אהוד אולמרט בבית-המשפט, לפני כחודשיים (צילום: פלאש 90)

אהוד אולמרט בבית-המשפט, לפני כחודשיים (צילום: פלאש 90)

34 ועוד אחד

"אולמרט שוב במרכז החקירות. זה הזמן לקרוא את 'התפכחות'", קוראת מודעה בעיתון "הארץ", המקדמת את ספרו של דן מרגלית. בפועל, מי שמתעניין בחקירה הנוכחית שבה מעורב אולמרט, מוטב שיקרא הבוקר דווקא את "ידיעות אחרונות".

בעוד מרגלית כותב הבוקר ב"ישראל היום" על סכנת הגרעין האיראני והכותרת הראשית בעיתונו קוראת "נתניהו: המיון בברזילי ייבנה במקום המקורי", ב"ידיעות אחרונות" מבשרת הכותרת הראשית על "רשימת השוחד". על-פי כותרת המשנה, "איש מפתח בחקירה [של פרשת הולילנד] העביר למשטרה 35 שמות: מי שילם שוחד, מי קיבל ומי תיווך". ירון דורון, טובה צימוקי ומאיר תורג'מן מדווחים כי המשטרה קיבלה "מאדם שהיה מעורב בפרויקט הולילנד ובפרויקטים של חברת הזרע" תיק מסמכים ובו רשימת ה-35.

כתבי העיתון מפרטים כמה מהשמות המוזכרים ברשימה ומציינים כי "השם המשמעותי ביותר הוא השם שאסור לפרסם, ואשר מוגדר על-ידי המשטרה 'האישיות הבכירה'. לפי החשד, 'האישיות הבכירה' קיבלה כספי שוחד בסכומים גדולים. הדמות צפויה לקבל זימון לחקירה בימים הקרובים".

במקביל, בשער "ידיעות אחרונות" מופיעה כותרת שלפיה אולמרט טוען כי מישהו ניסה לסחוט אותו. טובה צימוקי וירון דורון מדווחים כי אותו "איש מפתח" בפרשת הולילנד ניסה לסחוט את אולמרט ואיים להפיץ מידע מפליל לכאורה הנמצא ברשותו. "ככל הידוע", מוספים הכתבים, "אולמרט לא התלונן במשטרה על נסיון הסחיטה".

על-פי הדיווח של צימוקי ודורון, טיוטת כתב תביעה שהכין "איש המפתח" נגד 35 האנשים שלטענתו מעורבים בפרשה הגיעה לידי המשטרה כשזו עצרה את הלל צ'רני. על-פי יואב יצחק, הוא, יצחק, העביר למשטרה את שמו של "איש המפתח".

האם יש קשר בין שני הדיווחים? האם איש המפתח הוא העד בעל האמינות המפוקפקת? אין טעם להיתמם, התשובה חיובית. על-פי הידיעה על "איש מפתח", בטיוטת כתב תביעה שהכין מוזכרים 35 אנשים שנטען כי ביצעו עבירות שונות של שוחד ותיווך לשוחד, והעיתון אף מפנה את הקוראים מידיעה אחת לאחרת. ההפרדה בין שני הסיפורים נועדה לעמוד לזכות העיתון למקרה שמישהו יאשימו בהפרת צו איסור הפרסום.

נראה, אם כן, כי כמו בכירים לפניו שהואשמו בפלילים (משה קצב, למשל), גם אולמרט מאשים את המאשים בנסיון סחיטה. ב"ידיעות אחרונות", אגב, החליטו למקם את הידיעה על "רשימת השוחד" בעמ' 4, ואילו את הידיעה על ההאשמה בנסיון הסחיטה בכפולה הפותחת של העיתון. עוד ראוי לציין כי הן בעמוד השער והן בפנים העיתון מודגש שאמינותו של אותו "איש המפתח" מפוקפקת.

ידיעה מתגלגלת

"חיזבאללה קיבל סקאדים", קוראת כותרת בראש שער "ידיעות אחרונות". אלכס פישמן מדווח כי העיתון היומי "אל-ראי", היוצא לאור בכוויית, פירסם אתמול כי "סוריה העבירה בחודשים האחרונים לחיזבאללה טילי סקאד מהדגמים המתקדמים ביותר שמצויים ברשותה". גם בשער "מעריב" נמסר כי "אסד העביר סקאדים לחיזבאללה". אמיר בוחבוט ועמית כהן מדווחים כי על-פי אותו עיתון כווייתי, קיבל החיזבאללה "טילי סקאד סוריים".

