פתח בית-הדירות בראשון-לציון שבו התגוררה משפחת אושרנקו, שנרצחה בסוף השבוע (צילום: רוני שיצר)

פתח בית-הדירות בראשון-לציון שבו התגוררה משפחת אושרנקו, שנרצחה בסוף השבוע (צילום: רוני שיצר)

הך בתוף

שלושת הטבלואידים מקדישים את הכותרת הראשית לרצח בני משפחת אושרנקו בראשון-לציון (זוג ושני ילדיו, והורי אחד מבני הזוג) בדקירות סכין. ב"הארץ", ובמידה מסוימת גם ב"ישראל היום", שומרים על איפוק. ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" הדם זורם במהירות ומנפח את ורידי העורכים.

ב"ידיעות אחרונות" המציאו סטמפה מיוחדת: "הרצח הפלילי החמור ביותר בתולדות המדינה". האמת, ממלכי הצהוב ציפינו לקיטש-מוות יותר אלגנטי (הכותרת הראשית: "הזוועה והתעלומה"). ב"מעריב", כרגיל, היכן שהצהובונים משתמשים בסכין קצבים, הם אוחזים בפטיש שניצלים. הכותרת, "טבח", מוגדלת לפונט הגדול פי שניים וחצי מלוגו העיתון עצמו ומרוססת באדום-לבן. הכותרת בכפולה הפותחת כבר מראה קצת יותר יצירתיות בתחום עיתונות הגועל נפש: "שלושה דורות עטופים בשקיות" (ב"ידיעות אחרונות": "דירה אחת, שש גופות". ככה אורזים גופה, גבירותי ורבותי).

הספירה: 11 עמודים ב"מעריב", 7 ב"ידיעות אחרונות". מה ידוע לנו על הרוצח, המניע לרצח, מה קרה שם בכלל? כלום.

טורקיה: החרם נמשך, תרצו או לא תרצו

"ידיעות אחרונות" ממשיך את הקמפיין שלו ל"חרם על טורקיה" (כדבר הכותרת הראשית של העיתון ביום שישי). אולי מאחר שהשער היום מוקדש כולו לרצח בראשון-לציון, הועתק הקמפיין לעמודי הכלכלה; "החזית הטורקית" היא הכותרת הראשית של "ממון". כותרת הביניים מונה את ההישגים: "באוויר: עצירה כמעט מוחלטת בהזמנות הנופש לטורקיה. שר התיירות קורא לוועדי העובדים לנפוש בישראל. ביבשה: צניחה במכירת מכוניות שיוצרו בטורקיה. התעשיות הבטחוניות בישראל בוחנות מחדש את שיתוף הפעולה עם הטורקים. הערכות: חלק מהעסקאות יבוטלו".

מדובר, נאמר זאת בזהירות, בקשקוש מקושקש. האם הבחנתם פעם במכוניות טורקיות בארץ? לא. לא הבחנתם. כי אין. המכוניות הטורקיות ש"ידיעות אחרונות" כותב שמכירתן בארץ צונחת הן טויוטה, סיטרואן, הונדה, רנו, פורד, פיאט ויונדאי. האם רוכשי המכוניות קונים פחות מכוניות פורד וטויוטה בגלל החרם על טורקיה? ברור שלא. האם היבואנים החליטו להחרים את יצרני המכוניות שיש להם מפעלים בטורקיה? ברור שלא. כך גם נכתב במפורש בידיעה של אודי עציוני. ההסבר שניתן בכתבה הוא כי "הישראלים הפכו בררנים יותר".

ובכלל, על "החרם" הכריז "ידיעות אחרונות" ביום שישי, נתוני הירידה במכירות הם של ינואר–ספטמבר 2009 מול התקופה המקבילה אשתקד. האם הישראלים רוכשי המכוניות ניחנו, לצד רגש פטריוטי עז, גם ביכולת לחזות את העתיד? מובן שלא. למעשה הקשר היחיד בין הנתונים המובאים בידיעה ל"חרם על טורקיה" הוא המשפט הפותח – "המתיחות בין ישראל לטורקיה מגיעה לשוק הרכב". בטח מגיעה, הרי כתוב ב"ידיעות אחרונות".

