נערות בנהרקוראן, איראן (צילום: Alireza Teimoury, רשיון cc)

"כאשר הזרם נחלש, רואים מי שוחה עירום", מצטטים אמנון אטד ורויטל חובל ב"כלכליסט" את טום גלוסר, מנכ"ל סוכנות הידיעות תומסון-רויטרס. גלוסר אמר את הדברים ב"ועידת הנשיא", הפגנת הכוח השנתית של שמעון פרס, ביחס למצב העולמי אחרי המשבר הכלכלי. אבל העיתונים הישראליים מוכיחים כי לפעמים דווקא כשהזרם מתחזק, קווי המתאר שלהם מתחדדים ומתגלים.

כך קורה עם הידיעה על התפתחות משמעותית במשא-ומתן עם איראן בסוגיית הגרעין, התפתחות שהעיתונים מסקרים מזוויות הפוכות. ב"הארץ" מדובר ב"פריצת דרך: איראן תעביר 75% מהאורניום להעשרה ברוסיה", לשון הכותרת הראשית. גם כותרת המשנה חיובית למדי: "טיוטת ההסכם תובא לאישור ארה"ב, איראן, רוסיה וצרפת ביום שישי. בישראל לא הגיבו לפרסום, ואילו בוושינגטון בירכו והדגישו כי 'התהליך של המגעים עם איראן לא יכול להימשך בלי סוף". התמונה המובילה היא של ראש סוכנות הגרעין האיראנית, עלי אשגר סולטניה, מחייך. מתחת לה מופיעה כותרת אדומה: "לראשונה: נציגי ישראל ואיראן נועדו בנושאי הגרעין".

ב"מעריב", לעומת זאת, מקדישים להתפתחות פס צר על השער, בצבע שחור, ועליו מודפסות המלים הבאות: "דאגה בישראל מההסכם המתגבש עם איראן". אותן מלים בדיוק מופיעות בפס אדום בראש שער "ידיעות אחרונות", ומתחת להן הכותרת באותיות ענק, "פצצת זמן", ותצלומו של אחמדינג'אד כשהוא מורה באצבעותיו כלפי מעלה. ב"ישראל היום" הכותרת הראשית ברוח דומה, ציטוט של "גורמי ביטחון בישראל": "קשה להאמין שההסכם יעצור את האיראנים".

כותרת המשנה לראשית של "ידיעות אחרונות" מסכמת היטב את הגישה הנצית להתפתחויות: "ההסכם. איראן תתחייב למערב לוותר על תוכנית הגרעין הצבאית, העשרת האורניום לצרכים אזרחיים תתבצע ברוסיה. החשש. איראן תמשיך בחשאי במירוץ להשגת נשק גרעיני ובמקביל עלולה לדרוש פיקוח על 'הגרעין הישראלי'. התקיפה. למרות הכרזת ברק שיש אופציה צבאית: מומחים בישראל מעריכים שההסכם ימנע פעולה".

מוני פנאן שהכרתם

במקרה של מוני פנאן, מנהל מכבי תל-אביב לשעבר שהתאבד השבוע, אפשר לאמץ בהחלט את המימרה של גלוסר כלשונה. כפי שכתב כאן שלשום שלמה מן, מי שהתגלו כשחיינים נודיסטים הם עיתונאי הספורט כולם, שמתחת לאפם, באחת הקבוצות הכי מסוקרות, התנהלה פרשה עסיסית במיוחד. פרשה שרק התאבדותו של גיבורה הביאה לחשיפתה.

האבחנה הזו היתה נכונה שלשום, היתה נכונה אתמול, והיא נכונה גם היום, כאשר העיתונים ממשיכים להציף את הפרשה בשעריהם והיא מתבררת כגדולה עוד יותר.

כך כותרת על שער "הארץ": "ציון נתן, חשב מכבי תל-אביב לשעבר ושותפו של מוני פנאן, ירד למחתרת וחושש לחייו". אנשיל פפר כותב: משטרת בריטניה פנתה למשטרת ישראל בבקשה לקבל מידע על עסקיו של פנאן, במסגרת חקירותיה את פרשת הנוכלות של הברוקר ניק לוין. כלי תקשורת בבריטניה, מדווח פפר, טוענים כי פנאן הפסיד אצל לוין 12 מיליון ליש"ט (כ-74 מיליון שקל).

