הסתיים כפי שהסתיים

התקרית שאירעה אתמול, שבמהלכה פתחה בדואית בת 16 באש לעבר שומר בבסיס מג"ב בנגב, מגיעה הבוקר לכותרות כל העיתונים, אם כי תוך דגשים שונים. ב"מעריב" וב"ישראל היום" זו הכותרת הראשית, כשהדגש הוא על המוצא ("מחבלת בדואית" ו"בדואית בת 16, מחבלת", בהתאמה). ב"הארץ" הכותרת העוסקת באירוע מופיעה רק במקום השני על עמוד השער, מתחת לקפל, ובוחנת אותו מזווית ראייה רחבה יותר – "גורמי ביטחון: פעילי פתח חוזרים לבצע פיגועים". הידיעה על המקרה מופיעה בעמ' 2 של העיתון. ב"ידיעות אחרונות" אין הבוקר כותרת ראשית של ממש; את מרבית שער העיתון תופס תצלום מחגיגות יום ההולדת של העיר תל-אביב, והכותרת שמתייחסת למחבלת הבדואית מדגישה דווקא את יכולותיה הלימודיות – "המחבלת מכיתת המחוננים".

זהו אינו ההבדל היחיד בין המסגור בעיתונים השונים. כותרת הגג לידיעה ב"הארץ" קוראת "חשד: הפיגוע בוצע כנקמה על מבצע 'עופרת יצוקה'". לפי הדיווח מאת יניר יגנה, "במחברות שנשאה התלמידה בתיקה נכתב כי היא רוצה לבצע פיגוע בכוחות הביטחון, על רקע המבצע בעזה". כתבי "מעריב" שמעון איפרגן, אורי בינדר ואמיר בוחבוט מספקים נוסח מדויק יותר. במחברות של התלמידה נכתב: "המטרה שלי היא לפגוע בשוטרים ובחיילים בגלל מה שצה"ל עשה לפלסטינים בעזה". לפי דיווח זה המחברות הללו נמצאו בביתה של המחבלת ולא בתיק שנשאה. יש לקוות שגרסת "מעריב" למיקום המחברות נכונה, שכן לפי המשך הדיווח בעיתון, תיק בית-הספר שנשאה המחבלת היה שייך בכלל לנערה בדואית אחרת. אם נכונה גרסת "הארץ", ייתכן שיש באזור בדואית נוספת שמתכננת פיגוע.

מכל מקום, כמו ב"הארץ" גם ב"מעריב" מודגש הקישור ל"עופרת יצוקה", ומגיע עד לכותרת המשנה בידיעה. ב"ידיעות אחרונות", העיתון שגילה במהלך מבצע "עופרת יצוקה" תמיכה חסרת מעצורים בצה"ל, הקישור לפעולות הצבא בעזה מטושטש בהרבה. כותרת הידיעה היא "רוצה להיות שהידית", ציטוט מתוך מחברות התלמידה, אבל למה שכתבה בהמשך, על הנקמה בעקבות המבצע בעזה, אין זכר בכותרות, בגג או במשנה. רק בגוף הידיעה, בפסקה השמינית, נכתב כי במכתבים שנמצאו בביתה אוזכרה "הזדהותה עם סבל הפלסטינים בעזה". ב"ישראל היום", העיתון הפטריוטי במדינה, גם זה אינו קיים. במשבצת המתייחסת למניעים האפשריים של המחבלת [גדי גולן] מכחישים בני משפחתה כל אפשרות לפיגוע על רקע לאומני או אישי, ולקורא לא מוצע כל הסבר אחר. אפילו לא היחס הכללי של מדינת ישראל לאוכלוסיית הבדואים.

באשר לאירוע עצמו, יש מקום להניח כי הוא כלל מחדלים חמורים של כוחות מג"ב. איך יודעים זאת? קודם כל לפי תגובת מפכ"ל המשטרה, רב-ניצב דודי כהן, המצוטט בכל העיתונים בדברי שבח והלל לפעולות התגובה של השוטרים: "ככה שוטרים צריכים לפעול"; "האירוע הזה הסתיים כפי שצריך היה להסתיים"; "התגובה של המשטרה במקרה הזה היתה טובה ומהירה". ב"ישראל היום" אף מופיע תצלום של כהן הלוחץ את ידי הפקד שהרג את המחבלת. כשהמפקד הראשי ממהר לשבח, יש מקום לבדוק בקפידה יתרה את מהלך האירוע.

רק קוראי "מעריב" אינם זקוקים לתהליך מורכב של הסקת מסקנות כדי להבין שאולי היה כאן מחדל. כתבי העיתון מביאים פרטים וציטוטים המעידים על כך במפורש. ראשית, לפי דיווחם, אקדח המחבלת לקה במעצור, ורק משום כך לא ירתה את כל התחמושת שנשאה במשך הדקות הארוכות עד שחוסלה. שנית, במקום ציטוטים משבחים מפי המפכ"ל, "קצין משטרה בכיר" מותח באוזני הכתבים ביקורת חריפה על תגובת השומר בכניסה לבסיס, כמו גם על תגובת הלוחמים האחרים, ואומר במפרש כי "מדובר במחדל חמור". האם היה מקום לירות במחבלת על מנת להורגה גם לאחר שכלי הנשק שלה נתקע ויצא מכלל שימוש? שאלה זו אינה מועלית באף אחד מהדיווחים.

