גשר צר וממושך מאוד
"החג שהתחבר לסוף השבוע יצר 'גשר' ממושך", מסבירים ב"ידיעות אחרונות" [עמיר בן דוד, ליאור אל-חי, איתן גליקמן וצבי זינגר] את הסיבה לכך שמשפחות רבות עשו את דרכן לשהייה בת כמה ימים בחוף הים. החג שהתחבר לסוף השבוע יצר עוד כמה תופעות. כמו ידיעה על החג שהתחבר לסוף השבוע בראש הכפולה הפותחת של העיתון הנפוץ במדינה, או כתבות מגזין קצרצרות במסווה של ידיעות חדשותיות שהוכנו מבעוד מועד למלא את עמודי החדשות, או העובדה ש"דה-מרקר" הופך הבוקר לשילוב בין העיתון הרגיל למוסף השבועי שלו (בין היתר מופיע בגיליון ראיון עם מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, הטוען כי "תיק בנק לאומי נסגר מחוסר ראיות, ולא מחוסר אשמה", וכי "יש סכנה גדולה למדינה דמוקרטית ושוויונית כאשר ההון משתלט על אמצעי התקשורת ועל השלטון").
"בידיעות אחרונות" הגיעו, כאמור, למסקנה שבראש סדר העדיפויות של הנופשים בישראל עומד הרצון לקרוא על הנופשים בישראל. הכותרת הראשית בעיתון, על סיכול פיגועים בסיני ובבריטניה, מובילה לדיווחים בכפולה השנייה והשלישית, ואילו כל הכפולה הפותחת של העיתון מוקדשת לידיעות פסח רכות; מתחזית מזג האוויר הצפויה לימי חול המועד, ועד להלכות הסדר של נשיא ארה"ב. רק הידיעה על סדר המחאה שערכו חבריו של גלעד שליט מעיבה מעט על הכפולה החגיגית, אך ידיעה זו מופיעה כשהיא מוצנעת יחסית ונטולת תצלום (להבדיל מתצלומי ענק נטולי ידיעות המופיעים מעליה).
בעיתונים האחרים שומרים על סדר עדיפויות שפוי יותר – עמוד אחד בלבד לדיווחים על בילויי החג, וגם זה בכפולה השלישית של העיתון. הדיווחים בעמודים הפותחים נוגעים לעניינים רציניים יותר, כגון תוכנית הגרעין האיראנית. ב"מעריב" דורש "גורם בטחוני" ישראלי כי השיחות בין ארה"ב לאיראן לא יארכו זמן רב. ב"הארץ" מתבטא "גורם בכיר" בלשכת ראש הממשלה נתניהו בלשון התומכת בעצם הדיאלוג בין ארה"ב לאיראן.
הכותרת לידיעת החג ב"הארץ" קוראת: "המדינה בצימר: 350 אלף איש יצאו לטייל בחג; תפוסה של 95% בחדרי האירוח בצפון". מה משמעות צירוף המלים הפותח את הכותרת? מה מוסיף הביטוי "מדינה בצימר" לקורא הידיעה? שום דבר הקשור למידע, כמה דברים הקשורים לעיתונות צהובה. למעשה, הכותרת המלאה של הידיעה מכילה בתוכה כבר כעת את מה שבעתיד עשוי להפוך לכותרת של ידיעת חג ב"הארץ" ("המדינה בצימר"), ולכותרת המשנה שלה (כל היתר). השוו לכותרות המופיעות כבר היום ב"ידיעות אחרונות" ("פסח, מצה וטיול") ו"מעריב" ("בצאת ישראל").
האנושיות הזו, שמדברים עליה עכשיו
מוסף "השבוע" של עיתון "הארץ", אותו מוסף שפירסם לפני כמה שבועות את העדויות מעוררות המחלוקת של החיילים שהשתתפו במבצע "עופרת יצוקה", מקדיש היום את כתבת השער שלו לפנים היפות (גם אם המטושטשות) של הלוחמה הצה"לית. עמוס הראל, העיתונאי שחשף את העדויות, יחד עם אבי יששכרוף ועיתון "הארץ" בכלל, מפצים במעט את צה"ל ומראיינים תחת הכותרת "איפוק הוא כוח" את שלושת חיילי יחידת המסתערבים דובדבן, שזכו ממש לאחרונה לציונים לשבח מהרמטכ"ל "בגין הימנעות מפגיעה באזרחים שלא לצורך".
הראל ויששכרוף מעניקים פתחון פה נרחב ללוחמים, המתארים את ההפך הגמור מהעדויות שנשמעו מעזה, הן מפי חיילים והן מפי פלסטינים וגורמים בינלאומיים. במקום ירי חסר הבחנה – מניעה, חוזרת ונשנית, של פגיעה בחפים מפשע. הלוחמים מתארים כיצד פעם אחת פרצו לבית בגדה המערבית בעקבות מבוקש ולא פגעו באשה ששהתה שם אף ש"ברור שפריצה כזו לבית, בלי לפגוע בכל מי שנמצא בו, מסכנת אותנו", כפי שמסביר החייל ש'. הם מתארים מקרה אחר, שבו מבוקש הסתתר מאחורי אשה וילדים, והיה עלול להסתיים במוות המוני, אלמלא הסתערו עליו החיילים בלא נשק.