ב"הארץ", הנוסח של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" נסתר. אבי יששכרוף ועמוס הראל כותבים על הדיווח בעיתון הכווייתי, אך לטענתם "הדיווח אינו מפרט מה סוג הנשק". כמו כן מצוין כי "המקורות האמריקאיים אמרו לעיתון הכווייתי כי הנשק שהועבר לחיזבאללה עלול היה להצית מלחמה בין ישראל לארגון. המקורות לא פירטו באיזה נשק מדובר". למעשה המלה "סקאד" אינה מופיעה כלל בידיעה שב"הארץ". ביתר דיוק, המלה אינה נמצאת בידיעה שבגיליון המודפס.

באתר "הארץ" עלתה גרסה מעודכנת. המלה "סקאד" הוכנסה למשפט "לדברי העיתון הכווייתי, ההחלטה התקבלה בעקבות העברת משאיות ועליהן אמצעי לחימה מתקדמים מסוריה, באישור המשטר, לידי אנשי חיזבאללה בלבנון". כך שכעת הוא נראה כך: " לדברי העיתון הכווייתי, ההחלטה התקבלה בעקבות העברת משאיות ועליהן אמצעי לחימה מתקדמים מסוריה, בהם טילי סקאד, באישור המשטר, לידי אנשי חיזבאללה בלבנון". כמו כן נמחקו שני המשפטים שמצוטטים לעיל ובהם נטען כי לא דווח על סוג הנשק שהועבר לחיזבאללה. ועוד הבדל אחד קטן – הכותרת "דיווח: ארה"ב לא שולחת שגריר לסוריה בגלל העברת משלוחי נשק לחיזבאללה" שונתה ל"דיווח: ארה"ב לא שולחת שגריר לסוריה בגלל העברת סקאדים לחיזבאללה".

ייתכן כי הפער בין שתי הגרסאות של "הארץ" נובע מעדכון של הדיווח בעיתון הכווייתי. ייתכן גם כי הפער נובע מעדכון של כלי תקשורת אחרים בישראל לדיווח נטול הסקאדים של העיתון שיוצא לאור בכוויית.

האולימפוס של העיתונות הישראלית

"אם יש סיפוק בעבודה עיתונאית, אני מודה, זה הסיפוק", מצהיר הבוקר בטור אישי מרדכי גילת, תחקירן "ישראל היום", בעקבות החלטת ראש הממשלה לבנות את חדר המיון של בית-החולים ברזילי במיקומו המקורי. "אתמול הבין גם יעקב ליצמן, בדרך הקשה, את מה שאני ועמיתי עוזי דיין ומיכל שבת הסברנו לנציגיו לפני שנה, חצי שנה, שלושה חודשים ואפילו חודש וחצי: שלא נפסיק את מלחמת הקודש של 'ישראל היום', שהחלה לפני שנה וחצי, להצלת חיי אדם", כותב גילת, "שלא נפסיק לפרסם כתבות, ידיעות ומאמרים בפרשה הזאת, עד שהחרפה הזאת תעבור מן העולם.  אמרנו זאת שוב ושוב גם לגורמים חרדיים אחרים מהיום שבו קיבלנו החלטה אסטרטגית מתבקשת: להילחם כאן עד הסוף".

עם כל הכבוד לסיפוק של גילת (היו עיתונאים נוספים שלקחו חלק במערכה הציבורית והתקשורתית הזו), יש גם סיפוקים עיתונאיים מסוגים אחרים. למשל, הסיפוק שחש עיתון ממצוקה שאליה נקלע עיתון מתחרה. ידיעה קטנה למדי מאת יובל יועז, שהופיעה אמש בתחתית הכפולה המרכזית של "גלובס", קיבלה הפניה בולטת משער העיתון בזו הלשון: "'הארץ' הטעה?". הבוקר מופיעה הפניה בשער "ידיעות אחרונות" הקוראת: "מזוז נגד 'הארץ': צה"ל פעל לפי החוק". שתי הידיעות מדווחות שהיועץ המשפטי לממשלה דחה את ממצאי התחקיר של אורי בלאו, שבעקבותיו החלה חקירת מקורותיו.