ישראלים בטיסה לטורקיה, פסח 2009 (צילום: שי לוי)

ישראלים בטיסה לטורקיה, פסח 2009 (צילום: שי לוי)

מה באשר לטיסות? שימו לב למשפט הבא, הפותח את הכתבה של דני שדה: "בימים האחרונים חלה עצירה כמעט מוחלטת בהזמנות הנופש לטורקיה ובעיקר באנטליה, בקרב המגזר היהודי. כך מסרו גורמים בענף התיירות בסוף השבוע. עם זאת, לדבריהם, בשלב זה לא נרשמו ביטולים מעבר למקובל". אז מה היה לנו כאן: אף אחד לא ביטל טיסות, ועם תום תקופת החגים והחופשים ותחילתו של החורף – נעצרו ההזמנות לנופש. מישהו מריח כאן חרם? לא. גם לא שדה, שכותב כי "גם העובדה שהחרפת המשבר עם טורקיה היתה בסוף השבוע, תקופה בה משרדי נסיעות רבים אינם עובדים, מקשה עדיין לדעת כיצד החרם עליו הכריזו ועדי העובדים במשק השפיע על הציבור הרחב". זה לא מפריע לעורכים ב"ידיעות אחרונות" לכתוב בכותרת כי "היחסים עם טורקיה מגיעים לנקודת רתיחה".

אגב, בידיעה בעניין החרם היום ב"דה-מרקר" נכתב: "בין חרם תיירותי אחד למשנהו, טורקיה עדיין נותרה המדינה שאליה טסו הכי הרבה נוסעים מישראל השנה".

הנתון היחיד שמתאים איכשהו לרוח הכותרות ב"ידיעות" הוא זה שמביא אריה אגוזי, על האטה שאולי תהיה במכירת נשק לטורקיה. אגוזי מדווח על עסקאות ש"נמצאות כעת בספק" וש"ייבחנו מחדש". בקיצור: אולי, נראה, תבואו מחר. הכותרת, לעומת זאת, מודיעה: "הרכש הבטחוני נעצר". כלומר: המוסף "ממון" מגיש לנו היום דוגמת ספר לימוד לכשל עריכתי: עורכים שהחליטו מהי המציאות שהם רוצים לסקר (ועוד במהלך סוף השבוע, שבו מצבה של המציאות ברור פחות מתמיד), אנסו את הכתבים לכך ואנסו את הקוראים באמצעות כותרות מוגזמות ומופרכות.

ובעצם, מה הבהילות הזו להכריז על חרם? האם מדובר בהתגייסות של "ידיעות אחרונות" לאינטרסים חיצוניים? המקור לידיעות בדבר החרם, הנמצאות גם בעיתונים אחרים, הוא חברת ועדים, "המרכזת את המידע על פעילותם הכלכלית של ועדי העובדים" (כך ב"ידיעות אחרונות" מיום שישי). לפי הידיעות ביום שישי ב"ידיעות" והיום ב"דה-מרקר", חרם דומה הוכרז על-ידי ועדים שונים גם בתחילת השנה (העילה: התבטאות של ארדואן), ותוצאותיו היו, בין היתר, הוזלה במחירי חבילות הנופש. אמממ... מעניין.

גם אם נפסול תיאוריות שונות בדבר הרווח שיפיק מי שלא יהיה מחרם על טורקיה, ונסכים כי מקור הקריאה הלוהטת לחרם הוא אך ורק ברגש לאומי לוהט, אזי ייתכן שהגיע הזמן להצטנן קצת. האם בכך שנפסיק לבקר בטורקיה נוריד את המדינה הזו על ברכיה ונגרום לה לשדר את "עמוד האש" בשידורים חוזרים? נראה שלא. אז אולי עדיף דווקא להגביר את הביקורים שם, לחזק את הקשרים הכלכליים, להפוך את הרווח והתועלת של טורקיה מקשרים עם ישראל לברורים יותר? לאו דווקא, לפחות לפי נתניהו. הכותרת הראשית של "הארץ" מצטטת: "נתניהו: טורקיה אינה יכולה לתווך בין ישראל לסוריה"; "בפגישה עם ראש ממשלת ספרד אמר נתניהו על המשבר עם טורקיה: 'איזה מין מתווך הוגן הם יכולים להיות'".

