מיזם הולילנד (צילום: קובי גדעון)

מיזם הולילנד (צילום: קובי גדעון)

לשון בלחי

"האם הפרטים ששוחררו עד כה לפרסום בפרשיות החדשות הנושקות למשפטו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט אכן חושפים את אחת מעסקאות השוחד 'החמורות ביותר בתולדות המדינה', או שהם רק מעידים על כשלים מתמשכים בתחום האפור של הפשרת קרקעות, אישורי בנייה ואישורי מרכז-ההשקעות?", שואל הבוקר סבר פלוצקר בטור המתפרסם במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". בהמשך מוסיף פלוצקר ושואל: "האם הפך מרכז-ההשקעות למרכז הפרוטקציה, או אפילו פחות מזה? באיזו מדינה לעזאזל אנחנו חיים?".

במדינה שבה אין רגע דל, כמובן. הכותרות הראשיות של כל עיתוני הבוקר מוקדשות לפרשת שחיתות ירושלמית, שעל חלקה ניתן לדווח ועל חלקה לא. ניתן לדווח כי על-פי החשד, יזמים של פרויקט הולילנד בירושלים שילמו שוחד כדי לקבל אישורי בנייה חריגים. ניתן לדווח כי על-פי החשד, איש העסקים הלל צ'רני העביר כספים (בין היתר) לאורי מסר, מי שהיה מקורבו של ראש עיריית ירושלים דאז, אהוד אולמרט. בשל צו איסור פרסום שעדיין חל על כמה מפרטי הפרשה, לא ניתן לדווח למי העביר מסר את הכספים. ברוב העיתונים מאוירת דמותו של אותו איש מסתורין כצללית שחורה.

האם בבוא היום, כשיכוון הזרקור אל אותה צללית שחורה, יתברר כי מדובר באהוד אולמרט? העיתונים עושים כל שביכולתם כדי לרמוז שהתשובה לשאלה זו חיובית. הנה כך מנוסחת כותרת המשנה לראשית ב"ידיעות אחרונות": "במרכז הפרשה: עו"ד אורי מסר, חברו ויד ימינו של אולמרט, החשוד שהעביר כספים לאישיות בכירה, ששמה נאסר לפרסום. באותן שנים היה אולמרט ראש העיר". ככה, סתם, שני משפטים שנמצאים זה ליד זה, ואם איזשהו קורא רוצה לחבר אחת ועוד אחת ולהגיע לתוצאה שתיים – על אחריותו בלבד.

בכפולה הפותחת של העיתון מדווחת טובה צימוקי כי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הודיע אתמול שלא יתערב בפרשה זו. "כבר עם כניסתו לתפקיד", מזכירה צימוקי, "הודיע וינשטיין שלא יוכל לעסוק בכמה פרשיות שעומדות על סדר יומה המשפטי של המדינה, כיוון שאז יתקיים ניגוד עניינים. 'אני מייצג בין השאר את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, רכבת ישראל, המאמן אברהם גרנט, ועו"ד דן כהן', הצהיר וינשטיין בפני הממשלה".

"האם אברהם גרנט קשור לפרשה ובאיזה אופן?", נכתב באותיות שמנות על שער "מעריב". סליחה, טעות – "האם רה"מ לשעבר אהוד אולמרט קשור לפרשה ובאיזה אופן?", נכתב באותיות שמנות על שער "מעריב", ואת התשובה ניתן למצוא בכותרת הראשית של העיתון – "מסריח מהראש".

דווקא ב"ישראל היום", העיתון שבו פורסמו הביקורות החריפות ביותר כלפי ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, נמנעים מלרמוז באופן בוטה על זהות "האישיות הציבורית הבכירה" שמעורבת בפרשה ועשויה להיעצר בימים הקרובים. זו עדות לכך שהעיתון אכן משתדל לעמוד בצווי איסור הפרסום שמוציאים בתי-המשפט בישראל, כפי שהצהיר אתמול העורך עמוס רגב, גם כשהנושא בוער בקצות אצבעותיהם של העורכים והפרשנים.