טובה צימוקי, בלשון ארסית בהרבה מזו של יועז, מדווחת כי "מאז פורסמה הפרשה, ביקש עיתון 'הארץ' להסיט את תשומת הלב הציבורית: במקום לשים דגש על הגניבה החמורה של המסמכים וההתעקשות של העיתונאי הנמלט אורי בלאו לא להשיב אותם, ניסו ב'הארץ' [לטעון] שמדובר בניסיון להשתיק 'חשיפה של מחדלים ועבירות שביצעה מערכת הביטחון'. אתמול שפך היועץ המשפטי לשעבר מני מזוז מים צוננים על הטענה". בהמשך מוסיפה צימוקי כי "'הארץ' היה מודע לחוות הדעת של מזוז, שפסלה למעשה את התחקיר מכל וכל, ולמרות זאת המשיך לטעון כי היתה חשיבות ציבורית בפרסומו".

את הידיעה מלווה טור מאת יועז הנדל, הכותב בין היתר כי "'הארץ' טיפס על אילן גבוה מדי – גבוה אפילו ביחס ל'אולימפוס המוסרי' שהוא בדרך כלל נמצא בו". בהמשך פוסק הנדל: "אין פה אומץ עיתונאי – אף אחד מהמעורבים בפרשה לא עשה את מה שעשה מטעמים של רדיפה אחר הצדק והמוסר, הם בסך-הכל רדפו אחרי סקופ".

בעיתון "ישראל היום" מפרסם גונן גינת טור התוקף אף הוא את "הארץ": "עקרונות היושר של 'הארץ' אומרים שפשיעה אידיאולוגית היא בסדר, כל זמן שמדובר באידיאולוגיה שלהם". בראש מדור הדעות של העיתון מסביר אורי הייטנר מדוע "אין דבר רחוק יותר מסוגיית חופש הביטוי וחופש העיתונות מאשר הפרשה הזאת". במדור הדעות של "מעריב" כותב עמוס גלבוע כי "בעיתון 'הארץ', 'זכות הציבור לדעת' היא בעירבון מאוד מוגבל, ונוסחתה היא: 'זכות הציבור לדעת את מה שאנחנו רוצים שהוא יידע, על-פי האג'נדה שלנו'".

נראה שב"גלובס" יש עדיין מי שחושב שסוגיית חופש הביטוי וחופש העיתונות קשורה איכשהו לפרשת קם-בלאו. יובל יועז חתום על כתבה הבוחנת פנים אלה בפרשה. "התנהגות השב"כ בפרשה מהווה התקפה חריפה נגד התקשורת בישראל והעיתונות בפרט", אומר לו ד"ר יובל קרניאל, "מדובר בשכרון כוח של המערכת הבטחונית עם הרגשה שיש להם גיבוי בפרקליטות ואצל היועץ המשפטי לממשלה. זהו ניסיון להרתיע ולהפחיד עיתונאים ומקורות מעיסוק בנושאים דומים". עו"ד יהושע רזניק, לעומת זאת, טוען בפניו כי "כולם עושים את עבודתם נאמנה: השב"כ פועל כדי לשמור על בטחון המדינה, בלאו רשאי היה לפעול כפי שפעל, בכפוף לצנזורה, ו'הארץ' פועל גם הוא כשורה. [...] לא רואה את מרדף המדינה אחרי המסמכים שגנבה קם כפגיעה בחופש העיתונות".

לא רק דיווחים מדושני עונג ומאמרי פולמוס מאפיינים את סיקור הפרשה בכלי התקשורת השונים, גם ידיעות שפרסומן והבלטתן נראים כמונעים ממניעים לא ענייניים. בקונטרס החדשות של "מעריב" מתפרסמת הבוקר ידיעה מאת ערן סויסה תחת הכותרת "ב'הארץ' מאשרים: ביטולי מינויים בעקבות פרשת קם". על-פי הדיווח, "גורמים בענף התקשורת המקורבים לעיתון" מסרו לסויסה כי "מאז שהתפוצצה הפרשה פנו מאות קוראים אשר ביקשו לבטל את המנוי". עיתון "הארץ" הגיב לידיעה וטען כי "מדובר במספרים זניחים. כל ניסיון של מתחרה להשתמש בדיון הציבורי ככלי לניגוח מסחרי הוא בעייתי מיסודו. יש לציין שבמקביל גם מצטרפים מנויים חדשים, הן כביטוי לתמיכה והן במהלך העסקים הרגיל של העיתון".

