מפגינים מן הימין, אתמול מתחת לגשר המיתרים בירושלים (צילום: אביר סולטן)

מפגינים מן הימין, אתמול מתחת לגשר המיתרים בירושלים (צילום: אביר סולטן)

בחזרה לירושלים

"על מה הריב הזה בכלל? מה הם רוצים ממני?", מצוטט ראש הממשלה בנימין נתניהו בכותרת המשנה לראשית על שער "הארץ" ("בשיחה סגורה"). "מסעו של נתניהו היה כישלון ידוע מראש", קובע בדיעבד נחום ברנע במוסף השבת, במאמר שמלותיו מודפסות גם על שער "ידיעות אחרונות". העיתונות ברובה מציירת תמונה שאלה קודקודיה: הססנות ומורך לב של נתניהו, מול נחישות ואג'נדה ברורה של הנשיא האמריקאי, של שותפיו של נתניהו בקואליציה ושל יריביו באופוזיציה.

"נתניהו יציג היום לשרי השביעייה את הצעותיו לפשרה עם ממשל אובמה", מספרת הכותרת הראשית של "הארץ". מה הם יגידו? "לא מתפשר" היא כותרת ההפניה על שער "ידיעות אחרונות" לראיון עם בוגי יעלון. "אם בכל זאת יבחר ראש הממשלה ללכת לעימות עם האמריקאים", כותב איתמר אייכנר ב"ידיעות", "הוא ייהנה לפחות מגיבוי פנימי של שריו". אבל הכותרת הראשית של העיתון היא דווקא "ברק: להגיד 'כן' לאובמה'" ("שר הביטחון לוחץ על נתניהו לקבל את הדרישות שמציבה ארה"ב לקראת חידוש השיחות עם הפלסטינים. מזהיר: נתק עם הממשל האמריקאי יפגע באינטרסים בטחוניים חיוניים של ישראל"). וב"הארץ", כותרת ידיעה בעמ' 4: "מקורבי נתניהו: 'הקואליציה שלו חזקה – ההשפלות בארה"ב רק חיזקו אותו פוליטית'".

ומה באופוזיציה? נתניהו, כותב בן כספית ב"מעריב", ישאל את עצמו כשיביט בשרי השביעייה שלו אם לא הגיע הזמן "להחליף הרכב". נתניהו אולי ישאל את עצמו, אולי לא, "מעריב", בכל אופן, כבר עוסק בהרכבת קואליציה חדשה. "בכירים בקדימה לנתניהו: או לבני או ליברמן", דבר הכותרת הראשית של "מעריב". ליברמן מצוטט בכותרת המשנה: "אין לנו כוונה לצאת מהממשלה". גם יוסי ורטר ב"הארץ" משווה את מצבו של נתניהו לזה של שרון, ערב הפרישה מהליכוד והקמת קדימה.

ב"הארץ" מצטטים בידיעה הראשית "שר שסיפר לאחד מחבריו" שבשיחת טלפון עם נתניהו, כשהלה שהה בוושינגטון, "חש עד כמה נתניהו בלחץ ועד כמה עמוק המשבר עם אובמה". המלה "לחץ" חוזרת בשני הקשרים נוספים בידיעה הראשית של "הארץ": הלחץ שהממשל האמריקאי הבטיח להמשיך להפעיל על ישראל, "לדברי מקורות פלסטיניים", והלחץ שנתניהו אמור לחוש כשיקרא את תוצאות סקר "הארץ", המראה "ירידה חדה במדד שביעות הרצון מתפקודו". ב"מעריב" מצטט גם כספית את נתניהו כמתלונן על האמריקאים במלים "מה הם רוצים ממני?". לא עכשיו, אלא במאי אשתקד, בדרך לפגישה הראשונה עם אובמה.

