בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל (צילום: נתי שוחט)
פרא בלתי אציל
היחסים בין מדינת ישראל לארצות-הברית הידרדרו במהלך סוף-השבוע לאחד המשברים הקשים של השנים האחרונות – נזיפה, אולטימטום, השפלות פומביות ורמיזות לפגיעה בחזית שישראל מנסה לגבש מול איראן.
העיתונים הישראליים שוב נחלקים למחנות הקבועים: מצד אחד "ישראל היום", ומן העבר האחר כל היתר. "ליכוד אחד גדול מול כל השמאל" היתה סיסמת הבחירות של המפלגה בשנת 1992, אז הפסידה את השלטון ליצחק רבין ומפלגת העבודה. בחזית העיתונות, "כל השמאל" מתמצה בעיתון "הארץ" דל התפוצה יחסית. ב"מעריב" ו"ידיעות אחרונות" מובעת התנגדות לראש ממשלת הליכוד יותר מאשר לעקרון הבנייה בשטחי ירושלים שנכבשו בשנת 1967.
"מעריב" שב ונוטל הבוקר את המושכות כדי להוביל את המתקפה על בנימין נתניהו. הקריקטורה התופסת את מרבית שער העיתון בוודאי לא תסייע להרגעת הרוחות בארה"ב. למען האמת, אם היתה מודפסת קריקטורה כזו בעיתון אמריקאי, יש לשער שהיתה הופכת בן רגע לשערורייה בפני עצמה. המאייר איתמר דאובה מציג בה את נשיא ארה"ב כשהוא מבשל את ראש ממשלת ישראל בסיר. נתניהו: לבן, מזיע ומעלה אדים. אובמה: שחור, חייכן ומתבל את התבשיל.
כובשי "העולם החדש" חזרו ליבשת הישנה עם סיפורים מזרי אימה על פראים בלתי אציליים שמבשלים ואוכלים בשר אדם. בקריקטורה של "מעריב", נתניהו ממלא את תפקיד איש התרבות המתקדמת, שבעקבות עימות עם הפרא מעבר לים נידון לעונש האולטימטיבי. במציאות, אובמה הוא ראש אימפריה חזקה ומתקדמת לאין שיעור, ואילו נתניהו הוא נציג מדינה קטנטנה ופרימיטיבית יחסית.
מתחת לאיור בעל הנימה הגזענית כמה פסקאות בולטות ממאמר פרשנות של בן כספית, שרובו מופיע בכפולה הפותחת של העיתון תחת הכותרת "זמן פאניקה". כספית מבקר את נתניהו בחריפות, ועל הדרך משלח חצים לעיתון המתחרה, "ישראל היום". "הפעם, לשם שינוי, הפאניקה של נתניהו מוצדקת", כותב כספית. "לחשוב שביום חמישי הפיצו אנשיו את הספין שהסיפור נגמר. ואכן, הביביתון, בטאון המשפחה, קנה את הכל ופירסם ש'ביקורו של הנשיא [צ"ל סגן הנשיא] הסתיים באווירה חיובית. לשכת ראש הממשלה: המשבר מאחורינו'. ובעוד גליונות יום שישי החגיגיים מצהיבים בנחת, המשבר בעיצומו, מעפיל לשיאים חדשים. הוא נראה חמור בהרבה מכל מה שידענו בעשור האחרון, ואולי למעלה מזה".
בדומה למשבר ביחסים עם ארה"ב, גם כספית מעפיל לשיאים, אם כי במקרה שלו הם אינם חדשים. גם בעבר נהג בשעת הצורך למתוח דימויים עד לקצה ההגיוני שלהם ("נתניהו ממשיך לנסות לאחוז במקל מכל קצותיו", למשל) ולערבב בין דימוי אחד למשנהו ("הוא מקפץ בין שתי החתונות הללו ושואל את עצמו באיזו מהן ייתפס כשהמוזיקה תיפסק").
השורה התחתונה במאמר של כספית, למי שלא הבין, שלילית ביותר. "פחות משנה מאז נכנס לתפקידו, הכל סוגר על נתניהו", הוא כותב, ומוסיף עקיצה למתחרים: "אין לנתניהו יכולת להתמודד עם המצב שיצר במו ידיו [...] כל שהוא יכול לעשות זה לכנס את השביעייה לדיון דחוף ואולי גם להרים טלפון לשלדון אדלסון. תמיד אפשר יהיה להוציא גיליון מיוחד לרגל 'סיום המשבר'".