איפה אתה, אהוד אולמרט?

בכל זאת, בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מתפרסמת רשימה קצרה מאת דן מרגלית, חברו לשעבר של ראש הממשלה לשעבר, התוהה "לאן נעלם אהוד אולמרט? האיש אשר בחודשים האחרונים פיזז וחגג במסיבות של האלפיון העליון, והתקבל בכבוד מלכים בקהילייה העסקית, הלך לאיבוד במנהטן, ניו-יורק, ולא מיהר לחזור הביתה".

על-פי דיווח מאת מיה בנגל ושמואל מיטלמן, אולמרט נמצא "בעיצומה של נסיעת עסקים פרטית בארצות-הברית". השניים מדווחים כי לאחר ששמע על המעצרים בארץ, "החליט להמשיך כרגיל בנסיעת העסקים ולקיים את הפגישות שנקבעו לו מבעוד מועד ויתקיימו כמתוכנן". אדם המכונה "גורם המקורב לראש הממשלה לשעבר" מצוטט כך: "הוא לא חושש וחושב שכל הסיפור הזה מצוץ מהאצבע".

לפי ידיעה מאת גידי וייץ וניר חסון המתפרסמת ב"הארץ", אולמרט "היה אמור לשוב אתמול לישראל", אבל "החליט לדחות את מועד חזרתו לארץ" (על-פי "ידיעות אחרונות", אולמרט נמצא "בחופשה בחו"ל", שאותה החליט להאריך). "הוא יהיה שם עד שהעורכים שלו יחליטו אחרת. נמשיך להחזיק אותו בחו"ל ככל שנצטרך", צייץ אתמול יואב ריבק.

העדות המכרעת

לא רק מעורבותו האפשרית של אולמרט בפרשה נרמזת בשער "מעריב". שאלה נוספת המודפסת לצדה מנוסחת כך: "האם יש למשטרה עד מדינה שחשף את קבלת השוחד?". ירון דורון כותב ב"ידיעות אחרונות" על הנסיבות שבוודאי ברקע המעצרים האחרונים. לדבריו, "ההערכה היא שבלי עד מדינה תתקשה המשטרה להשיג ראיות [...] סביר להניח שאם לא היו בידי חוקרי היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) 'ראיות חזקות', המעצרים לא היו מבוצעים, ובטח לא מעצרו של עו"ד מסר בעיצומו של משפט אולמרט. ההערכה היא כי ראיות חזקות כאלו יכולים להשיג החוקרים באמצעות עד מדינה – אדם שהיה מעורב באופן ישיר בעבירות והחליט לשתף פעולה תמורת אי-העמדתו לדין".

ב"הארץ" מתאר גידי וייץ את היסטוריית השתיקות של אורי מסר, בפרשיות עבר, ובזו הנוכחית. בסוף רשימתו כותב וייץ: "החודשים האחרונים היו דווקא הטובים ביותר שעברו על עו"ד מסר בשנים האחרונות. לאחר שעבר משבר נפשי מטלטל בעקבות חקירותיו בפרשות אולמרט, הוא חזר לשגרת חייו ולתחביביו הישנים. חברים קרובים שלו העידו לאחרונה כי מסר 'נולד מחדש', מתפקד במלוא המרץ, ומוכן ודרוך לקראת העדות הדרמטית שהוא אמור למסור במשפטם של שני חבריו הטובים זה 30 שנים – אולמרט וראש לשכתו לשעבר, שולה זקן. כעת, דומה ששוב נמצא מסר לפני הכרעה גורלית: האם להמשיך ולשתוק או לשתף את החוקרים בעוד פרק נסתר בספר הקודר הזה הממאן להגיע לסיום".

שלמת בטון ומלט

על פרט אחד בפרשה דומה שאין ויכוח – השנאה למיזם הולילנד. "פרויקט הבנייה המכוער ביותר בירושלים", הוא מוגדר בראש שער "ידיעות אחרונות". ועוד כינויים מעיתון זה, שמלקט דוד רגב מפי ירושלמים – "מפלצת הבטון", "המפלצת שעל ההר", "עצם בגרון של ירושלים", "מקום קר ומנוכר".

