אנשי חמאס צועדים לאחר קרבות עם פלג יריב ברפיח, 17.8.09 (צילום: עבד רחים כתיב)

הגבולות שקטים

ידיעה קטנה בעמ' 2 של "הארץ" מוכתרת במלים: "שני חמושים שהניחו מטענים נהרגו בגבול רצועת עזה". כותרת הגג: "שתי רקטות נורו לעבר ישראל".

פסגה, חצי פסגה

בחיי שאני לא זוכר באיזה עיתון נכתב במפורש בשבוע שעבר שהפסגה המשולשת אובמה–נתניהו–אבו-מאזן לא תתקיים. זה לא באמת משנה, כי בסך-הכל העיתונות כולה שידרה מסר פסימי באשר לאפשרות קיומה, אחרי שפגישת נתניהו–מיטשל הסתיימה ללא תוצאות. והנה, דווקא יש פסגה, והכותרות הראשיות של העיתונים כולם מטפסות אליה. אמנם לא ממש פסגה, יותר פיסטון, ובעצם גבעה, כך לפחות מנסים לשכנע אותנו העיתונים, כל אחד בסגנונו.

"ישראל היום" הוא הבוטה ביותר: "פסגה סמלית" היא הכותרת שלו. גם ב"ידיעות אחרונות" לא משאירים מקום לספק: "יש פסגה, אין ציפיות" (ובכפולה הפותחת "טיסה לשום מקום"). ב"מעריב" הכותרת קורקטית, "פסגה משולשת", אבל כותרת המשנה של הידיעה הפותחת קובעת: "בינתיים הם [הפלסטינים והישראלים] עסוקים בהנמכת ציפיות". במאמר המערכת של "הארץ" נכתב: "נאמן למסורת של הנמכת ציפיות, הבית הלבן הודיע שמטרת הפסגה המשולשת תהיה 'יצירת התשתית לחידוש המו"מ'".

אם הישראלים מנמיכים ציפיות ("הפגישה צפויה להיות רק פוטו-אופ, ולא תוביל לחידוש המו"מ המדיני", כותב ברק רביד ב"הארץ" בשם לשכת ראש הממשלה), והפלסטינים מנמיכים ציפיות, והאמריקאים מנמיכים ציפיות, אין להלין על התקשורת שגם היא מנמיכה ציפיות. "המחלוקות העמוקות בין הצדדים לגבי הבנייה בהתנחלויות ומתווה התהליך המדיני נותרו ללא שינוי", נכתב ב"הארץ". אם כן, סיקור מינורי ללא מנצחים ומפסידים? ודאי שלא.

יו"ר הרשות אבו-מאזן (צילום: עיסאם רימאווי)

נחום ברנע ממשיך את הקו הביקורתי שנקט כלפי "נאום קהיר" של אובמה, ואף מחריף את הטון: "האירוע שיתקיים מחר בניו-יורק הוא בדיחה על חשבונו של נשיא אמריקאי, שהציץ לפוליטיקה של המזרח התיכון ונפגע. כמה מטובי המוחות בוושינגטון היו עסוקים בסוף השבוע בשאלה מי אחראי לפשלה, האם הנשיא ואנשיו או השליח המיוחד ג'ורג' מיטשל. על דבר אחד קשה היה להתווכח: על איכות התוצאה. ברק אובמה הוא נשיא שמבטיח, בכך אין כל ספק, השאלה היא אם הוא נשיא שמקיים". כך מזכיר ברנע, ומזכירים הכתבים והפרשנים כולם, את הניסיון לחלץ מחוות מהסעודים, שנכשל, ואת הניסיון להוציא מנתניהו הקפאה מוחלטת של ההתנחלויות, שנכשל גם הוא.

עוד מפסיד הוא אבו-מאזן. כך לפחות הוא מתואר אצלנו. "אבו-מאזן נכנע ללחץ האמריקאי" היא אחת הכותרות בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". "עבאס הוא המפסיד העיקרי מהפסגה", קובע אבי יששכרוףב"הארץ", ואף מספק תיאור ציורי: "עבאס קפץ מהעץ הגבוה שעליו טיפס בלי שקיבל תמורה".

ומי המנצח? אם אובמה הפסיד, ואבו-מאזן הפסיד, הרי שעל דרך ברירת המחדל – נתניהו ניצח. כך ב"ידיעות אחרונות" מודפסת טבלת הישגים וכשלונות של שלושת הצדדים. אצל אבו-מאזן רשומים הפסדים בלבד (ויתר על תנאיו לפגישה – הקפאת התנחלויות ודיון על נושאי הליבה), אצל אובמה הישג אחד (הפגישה עצמה) מול הפסדים רבים (לא הותנע המשא-ומתן, נתניהו לא התחייב להקפאה מוחלטת, הערבים סירבו למחוות כלפי ישראל), ואילו אצל נתניהו שלושה הישגים, תמונת ראי של הפסדי האחרים: פגישה עם אבו-מאזן (למרות סירובו הראשוני), ויתור אמריקאי על הדרישה להקפאה מוחלטת של ההתנחלויות, ו"הצגת אבו-מאזן כסרבן שלום".