סיקור המשבר עם ארה"ב תופס הבוקר את כל התוכן המערכתי בקונטרס החדשות של "מעריב" עד עמ' 8 (מתוך 20 עמודים בלבד). בין היתר מוצע לקורא מדריך מרענן זיכרון תחת הכותרת "נקודות משבר – משברים בולטים ביחסי ישראל וארצות-הברית". הקדנציה הראשונה של נתניהו אינה מוזכרת בו. ראש הממשלה היחיד שמופיע במדריך פעמיים הוא דוד בן-גוריון.
הגרסה הסולידית
ב"הארץ" הכותרת הראשית מוקדשת אף היא ליחסי ישראל-ארה"ב: "משבר ביחסי ישראל-ארה"ב: קלינטון נזפה בנתניהו". כותרת זו מובילה למאמר פרשנות מאת אלוף בן, הכותב כי "נתניהו הגיע לנקודת ההכרעה בין אמונתו האידיאולוגית ושותפותו הפוליטית עם הימין ובין הצורך שלו בתמיכה אמריקאית". ברק רביד מדווח כי "בלשכת רה"מ ניסו לשמור בדיסקרטיות את שיחות הנזיפה הטלפוניות שקיבל נתניהו ביום שישי לפנות ערב משרת החוץ קלינטון ומסגן הנשיא ביידן, וכן את זימונו של השגריר מייקל אורן לשיחת נזיפה אצל סגן שר החוץ ג'ים סטיינברג. עם זאת, שעות ספורות לאחר מכן הפכה הנזיפה הדיסקרטית ל'זובור' פומבי, כאשר בתדרוך היומי של מחלקת המדינה בוושינגטון נמסרו לעיתונאים מלוא הפרטים, כולל העובדה ששיחת הנזיפה של קלינטון עם נתניהו נמשכה קרוב ל-45 דקות, שבהן קלינטון מותחת ביקורת חריפה בעוד נתניהו בעיקר שותק".
המטרה אותה המטרה
מבט שטחי בשער "ידיעות אחרונות" מגלה כי העיתון דוחק את סיקור המשבר המדיני והביקורת על ראש ממשלת ישראל לטובת עניינים אחרים. הכותרת הראשית ("שערוריית חדר המיון") עוסקת באישור צפוי של הממשלה להעביר 90 מיליון שקל לצורך הזזת חדר מיון בבית-חולים משום שהתגלה כי הוא נבנה על קברים ספק-יהודיים. הסיפור תופס את הכפולה הפותחת, בעוד שההפניה לסיקור המשבר עם ארה"ב מוגבלת לכותרת בראש השער והרחבה בעמ' 8.
אך ממבט שני ב"ידיעות אחרונות" עולה כי המטרה היא אותה המטרה (נתניהו), רק העילה שונה. במאמר המופיע בכפולה הפותחת תחת הכותרת "ריח הפחד" כותב נחום ברנע כי "הסיפור הזה הוא לא על החרדים, אלא על הדרך שבה נתניהו מקיים את ממשלתו. זה רק קצה הקרחון. רק משל. לאחר שנה בשלטון, שנה שהוקדשה בעיקר להישרדות, יש מקום לשאול מאילו חומרים עשוי נתניהו. האם הוא ראש ממשלה או שהוא אורח נוטה ללון? האם יש לו השקפת עולם, סדר עדיפויות, יכולת החלטה? מה רוצה האיש הזה, שואלים היום אנשים בכל בירות העולם. האם הוא בכלל רוצה משהו, לבד מלשוב כל ערב, מוקף בגדוד מאבטחים, אל המעון הרשמי של ראש הממשלה?".
בהמשך מוסיף ברנע: "'הם מפחדים', אמר פעם נתניהו, ערב אחת מתבוסותיו בבחירות. האמת היא שהוא מפחד. הפחד הוא יועץ רע. פרשת ירושלים היא דוגמה לא פחות טובה מפרשת בית-החולים [...] מרוב מאמץ לא לריב, לא להרגיז, נתניהו מרגיז את כולם: את האמריקאים, את הימין, את השמאל, ובסוף גם את החרדים. כולם מריחים אצלו את הפחד. אין דבר מסוכן יותר לראש ממשלה מהריח הזה, ריח הפחד".