ב"ישראל היום" מדגישים על השער את הסכום הזה (מתורגם לדולרים: 20 מיליון), ואת ה"דיווח": "בלאט הפסיד 2 מיליון דולר". ב"מעריב" מפנים מהשער לראיון עם השחקן נסטורס קומטוס, שמספר כי השקיע ב"בנק" של מוני (את המרכאות הוספתי אני, לא "מעריב"). ב"ידיעות אחרונות" אין פנאן על השער, אבל מוקדשת לו כפולת עמודים שבה מדווח כי צפויה חקירה של רשויות המס נגד "שחקני כדורסל שהרוויחו כסף ב'בנק של פנאן'", ומוצגת שורה של עבירות לכאורה וניגודי עניינים שיש לחקור. ניר גונטז' הגיע להוריו של לוין, "בעיר קטנה בישראל", ומוסר כי הם מודאגים.

בספורט "ידיעות" נכתב על השער כי "מוני פנאן בדק בחודשים האחרונים שקדמו למותו אפשרות לרכוש את קבוצת הפועל תל-אביב". "ממון" מדווח על עיקולים שהוטלו על רכושו של לוין בישראל ועל חקירה של הסקוטלנד-יארד. ב"דה-מרקר" הכותרת הראשית היא "מאות ייפגעו מגל ההדף של פנאן". מתוך כותרת המשנה: "אנשי עסקים מוכרים מעורבים, ועוד נשמע על קבלנים ידועים בתל-אביב שלקחו ממנו כסף". מירב ארלוזורוב כותבת את הטור הפותח. תשואה כמו שהבטיח, ונתן, פנאן ללקוחותיו, היא כותבת, יכולה לבוא רק מהונאת פונזי ("פירמידה") או מפעילות בשוק האפור.

לפי יניב קובוביץ' ודוד מרואני ב"הארץ", אף שבמכבי טוענים כי "לא ידעו כלום", "בכיר לשעבר בהנהלת הקבוצה" אומר כי יו"ר הקבוצה שמעון מזרחי ודייוויד פדרמן (מבעלי הקבוצה) "ידעו ושתקו". כותרת המקומון "העיר" היא "למה שתקנו". "זאת הסיבה שלא קראתם על העסקים של מוני פנאן עד שהתאבד", לשון כותרת המשנה, שממשיכה: "יואב בורוביץ', כתב שמסקר את מכבי תל-אביב במשך שבע שנים, מתוודה".

הווידוי של בורוביץ': "הכל מאוחר מדי [...] הרי כבר שנים אנחנו שומעים את השמועות: חלפן כספים, מלווה בשוק האפור, מרפד במזומנים. גם על הקופה הקטנה, כמיליון דולר ערכה, שמענו. שמענו ולא כתבנו. ידענו ולא דיווחנו [...] כל הדבר הזה קורה ואנחנו לא כותבים דבר. ולפני כן – כן, גם לפני – במשך שנים, מוני פנאן הלווה כספים לשחקנים רבים, ובהם יריבים, וגם לשופטים. וגם אז לא כתבנו. עיתונאי מכבי תל-אביב, ובהם גם אני, לא תיפקדו. איך זה קרה?".

איך זה קרה? לפי בורוביץ', בשל מזגו הטוב ומעורר החיבה של פנאן. "היה בו משהו, באיש הזה, שגרם לי לא לרצות לכתוב עליו דברים רעים בחיים". ויש עוד סיבה: "לא רק בגלל אהבה למוני לא חקרנו. גם בגלל פחד גדול. כי מי אידיוט מספיק להסתבך עם מוני. בלעדיו הרי אין גישה לישות הזו שנקראת מכבי תל-אביב". לא רק פחד מאיבוד הגישה למושא הסיקור, גם פחד מעבריינים: "רבים מאיתנו חששו לתחוב את אפם לתחום הזה שנקרא השוק האפור".

לא רק הכתבים פחדו, גם המו"לים. בורוביץ' מספר שלפני שבע שנים ערך יואב גורן, אז כתב "העיר", תחקיר מפורט ומורכב שלא התפרסם לבסוף "בגלל פחדנות של המו"לים". הוא נמנע מלציין מי המו"ל של "העיר". לעומת זאת נוקב בורוביץ' בשמותיהם של ארנון מוזס ועופר נמרודי כמי שקיבלו איומים מכיוון מכבי תל-אביב. הוא כותב גם כי ההתנהלות הכספית המושחתת לכאורה של פנאן היא רק סממן להתנהלות המושחתת (לכאורה, לכאורה, הרי אין לנו, כאמור, אף עיתונאי שיאשש או יפריך את ההאשמות הללו) של מכבי תל-אביב גם בתחומים אחרים.

