גמר תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול", אתמול. משמאל: המשתתפים אמיר פיי גוטמן ומנחם בן, וצמד המגישים של התוכנית (צילום: קובי גדעון)
ראש הממשלה בנימין נתניהו, אתמול בטקס ההשבעה של הכנסת (צילום: יוסי זמיר)
ראש הממשלה היוצא אהוד אולמרט, אתמול בכנסת (צילום: יוסי זמיר)
אביבה שליט (משמאל), אמו של החייל החטוף גלעד שליט, מחבקת את האם השכולה ענת וישינסקי. אתמול בכנסת (צילום: יצחק הררי)
הלוויית מחבל שנהרג על-ידי צה"ל, אתמול בעזה (צילום: ויסאם נסאר)
שנאת נתניהו?
"ידיעות אחרונות", שבימים כתיקונם (כלומר, בשלוש השנים האחרונות) הוא עיתון נוח לבריות (שהן ראשי ממשלה), קם אתמול על צד שמאל.
"גדולה עלינו", הכריזה הכותרת הראשית שלו, שהודפסה על רקע צילום גדל ממדים, יהיר, של ראש ממשלתנו החדש בנימין נתניהו. כותרות הטורים על השער – "הגודל כן קובע", "בדיחה עצובה", "אף אחד לא קם", "הפקרת האוצר" – לא הותירו מקום לספק: האנשים ב"ידיעות אחרונות" אינם מרוצים מממשלת נתניהו, שרשמית עוד טרם קמה. מה יקרה מחר, כלומר היום? האם יימשך הגל העכור?
מסתבר שמאה ימי החסד שנתן העיתון לנתניהו לא נמשכים גם היום. מרגע שנבחר, השתלטה על סביבות רחוב מוזס אווירת נכאים.
"כגנבים בלילה" היא כותרת טורה של סימה קדמון בעמ' 3, המתאר את טקס ההשבעה של הממשלה אתמול כ"פארסה". נחום ברנע, בעמוד הפותח, היה, כהרגלו, מאופק ורהוט הרבה יותר, אולם גם הוא חבט כדבעי בממשלה החדשה. בעמ' 4 נכתב בכותרת המשנה לידיעה של יובל קרני: "עוד לפני שהושבעה ממשלת נתניהו הרחבה, יצר ריבוי ההבטחות והשרים משבר פוליטי ראשון". המשבר: מי ייכלל בצוות מקבלי ההחלטות הממשלתי המצומצם מאוד (המטבחון; להבדיל מ"הצוות המצומצם", הקבינט). שער העיתון וכפולת העמודים 19-18 מוקדשים לנתניהו, לא בנימין, שרה ("שרה'לה חוזרים" ו"שובה של שרה" הן הכותרות. גם מקומן של תמונות הילדים לא נפקד).
האם חוזרת "שנאת נתניהו" של לפני עשור? לאו דווקא. נתניהו הוא פיגורה מוכרת – מוכרת מדי – בציבוריות הישראלית. אין כאן צורך במאה ימי חסד (ולמען האמת, אין לנו, כאן במדינה, אפילו יום אחד של חסד שאפשר לוותר עליו). נוסף לכך, הישורת האחרונה בהתנהלות הקואליציונית של ראש הממשלה זיכתה אותו בצדק בקיתונות הביקורת שספג (נחום ברנע: "כל הממשלות נולדות בחטא כזה או אחר: זה המס שחייב ראש ממשלה לשלם במשטר קואליציוני. הממשלה הזאת נבדלת מקודמותיה בעיקר בכמות: יותר שרים וסגנים, יותר טובות הנאה אישיות וסקטוריאליות, יותר הבטחות ריקות, בלתי אחראיות"). ואחרי כל זה, בסך-הכל, ניתן למצוא בעיתון גם דיווחים קורקטיים לגמרי על אודות נתניהו (למשל, טורו של שמעון שיפר).
אבל הטון, הטון הוא בכל זאת אחר. עמ' 6 ב"ידיעות אחרונות", למשל, מוקדש לסיכום עיקרי נאומו של נתניהו בטקס ההשבעה. משימה עיתונאית סבירה בהחלט. אבל כותרת המשנה מתריסה, כאילו נתניהו שור מועד (ובמלה "שור" הכוונה כמובן ל"שקרן"): "הוא טוען שיישא וייתן עם הפלסטינים, שיקדם את תלמידי המדינה ושיילחם בפשע המאורגן. עכשיו רק צריך לחכות ולראות כמה שוות מלותיו של ראש ממשלה בישראל". נחכה ונראה כיצד יחכה "ידיעות אחרונות", ובעיקר כיצד הוא ייראה.
שנאת נתניהו??