ב"הארץ" [ניר חסון וחיים לוינסון] מכונה המיזם "מגדלי הרובוטריקים", ורפי דברא, לשעבר עוזרו של ראש העירייה הקודם, טדי קולק, אומר: "כל מי שמגיע לירושלים יכול לראות שזה לא משגה, זו שחיתות תכנונית". ב"מעריב" מעניקים את זכות הדיבור לשלום ירושלמי, שמגדיר את הפרויקט "פשע אורבני". "מאז ימי דוד המלך לא נבנה בירושלים דבר כל-כך מחריד. מעולם לא חלמנו שנראה כאן שלשלת מבני בטון חסרי חן שמחוברת באמצעות גשרים משונים", הוא כותב.

העיתון בחסות בנק הפועלים

בכפולה האחרונה של העיתונים "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מופיעה הבוקר ידיעה כמעט זהה. "גם השנה: דגל ישראל במתנה מבנק הפועלים", לשון הכותרת האחת, ואילו בעיתון האחר נכתב: "בנק הפועלים יחלק דגלי ישראל לקראת החג". המדובר בדגלים שיצורפו לעיתונים הללו בשבוע הבא. בשתי הידיעות מצוטטים יו"ר דירקטוריון הבנק והמנכ"ל, המצהירים כי הדגל "הוא הביטוי המרגש ביותר לעצמאותו של העם היהודי במולדתו", וכן כי "ישראל היא מדינה חזקה ואיתנה שאזרחיה גאים בהשתייכותם אליה". שתי הידיעות מתפרסמות בלא חתימה של כתב כלשהו.

ב"ידיעות אחרונות", לצד הידיעה הבלתי חתומה על תרומת הבנק לקוראי העיתון, ידיעה חתומה [תמר טרבלסי-חדד] על מיזם "ספרי מפתח" – ספרייה ניידת שתעבור ביישובי ספר ותאפשר לילדים ובני נוער גישה למאות כותרים. לא מוזכר בידיעה זו כי בנק הפועלים מעניק חסות בלעדית לפרויקט.

ב"מעריב" לא הסתפקו בידיעה הבלתי חתומה בעמודי החדשות, ובעמוד הרכילות של המוסף "עסקים" מופיעה הבוקר ידיעה חתומה [יהודה שרוני], המוקדשת אף היא לחלוקת הדגלים הצפויה שעליה הכריז הבנק. "הדגל", מצוטט גם בידיעה זו יו"ר דירקטוריון הבנק, "הוא הביטוי המרגש ביותר לעצמאותו של העם היהודי במולדתו".

יחד עם זאת, כתבה [רותם סלע] בכפולה הפותחת של "עסקים" מכוונת אל הבנק תאורה שלילית – אזרח נאלץ לפנות להוצאה-לפועל ולהגיע לסניף הראשי של בנק הפועלים כשצו עיקול בידו במטרה לגבות חוב בסך 5,000 שקל.

תדמיתה של מדינת ישראל

"זה כמה שנים מלינה העיתונות, בכתבות עונתיות ובפניות לבתי-משפט בבקשה להסרת צווי איסור פרסום, על הקלות שבה מוטלות בישראל הגבלות על חופש הפרסום", כתב אתמול יובל יועז ב"גלובס", ביחס לפרשות האסורות עדיין לפרסום. "אלא ששתי מגמות חדשות, מטרידות, הופיעו או התחזקו באחרונה, והן מכרסמות עוד יותר באפשרות הבסיסית למסור מידע רלבנטי לציבור: האחת היא התפשטות היקפו של איסור הפרסום, מאיסור החל רק על תכניה של החקירה, גם לאיסור פרסום עצם קיומה של החקירה ועצם קיומו של הצו האוסר על הפרסום; השנייה היא התרחבות האיסור הגורף, הכולל, משלב החקירה גם אל שלב המשפט עצמו".

