עיתונאי בדימוס
ריצ'רד פייל בן ה-75 יצא לפנסיה בשבוע שעבר לאחר שעבד כעיתונאי בסוכנות הידיעות AP במשך 49(!) שנה. בראיון מעניין עם דנה קנדי מה"הפינגטון פוסט" מספר הפנסיונר הטרי על השיאים, על רגעי השפל, ועל הדרך שבה אירועי ה-11 בספטמבר שינו לחלוטין את חוקי המשחק העיתונאיים.
לחיים
במאמר במגזין "Intelligent Life" בודק טום שון כיצד הכתיבה של סופרים אלכוהוליסטים משתנה כאשר הם מנסים להיגמל מהטיפה המרה. בין השתיינים שזוכים לתשומת לב במאמרו: פוקנר, פיצג'רלד, המינגוויי, קארבר וסלמן רושדי. המסקנה: בהחלט מוטב להמשיך לשתות, ובמיוחד אם סגנון הכתיבה שלך בנוי ממשפטים ארוכים.
דה-מוסד
העיתון הגדול בהולנד, "דה-טלגרף", תבע את השירות החשאי על כך שהאזין לשיחותיהם של עורכים בכירים בעיתון וערך חיפושים בביתו של אחד מכתביו במטרה למצוא מסמכים חסויים שמכילים סודות מדינה. בשבוע שעבר פסק בית-המשפט שהחיפוש בביתו של העיתונאי היה חוקי. עם זאת, בפסיקה אחרת נאמר שעל האזנות הסתר להיפסק מיד. המהומה פרצה בעקבות שתי כתבות ב"דה-טלגרף" שהתבססו על מסמכים שהודלפו מהשירות החשאי ועסקו בתמיכה ההולנדית שניתנה לפלישה האמריקאית לעיראק.
יריבים יריבים, עד הכיס
כבר שנים שקית אולברמן, המגיש הדעתן והליברלי מרשת MSNBC, מנהל קרב עקוב מרוק עם ביל או'ריילי, הכוכב הבלתי מעורער של רשת החדשות של פוקס. ובכן, לא עוד. ה"ניו-יורק טיימס" מדווח שהסכם סודי שנרקם בתחילת יוני מאחורי הקלעים בין הבוסים הגדולים ששולטים בערוצים הוביל לסיום מיידי של הסכסוך. הסיבה: התגרה הלכה רחוק מדי, ובכוחה להזיק לעסקים.
הספדים על גלגלים
"אדיטור ופבלישר" מדווח כי ה"ניו-יורק טיימס" משדרג את מדור ההספדים שלו והופך אותם להספדי וידיאו. בתוכנית: דמויות ידועות בערוב ימיהן יצלמו קטעים מיוחדים שבהם ייפרדו מהעולם ("המלה האחרונה"). פיילוט לרעיון הזה כבר נבדק עת הסטיריקן ארט בוכוואלד הלך לעולמו, אז שודר קטע וידיאו בכיכובו שבו פתח ואמר: "שלום, קוראים לי ארט, וכרגע נפחתי את נשמתי".
מייקל ארינגטון מ"טק קראנץ'" מעלה ספקולציות בקשר למצב שייווצר אם הכתבים הכי טובים של ה"ניו-יורק טיימס" יאזרו אומץ, יערקו ויקימו פלטפורמה אינטרנטית משל עצמם.
שודדי התיבה
איאן שפירא מה"וושינגטון פוסט" כותב על רגשותיו המעורבים ביחס לעובדה שאתר הכותרות והרכילות Gawker בזז כתבה שלו והציג אותה בגרסה מקוצרת ונטולת קרדיט ממשי. מצד אחד, מחמיאה לו תשומת הלב. מצד שני, קצת חורה לו שמישהו גנב לו את האייטם אחרי כל העבודה הקשה שהוא השקיע בו.
ואם כבר Gawker, האתר מדווח שצלמת הסלבריטאים המפורסמת אנני לייבוביץ' נאלצת בימים אלה למכור את כל יצירותיה במחירי מבצע, כדי לכסות חובות שמסתכמים בעשרות מיליוני דולרים.
זה לא ספין
ג'ונה וינר, עיתונאי מוזיקה ותיק, כותב ב"סלייט" על שלוש הסיבות העיקריות לכך שמגזיני המוזיקה הגדולים הולכים ונעלמים מהעולם. "וייב" ו"בלנדר" נסגרו, "ספין" פיטר לא מעט מעובדיו, ה"רולינג סטון" הקטין את עמודיו באופן משמעותי, ודומה שצרכן המוזיקה הממוצע מוצא כל שדרוש לו באתרי מוזיקה דוגמת "פיצ'פורק" ובבלוגים של כותבים עצמאיים. האם יש סיכוי שהמגמה המצערת הזאת תשתנה? על-פי וינר, לא.
ואם כבר מגזיני מוזיקה, המגזין "ניו-יורק" מגיש מצגת נאה שמורכבת מ-75 שערים שעליהם מתנוססת מדונה. המצגת, שמסודרת באופן כרונולוגי, גם מאפשרת לראות את המסע המרתק והמשתנה תדיר שהדימוי של כוכבת הפופ הפרובוקטיבית עשה מאמצע שנות השמונים ועד היום.
הייל רוזאן
ואם כבר שערים פרובוקטיביים של מגזינים, רוזאן באר, הקומיקאית עבת הבשר שהתפרסמה בשנות השמונים בסיטקום "רוזאן", הופיעה החודש על השער של מגזין התרבות היהודי "Heeb" כשהיא לבושה כהיטלר. ייתכן שהתגובות היו סוערות יותר אם מישהו היה מודע לקיומו של העיתון הזה.
כריס אנדרסון מכשכש בזנב
כריס אנדרסון, העורך של מגזין התרבות והטכנולוגיה "Wired", הוציא לאחרונה ספר חדש, ולכבוד האירוע הוא ניאות לשוחח עם המגזין הגרמני "דר שפיגל" על עתידו של ענף העיתונות, וזאת בלי לומר במפורש את המלה "עיתונות". "אולי עדיף שעבודה במדיה תהיה עבודה במשרה חלקית, כמו תחביב", הוא אומר שם. אולי באמת.