ראש הממשלה בנימין נתניהו (צילום: אדי ישראל)

"בצד הישראלי התקשו אתמול להסתיר את הלגלוג, ובמידה מסוימת גם את השמחה לאיד, כלפי ממשל אובמה", כותב שמעון שיפר ב"ידיעות אחרונות". ב"ישראל היום" לא נראה שנעשה נסיון הסתרה כזה. כותרת הגג על השער היא "שביעות רצון בירושלים: 'נתניהו עמד על שלו, אבו-מאזן התקפל'". הכותרת שנמתחת באותיות ענק על פני כפולת העמודים הראשונה היא "אבו-מאזן התקפל" (למקרה שחשבתם שהוא הספיק להתיישר בזמן שדיפדפתם).

האם הכישלון המסוים של אובמה והוויתור של אבו-מאזן הם בהכרח הישג לנתניהו, כלומר לנו? יש מי שחושב שיכולים להיות שלושה מפסידים. "בערב ראש השנה קרא נתניהו לעבאס 'לגלות אומץ' ולהסביר לעמו שהסכסוך צריך להסתיים ועימו התביעות הפלסטיניות מישראל", מזכירים במאמר המערכת של "הארץ". "ראש הממשלה צריך להציב אותה דרישה גם לעצמו. גם עליו לגלות אומץ ולומר לעמו, למפלגתו ולשותפיו הפוליטיים שהסדר שלום על בסיס חלוקת הארץ לשתי מדינות הוא אינטרס ישראלי מובהק, שהשגתו תחייב את ישראל לסגת מרובם המכריע של השטחים שכבשה ב-1967 ולפרק את רוב ההתנחלויות [...] כל עוד ימשיך בהצגת תביעות לצד השני, תוך ערפול נכונותו להתגמש ולהפנות עורף לעמדותיו בעבר, הוא יוכל אולי לשמור על כסאו – אך יוביל את המדינה למבוי סתום".

ודן מרגלית כותב: "ההתרחשות בזירה המדינית דומה עתה לחידת מבוך מפותלת: מה שאירע צריך היה להתרחש מלכתחילה, אך לא לתוצאה הזו כיוונו כל הצדדים".

איראן, הגרעין, הרוסים ואנחנו

נתניהו לא נועד ברוסיה עם ראש הממשלה פוטין באותה פגישה מסתורית שחשפה שוב מתחים בלשכת ראש הממשלה, אלא עם הנשיא מדבדב. כך חושף מדבדב עצמו, בראיון ל-CNN שציטטה נטשה מוזגוביה ב"הארץ". "איני מבין מדוע נתניהו הסתיר את פגישתנו" היא הכותרת שנבחרה לשער העיתון. עוד אמר מדבדב שפרס "הבטיח לו כי ישראל לא תתקוף באיראן", וזו הכותרת שנבחרה לידיעה בעמוד הפנימי. עוד אמר הנשיא הרוסי כי "אם נספק נשק לאיראן, תמיד יהיה מדובר במערכות הגנה", וכי לא יתמוך בסנקציות נגד איראן.

באותו עמוד ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה שלפיה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א) החליטה לדרוש מישראל להצטרף לאמנה למניעת הפצתו של נשק גרעיני ולפתוח את הכור הגרעיני לביקורת של פקחים בינלאומיים. כותרת הגג: "הישג לאיראן ולמדינות ערב".

"נתניהו מתכנן: נאום דרמטי בעצרת האו"ם", מבטיחה כותרת בעמ' 3 ב"מעריב". "במוקד: איום הגרעין האיראני, דו"ח גולדסטון והתהליך המדיני".

הדו"ח

בשבוע שעבר, כאחת התגובות לדו"ח גולדסטון (דו"ח האו"ם לחקירת מבצע "עופרת יצוקה"), הובא ב"מעריב" מאמר של טל פבל. פבל טען כי הדו"ח הסתמך, בין השאר, על נתונים של בצלם באשר למספר האזרחים מבין ההרוגים הפלסטינים, וכי הנתונים הללו סותרים נתונים שאסף הוא עצמו מאתרים ופורומים של חמאס ברשת. היום מתפרסם ב"מעריב" טור תגובה של דוברת בצלם, שרית מיכאלי, שכותבת כי "ההסתמכות על האינטרנט והבלוגוספירה כמקור מידע יחיד מביא לתוצאות מביכות". מיכאלי מביאה כמה דוגמאות לטעויות גמורות של פבל (מי שהוגדר "שהיד" באתר חמאס הוא ילד בן תשע, מי שנספר כמת למעשה חי וקיים, וכו'), וכותבת כי "בעולמו נהרגו במבצע 'עופרת יצוקה' רק שתי נשים.

