קרן פורד (Ford Foundation) היא אחת הקרנות הפילנתרופיות הבולטות, התורמת מיליוני דולרים למיזמים חברתיים פורצי דרך ברחבי העולם. בשבועות האחרונים העניקה הקרן שתי תרומות יוצאות דופן לשני עיתונים יומיים מובילים בארה"ב. הקרן תרמה מיליון דולר ל"לוס-אנג'לס טיימס", שנועדו לסייע לו להעמיק את הסיקור של קהילות המהגרים בארה"ב, המצב בגבולות ובבתי-הכלא במדינה ואת הסיקור של מדינות דרום אמריקה. כמו כן העניקה הקרן תרומה בסך חצי מיליון דולר ל"וושינגטון פוסט", במטרה לחזק את הסיקור הפוליטי שלו בתחום האחריותיות הממשלתית (Governmental Accountability). שתי התרומות יאפשרו העסקה של עיתונאים נוספים במשרה מלאה ופיתוח של תחומי סיקור נוספים.
(צילום: לינדסי איינק, רישיון cc-by)
תרומות יוצאות דופן אלו מעלות שאלות מעולם התקשורת ומהעולם הפילנתרופי ומספקות נקודת מבט נוספת על המתח הקבוע בין התקשורת לבעלי ההון. מחד, מדובר בעשייה פילנתרופית המבקשת לתרום לשיח התקשורתי הדמוקרטי ולהעלות לסדר היום הציבורי סוגיות חברתיות מגוונות. ההנחה העומדת מאחורי התרומה היא כי סדרת תחקירים בעיתונות היומית המובילה בארה"ב תוכל לסייע לפתרון בעיות חברתיות, כמו אלו שמעוררת תופעת ההגירה, ולשפר את מצבה של החברה באופן כללי.
הבחירה לתרום דווקא לעיתונות המודפסת ולא לארגונים אחרים כדוגמת ארגוני סִנגור, ארגוני חדשות אלטרנטיביים או האקדמיה מעידה על תפיסתה של התקשורת הממוסדת כמכשיר יעיל לשינוי חברתי שביכולתו להשפיע על השיח הדמוקרטי ולחשוף מחדלים ציבוריים. ניתן לראות בכך גם סיוע לחיזוק מעמדה ואורך נשימתה של העיתונות, הסובלת מקשיים כלכליים מתמשכים.
מאידך, התרומות הללו מחדדות את מפגש האינטרסים בין עולם התקשורת לפילנתרופיה. מעבר לתהייה המתבקשת בנוגע להשפעה האפשרית של התרומה על הסיקור של ה"וושינגטון פוסט" או ה"לוס-אנג'לס טיימס" את פעילותה של קרן פורד, עולות שאלות נוספות. למשל, האם ראוי לקרן פילנתרופית בינלאומית לתרום לעיתון המוגדר כארגון בעל כוונות רווח (להבדיל מארגונים ללא כוונות רווח במגזר השלישי)? כיצד תימדד האפקטיביות של התרומה לאחר הסיקור? האם יצוין שמה של הקרן בסיקור נושאים אלו?
השאלה הבוערת במיוחד עוסקת בקשר העדין שבין עולם הפילנתרופיה לאמצעי התקשורת: האם באמצעות תרומות מסוג אלה יוכלו קרנות וארגונים בעלי הון להשפיע על הסיקור התקשורתי ולקדם נושאים שונים לסדר היום הציבורי? הרי לקידום נושאים חברתיים כדוגמת המצב בבתי-הכלא או בקהילות מהגרים בארה"ב יש משמעויות פוליטיות ארוכות טווח.
המעורבות של קרנות פילנתרופיות בינלאומיות בקידום הסיקור העיתונאי יכולה להיות פריצת דרך לשיח חברתי מעמיק ונטול פניות, כמו גם איתות אזהרה נוסף להשפעות זרות על העיתונים הכורעים תחת הנטל הכלכלי.
ראייה פילנתרופית קלאסית טוענת שלעולם לא יהיו התורם והנתרם שווים, שכן מערכת היחסים ביניהם מוגדרת באמצעות עושרו של האחד מול מחסורו של האחר. מכאן שהסכנה כי העיתונים, הכורעים תחת הנטל הכלכלי, יפתחו תלות בקרנות ובפילנתרופים מוחשית מאוד.
התלות הזו קיימת גם מול בעלים פרטיים, אולם במקרה הנדון יהיה קשה למתוח את הקו המפריד בין אקט פילנתרופי לגיטימי ורצוי לבין מערכת של קידום אינטרסים, במודע או שלא. הגבול האפור המפריד בין תרומה פילנתרופית לבין הכתבת מסרים אידיאולוגיים, חברתיים ופוליטיים כאחד נדמה לעתים כלא קיים ומפרנס חוקרים רבים ברחבי העולם.
שני הורוביץ-רוזן היא דוקטורנטית בבית-הספר לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן, מתמחה בסיקור פילנתרופיה והמגזר השלישי בתקשורת