זוכרים את הגנרל פטראוס? ראש פיקוד המרכז בצבא ארה"ב הגיש לסנאט דו"ח שקבע כי ישראל היא נטל אסטרטגי על ארה"ב. העיתונים בארץ ציטטו אותו עוד בתחילת המשבר המתגלגל עם ארה"ב ונשענו עליו כהוכחה לשינוי ביחס האמריקאי לישראל, ואולי אפילו כמחולל שלו. אבל ב"מעריב" מתפרסמת בעמ' 3 ידיעה של אמיר בוחבוט, וב"ידיעות" ידיעה של יוסי יהושוע בעמ' 2, ולפיהן פטראוס התקשר לרמטכ"ל אשכנזי ואמר כי "הדברים שיוחסו לו אינם משקפים את דעתו" וכי הם נכללו בדו"ח שהגיש כציטוט של מנהיגים מהמזרח התיכון ולא כקביעה שלו. הידיעה מתפרסמת בהבלטה גם בעמ' 5 של "הארץ". הדבר אינו מפריע לעקיבא אלדר לשבץ את פטראוס כעד מרכזי בכתב התביעה נגד המדיניות הישראלית שאלדר מפרסם בעמ' 3.

"בסביבת ראש הממשלה נתניהו אמרו שהוא אינו מבין עד הסוף לאן חותרים האמריקאים, אך גם האמריקאים מבחינתם לא יודעים לאן חותר נתניהו", כותבת נטשה מוזגוביה ב"הארץ". וכל זה כשהעיתונים תופחים ותופחים לקראת החג וחייבים למלא איכשהו את כל העמודים האלה. איך כותב ב"מעריב" צח יוקד מארה"ב? "טובי הפרשנים נדרשו אתמול לנתח פגישות שאיש לא יודע באמת מה נאמר בהן".

וב"ישראל היום"

ב"ישראל היום" התמונה מעט שונה. נתניהו הוא החלטי, רם וברור. "לא תהיה פגיעה בריבונות ירושלים" היא הכותרת הראשית של העיתון, המובאת במרכאות אף שציטוט כזה לא קיים בכלל בידיעה המרכזית, וציטוט דומה מיוחס בכלל לליברמן. לפי כותרת המשנה, המצב שושנים: "נתניהו: מצאנו את שביל הזהב. גם הבית הלבן מאותת: יש התקדמות".

"הגיע הזמן לומר לאובמה לא", מצוטט שר אלמוני "מהשביעייה" בכותרות "ישראל היום". לפי ברק רביד ב"הארץ", "מהלכיו של נתניהו" – נאומו בוועידת איפא"ק שבו הדגיש את ירושלים, תת-ההתייחסות שלו לאובמה בנאום, מסע החיבוקים בקונגרס והמשחק במגרש הפוליטי בארה"ב – "נראו כתקיעת אצבע בעינו של אובמה".

בעמ' 5 כותבים מתי טוכפלד וגדעון אלון: "לא מעט גורמים בקדימה מנסים בימים האחרונים, לנוכח המשבר המדיני, לקדם את כניסת המפלגה לקואליציה על חשבון ישראל-ביתנו וש"ס. ואולם, מקורבי רה"מ הבהירו אמש כי לנתניהו אין כל כוונה לשנות את ההרכב הקואליציוני". כותרת הידיעה היא: "לנדאו: קדימה חסרת אחריות", ונושאה המרכזי הוא התגובות לפרסום ב"ישראל היום" אתמול כי חיים רמון מייעץ לבכירי הרשות הפלסטינית לטרפד את המו"מ עם ישראל כדי לשפר את עמדתם לכשייפתח.

"לא רק בישראל: גם מספר פרשנים אמריקאים בכירים האשימו אתמול את הבית הלבן באחריות למשבר", נפתח טורו של אלי לאון והסוכנויות בכפולה הפותחת של העיתון. מה זאת אומרת "לא רק בישראל"? האם הביקורת האמריקאית על הבית הלבן מיישרת קו עם עיתוני ישראל? אם כן, מדוע כותב כמה סנטימטרים משם דרור אידר על "ההתלהמות התקשורתית נגד נתניהו"? ואיך אפשר להבין את מה שכותב אותו אידר, המייעץ לנו לא להאמין "להררי הפרשנויות הניטחות מכל עבר" וקובע כי "התיאור הפסקני של ביקור נתניהו בארה"ב כ'כישלון'" מוטעה, ולמעשה מדובר, כנראה, דווקא במסע ניצחון. זאת בעוד שכמה סנטימטרים מזרחה כותב שלמה צזנה בתוככי הידיעה בחתימתו כי "האווירה בלשכת רה"מ היתה אתמול קשה. גם שם הודו שהנסיעה לוושינגטון הסתיימה בכישלון".