בינתיים, מעבר לנסיונות של מתחרים להשתמש בדיון הציבורי ככלי לניגוח מסחרי, יש גם התפתחויות בפרשה. יורם ירקוני מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי הבוקר צפויה להיערך פגישה בין פרקליטי בלאו וקם כדי לגבש הסכם שיוביל להחזרת המסמכים לידי צה"ל.

ב"הארץ", שכותרתו הראשית קוראת "השופט בפרשת קם: 'נדהמתי מהמחדל הבלתי נתפס בסדרי אבטחת המידע'", מופיע מידע חדש על הפרשה. עפרה אידלמן ואנשיל פפר מדווחים כי "שני הדיסקים שעליהם העתיקה ענת קם את 2,000 המסמכים המסווגים והמצגות הסודיות – נעלמו". על-פי דיווחם, "בעקבות עדותה [של קם] חיפש השב"כ את שני הדיסקים בביתה ובלשכתו של אלוף פיקוד מרכז, אך שני הדיסקים לא נמצאו. לא מדובר בדיסקים שקם מסרה לבלאו, אלא בדיסקים שבאמצעותם העתיקה את החומר למחשבה האישי, שממנו העבירה את החומר לבלאו".

עקבותיהם לא נודעו

בתחתית שער "ישראל היום", העיתון שלא ייתן לך לשכוח לרגע שאתה ישראלי, מופיעה הבוקר הפניה לידיעה בעמ' 19. נוסח ההפניה: "נערכים לחגיגות. ברחבי הארץ מתחילים להניף את דגלי ישראל, לקראת יום העצמאות". בהפניה משובץ תצלום של אדם המניף דגל ישראל. בעמ' 19, לעומת זאת, אין זכר להנפת דגלים. רק ידיעה מאת יהודה שלזינגר, על הנחיית רבני ארגון צהר לפתוח את חגיגות העצמאות ברחבי המדינה בתפילות המוניות.

בעמ' 6 של "ידיעות אחרונות" מדווחת אורלי אזולאי על דברי נשיא ארה"ב לשר דן מרידור, ובמקביל מצוין כי "גם בפגישתו עם מלך ירדן, עבדאללה, דיבר אובמה על ישראל (ראו ידיעה)". לא נמצאה ידיעה כזאת בעיתון.

התועלת בניר חפץ

הכותרת הראשית של "גלובס" אמש בישרה על "זעזוע בלשכת נתניהו". על-פי הדיווח מאת לילך ויסמן וסטלה קורין-ליבר, עתיד ראש לשכת ראש הממשלה, נתן אשל, לעבור מתפקידו. "אשל, כך נראה, מקבל את השינויים הללו בהבנה", נמסר ב"גלובס". "בשלב הבא, אשל מבקש להתמנות לתפקיד יו"ר לשכת הפרסום הממשלתית, הלפ"מ. בכל מקרה, אין כוונה כרגע לסיים את תפקידו של אשל בלשכת הראש, ובוודאי שלא מדובר בחזרתו לתפקיד הקודם שלו, סמנכ"ל העיתון 'ישראל היום' שבבעלות מרים ושלדון אדלסון".

עוד מוזכר בכתבה כי יש כוונה למצוא מחליף לניר חפץ, ראש מערך התקשורת בלשכה. "זה חודשיים שנתניהו מחפש מחליף לחפץ", נכתב, "שעד היום לא ברור מה עמד מאחורי מינויו. על-פי ההערכות קיווה נתניהו לסיקור אוהד ב'ידיעות אחרונות', מקום עבודתו הקודם של חפץ, אולם בפועל קרה בדיוק ההפך: 'ידיעות אחרונות' הוא זה שפתח במתקפה נגד שרה נתניהו. אם חפץ יוחלף, יהיה זה יועץ התקשורת השלישי שממנה נתניהו בתוך שנה". בסיום הכתבה הובאה הכחשת לשכת ראש הממשלה: "המידע שברשותכם אינו נכון. מר נתן אשל יישאר בתפקיד ראש הלשכה, ואין ולא היתה כוונה להחליפו", נאמר שם.

הבוקר,  "מעריב" הוא היחיד שמבליט את ההתפתחויות בלשכת נתניהו, באמצעות כותרת בראש שער העיתון ודיווח נרחב בראש הכפולה השנייה [אלי ברדנשטיין]. ב"הארץ" מדווח ברק רביד על השינוי בלשכה בתחתית עמ' 3, בידיעה קצרה המזכירה את הדיווח ב"גלובס". ב"ידיעות אחרונות" דיווח תמציתי ביותר מאת איתמר אייכנר, בעמ' 13. אייכנר מספר אי-שם בעומק העיתון כי "דיווחים ושמועות נפוצו אתמול לגבי המשך דרכו של ראש הלשכה של נתניהו, נתן אשל". אולי בכל זאת כדאי לנתניהו להשאיר את ניר חפץ בתפקידו.