ובמדור הדעות של "מעריב" מעלה יואב פרומר נקודה נוספת למחשבה: "המשבר עם טורקיה הוכיח: התחזקות הדמוקרטיה בקרב ידידותינו במזרח התיכון פוגעת בקשרים הדיפלומטיים שלנו עימם", דבר כותרת המשנה. ומהטור עצמו: "ניכר היה שעל אף ההבדלים החיצוניים שביניהם – ממש כמו הזוג המוזר של ניל סיימון – ירושלים ואנקרה היו הרבה יותר דומות משניתן היה לחשוב. כך לפחות עד שנכנס לתמונה גורם זר והרס את סיפור האהבה הזה: הדמוקרטיה".

גולדסטון עוד כאן

כן, הדמוקרטיות האלה באמת הורסות אותנו. העיתונים מסקרים את החלטתה של מועצת זכויות האדם של האו"ם לאמץ את דו"ח גולדסטון. כותרת הגג ב"מעריב": "החלטת מועצת זכויות האדם: חמורה יותר מדו"ח גולדסטון". בעמ' 9 ב"ידיעות אחרונות": "מאמץ ישראלי-אמריקאי למנוע דיון במועצת הביטחון על דו"ח גולדסטון"; "למרות החלטת האו"ם לאמץ את הדו"ח אומרים בישראל: הפסדנו בקרב אך לא במערכה, ננהל מערכת הסברה תקיפה". אחת הכותרות על שער "ישראל היום": "זעם בישראל: 'איראן, פקיסטן ובנגלדש מטיפות לנו מוסר?'".

זמנים מודרניים

כתבתו של שאול אדר על הספר "ריפוי או פיתוי, רפואה אלטרנטיבית במבחן" (סיימון סינג ואדזארד ארנסט), שהתפרסמה לפני שבועיים במוסף "הארץ", היתה מסוג הכתבות שמפרנסות את מדור המכתבים למערכת בשבועות שלאחר מכן. המתקפה על הרפואה האלטרנטיבית לא נשארת תחומה בעיתון האליטיסטי, ובכתבה הפותחת היום את המוסף "זמנים בריאים" של "ידיעות אחרונות", העוסקת ב"חולים שלא לוקחים את התרופות שלהם", אחת מכותרות הביניים היא "הרפואה האלטרנטיבית אשמה". המעניין הוא שהכתבה הזו אינה רק ריאקציה שלילית, אלא גם תיקון: אלה המדברים בגנותה של הרפואה האלטרנטיבית (או "המשלימה") מדגישים את הצורך להתאים את הטיפול הקונבנציונלי למטופל, כמה חשוב ליידע אותו על פרטי הריפוי ואת התועלת הרבה שבאמפתיה ויחס חם מצד הרופא.

בכפולת העמודים 10–11 במוסף "המגזין" של "מעריב" מתפרסמת כתבה של אלכס דורון על סניליות. "מה שמתסכל עדיין את הרופאים, את החולים ואת קרובי משפחתם היא העובדה שכל התרופות הקיימות רק דוחות את הקץ. מצד שני, מקובלת עתה ההערכה בעולם שבאמצעות שורה של צעדים לא מסובכים במיוחד, אפשר להימנע מהמחלה. כל הצעדים נוגעים לשינויים באורחות החיים, בתזונה, בפעילות גופנית, בטיפול תרופתי ובהעלאת המודעות".

אין כסף ללימודים, יש כסף לאופנה

גליון "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוקדש לפתיחת שנת הלימודים האקדמית. בכפולה הפותחת שלושה טורי דעה, של הפרשן הכלכלי סבר פלוצקר, של סטודנט לתואר ראשון ושל בחור שבחר שלא להיות סטודנט. הבחירה בפרשן כלכלי כדי לכתוב את הטור המוביל על שנת ההשכלה הגבוהה אינה מקרית: המסר העיקרי, ובעצם היחיד, העולה משלושת הטורים הוא תלונה על הקשיים הכספיים המלווים את הלומדים והמלמדים באקדמיה.