בהמשך הוסיף יועז: "בעוד שניתן להבין את ההיגיון המסוים שבהטלת איסורי פרסום בשלב החקירה, גם אם לא להצדיקו בכל מקרה, הרי שהותרת הליכים משפטיים באפלה היא פעולה אנטי-דמוקרטית של ממש, המעמידה בסכנה לא רק את חופש העיתונות וזכות הציבור לקבל מידע – אלא את התנהלותה הראויה של מערכת המשפט עצמה".

הבוקר אמור הערפל להתפזר במקצת. בינתיים מתפרסם ב"הארץ" ראיון קצר שערכה מרב מיכאלי עם הצנזורית הראשית סימה ואקנין-גיל. הצנזורית הראשית זועמת על הכתבה שפירסם שלשום "ידיעות אחרונות": "כשלוקח את זה עיתון ישראלי והופך את זה לכותרת, ומשחיר קטעים בכתבה שכמובן אפילו לא עברה אותנו כי היא נכתבה ופורסמה בחו"ל, ובוחר להשחיר קטעים כי הוא יודע שחלקם חוסים תחת צו איסור פרסום משפטי בכלל, וזה מוצג כאילו זאת צנזורה לעיתונות ותקשורת, אז זה בין מעצבן לבין פוגע, לא ברמה האישית בי או באנשי הצנזורה, אלא פוגע בעיקר במדינת ישראל, כי זה מציג אותנו כמדינת עולם שלישי, וכל מי שעובד עם הצנזורה יודע שלא כך הוא". ואקנין-גיל טוענת כי ראוי היה להסיר את צו איסור הפרסום, לפחות חלקית, כבר לפני ימים רבים ("אני חושבת שכשהתחילו הפרסומים בחו"ל, בהסתכלות רחבה יותר, בעיקר בהיבטים כוללים שקשורים לתדמית של ישראל, נכון היה לשקול את הסרת הצו ולו חלקית").

גאוות "המגזין"

כתבת השער במוסף "המגזין" של "מעריב" [נמרוד דביר] מקדמת תוכנית שתשודר מחר בערוץ 2. בכתבה ציטוטים מתוך שיחות בין אריק איינשטיין למוני מושונוב וצבי שיסל, הכלולות בתוכנית. על השער מוטבעת ההכרזה כי זהו "פרסום ראשון", ובכותרת המשנה לכתבה נכתב: "'המגזין' גאה להגיש לכם קטעים מהמפגש הנדיר שישודר מחר בקשת".

ענייני תקשורת

לי-אור אברבך מדווח ב"גלובס" כי נעמי לויצקי הגיעה לפשרה עם רשות השידור, ולפיה תקבל למעלה מ-200 אלף שקל על תוכנית שהגישה ועל סיום עבודתה ברשות. עוד מדווח אברבך כי מבקר המדינה החל לבדוק את התנהלות הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו. "בין היתר צפוי המבקר לפתוח מחדש את הבחינה של שורת המכרזים שערכה הרשות השנייה בשנים 2009-2008 ל-14 תחנות רדיו אזורי, ובהם מכרזים לשתי תחנות חדשות", כותב אברבך.

בעיתון "העיר – תל-אביב" מתפרסמת הבוקר כתבה מאת עופר מתן על אחת ההשלכות של אותו מכרז – השינויים החריגים בלוח השידורים של תחנת 102FM מאז שולט בה דני נישליס, הבעלים של רדיו חיפה.

אבי יששכרוף מדווח ב"הארץ" כי כתב ערוץ 10 שלומי אלדר עוכב אתמול לחקירה ברמאללה. "ייתכן כי מדובר בניסיון של הרשות לפגוע בערוץ 10, על רקע פרסומיו בדבר חשד לשחיתות מצד בכירים ברשות הפלסטינית", כותב יששכרוף.

דוד ליפקין מדווח במוסף "עסקים" של "מעריב" כי איל התקשורת רופרט מרדוק קרא למו"לים לדרוש תשלום מהקוראים הגולשים באתריהם, בעת שנשא דברים במועדון העיתונות של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון.