הספר לתקשורת עובדה, שמטרתו, "על-פי המקימים", "לייצר עיתונאים שיבינו שהם נמצאים בשליחות לעיצוב דעת הקהל". דעת הקהל שמבקשים המקימים לעצב היא "יותר יהודית, ערכית וציונית".

מוסף "עסקים": "לוי יצחק נגד איגוד השמאים: 'שיתוף הפעולה שלהם עם אתר יד2 לא חוקי'".