כותרות העיתונים היום מגוונות. ערב חג, כולם עייפים, מלחמה לא פרצה החודש באזורנו והמשבר הכלכלי לא הפתיע בהתרסקויות תקדימיות אף יותר מאלו העכשוויות. כך "ידיעות אחרונות" מתפנה לעוד כותרת ראשית על עוד פעולה מעבר לקווי האויב ("השייטת פעלה בסודאן"), ללמדך שבחורינו האמיצים לא רק טסים, אלא גם שוחים. "מעריב" חושף כי "ישראל נערכת לאיום האיראני" (כדבר כותרת הגג על השער). כיצד? "האופציה הצבאית הוצגה לנתניהו" (וכשיציגו לנתניהו את הכפתור האדום, ב"מעריב" ידפיסו את הכותרת "ישראל מתכוננת לשואה גרעינית"?). גם הכותרת הראשית השנייה על שער "מעריב" עוסקת בדיווח על תהליך מתמשך שאין בו כל חדש: "נאבק בסרטן: אולמרט יוצא לטיפולים בחו"ל".

ובכל זאת, בעמודים הפנימיים מתחדדת משמעותה של הידיעה. הכותרת היא "הטיפול: בחו"ל". בגוף הידיעה נמתחת ביקורת סמויה על ראש הממשלה, שבנימוקים רפואיים מבקש לדחות את השימוע שנקבע לו בפרשת ראשונטורס (הפרשה הראשונה שבשלה הוחלט להגיש נגדו כתב אישום, כפוף לשימוע).

ומה ב"הארץ"? "אנשי אובמה מתדרכים בכירים בקונגרס לקראת עימות עם נתניהו". לפי אלוף בן ונטשה מוזגוביה, "אנשי הממשל פתחו במסע לחצים על חברי קונגרס תומכי ישראל". בעמ' 2 של העיתון מובאת "מלחמת גרסאות" בין המשטרה לקרוביו של איאד עוויסאת. עוויסאת נורה אתמול למוות על-ידי שוטרים בצור-באהר. לפי המשטרה, עוויסאת ניסה לדרוס שוטרים שעסקו בהריסת ביתו של המחבל מפיגוע הטרקטור (הראשון) בירושלים. לפי הקרובים, הוא רק ניסה לעקוף את המחסום.

עוד על שער "הארץ": אתמול נחקר בפעם השלישית שר החוץ אביגדור ליברמן. יהונתן ליס ומזל מועלם מביאים מדבריו: "נהניתי מכל רגע". עוד ענייני פלילים: יובל גורן מדווח על צו סגירה לשבועיים שהוצא למסעדותיו של העבריין אסי אבוטבול. עוד על שערי "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" (ובקטן ב"הארץ"): ילד בן 13 ירה בשגגה בחברו והרגו. ב"ידיעות אחרונות" האסון זוכה לסיקור נרחב על פני עמ' 3 בפרישת ברודשיט מלא. העמוד האחורי של "ידיעות אחרונות" שוב מוקדש לידיעת פרסום סמוי של מוצרים מבית-היוצר של קבוצת "ידיעות אחרונות" (והפעם: אלבום מדבקות של כוכבי טלנובלה).

ומה בכלכלה? "לב לבייב נפרד מהנכס הכי טוב שלו – ומקבל חמצן פיננסי של 800 מיליון שקל", מספרת אחת הכותרות על שער "דה-מרקר". הנכס, או הנכסים, הם קניון רמת-אביב וקניון סביונים. אפריקה-ישראל, החברה של לבייב, תכסה כך, לפי "דה-מרקר", 40% מחובותיה לשנה הקרובה (ב"מעריב" המספרים אחרים וכותרת המשנה של הדיווח בעניין כוללת טעות מביכה). את הקניונים תקנה משפחת עופר.

התרעות החגים

כותרת הגג החיובית בעמ' 10 ב"מעריב": "אביב הגיע, פסח בא". הכותרת החגיגית: "הגדה של חג". כותרת המשנה מפרטת: "בעוד שבית ישראל יתכנס לארוחת הסדר, בחוץ ינשבו רוחות קרות, וגם טיפות עשויות לפקוד את החלונות. הבוקר כבר התעוררו עשרות אלפי מתפללים לברכת החמה הנדירה – המתרחשת אחת ל-28 שנה. וכל העת פרושים כוחות הביטחון מול התרעות החגים".