היו גם מי שלא פחדו. בורוביץ', ואחרים, מזכירים את הכתבה של יורם גביזון ב"דה-מרקר" לפני חמש שנים, שחשפה טפח קטן מההתנהלות של פנאן. בין האחרים גם "דה-מרקר" עצמו, שמפרסם הבוקר את הכתבה שוב בעמ' 3. מדובר בטקסט קצר מאוד. כזה שאי-אפשר אפילו לחשוב להשוות אותו לעשרות העמודים שנכתבו על הפרשה בשלושת הימים האחרונים, משהותר הרסן.

איור: גיא מורד

על ההתנהלות שבורוביץ' מתוודה עליה אפשר לקרוא בין השורות גם בכתבה שפירסם ב"העין השביעית" איתי גודר לפני ארבע שנים ("על קו העונשין"), משם לקוח גם האיור של גיא מורד שמופיע כאן. בורוביץ' אמר אז לגודר: "ברגע ששמעון [מזרחי] יחליט לבודד אותי, הוא יעשה את זה בנקל, ועבורי, ככתב שמסקר אותם מדי יום, זו בעיה. אני יכול לעשות את העבודה שלי, זה אפשרי, אבל זה מאוד קשה. אני משחק כל הזמן משחק כפול. אני בא ליד-אליהו, אני מחייך לכולם, סחבק של כולם. אתה לא יכול להיות מישהו שישנאו אותו, יסמנו אותו, כי אז אתה בצרות. הם לא יכניסו אותי לאימונים, הם יעשו לי את המוות".

את הווידוי שמתפרסם היום הוא מסיים במלים אלו: "הכוח האמיתי של מכבי במשך 16 שנה, רובן נפלאות, היה מוני. הכוח של היום-יום. הכוח של הצללים והעבודה הקשה. ואנחנו, העיתונאים, ידענו זאת. וגם אלו מאיתנו, המעטים שהיו מוכנים להיכוות, פחדו להתאבד על מזבח העיתונות החוקרת. רובנו שרדנו, אז אולי ניתן לומר שלכאורה צדקנו. אבל זה לא נכון. אנחנו טעינו. והטעינו".

"נערי פוסטר" היא הכותרת הראשית על שער מוסף פתיחת הליגה של ספורט "ידיעות אחרונות". תצלומו של שמעון מזרחי נמתח על פני השער כולו, וראיון איתו מכסה שלושה עמודים. לא תמצאו שם שאלות קשות על שוק אפור, ריבית של 20% וחקירות של הסקוטלנד-יארד. "הראיון נערך לפני התאבדותו של מוני פנאן", נכתב באחת הפסקאות. והרי לכם כל הסיפור כולו.

רגע של נחת

הטור הכמעט פותח של המגזין "דה-מרקר ויק", בחתימתה של מירב ארלוזורוב, עוסק בהתפעלות משתאה מהשירות היעיל באתר האינטרנט של משרד הפנים. הנה קישור לטור.

פרסום גלוי

"רה"מ בן 60" היא אחת הכותרות המרכזיות על שער "ידיעות אחרונות". לצדה מתפרסם תצלום של נתניהו וזוגתו אוחזים עוגה, מתחת לו כיתוב פרי עטו של איתמר אייכנר, ולמטה מכל אלה, בקטן, המלה "מודעה", המפנה דווקא לפרסומת שבתחתית העמוד.

הפיצול

פיצול סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה עולה היום מהעמודים הפנימיים לשערי העיתונים. ב"הארץ" זו הכותרת השנייה בגודלה על השער: "השופטים שמגר, ברק וזמיר במכתב לנאמן: 'פיצול סמכויות היועץ הוא הימור מסוכן מאוד'". ב"מעריב" הנושא מגיע לכותרת הראשית: "נאמן: אם סמכויות היועץ המשפטי לממשלה לא יפוצלו – אתפטר".

Power tables

כתבת השער של "גלריה" עוסקת במיפוי מסעדות ההון-שלטון, היכן ש"אנשי הון ופוליטיקאים" "סוגרים עסקה". "האם אפשר לערוך בכלל פגישת עבודה דיסקרטית בבית-קפה או מסעדה בישראל הקטנה?", שואלת מיכל פלטיכהקדמה לרשימת המסעדות שבהן, לטענתה, אי-אפשר לערוך פגישה כזו. ובמלים אחרות, המסעדות שציבור קוראי "גלריה" שאין לו דווקא צורך לסגור עסקאות בפגישות עבודה דיסקרטיות במסעדות יוכל עכשיו לרוץ ולבקר בהן כדי לראות איך אוכלים (וסוגרים עסקאות) מי שלא צריכים את "גלריה" בשביל להיכנס מהדלת האחורית אל השולחן השמור בפינה.