וכך כותב נועם פורר: "[...] אבל בישראל של שנת הלימודים תש"ע, הסטודנטים ייאלצו לחשוב על דברים אחרים לחלוטין – ארנונה, אוברדרפט, הביוב שהתפוצץ, התשלום על הרכבת וגם קצת על הבטן המקרקרת, כי למי יש כסף לקנות בקפטריה?". "הכסף כאן הולך לכל פלח אוכלוסייה אפשרי חוץ ממי שבאמת צריך אותו" [כלומר סטודנטים], כותב עומר ברק. ופלוצקר מסכם הכל בפראזה אחת: "הסטודנט לא נחשב ללקוח רצוי". הטקסט הנוסף בכפולה הפותחת הוא של תמר טרבלסי-חדד: מדריך להגשת בקשות למלגות ("נאחזים בקרנות").

על שער הגיליון מודפס צילום יחיד, של צעיר וצעירה המדמים סטודנטים (הצעירה המפונפנת עם מגפי העקב אוחזת בכוס קפה מקלקר, סימן היכר סטודנטיאלי מובהק). התצלום, המכסה את כל השער כמעט, מקושר בחץ להפניה הבאה: "מתלבשים"; "ככה תתלבשו לקמפוס (וככה לא)". מכפולת העמודים המוקדשת לעניין ("מה חובה לדעת כדי להיות מעודכן ולא להפוך לקורבן אופנה") עולה כי הסטודנט הוא דווקא לקוח רצוי עד מאוד.

תלונה נוספת שמוזכרת בטורים הפותחים את הגיליון נוגעת לרדידות ולעליבות האקדמיות (המוסברות כנגזרת של תקציבים נמוכים והעדר סובסידיות לתלמידים). גם במקרה זה מתגייס הגיליון המיוחד של "ידיעות אחרונות" ונותן את שני הסנט שלו לטיפול במשבר: כפולת העמודים 6–7 מוקדשת לפרופיל קצר של שישה מרצים "שמככבים בשאלוני הפופולריות". כולם עונים על שאלות זהות כמו "מאכל אהוב בקפטריה", "יציאה בלתי נשכחת של סטודנט" ו"אז מה יהיה עם ההשכלה הגבוהה בישראל".

מזל טוב

המוסף "ממון" של "ידיעות" מקדיש מקום בשער כדי לברך את סטנלי פישר על בחירתו "לאחד הנגידים המצטיינים בתבל על-ידי המגזין 'גלובל פייננס'". הציון שקיבל הנגיד שלנו: 100. על שער המוסף "עסקים" של "מעריב" מופיעה, במעלה הדף, תמונתו של פישר, ולידה הכיתוב "פישר כוכב עליון". ידיעה בעמוד 4 מודיעה: "סטנלי פישר – אחד מ-7 הנגידים הטובים בעולם" (יחד עם נגיד הבנק האירופי, ראשי הבנקים המרכזיים של צ'כיה, אוסטרליה, מלזיה, דרום-קוריאה וטייוואן). גם ב"דה-מרקר" של "הארץ" מתפרסמת בשער הפניה לידיעה על הזכייה. ב"כלכליסט": יוק. תקלה, או חוסר פרגון מכוון?

נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, כנס קיסריה, יולי 2009 (צילום: יוסי זמיר)

נגיד בנק ישראל סטנלי פישר, כנס קיסריה, יולי 2009 (צילום: יוסי זמיר)

בעמ' 4 ב"ממון" ידיעה קטנה: "העסקה אושרה: גנדן-תיירות תמוזג לקבוצת אי.די.בי" (בגוף הידיעה תזכורת: "העסקה זכתה לביקורת שכן לגנדן-תיירות, המחזיקה בין היתר בישראייר, יש 32.5 מיליון דולר בהון העצמי. בנוסף היא מגיעה עם התחייבויות גדולות של יותר מ-100 מיליון דולר שיעברו כעת לחברה הציבורית"). ב"כלכליסט": "רוב גורף לעסקת בעלי העניין של דנקנר" (הידיעה נפתחת במלים "למרות הסערה התקשורתית"). ב"עסקים": יוק. גם ב"דה-מרקר" לא מצאתי כלום.