הנה ההסבר שלי לסתירות הפנימיות בדיווח של "ישראל היום": א. ב"ישראל היום" התקשורת לא נחשבת חלק מ"ישראל", ישות שעולם הדעות והאמונות שלה מתגלם במה שנכתב ב"ישראל היום". ב. דעות לחוד וידיעות לחוד ב"ישראל היום", וגם עובדות לחוד. העיקר שיש לנו את "בר רפאלי, הסופר-מודל שלנו, בתמונות ובמלים", לשון הפניה בראש שער העיתון. ובכן, ישראל היום: דרור אידר ובר רפאלי, זקיפות קומה וזקיפות איבר.

וב"ידיעות אחרונות"

"התפתחות בפרשת 'ראשונטורס', שבה מואשם אולמרט במרמה", מודיעה כותרת גג לידיעה בעמ' 11 ב"ידיעות אחרונות". "הערכה: עסקת טיעון לאשת סודו של אולמרט", נכתב בכותרת הידיעה של טובה צימוקי. "על-פי העסקה שמסתמנת, תודה רייצ'ל ריסבי-רז במיוחס לה ותקבל עונש קל: 3 חודשי עבודות שירות". הידיעה מציגה את הפרקליטות כלא רצינית, וכמי שיורדת מעץ גבוה שטיפסה עליו. משבצת בתוך הידיעה מוקדשת לפירוט טענות ההגנה של אולמרט.

תעצרו את העיר, אני רוצה לרדת

בתחתית שער "גלובס" מופיעה מדי ערב חמישי רשימת הידיעות "הכי נקראות השבוע" מאתר "גלובס". בגיליון האחרון הגיעה למקום הראשון ידיעה שעסקה בהערה סקסיסטית שכוונה לעברה של ענבל אור, אשת שיווק נדל"ן, ובכותרתה נכללו המלים "פצצונת מין"; בידיעה עצמה הופיעו, באופן לא אופייני לאתר "גלובס", שני תצלומים גדולים, בשניהם מככבת אור במחשוף נדיב. כיצד ידיעת רכילות-ביזאר הגיעה להיות הנקראת ביותר? כיצד הגיעו אליה הקוראים? ובכן, היא התפרסמה ככותרת ראשית של האתר לפני יומיים. דורון אביגד האיר אז לבקשת אורן פרסיקו את השיקולים שהניעו אותו לבצע את ההחלטה העריכתית הזו (הוא רצה יותר קוראים והיה מוכן לרדת נמוך כדי לקבל אותם. מה חשבתם?). כעת מתברר כי אביגד בהחלט יודע מה הוא עושה, חבל רק שאין מי שיעצור אותו.

חג שמח

"הבהלה לקניות לחג נעימה יותר כשיש מבצע", קובעת, כלומר, מניחה, כלומר, מלטפת ברכות של נייר טואלט, כותרת בעמוד השער של עיתון "הארץ". הידיעה עצמה היא תיאור פרוזאי של קניינים בקניון בעיר ראשון-לציון (ליטל לוין). הידד לקניינות, הידד למבצעים, הידד לעיתונות וחג שמח שיהיה לכם, הקוראים.

כתבת השער של מוסף "הארץ" היא סקירה של ספרי בישול מראשית המדינה (דורון חלוץ). ההפניות על השער לכתבות האחרות במוסף נקראות כרשימה במדור "מוזר ומעניין" באתר אינטרנט משנות התשעים: ראיון עם בנו של סוחר ירקות שביים סרט תעודה על מאפיונרים ישראלים בניו-יורק; יהודייה שלימדה עברית את כלבי המלחמה של הנאצים; הילדות העצובה של הציירת טל מצליח; ירון פריד כותב על עצמו צופה ב-170 הצגות בתוך ארבעה חודשים; כתבה מתורגמת על רופרט מרדוק; "הפקת אופנה".

