לפני כשבועיים, לרגל יום העצמאות ה-60 של מדינת ישראל, פורסמה באתר ה-BBC סקירה שכללה עובדות, טבלאות וגראפים הנוגעים לישראל – החל בחלוקת האוכלוסייה לפי דתות וכלה במצבם הכלכלי של התושבים. באותה הזדמנות, כחלק מסקירת הסכסוך הישראלי-פלסטיני, הוצגה טבלה של קורבנותיו מאז תחילת האינתיפאדה האחרונה (לפי נתוני ארגון בצלם). "הצגה מעוות של עובדות" – קבע האתר Just Journalism, ופירט: בעוד שמספר הקורבנות הישראלים בטבלה חולק ל"אזרחים" (765) ו"כוחות ביטחון" (329), מספר הקורבנות הפלסטינים הוצג כיחידה אחת (4,675). לו היתה הפרדה שכזו גם בצד הפלסטיני, נכתב באתר, המספר היה קטן במידה משמעותית.

זה אולי נראה כמו פרט קטן ושולי מכדי שידרוש התייחסות, אך לדידם של האנשים המפעילים את האתר Just Journalism, נראה כי אין פרט קטן או שולי מדי בכל הנוגע לסיקור ישראל. האתר, שהחל לפעול בסוף חודש מרץ השנה, מספק ניתוח מקיף, כירורגי ממש, של האופן שבו מסקרת התקשורת הבריטית את ישראל. זה הגוף הראשון שמציע שירות שכזה, המחפש אחר הטיות עיתונאיות לא רק בכותרות העיתונים, אלא גם בין השורות עצמן.

כל ידיעה וידיעה הנוגעת לישראל ומתפרסמת באחד מאמצעי התקשורת בבריטניה נבדקת בדקדקנות על-ידי צוות האתר, הכולל קבוצה של חמישה אנשים מתחומי העיתונות, הפרסום, האקדמיה והמשפט. הבדיקה מתבצעת לפי ששת הפרמטרים הבאים: דיוק בעובדות, אובייקטיביות, שימוש במקורות, איזון, שימוש במומחים חיצוניים ושפה. כל אחד מהפרמטרים מחולק לתת-נושאים. אם נמצאה הפרה של אחד מהעקרונות העיתונאיים, מתריע על כך האתר באופן פשוט: הוא מפנה את הגולשים לידיעה, מצביע על הכשלים בה, מצטט את החלק הרלבנטי ומציע ניתוח של כל כשל.

"הסיפור המזרח תיכוני הוא הסיפור השני במידת סיקורו בעיתונות הבריטית לאחר אמריקה. אך ככל שהסיפור נעשה פופולרי – המקצועיות והמתודולוגיה העיתונאית נדחקות הצדה", אומר בראיון ל"העין השביעית" אדל דרוויש, העומד בראש המיזם.
לדבריו, הליקויים שמצא צוות האתר בשבועות האחרונים בידיעות וכתבות הנוגעות למזרח התיכון אינם קשורים כלל להיבטים הפוליטיים של הסיפור. "תנאי הבסיס לעבודה העיתונאית, כפי שאלה נלמדים בבתי-ספר לעיתונאות, מופרים ומחוללים דרך קבע", הוא קובע. "וכשהדיווח אינו מדויק עלולות להיות לכך תוצאות לא רצויות. לדוגמה, הרבה מהסיקור הנעשה בעזה מתמקד בפעולות שנוקטת ישראל למען בטחונה, כשבמרבית הסיקורים נמנעים מלציין כי נורים טילים מעזה ליישובים בישראל. פעמים רבות לא מקפידים שהסיפור יימסר בהקשר, או שהעובדות יהיו נכונות".

סגנון הביקורת באתר מרוחק ומתון, בוודאי ביחס לאתרים דומים הפועלים בארצות-הברית, וזאת מתוך מחשבה כי דווקא הריחוק יקל על העיתונאים והגולשים לקבל את הביקורת. ההסתמכות על מתודולוגיית עבודה שנוסחה על-ידי העיתונאים עצמם מאפשרת אף היא, לדעת דרוויש, למתוח ביקורת ביתר קלות. באתר שואבים את העקרונות העיתונאיים שלהם מארבע קודקסים אתיים שונים: המדריך של ה-BBC; הקוד האתי של ofcom, רגולטור עצמאי של תעשיית התקשורת הבריטית; הקוד האתי של נציבות התלונות בעיתונות; והקוד האתי של איגוד העיתונאים הבריטי.