לאן מומלץ ליהודי גרמניה לברוח

בשער המוסף "המגזין" של "מעריב" תצלום מעורר אימה: צעיר בעל שפם היטלראי חושק שפתיים ומביט אל האופק. הכותרת קוראת "ארץ קטנה עם שפם", וכותרת המשנה מסבירה: "עלייתו של הימין הקיצוני בהונגריה מטרידה את היהודים המקומיים ואת הקהילה האירופית, שלא מבינה איך זה קורה שוב. צוענים ויהודים, בכל מקרה, מתבקשים להיזהר". פחד מוות, מה יש לדבר. ימין אנטישמי במגמת עלייה, ודווקא סמוך ליום השואה. מה יכול יהודי לעשות כדי להירגע קצת באמצע החיים?

בראש שער "המגזין", ממש מעל תצלומו של ההיטלר הצעיר, מוצעת אפשרות אחת – סיור בגרמניה. "בין טירות קסומות לכבישים מתפתלים מסתתרת הדרך הרומנטית, פנינה גרמנית אמיתית", קוראת הפניה לכתבת תיירות על אזור בוואריה [דובי זכאי]. בתיבה המופיעה במסגרת הכתבה, תחת הכותרת "מה עוד כדאי לדעת על גרמניה", לא מוזכרת אנטישמיות.

שתי הערות

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מדווחת נווית זומר כי יעקב פרי, יו"ר בנק מזרחי-טפחות ויו"ר מגל, ענה אמש למבקריו. פרי, כך דווח אתמול, השתכר כ-50 אלף שקל בחודש עבור חצי משרה כיו"ר מגל, וזאת למרות ההפסדים הכבדים של החברה בשנה האחרונה. במקביל, עלות שכרו כיו"ר טפחות הסתכמה בלמעלה משני מיליון שקל. "תגידו לי אתם, בפני מי אני צריך להתנצל?", שאל אתמול פרי והוסיף: "הייתי שמח אם אלו שתקפו אותי היו חושפים את שכרם שלהם, ואני לא מתכוון לעיתונאים". חבל, נדמה שיש הרבה עיתונאים שדווקא היו שמחים להיחשף למידע.

בעמוד האחורי של "ידיעות אחרונות" מדווח רז שכניק על גימיק הצפוי בעונה הרביעית של "הישרדות" – פרק הפתיחה ישודר בתלת-מימד. במוסף "המגזין" של "מעריב" מדווח ערן סויסה על גימיק הצפוי בעונה הקרובה של "כוכב נולד" – לראשונה תשתתף בו מתמודדת אוטיסטית. מרגש.

ענייני תקשורת

ב"הארץ" ו"ישראל היום" מדווח על זוכי פרס פוליצר לשנה זו. "אתר החדשות 'פרופובליקה'", כותב אלי לאון ב"ישראל היום", "עשה אתמול היסטוריה בארה"ב כאשר זכה לראשונה בפרס הפוליצר היוקרתי". עוד מצוין כי ה"וושינגטון פוסט" זכה בארבעה פרסים וה"ניו-יורק טיימס" בשלושה.

במוסף "גלריה" של "הארץ" מתפרסמת כתבת פרידה מהאתר "רשימות" [עודד ירון].

ב"דה-מרקר" כתבה מתורגמת ["ניו-יורק טיימס"] על האפשרות כי תם עידן הטוקבקים האנונימיים בארה"ב.

אופיר בר-זוהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי "הרשות השנייה שוקלת הטלת סנקציות על רדיו תל-אביב עקב דברים נגד האוכלוסייה החרדית שהשמיע שדרן התחנה רון קופמן". קופמן, כך מדווח, כינה אותם "עלוקות" ו"נבלות".

ועוד ב"דה-מרקר", תרגום לכתבת פרופיל [סטפני קליפורד] על דייוויד רמניק, עורך ה"ניו-יורקר".

עפר שלח מהרהר במדור הדעות של "מעריב" על עתיד העיתונאות בעקבות מותו של קובי הכהן, עורך התרבות לשעבר ב"מעריב".