ועכשיו תקראו את כל הטור הקודם (חוץ מהקטעים המדברים על אהבת אולמרט), ותחליפו "ידיעות אחרונות" ב"הארץ". כך נקצר תהליכים ונחסוך זמן (על רקע הממשלה הגדולה והבזבזנית, חיסכון הרי הוא צו השעה). ורק כדי לסבר את האוזן, הכותרת הראשית של "הארץ" היא: "סקר 'הארץ': 54% מהישראלים אינם שבעי רצון מהרכב ממשלת נתניהו", וכותרת מאמר המערכת של "הארץ", העוסק בממשלה החדשה, הוא לא פחות מ"כישלון ידוע מראש" (מאה ימי חסד? פחחחחח).
ומה עם העיתון של נתניהו? הכותרת הראשית היא "נתניהו: 'מרגיש את כובד האחריות'". המאמר של דן מרגלית מקבל מקום של כבוד והופך לידיעה הראשית בכפולה הפותחת (שום דבר חדש), ובכלל, הידיעה המעניינת ביותר בעיתון מפורסמת בכלל על שער "הארץ" (זה שעורך המשנה של "ישראל היום" מעדיף, כנראה, לקרוא): מתחת לתמונה שבה נראים שדלון אדלסון (הבעלים של "ישראל היום") והמפיק ארנון מילצ'ן ביציעי הכנסת, נדפסת הכותרת: "הון שלטון ושלדון אדלסון באו לחגוג עם נתניהו בכנסת".
אהבת סילבן?
האם יש מקום לחשד שהזובור שעשה נתניהו לסילבן שלום, בעלה של ג'ודי, משפיע במשהו על סגנון העריכה של העיתון של משפחת מוזס? אין מקום. לא בלי הוכחות.
(ו"מעריב" מפרט את רשימת התפקידים והכיבודים שקיבל שלום: משנה לראש הממשלה, המשרד לשיתוף פעולה אזורי, המשרד לפיתוח הנגב והגליל, חבר בקבינט המדיני-בטחוני, חבר במטבחון המצומצם, מקום לימינו של נתניהו בשולחן הממשלה.)
אהבת לבני?
טקס ההשבעה של הממשלה היה גם טקס החניכה של האופוזיציה. ציפי לבני, פעמיים כמעט ראש ממשלה בתוך חצי שנה, נשאה נאום תוקפני במיוחד שמהדהד בעיתוני הבוקר. ב"מעריב" פותח אריק בנדר את הדיווח שלו בעניין כך: "ציפי לבני הבטיחה אופוזיציה לוחמת, ואם לשפוט על-פי הדברים שאמרה אתמול בכנסת, היא גם תקיים".
הכותרות שבוחר "מעריב" מתוך הנאום: "הממשלה המנופחת הזו, כולה שרים לענייני כלום, סגני שרים לענייני שום דבר"; "האיש שאת הונו הפוליטי עשה בגיוסי כספים ואת הונו הפרטי בקשרים פוליטיים" (על אהוד ברק).
ב"ידיעות אחרונות" מדלגים ישר לתגובות הקואליציה: "גם את היית שרה בלי תיק ושרה לפיתוח אזורי", קראו לעברה ח"כים מהליכוד, וקינחו: "צביעות". לשר הביטחון ברק, לעומת זאת, לא היה באמת מה לומר (מה יגיד? "גם את אנסת את מפלגתך, עשית את הונך הפוליטי מגיוס כספים לעמותות ואת הונך הפרטי מקשרים פוליטיים"? הרי זה לא נכון), לכן הגיב בשלל חרפות חסרות תוכן.
עוד ב"מעריב", שלום ירושלמי מסכם את נאומה של לבני: "מי שעלול לקלקל לנתניהו את התוכניות היא ציפי לבני, יו"ר האופוזיציה, שנשאה נאום שכמוהו לא נשמע במקומותינו זמן רב. אפשר לראות בו התעלות לרמה אינטליגנטית של הצגת אלטרנטיבה. אפשר לראות בו גם הידרדרות לסגנון מסוכן ופגיעה ברמה האישית בראשי המדינה. מה שבטוח, יש כאן סגנון חדש, לטוב ולרע".
לבד מנאומה של לבני הורגשה האופוזיציה גם בשלל קריאות ביניים, צעקות והפרעות לטקס ההשבעה. לפי העיתונים, מי שהוביל את המהומה היה ח"כ יואל חסון מקדימה, מי שהיה יו"ר צעירי הליכוד, יו"ר צעירי קדימה, וכנראה עדיין לא התבגר.