"אנחנו לא מדברים על מניפולציות, אלא על עיוות מידע והצגה לא נכונה של עובדות. כשעיתונאי מה'גרדיאן' או ה-BBC מציין עובדות מסוימות ולא מציין עובדות אחרות, זו עשויה להיות הצגה מוטעית של המציאות. גם אם פרט אחד בדיווח נכון, הוא עשוי שלא לייצג את מה שקרה בשטח".

משלחת בינלאומית, ובה עיתונאים מה"גרדיאן", ה"אקונומיסט" וה"פייננשל טיימס" שהיו העיתונאים האחרונים לפגוש את עראפת לפני מותו (צילום: Public Domain, Wikipedia)

מי הם כלי התקשורת שלפי הניתוח שלכם נוטים שלא לדייק בנוגע לישראל?

"כולם נוטים בכלליות לעצלנות בכל הקשור לשיבוץ המידע בהקשר, אך התקשורת השמאלית כמו 'הגרדיאן' ו'האינדיפנדנט' נוטה הרבה יותר לדיווחים לא מדויקים. מבחינה סטטיסטית, 'הגרדיאן', 'האינדיפנדנט' וה-BBC מפירים את העקרונות העיתונאיים יותר מכלי תקשורת אחרים”.

אף ששלושת אמצעי התקשורת האמורים מזוהים עם קו פוליטי מסוים, לדעתו של דרוויש הסיקור המוטה אינו נובע מכך שעיתונאים מנסים לעוות את המידע בכוונה תחילה, אלא מנורמת העבודה העיתונאיות שהשתלטו בשנים האחרונות על המקצוע. "עיתונאים פשוט לא משקיעים זמן בבדיקת הסיפור", הוא אומר. "האופן שבו פועלת מערכת חדשות השתנה. כשאני התחלתי במקצוע כאדם צעיר, הסיפור הגיע מהכתב בשטח, שלקח את הזמן הדרוש כדי לבדוק את העובדות, ועבר דרך שלושה או ארבעה שלבים של עריכה עד שהודפס. כיום זה כבר לא קיים, התהליך הרבה יותר קצר, ולכן יש טעויות. הלחץ שבו עומדים עיתונאים עם חדשות 24 שעות ביממה ואתרי אינטרנט הדורשים דיווח לאורך כל שעות היממה מביאים לתוצאות הללו".

דרוויש, 63, שנולד במצרים להורים מזרח אירופים, מסקר בעקביות את המזרח התיכון מאז 1973. במסגרת הקריירה העיתונאית הארוכה שלו סיקר את האזור עבור כלי תקשורת בריטיים רבים, כתב לכל עיתוני הברודשיט למעט ה"גרדיאן", וחיבר שישה ספרים, מרביתם עוסקים במזרח התיכון.

בשנים האחרונות, תוך כדי הכנת מחקרים והרצאות לדיונים אקדמיים בקרב ארגונים עיתונאיים, נוכח לדעת כי קיים זרם אנטי-אמריקאי ואנטי-ישראלי לא רק בתקשורת הערבית, אלא גם בזו האירופית. "סצינה", הוא מכנה זאת. בפעילותו ב-Just Journalism מקווה דרוויש לאזן במקצת את התמונה.

האם אתם מגישים תלונות למועצת העיתונות בבריטניה?

"לא, כיוון שאיננו שדולה אלא מה שנקרא כאן 'ווטש-דוג'. הגשת תלונות אינה העבודה שלנו, אבל אם מישהו פרטי מעוניין לעשות זאת, הוא יכול לצטט דוגמאות רבות מהאתר שלנו. אנחנו מקווים שהמתודולוגיה שלנו תילקח בחשבון במערכות חדשות על-ידי עורכים ואנשים שרוצים להעלות את רמת העיתונות בתקשורת הבריטית, ושייווצר דיון. לשם כך אנחנו מציגים את המתודולוגיה שלנו, שהיא 100% ניטרלית. ברגע שהדיווחים יהיו מדויקים יותר, הרבה מהפגמים בדיווח על המזרח התיכון יתוקנו".

אם המתודולוגיה ניטרלית, האם אין בנמצא גם מאמרים המוטים לטובת ישראל?

"יש ארגונים רבים שעושים את מה שאנחנו עושים מהצד השני של הגדר, כך שעבודתנו משלימה, לא סותרת. רבים בוחנים את התקשורת מנקודת מבט פלסטינית, ערבית, אנטי-ישראלית. המניע להקמת הארגון שלנו נבע מכך שחשבנו שקיים חסר בנקודת מבט אחרת".