"העובדה שתמונתו של הרוג מופיעה על כרזה או ששמו מוזכר בפורום באינטרנט אינה יכולה להיות הראיה היחידה שעליה יתבסס סיווגו כלוחם או אזרח", מסכמת מיכאלי. "בניגוד למה שטוען ד"ר פבל במאמרו, לא האשמנו את ישראל בהרג חסר הבחנה של אזרחים, אלא קראנו לה לנהל חקירה עצמאית ובלתי תלויה לבירור נסיבות הריגתם של כ-770 תושבים בעזה. מספר זה כולל יותר מ-300 קטינים ומאה נשים. תעודות הלידה והפטירה שלהם שמורות במשרד בצלם, אולם כיוון ששמותיהם של רובם לא הוזכרו באינטרנט, פבל מתכחש לקיומם".

בסופה של ידיעה ב"הארץ" בעניין האשמה של ישראל כי שבדיה "מנסה לפתוח במגעים עם חמאס", כותב ברק רביד כי "כתב-העת 'אקונומיסט' פירסם מאמר דעה שמותח ביקורת חריפה על דו"ח האו"ם [...] במאמר נכתב כי 'הדו"ח פגום מיסודו ולוקה בדעות קדומות'". בעמ' 11 ב"ישראל היום" נכתב כי "גם בוושינגטון תוקפים את מסקנות ועדת גולדסטון [...] 'מבדיקה מעמיקה של ממצאי הדו"ח הגענו למסקנה כי הממצאים היו חד-צדדיים ומחמירים נגד ישראל, לעומת ביקורת פושרת נגד חמאס', אמר בסוף השבוע דובר המחלקה האמריקאית איאן קלי".

הדבר הקטן הנוכחי

בתשובה לשאלה אם הוא צופה בתוכנית "כוכב נולד", אמר יהורם גאון ליואב בירנברג בראיון שמתפרסם היום ב"24 שעות" של "ידיעות אחרונות": "ממש לא. אני לא יכול לראות את ההתעללות שעוברים בחור או בחורה בראשית דרכם, כשעומדים מולם אנשים, נכבדים ככל שיהיו, חלקם קולגות שלי, ופשוט חותכים אותם. הלב שלי נחמץ, נקרע לגזרים כשאני רואה את הצעירים המוכשרים האלה, וגם את הפחות מוכשרים, נידונים לסקילה. גם אם הייתי מתבקש לשפוט בתוכנית כזאת, לא הייתי הולך בחיים לזה".

היתה תוכנית כשרונות שגאון הסכים לשפוט בה, קראו לה "הדבר הגדול הבא", והיא היתה אחת הדוגמאות המביכות ביותר לז'אנר המביך ממילא של "ריאליטי כשרונות" ש"כוכב נולד" נמנית עימו. הנה מה שכתבה פוריה גל על התוכנית כששודרה לפני שנתיים, ועל סגנון השיפוט של גאון: "האם יש הצדקה לתוכנית מציאות שבה השופטים לא משמיעים מלה של ביקורת, אוהבים את כולם ועסוקים בהתמרחות ובהחנפה בנאלית לכל מתמודד? אז מה הוא הדבר שעושה אותם לשופטים? אפילו ריקי גל מהעונות הקודמות של 'כוכב נולד' או מיקי בוגנים מ'הדוגמניות' כבר היו יותר עסיסיים, בכך שיכלו לנפק חוש ביקורתי מסוים, גם אם מאחוריו עמד ברוב המקרים סתם רוע צרוף. אבל השופטים ב'הדבר הגדול הבא' באים להחתים כרטיס, לתחזק חלטורה, לקושש קצת פריים-טיים בלי לתת מעצמם שום דבר".

הפרטה

הכותרת הראשית של "עסקים" ב"מעריב": "חזקיהו הסכים: לאומי יופרט דרך הבורסה"; "המפקח על הבנקים שינה את עמדתו המסורתית של בנק ישראל והודיע לאוצר: אסכים למכירת השליטה בבנק לאומי לציבור. המשמעות: לראשונה יתנהל בישראל בנק ללא בעל שליטה מוגדר. הנגיד פישר בעד המהלך, גם החשכ"ל צפוי לתמוך".

עניין של השקפה

שמעון איפרגן מפרסם כתבה מפרגנת למשטרת ישראל במוסף "המגזין" של "מעריב". תחת הכותרת "כן כולל שירות" כותב איפרגן: "בשנים האחרונות ביצעה המשטרה מהפך גדול בתחום השירות. כמעט בכל התחנות בארץ הוקמו מרכזי שירות לאזרח, שמטרתם לתת למגיש התלונה אווירה ניחוחה ולא עוינת, ומענה מהיר". מאלף להשוות את הקביעה הזו לחוויה הפרטית של סייד קשוע, כפי שהתפרסמה ב"הארץ" לפני כשלושה חודשים.

ובינתיים, בהודו

ערב החג פירסמו "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" כותרות ראשיות שציטטו את אזהרת המטה ללוחמה בטרור מפני פיגועים בהודו. הכותרות קראו לישראלים שלא לטוס להודו והמליצו לאלה שכבר שם לא להתאסף בארוחות חג המוניות. "הארץ", שלא ציטט את האזהרה, חותך היום את הקופון. "למרות התרעה חמורה לפיגוע בהודו, הישראלים דווקא באו לבתי חב"ד".