גלעד שליט

יונתן שם-אור כותב טור במדור הדעות של "מעריב". לפי שם-אור, הסכמה של נתניהו לדרישות חמאס לשחרור גלעד שליט תהיה "ספין הספינים": גם יזכה בהוקרה מצד שמאל, גם ימוטט את שלטון אבו-מאזן (בגלל היוקרה שחמאס יזכה בה בעקבות העסקה), וכך "לא תהיה מנהיגות פלסטינית שמסוגלת לחתום על הסכם עם ישראל".

צחוק מהעבודה, כל הדרך אל הבנק

"מנכ"ל בנק אוף-אמריקה לא יקבל שכר ל-2009", מודיעה כותרת ב"כלכליסט". לפי סוכנויות הידיעות, המנכ"ל קנת לואיס יחזיר מיליון דולר שקיבל כשכר עד כה, יוותר על חצי מיליון דולר שהיה אמור לקבל עד סוף השנה,, ויתבקש לוותר גם על הבונוסים לשנת 2009 (לא מדווח אם הוא הסכים).

לעומת זאת יקבל לואיס, עם פרישתו בסוף השנה, חבילת פיצויים בסך כ-70 מיליון דולר. קיצוץ משכורתו של לואיס נעשה על-ידי "צאר השכר", פקיד ממשלתי של משרד האוצר. לואיס הוגדר כ"המטרה הכי שמנה" של צאר השכר. בנק אוף-אמריקה יסיים את השנה עם הפסד נקי של מיליארד דולר.

ענייני תקשורת

"ביג מרכזי קניות יוצאת בקונספט חדש של תוכן שיווקי בשיתוף הזכיינית רשת ושלישיית 'מה קשור' בעלות של 5 מיליון שקל", מדווחת גלי ברגר ב"כלכליסט". "פעמיים בשבוע ישודר מערכון קצר בכיכובה של שלישיית 'מה קשור'. סדרת המערכונים היא סדרת סיטקום מקורית שתיקרא Big Minutte, נכתבה במיוחד עבור ביג על-ידי צוות הכותבים הקבוע של 'מה קשור', ותצולם במרכזי ביג ברחבי הארץ". משום מה לא נכתב בידיעה אם הסדרה תשודר בערוץ 2 כפרסומת או כפרסום סמוי, והעורכים לא מצאו לנכון לספר לקוראים אם שידור כזה הוא חוקי.

כותרת ב"עסקים": "מועצת הרשות השנייה תכריע: חקיקה לפני מכרז"; "בשם 'האינטרס הציבורי', דאבוש מתעלמת מחוות דעת משפטיות שקבעו: 'אי-יציאה למכרז על ערוץ 10 – עבירה על החוק'. המהלך יועבר לאישור המשנה ליועמ"ש" (לי-אור אברבך). מנכ"ל הרשות מנשה סמירה וסמנכ"לית הטלוויזיה איילת מצגר הודיעו ביום חמישי כי הרשות סיימה את המשא-ומתן עם ערוץ 10 ולא תדון עוד בהארכת זכיונו ("אי-הסכמה ברשות במו"מ עם 10"; "כלכליסט", מיכל תוסיה-כהן). הכותרת ב"דה-מרקר": "דאבוש: טובת הציבור מחייבת שמירה על פעילותו של ערוץ 10".

בעמ' 22 ב"ידיעות אחרונות" מדווחת ליאור זילברשטיין כי "גל ההתאבדויות בפרנס טלקום לא עוצר". על הפרשה ניתן לקרוא בטור שכתב כאן בזמנו חנוך מרמרי.

בהפקת האופנה בגליון "24 שעות" המיוחד לקראת פתיחת שנת הלימודים האקדמית, לצד תמונתה של בחורה לבושה בבגדים, מופיעה הכותרת "שמלת מיני: ספינינג עד גילמן". בכיתוב התמונה נשאלת השאלה: "שעות, שעות את מפדלת במקום ומחטבת לעצמך זוג רגליים שוות, מה? שלא תלכי להשוויץ איתן בגילמן?". גם לי יש שאלה, ל"ידיעות אחרונות": אם כבר הבאתם מישהי שתיתן כיתובים לתמונות של הדוגמניות, לא יכולתם למצוא אחת שמפדלת גם מחוץ לצפון תל-אביב?