מישל שוב עם קרלה

מדור חדשות החוץ של "ידיעות אחרונות" מוקדש כולו לסיקור פסגת נאט"ו בשטרסבורג [ליאור זילברשטיין, פריז]. ביתר דיוק, לסיקור פנים מאוד מסוימים מהפסגה. במרכז כפולת העמודים 22–23 של העיתון מופיעים חמישה תצלומים. בארבעה מהם מככבת אשת נשיא ארה"ב, מישל אובמה. בשניים מהם מופיעה אשת הנשיא הצרפתי, קרלה ברוני-סרקוזי. הנה כך קורא כיתוב התצלומים: "מישל בבורדו, מישל שוב עם קרלה, מישל עם ברק, והילרי קלינטון בהופעה אביבית"; "לידי'ס פירסט. מישל אובמה וקרלה ברוני".

כותרת הידיעה על פסגת נאט"ו מתייחסת, כך נראה, לסגנון הלבוש של הנשים ("אירופה הקלאסית"), וכותרת המשנה שלה כבר אינה מותירה מקום לספק; חשיבות האירוע בנשים היפות שנכחו בו: "פסגת נאט"ו החליטה על מינוי מזכ"ל חדש – אבל את ההצגה גנבו הגבירות הראשונות".

מספר המלים בידיעה על הפסגה מצומצם, ומובן שאין בה את כל המידע המופיע הבוקר ב"הארץ" ו"מעריב", שני העיתונים ששלחו נציגים לשטרסבורג. כך, למשל, אין בה זכר להצהרה של נשיא ארה"ב כי הוא שואף לפרק את כל הנשק האטומי בעולם (ב"מעריב" הדיווח על הפסגה תופס את כל הכפולה השנייה בעיתון, והצהרה זו הופכת לכותרת ענק).

זאת ועוד, בעיתונים האחרים שבהם מסרו לקורא דין-וחשבון על מפגש הפסגה בין נשות הנשיאים ("הארץ" ו"ישראל היום"), עשו זאת במסגרת ידיעה נפרדת, המופיעה בתחתית העמוד. ב"ידיעות אחרונות" הידיעה על תוצאות פסגת המנהיגים מעורבבת בידיעה על בחירות האופנה של נשותיהם, כשהסדר המקדים בטקסט את החשוב למעניין הוא לפרוטוקול בלבד. היחס של "ידיעות אחרונות", במקרה זה, מצמצם את רוחב הידיעה של קוראי העיתון במקום להגדילו.

דור שלם דורש תקשורת הוגנת

עמוס רגב, העורך הראשי של "ישראל היום", מפרסם הבוקר מאמר דעה חגיגי (בעמודי החדשות של עיתונו) לרגל כינון ממשלת נתניהו החדשה. רגב מברך על הממשלה ועל יציבותה, ומבקר את מתנגדיה, הן בכנסת והן בתקשורת. "לגבי חלק שהוא כיום מיעוט בציבור, וחלק ניכר בתקשורת, 'דמוקרטיה' פירושה – לעשות רק מה שהם רוצים", כותב רגב, ומוסיף: "דור שלם של עיתונאים גדל תחת כנפי התפיסה הזו, שלפיה כל מי שאומר 'תהליך שלום' הוא מהטובים, וכל מי שאומר 'ייתנו – יקבלו' הוא מהרעים".

עמדה זו מצטרפת לטענות אחרות על יחס בלתי הוגן של התקשורת לנתניהו וממשלתו החדשה. בתוכנית "ביקורטיווי" ביום שלישי האחרון, למשל, התלונן עיתונאי "הארץ" ארי שביט על הביקורת המוגזמת לדעתו שהוטחה בממשלת נתניהו החדשה בעיתונים ומעל גלי האתר. מי שישווה את קבלת הפנים התקשורתית לממשלת נתניהו לזו של אולמרט, אמר, יגלה הבדלים מהותיים.

במדור המאמרים של "הארץ" מפרסם הבוקר לירון מרוז, עורך אתר העיתון, מאמר המפריך את טענתו של שביט. לדבריו, היחס שקיבל ראש הממשלה החדשה דומה ליחס שקיבלו קודמיו. "מחקר שערכתי בדק את יחס התקשורת לשמונה ממשלות שכיהנו בין 1974 ל-2001; כולן ספגו ביקורת קשה בתחילת כהונתן, בלי קשר לזהותן המפלגתית", כותב מרוז.

חרב הפיפיות של רן ארז

תמר טרבלסי-חדד, כתבת "ידיעות אחרונות" לענייני חינוך, מדווחת הבוקר כי שר החינוך החדש, גדעון סער, הורה להקפיא את תקציבי ההסברה לרפורמת "אופק חדש". עוד מדווח כי השר "רואה כבעייתי ביותר" את הנתח הגדול מתקציב המשרד שמושקע ברפורמה. זהו, אולי, הסימן הראשון לביטולה או לפחות שינוי מתכונתה של הרפורמה.

לעומת תקציב ההסברה של הרפורמה במערכת החינוך, תקציב ההסברה של ארגון המורים העל-יסודיים לא הוקפא בינתיים. גם הבוקר מופיעות בעיתונים (שער "הארץ", עמוד פנימי ב"ידיעות אחרונות") מודעות מטעם הארגון המברכות את סער על תפקידו החדש. סער, מדווחת טרבלסי-חדד, אמור להיפגש היום עם רן ארז, ראש הארגון. שר החינוך החדש בוודאי יודע שתקציב הפרסום הנאה של ארגון המורים הוא חרב פיפיות. במידת הצורך, כפי שראינו עד לאחרונה, ארז יודע לנצלו גם להתקפה בוטה על שר החינוך.