ענייני תקשורת (פוליטיקה)

במקומון "העיר תל-אביב" מתפרסמת כתבת פרופיל קצרה על צבי האוזר, מזכיר הממשלה הנכנס (נאוה צוריאל). הכתבה מתמקדת בתחביבו של האוזר ("חובב אדיר של היסטוריה ארצישראלית ואספן אובססיבי של חפצים ומסמכים מהמחצית הראשונה של המאה שעברה") ומפעלותיו בשדה הרגולציה של התקשורת (היועץ המקצועי של שרת התקשורת לימור לבנת, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, יו"ר מינהלת הסדרת השידורים ליישום המלצות ועדת פלד, יו"ר ועדת האוזר, שהמליצה לבצע מיקור חוץ של הפקות הטלוויזיה החינוכית, יועץ לגופי תקשורת שונים, ומהשותפים בחברת חדשות-ישראל, שכשלה בנסיונה להקים ערוץ חדשות ישראלי).

ניו-דיל

"יש הטוענים שרוב העוני מרוכז באוכלוסיות שבוחרות לא לעבוד; יש הטוענים שבשנים האחרונות העוני התפשט להרבה אוכלוסיות שרוצות לעבוד. ואולם דבר אחד ברור: השטות של אהוד ברק ושל נתניהו, כאילו צריך לתת לכל האנשים חכות ושיסתדרו לבד – כבר לא משכנעת אף אחד. יש במדינה אוכלוסייה גדלה והולכת שלעולם לא תוכל לעבוד בהייטק או להשתלב בשוק העבודה המודרני. קיימת כאן אוכלוסייה גדולה שיש רק דרך אחת להבטיח לה חיים בכבוד מינימלי: סיוע מהמדינה".

הציטוט לעיל לקוח מגליון סוף השבוע של "דה-מרקר". הכותב הוא גיא רולניק.

ישראל הקטנה

הביקורת של עמרי הרצוג על ספרו החדש של גדי טאוב "אלנבי", דרמת פשע תל-אביבית, מסתיימת כך: "נדמה שמרחק קצר מדי מפריד בין בין אלנבי לרחוב שינקין" (מוסף "ספרים" של "הארץ").

הגיליון המיוחד לפסח של מוסף "ספרים" מביא, בין השאר, השוואות תרגומים. אחת מהן היא השוואה בין תרגומו של מרדכי אבי-שאול (1979) לספר "לב המאפליה" של ג'וזף קונרד לתרגומם של שולמית ויאיר לפיד לאותו ספר (שנקרא אצלם "בלב האפלה"). שינוי משמעותי, המובא גם ככותרת לקטע המושווה, הוא שבעוד שאבי-שאול תירגם את המלה החודרת, הנכפלת במונולוג המוות של גנרל קורץ, כ"הזוועה, הזוועה", הרי שלפיד תירגמו אותה כ"האימה, האימה". אם כן, לא רק נגיש וברור יותר, אלא גם נוח יותר ואלים פחות.

ענייני תקשורת

מוסף "עסקים" של "מעריב" מוקדש היום כולו לתקשורת ועיתונות. "נתחיל מהסוף", מכריזה כותרת המשנה של הכתבה הראשונה במוסף, "העיתונות תשרוד את המשבר הזה. אבל בינתיים – גם הקוראים וגם העיתונים – משלמים ביוקר". כמה מהכתבות ניתן לקרוא כאן.

שי להב משיב במקומון "העיר תל-אביב" למבקרים את ספרו החדש ("מבקרים טענו שהספר 'רשימת שידור', העוסק בתופעת גלגל"צ, כתוב כמו שהתחנה נשמעת", נכתב בכותרת המשנה). הביקורת באה הן משמאל ("ניסיון ללכת על בטוח, לא להרגיז") והן מימין ("ברחוב יהודה הימית מאוד לא אוהבים את 'רשימת שידור'. ספרו של להב מואשם שם בדלילות אקדמית ובשטחיות"). על הטענות מהסוג הראשון עונה להב: "כנראה שציפו שאכריז על גלגל"צ כשטן בהתגלמותו וכגוף שאחראי על הרס התרבות הישראלית. אלא שהמציאות הרבה יותר מורכבת, והספר משקף אותה". על הטענות מכיוונה של התחנה הוא אומר: "פתחו איתי במלחמת עולם עוד לפני שקראו את הספר" (על אספקט אחר של יחסי להב-צה"ל כתב אצלנו יובל דרור ברשימה "הסודות הכמוסים של גלגל"צ"). השורה התחתונה של הספר, לפי להב, אינה ביקורת תרבותית (כאמור), אלא על עצם קיומה של התחנה כתחנה צבאית.