כשב"ידיעות אחרונות" סוקרים את המשבר עם ארה"ב, יחסי הכוחות הם 2:1 לטובת מבקרי נתניהו. הידיעה המרכזית בעמוד כתובה על-ידי שמעון שיפר, המדווח כך: "אין ספק שהיחסים בין ישראל לארצות-הברית הגיעו בשבוע האחרון לשפל כמעט חסר תקדים, דומה לזה שהתרחש לפני כ-20 שנה" (המתעניינים מוזמנים לעיין במדריך למשבר עם ארה"ב, המתפרסם ב"מעריב"). בהמשך כותב שיפר כי "בשיחות עם בכירים בממשל ועם עמיתיהם הישראלים בסביבתו של נתניהו חוזרות פעמים רבות המלים 'שקר' ואפילו 'שקר מוחלט'".
סימה קדמון, במאמר פרשנות המקבל הפניה משער העיתון, כותבת כי האמריקאים חטפו מישראל "יריקה בפרצוף" וכי "הפעם אין שום תחושה של גאווה לאומית. הגו לא מזדקף בגאון לנוכח האירועים האחרונים. יש רק תחושה של מבוכה. של בושה. של מגיע לנו. שהפעם הרווחנו בצדק את היחס הזה [...] התחושה היא שאין יד מכוונת. שאין סמכות אחת חזקה, יציבה, מתפקדת, משרה ביטחון. שאין מישהו לסמוך עליו. במלים אחרות: התחושה היא שאין מנהיג".
מנגד מתפרסם באותה כפולת עמודים מאמר מאת יועז הנדל, המציע גישה שונה. "מאחורי כל המלל, הדיונים הסודיים וההתנצלויות עוד עלול מישהו לשכוח שבסך-הכל מדובר במדינה יהודית ריבונית", כותב הנדל. לדעתו, הסיבה ליחס הקשה מארה"ב אינה נתניהו דווקא, אלא "אנחנו, האזרחים, עם המסר הכפול התמידי והחשש היהודי שאנחנו מקרינים".
כאשר ארה"ב חורגת מן המידתיות
ומה ב"ישראל היום"? ובכן, עיתון הבית של ראש ממשלת ישראל כלל אינו מתעלם מהמשבר עם ארה"ב, אך כצפוי מסקר אותו מנקודת מבט שונה. שיחת הנזיפה שניהלה קלינטון עם נתניהו והגינויים לישראל שהושמעו מכיוון אירופה ממוקמים בכותרת הגג. הכותרת הראשית מתמקדת בתגובת ממשלת ישראל: "ישראל לארה"ב: נפיק את הלקחים". לצד הראשית, כמה משפטי מפתח ממאמר פרשנות של דן מרגלית. כותרתו – "וושינגטון הגזימה".
בכפולה הפותחת מופיע המאמר בגרסתו המלאה. "מספיק", כותב מרגלית, "enough is enough". לדבריו, "כאשר ארה"ב חורגת מן המידתיות הראויה, היא מעודדת בלי שהתכוונה לכך את העמקת ההתלהמות של הליגה הערבית ושל הפלסטינים, וגם את ההתבטאויות המאיימות על ישראל בלשונות אירופיות". לצד מאמרו של מרגלית מתפרסם מאמר מאת פרופ' אברהם בן-צבי, הכותב על "רוחו הרעה של הנשיא אובמה". בעמ' 5 מתפרסם מאמר נגדי, מאת יוסי ביילין, המשווה את המשבר הנוכחי עם ארה"ב לזה שנתגלע בשנת 1975. שוב, המתעניינים מוזמנים לעיין במדריך למשבר עם ארה"ב, המתפרסם ב"מעריב".
בידיעה המרכזית בכפולה הפותחת [שלמה צזנה, מתי טוכפלד, אלי לאון וסוכנויות הידיעות] נכתב כי "בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו היו בטוחים שהפרשה המביכה סביב אישורי הבנייה ברמת-שלמה כבר מאחוריהם, אבל אחרי שסגן הנשיא ג'ו ביידן עזב את ישראל, הגיעה השיחה ממזכירת המדינה הילרי קלינטון, שהבהירה שההתנצלות על עיתוי האישור לא הספיקה". בפועל, לא רק בלשכת ראש הממשלה חשבו כך. כפי שמזכיר בן כספית, גם ב"ישראל היום" התחושה היתה שהמשבר עם ארה"ב תם. הכותרת שהופיעה בראש הכפולה הפותחת של "ישראל היום" ביום שישי האחרון קראה, "הצליחו לסיים בנימה חיובית".