הפקת האופנה ("חמש הצעות לבוש לחמישה סדרי פסח") מסגירה את קהל היעד של המוסף, כפי שרואים אותו עורכיו: מתגוררים בפלורנטין (תל-אביב), עם סבא וסבתא ברמת-גן, דודים בקיבוץ, חברים נובורישים במגדלי יו (תל-אביב), וחברים בוהמיינים בווילה (בתל אביב).

"מתעקש על פרסום כתבות קצרות יותר וידיעות על אסונות טבע והתרסקויות מטוסים", נכתב בכיתוב ביקורתי מתחת לתצלום של רופרט מרדוק בעמ' 98 (מתוך 128) של המוסף. איך אומרת רות סירקיס, כפי שהיא מצוטטת מאחד מספרי הבישול שלה בכתבה של חלוץ? "מי שיודע לקרוא יכול גם לבשל".

מכתב למערכת

לא הצלחתי למצוא באתר "הארץ" את המכתב הבא למערכת, שכתב אלי מייזליש ושהתפרסם היום במוסף "הארץ". הנה הוא במלואו: "קראתי את הכתבה 'נוטע החסד' (מוסף 'הארץ', 19.3) ונשארתי המום, היות שניר ברעם זכור לי מרשימותיו ב'מעריב' – שם הצליח להרגיז באופן ילדותי קוראים מבוגרים ששאלו את עצמם מה לו, לינוקא זה, בעיתון למבוגרים. והנה, ינוקא זה, חצוף ויהיר, מנסה לכתוב על אירופה – אירופה של שנות ה-30, שמעולם לא דרכה בה כף רגלו.

"גם שם ספרו 'אנשים טובים' וגם התיאור בכותרת המשנה של הכתבה: 'רומן על אנשים רגילים' מחזירים אותי אל ספרו של כריסטופר בראונינג, 'אנשים רגילים'. בעקבות הפולמוס הפומבי שלו עם דניאל יונה גולדהגן ('תליינים מרצון בשירות היטלר'), הסגיר כמשיח לפי תומו את תכליתו לחפות על רשעות לשמה כעניין נורמטיבי שעושים 'אנשים רגילים' שיורים מאקדח כדור 9 מ"מ לראש תינוק יהודי לאחר שאמו חוסלה, כשהוא מצטט את הטיעון השלומפרי הנאצי: 'הרי אמו מתה ומה הוא יעשה כבר כשאין לו אמא...' (מתוך פרוטוקול משפטו של היורה).

"והרי אמו לא 'מתה' אלא נרצחה כשהתינוק בזרועותיה וכהרף עין ירה הנאצי גם בתינוק. ואם אלה 'אנשים רגילים' של בראוניג, מה בדבר 'האנשים הטובים' של ברעם ינוקא? הם לא ירו כדור 9 מ"מ בראש תינוק יהודי?

"לדעתי, ניר ברעם חוטא בשרלטנות, ומנסה לחפות על דרכו באליבי 'כתבתי את 'אנשים טובים' במשך חמש שנים...'. חמש שנים? איזה? ממתי עד מתי? מגיל 25 עד 30? זה גיל שיודע לכתוב על נאצים?".

ענייני תקשורת

עמ' 7 של "מעריב" מוקדש לשתי ידיעות (ומודעה לתחתונים): אחת פטריוטית שגרתית המדווחת על טקס סיום הטירונות בגבעתי של בנו של מייסד חטיבת גבעתי שנהרג בקרב; השנייה עוסקת באופן לא שגרתי בנושא כלכלי, ומדווחת על רכישת זכויות לחיפושי גז על-ידי חברת הכשרת-היישוב, בעלת השליטה ב"מעריב", ומלווה בתמונותיהם של בעל השליטה עצמו, עופר נמרודי, ושל נוחי דנקנר, שותפה של הכשרת-היישוב לעסקת החיפושים. משום מה, הידיעה שמגיעה לשער היא דווקא זו על החייל מגבעתי. העורך נרדם בשמירה.