להב מספק גם עצה חינם, כפי שניתנה לו על-ידי מי שקיבל אותו לעבודה ב"מעריב", עורך "פרומו" שי גולדן: "מיד עם תחילת התפקיד הוא התחיל להרביץ בי תורה: 'בחצי השנה הראשונה בעבודה אתה מתבסס, אחר-כך אתה מתחיל לחשוב על הג'וב הבא, ואחרי שנה אתה צריך לפעול כדי להשיג את אותו ג'וב" (האם ב"הארץ" צריכים לחשוש מעזיבתו הצפויה של הרכש החדש גולדן, עם סיומה המתקרב של חצי השנה הראשונה להעסקתו בעיתון?).

(הערה קטנה: בכתבה נכתב כי עורך "כל העיר" שקיבל את להב לעבודה היה איתן מרקוביץ'. מרקוביץ' היה אמנם עורך "כל העיר" לתקופה קצרה, אבל רק שנים אחר-כך, ב-2004 כמדומני. נראה שברשת שוקן פיטרו את כל מי שהיה יכול לזכור את ההיסטוריה הרחוקה הזאת).

אופיר בר-זהר וענת ג'ורג'י מראיינות במוסף סוף השבוע של "דה-מרקר" את העיתונאי עפר שלח ("מעריב", ערוץ 10 וערוץ הספורט). בתשובה לשאלה הוא אומר, "יש פער מאוד גדול בין מה שהטוקבקיסט רואה – גוף מונוליטי של אנשים נורא חזקים שיושבים על הגדר ומחליטים על גורל העולם, לבין התחושה של התקשורת עצמה – פאניקה הישרדותית שנובעת ממחסור במשאבים". צירוף המלים "פאניקה הישרדותית" חוזר פעם נוספת בטקסט, והוא שגור על לשונו של עפר שלח, כפי שתיעד אורן פרסיקו בכתבה "אני, האס.אם.אס והמלחמה הבאה" מדצמבר 2008.

עובדה מעניינת העולה מתוך הראיון: ב-1988, כששלח הגיע ל"מעריב" בגיל 28, כשמאחוריו תואר ראשון בכלכלה וספרות מאוניברסיטת תל-אביב, תואר שני בכתיבה מאוניברסיטת ניו-יורק וספר שיצא לאור, הוא קיבל משרת פרילנס במדור הספורט. יכול להיות שזה רק נדמה לי, אבל דרישות הסף בעיתונות מעט ירדו מאז.

עוד באותו עניין: רון מיברג כותב באריכות במוסף לפסח של "מעריב" על ביקור שלו בארץ (מיברג חי בארצות-הברית בשנים האחרונות). בין השאר הוא כותב שם: "הברנז'ה היום היא כמו כנופיות של קרטלי סמים מקסיקניים הנלחמים על טריטוריות והישרדות. כאשר מקומות עבודה נסתמים כמו בולענים, לאף אחד אין כתף פנויה בשביל הזולת".

ועוד ציטוט ממיברג: "בשנים האחרונות עבר על ישראל תהליך מזעזע של פורנוגרפיזציה. הכל פורנו קשה. החדשות, הבידור, מזג האוויר, כיסוי גלעד שליט, זרועו הארוכה של חיל האוויר וזרועו הקצרה של מפקד חיל הים. רוב הזמן היתה תחושתי כי כולם, באולפן וברחוב, רוצים לקרוע את הבגדים איש מרעהו ולהשתגל בפומבי. היו זמנים כאלה בהיסטוריה. שום דבר טוב לא יצא מהם".

"אגב", כותב מנחם בן באותו מוסף, "גם ממשרד הפרסום מקאן-אריקסון פנו אלי לעשות פרסומת כלשהי. סירבתי על הסף, למרות שאני בהחלט זקוק לכסף. אם תראו אותי מפרסם משהו, תדעו שהידרדרתי, טוב?".

שאיפות

המדור הפותח את המקומון "זמן חולון בת-ים" נקרא "הכול אישי", ומובא בו ראיון לכאורה, של דמות השואלת את עצמה שאלות. היום מתארח במדור אלון גל, הקואצ'ר שהתפרסם בתוכנית בערוץ 2. "מה היית עושה אם לא היית מאמן?", שואל את עצמו גל, ועונה: "אם לא הייתי מאמן אני חושב שהייתי מנהל בכיר באחת מחברות הביטוח בישראל". חג שמח.