כוחות הביטחון בפעולה
תחת הכותרת "תאונת פגעו וטייחו" מפרסם הבוקר "ידיעות אחרונות" תצלומים [עטא עוויסאת] המוכיחים מעל לספק סביר כי שלשום, במהלך מהומות בירושלים, דרס רכב משטרה נער ערבי. רוני שקד וירון דורון מדווחים כי המשטרה מתעקשת שהנער, שנעצר ונלקח לתחנת המשטרה עם רגל שבורה, "נפגע על-ידי רכב לבן מסוג סובארו, נהוג ככל הנראה על-ידי ערבי".
ב"הארץ" מדווח דן אבן על חשד כי חוקרי שב"כ עינו את ג'יהאד ריאד עבד-אל-כרים מוג'רבי, עציר פלסטיני, וכי רופאי בית-החולים לניאדו, שבדקו וטיפלו בו, שיחררו אותו חזרה לחקירה בניגוד, לכאורה, לאמנה בינלאומית המחייבת רופאים לדווח לרשויות על חשד לעינוי עצירים. "החוקרים שליוו את מוג'רבי לבית-החולים לניאדו מסרו לרופאים כי הוא 'נפל במדרגות'", מדווח אבן. "בדרך כלל בריא. היום קיבל מכות", כתב עליו ד"ר אמיל ארקין כשחזר לבית-המעצר לאחר הטיפול.
וכעת, לשמועה שהגיעה לאוזנינו
"שבוע לאחר שעבר ניתוח, המידע על מובארכ חלקי", קוראת כותרת ידיעה ב"הארץ". עמוס הראל ואבי יששכרוף מדווחים באשר למצבו של נשיא מצרים כי "כמיטב המסורת האזורית בנסיבות שכאלה, רב הנסתר על הנגלה". רוב הטקסט מוקדש להשלכות המדיניות של סיום כהונתו.
"ידיעות סותרות על מצבו של מובארכ", קוראת כותרת קטנה בשער "ידיעות אחרונות". בעמ' 11 מרחיבה סמדר פרי תחת הכותרת "מודאגים ממצבו של מובארכ". בכותרת המשנה מוזכרת "ידיעה על ההידרדרות במצבו של הנשיא המצרי". מי שיקרא את הפסקה הרביעית של הטקסט יגלה כי "בסוף-השבוע פירסמה תחנת טלוויזיה ברוסיה ידיעה שלפיה נשיא מצרים מת בעקבות הניתוח".
"שמועות במצרים: הנשיא מובארכ מת", קוראת כותרת ידיעה קצרה מאת דניאל סיריוטי ב"ישראל היום". הכתב מדווח על "שמועות עקשניות במצרים וברחבי העולם הערבי", מזכיר את ההכחשה הרשמית, ומסיים בכך ש"על-פי אתרי אינטרנט בשפה הערבית, מיד לאחר הניתוח הופיעו פרסומים לפיהם הנשיא מת על שולחן הניתוחים, אולם דיווחים אלה הועלמו".
ענייני תקשורת
ב"ישראל היום" קורא ד"ר מרדכי קידר לסלק את נציגי הרשת אל-ג'זירה מישראל, בעקבות שידור הקלטת שבה תועדו לפני כעשרים שנה חיילים ישראלים בשבי החזית העממית לשחרור פלסטין. "אם ישראל חפצת חיים, היא חייבת להראות לאל-ג'זירה את הדלת מבחוץ, שינהלו משם את הג'יהאד התקשורתי והפסיכולוגי נגדנו. אין שום סיבה שהם ינהלו אותו מתוך שטח ישראל הריבונית", כותב קידר.
"ידיעות אחרונות", שאינו חבר במועצת העיתונות, מפרסם בראש עמ' 26 של קונטרס החדשות כי ננזף על-ידי המועצה בשל פרסום פני קטינים במסגרת הכתבה "אפרטהייד תחת חקירה", שהתפרסמה בדצמבר 2007.