אחוז את הטאורוס בקרניו
אגב ברק וגיוס הון פרטי דרך קשרים פוליטיים, אחת הכותרות היום על שער "ידיעות אחרונות" מוקדשת לפרשת טאורוס. טאורוס, כזכור, היה שם חברת יחסי-הציבור שהקימה נילי פריאל, אשתו של ברק, בהבטחה ללקוחותיה שתחבר אותם לרשת של משפיעים ומקבלי החלטות. משנחשף דבר קיומה של החברה זכה ברק לגל ביקורת על כך שזוגתו מנצלת לכאורה את מעמדו כשר הביטחון כדי לבצוע בצע. שלשום נחשף כי מבקר המדינה המליץ לזוג ברק להחזיר את הכסף, וכן כי ברק לא ביקש את ההיתרים הנדרשים לקיום יזמות עסקית כזו.
אם הדברים התפרסמו שלשום, מדוע הם מופיעים גם היום על שער "ידיעות אחרונות" (ועוד בצירוף טור פרשנות מיוחד של בעז אוקון, החובש את כובע הפסיכולוג וקובע כי לברק יש "פגם באופי")?
משום שהעיתון מפרסם כעת את המסמך עצמו של מבקר המדינה ("המכתב שברק לא רצה שתראו").
האם יש חשיבות גדולה כל-כך לפרסום "המכתב עצמו" אחרי שתוכנו כבר התפרסם (וגם הוא עצמו נחשף אתמול בחדשות ערוץ 2)? אולי. ואולי "ידיעות אחרונות" עדיין נוטר לברק על שהצליח להציג את העיתון ככלי ריק באותה פרשה עצמה ("פרשת המסמך הנראה כאימייל").
מקושרים לתקשורת
איזה שר חדש זכה לליווי צמוד של כתבת "ידיעות אחרונות" ולטור המוקדש רק לו? נכון, שר התקשורת ("אחד הפוליטיקאים האהודים בכנסת", "כולם עוצרים כדי לברך ולנשק", "האהדה חוצה מפלגות", וגם: "נעתר לכולם, אבל משתדל להדוף חיזורים נמרצים של מי שאולי בונים על סיוע בעתיד").
יודע צדיק
אמיר זוהר, עד לאחרונה כתב "הארץ" ולפני כן כתב ועורך במקומוני נתניה, כותב היום במסגרת תפקידו החדש ככתב פלילים ב"ידיעות אחרונות" על הנושא שהוא הכי משופשף בו: עברייני נתניה. מושא הידיעה הוא העבריין פרנסואה אבוטבול (הבעלים של מסעדת בת-האיכר), שבמסגרת חקירת היחאב"ל שעסקה במעורבותו בפשע מאורגן, נחשד כעת גם כי איים על אשתו ותקף אותה. אבוטבול מגיב, מכחיש, ואומר בין היתר: "לא אני ולא היא מל"ו צדיקים". ועל זה נאמר: אמן.
רק ב"מעריב": סט 14 מגבות יוקרתי
העיתונים היו עמוסים היום בכל-כך הרבה עלוני פרסומת ודפים קטנים שמציעים לך מוצרים שאתה לא צריך ב-19.90 (לא כולל משלוח), שהתחלתי לחפש בין עמודי החדשות את חשבון כרטיס האשראי שלי.
האח הגדול
"לפני חמישה שבועות – פרק זמן קצר להדהים – דודי מליץ היה לא יותר מאחד מהשבבים האנושיים שמכונת הידוענות יורקת על הרצפה בתום השימוש. סלב בדימוס שפרש בטרם עת מקריירה אפורה בליגה למקומות עבודה של הסלבס. ידוען שגם חובבי הז'אנר התקשו להגדיר מהו בדיוק, ולמה הם אמורים להכיר אותו: דוגמן נטול קמפיינים? יפיוף שרירי פנוי להובלה? כמעט-מתחתן סדרתי עם מאיה בוסקילה? יזם מתחיל בתחום המסעיר של מסעדנות תפוחי אדמה? הבוקר מתעורר מליץ, וסוף כל סוף הוא מצויד בזהות ידוענית ברורה: שפרה" (אסף שניידר, "מעריב", בטור מצחיק. אפשר לקרוא אותו כאן)
"הפיינליסטים התקשו להפנים ש-31 ימי התהילה תמו, והם שבים לקריירות הצולעות שלהם. תחת הרושם המגלומני ביקשה פנינה טורנה לשמוע את השיר 'עשיתי את זה בדרכי'. גם אהוד אולמרט השתמש אתמול באותו השיר ובמלים דומות. רק שהוא סיים להיות ראש ממשלה. פנינה סיימה את תפקידה בפריק שואו" (גפי אמיר, שכנראה לא צפתה בתוכנית ולכן כתבה על "מניירה מוזרה" שמנחם בן סיגל לעצמו אתמול "לנעוץ מבט במצלמות ולדבר רק אליהן"; "ידיעות אחרונות")