מעבר לרכילות, קידום המכירות והפרטים הפלצניים על חייהם של העשירים העליונים ("עם זאת, בבואם לסגור עסקה או להעלות הצעה נועזת, אנשי עסקים לעולם לא יזמינו את בן שיחם למסעדה"), ניתן למצוא בכתבה עניין אנתרופולוגי. כך למשל הופתעתי לגלות כי בנימין נתניהו, ראש הממשלה שלי, כמו גם אישים מסוגם של דליה איציק ואביגדור ליברמן, נוהגים לסעוד במסעדה הירושלמית העבשה שהיינו נוהגים לקחת אליה את סבי וסבתי כל אימת שהדודים הזקנים מהונגריה היו באים לביקור. אהוד ברק, אני מוכן להישבע, לא היה דורך בטווח של מאה מטר ממסעדה כזו.

פלטי מזכירה בפתח הכתבה פרשה עיתונאית שתחילתה בפגישה בבית-קפה: "גם רן ארז, לשעבר יו"ר הנהלת ארגון המורים, לא האמין שמישהו ירשום על מפית את הדברים שאמר לפני כשנתיים בבית-הקפה 'אצל יהודית' בתל-אביב. הציטוטים הועברו לראש מערכת החדשות של ערוץ 10, שודרו על-ידי רביב דרוקר ועוררו סערה שהביאה להכחשה גורפת. ההכחשה לא עזרה כמובן - המפית שימשה כעדות, ובית-הקפה, על שולחנותיו הצפופים, כזירת ההתרחשות".

הסערה לא הסתיימה בהכחשה: ארז הגיש תביעת דיבה נגד ערוץ 10 ונגד דרוקר, והמשפט, שהגיע שלשום לשלב העדויות, זוכה לסיקור על פני כפולת עמודים (כולל הפניה מהשער) ב"דה-מרקר". כותרת הכפולה: "השופטת לדרוקר: 'אתה פרשן עם הרבה ניסיון, אתה קונה את השטויות האלה?". השטויות האלה הן התנהגותו של ארז, שלפי דניאל דורון, המקור של דרוקר, דיבר בקול בבית-הקפה על תוכנית להפיל את שרת החינוך דאז יולי תמיר; התנהגות שלפי השופטת היא "תמימות של אחרון התלמידים", שקשה לייחס לארז. הילה רז מציינת כי עדי התביעה וההגנה מציגים גרסאות סותרות מאוד, כולל הכחשת עצם העובדה שדורון היה בבית-הקפה. דרוקר אף טען בעדות כי מנחם כהן, סמנכ"ל משרד החינוך, מי שנפגש עם ארז, הוא שקרן.

מי באש ומי במים

כותרת משנה להפניה על השער האחורי של "דה-מרקר": "דנקנר וזיסר המשיכו הלאה. חבס התאושש ופישמן שרד. לבייב נלחם על חייו, פרשקובסקי ויתר, ואת גאידמק איש לא זוכר. שנה בשוק האג"ח הקונצרניות".

ענייני תקשורת

המקומון "העיר" ("העיר תל-אביב", מאז המיתוג המוצלח) מקדיש שלושה עמודים לטקסט על מעבר המערכת ממשכנה הנוכחי (שיוסב כנראה לבניין מגורים) לבניין "הארץ", בחלק אחר של תל-אביב. הטקסט אנמי למדי, ונכתב רק למען השורה האחרונה: "אם רוצים עסק משגשג, אולי צריך עכשיו להשקיע בנדל"ן ולא בעיתונים מקומיים".

באותו עיתון מדווחת ליאורה קפלן על מגזין כרומו ישראלי חדש, "Ms.Use" שמו, שיעסוק "במיניות מכל האספקטים שלה".

ב"דה-מרקר" מצטטים את מייסד ויקיפדיה, ג'ימי וולס, שאמר אתמול ב"ועידת הנשיא" כי ויקיפדיה תמשיך להישען על תרומות (10 מיליון דולר בשנה) ולא תצטרף לאף גוף מסחרי.

רז שכניק חושף ב"24 שעות" תרמית של תוכנית הבוקר של ערוץ 10. "מיקי חיימוביץ' ריאיינה את פרופ' עדה יונת למהדורת חדשות 10. למחרת שודר אותו ראיון – רק שהפעם התשובות של יונת 'הולבשו' מול שאלות של מגישי תוכנית הבוקר". ערוץ 10 הודה בתרמית ("האחראים יינזפו"). המגישים הם חיים אתגר וסיוון כהן, מפיקי התוכנית הם נחושתן אוקון ורפי רשף. תזכרו את התקרית הזו בפעם הבאה שאתם שומעים את רפי רשף, חיים אתגר וסיוון כהן מגישים לכם חדשות.