"כל החוכמה היא להפעיל ירי סלקטיבי" אומר א', ור' מוסיף: "זה מתקשר לכל האנושיות הזו, שמדברים עליה עכשיו [...] בצבא אחר היו קוברים אותם בחדר, המבוקש עם האשה והילדים". בהזדמנות אחרת אומר ר': "כל מה שעשיתי עד היום, אני שלם אתו במאה אחוז. זה לא שאני חסר אנושיות. להפך, אולי אני אנושי מדי".
מדוע דווקא עכשיו יש את "האנושיות הזו" ש"מדברים עליה"? ממתי בכלל מעניקים בצה"ל ציונים לשבח על אי-פגיעה בחפים מפשע? האם יש קשר בין מועד הדיבור על אנושיות והענקת הצל"שים הללו לעדויות על פגיעה מסיבית בחפים מפשע במהלך המבצע בעזה? (והאם חיילי דובדבן קוראים ניטשה בארץ המרדפים?) סוגיות אלה אינן עולות בכתבה.
אומץ עיתונאי
המיליארדר עידן עופר, מאנשי העסקים החזקים בישראל, מעניק ראיון עומק ("לראשונה בחייו") למוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" [אמיר שואן]. בפתיחת הראיון מסביר עופר כי החליט להתראיין משום שהסיק כי התדמית השלילית של משפחתו נובעת מ"ניהול לא נכון של תקשורת". הראיון ל"7 ימים", שמככב כמובן על שער המוסף, נועד לשנות את התדמית. אגב, זהו אותו המוסף שבשבוע שעבר סיפק כתבת שער חיובית ליועצי התקשורת של משפחת עופר, מוטי מורל ורונן צור.
המסגור לראיון מחמיא: תצלומים רכים של עופר מציפים את המדפדף לאורכו [אלדד רפאלי], כותרת המשנה של הראיון מציבה את עופר באופן רשמי כשליט החדש של עסקי משפחתו, ויש גם תצלום שלו מתקופת שירותו הצבאי, אוחז בתת-מקלע מסוג עוזי. על השאלות הקשות באמת הקשורות לעסקי משפחתו הוא אינו עונה, לפחות לא בפירוט.
על הטענה כי בפרשת בז"ן קיבלה משפחת עופר מתנה בת מאות מיליוני דולרים מהמדינה אומר עופר: "בוא תשאל את עצמך אם יש לך אומץ עיתונאי לכתוב את הדבר הבא: המדינה עשתה עסק פנטסטי"; על הביטוי "שקשוקה", שבו השתמש עו"ד רם כספי לתיאור המשא-ומתן למכירת צים, אומר עופר: "רם לא היה בצבא בזמן שאנחנו היינו, בשבילו שקשוקה זה לא לסדר מישהו. בשבילו זה לשים שתי ביצים ולהוציא משהו אחר". על הערת האזהרה שאביו, סמי עופר, ביקש לצרף להסכם תרומתו למוזיאון תל-אביב, שלפיה תוכל עיריית תל-אביב לשנות את ייעוד המוזיאון רק באישורו של עופר האב, אומר הבן עידן: "אין לה כל משמעות"; על זיהום האוויר של מפעל רותם-אמפרט שבבעלותו הוא אומר כי האבק העולה מן המפעל "גם יורד"; על מיקי רוזנטל, שהכין את הסרט "שיטת השקשוקה", אומר עופר: "הו דה פאק מייד יו שליח הציבור?" (גם במקום אחר בראיון משתמש עופר במלה "פאק").
מבין השורות עולה דמות חיובית פחות מזו הניבטת אל הקורא מן התצלומים המבוימים בקפידה. על תפיסת עולמו של האיש תעיד ההתבטאות המסכמת את הראיון: "טיפסתי על הקלימנג'רו, ואני אוהב שופינג. אני חי במתכונת שמתאימה למה שאני יכול להרשות לעצמי". כשאומר לו המראיין כי הוא יכול להרשות לעצמו כמעט הכל, משיב עופר, "שמע, כך העולם בנוי".
יש תמורה
כמתבקש – מנצח תוכנית "האח הגדול" מופיע בשער מוסף "סופשבוע" של "מעריב".
ענייני תקשורת
אופיר בר-זהר מדווחת ב"דה-מרקר" כי אביב גלעדי, המחזיק ב-20% ממניות זכיינית הטלוויזיה רשת, יזרים שני מיליון שקל לזכיינית "לאחר החג". לפי הדיווח, זהו חלקו של גלעדי בהזרמה בגובה 10 מיליון שקל, שנעשתה על-ידי יתר בעלי המניות.
מדור חדש של דניאלה לונדון-דקל מופיע הבוקר במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות".