בחירות בשבדיה, השבוע (צילום: קריסטה אפלונד; רשיון cc)
ספירת הקולות בבחירות הכלליות שהסתיימו השבוע בשבדיה עומדת בשעת כתיבת שורות אלה לפני סיום (98% מהקולות נספרו), אולם התוצאות כבר ברורות, כמו גם הטלטלה העזה שהן מביאות איתן לאחת הדמוקרטיות היציבות והשקטות ביותר בעולם. שבדיה הפכה לפתע ממעוז הסוציאליזם הנאור לעוד מדינה מערבית המתחבטת בשאלות של זהות עצמית.
ההפתעות בבחירות אלו היו רבות – זו הפעם הראשונה בשבדיה של העת המודרנית שממשל שאינו סוציאל-דמוקרטי זוכה בבחירות חוזרות. זו התוצאה הגרועה ביותר מאז 1912 למפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ששלטה בשבדיה ברציפות במשך עשורים. זו תהיה, כנראה, הפעם השנייה בהיסטוריה שקואליציית השלטון תיאלץ לפעול כממשלת מיעוט בפרלמנט עוין.
אך ההפתעה הגדולה מכולן היא כניסתה לפרלמנט של מפלגת הימין, הדמוקרטים-השבדים, המוגדרת בשבדיה כ"ימין קיצוני", ועוד כלשון מאזניים בין גושי הימין והשמאל. המפלגה, שרבים מאשימים אותה, בצדק ככל הנראה, כי שורשיה הם במפלגות ותנועות גזעניות ואף ניאו-נאציות מוצהרות, חרתה על דגלה נושא אחד עיקרי – המאבק בהגירת הזרים לשבדיה ובמיוחד אובדן הצביון הלאומי "הקלאסי" בעקבות הגירה מוסלמית.
טענות המפלגה מוכרות ממדינות מערב אירופיות אחרות כגון דנמרק והולנד, ולפיהן "הזרים", במיוחד המוסלמים ובעיקר אלה המגיעים ממדינות לא מערביות, מביאים איתם ערכים הזרים לתרבות המקומית, מסרבים להיטמע בתרבות זו, גורמים לאבטלה ולעלייה בפשיעה והם נטל כבד על מערכת הרווחה הנדיבה של המדינה.
לא רק הטענות מוכרות, גם המפלגה אינה חדשה בפוליטיקה השבדית. כבר בבחירות של שנת 2006 היא התקרבה לאחוז החסימה (4%) הנדרש כדי להיכנס לפרלמנט. בבחירות מקומיות באותה שנה נכנסו נציגים רבים של המפלגה למועצות כפרים וערים, במיוחד בדרום המדינה, שם מספר המהגרים רב יחסית. מדוע, אם כן, תוארו תוצאות הבחירות השבוע בתקשורת השבדית כהפתעה? את התשובה לשאלה לא ניתן לנתק מהאופן שבו סיקרה התקשורת את מפלגת הימין הקיצוני עד לבחירות.
"איננו אוהבים את מי שאינם אוהבים זרים"
מפלגת הדמוקרטים-השבדים נתפסת על-ידי התקשורת המקומית כבעלת ערכים שאינם מקובלים במדינה דמוקרטית, זאת אף שהמפלגה עצמה, כמו גם מוסדותיה, נאמנה לחוקי המדינה ולכללי המשחק הדמוקרטיים. לאורך כל תקופת מערכת הבחירות התעלמו כלי התקשורת מהמפלגה. היא אוזכרה בעקיפין כ"בעיה אפשרית", ומנהיגיה כמעט שלא רואיינו על-ידי התקשורת ולא שותפו בדיונים פוליטיים לקראת הבחירות.
גם קמפיין הבחירות של המפלגה נעצר כמה פעמים על-ידי עיתונים וערוצי טלוויזיה, שטענו כי המסרים המועברים במודעות ובתשדירים נוגדים את כללי האתיקה בכל הקשור לפגיעה בקבוצות אוכלוסייה ומיעוטים. עצרות הבחירות של המפלגה הופרעו לעתים קרובות על-ידי הפגנות, לעתים אלימות, של פעילי מפלגות אחרות, וכמה מבכירי המפלגה אף הותקפו פיזית ונזקקו לטיפולים רפואיים.
אתר העיתון "Svenska Dagbladet", מהגדולים בשבדיה, מסקר הפגנה נגד מפלגת הדמוקרטים-השבדים (צילום מסך)
ראשי המפלגות הגדולות לא התייחסו כלל למפלגה ולמצעה אלא בהקשר אחד – גם מימין וגם משמאל הודיעו ראשי המפלגות כי אין סיכוי לשיתוף פעולה עם הדמוקרטים-השבדים גם אם אלה ייכנסו לפרלמנט. החרם היה ועודנו, בשעת כתיבת שורות אלו, מוחלט. זאת, בעוד שהדמוקרטים-השבדים עצמם, שיכורי ניצחון, מודיעים כי הם רואים עצמם כעומדים "מעל הגושים" בפרלמנט ומוכנים לשתף פעולה עם כל מי שיסכים לערכי היסוד שלהם – הגבלת ההגירה והקשחת תנאי הקבלה של אשרות שהייה ואזרחות בשבדיה.
כעת, לאחר שהתבררו תוצאות הבחירות, ברי כי בהתנהלותן שיחקו התקשורת והפוליטיקה המרכזית בשבדיה לידי הדמוקרטים-השבדים. במבט לאחור, "הפתעת הבחירות" נראית יותר כנקודה עיוורת בהבנת הפוליטיקאים וכלי התקשורת במדינה זו את רחשי לבו של הציבור שעבורו הם פועלים ואליו הם פונים.
ההתעלמות הבוטה מהבעיה שמייצגת המפלגה וחוסר הנכונות לדון בפתרונות ובאפשרויות על-ידי מי מהצדדים האחרים רק גרמו לכך שרבים הצביעו לה "הצבעת מחאה". התגובה הכמעט היסטרית של מפלגות השלטון לסיכוי שהדמוקרטים-השבדים יהפכו ללשון מאזניים, והכיסוי התקשורתי הצעקני שקבע בנחרצות כי "לעולם לא ישתפו את המפלגה בשלטון" ורק ניסה להסביר עד כמה הדמוקרטים-השבדים אינם נחוצים בפוליטיקה השבדית, ליבו עוד יותר את האש והביאו למצב אידיאלי מבחינת המפלגה המוקצה – היא הפכה ללשון מאזניים בפרלמנט שאינו מסוגל ליצור רוב מוחלט ללא שיתופה או יצירת קואליציה בין-גושית.
בדקות ובשעות הראשונות לאחר שהתבררו תוצאות המדגמים ותוצאות האמת, לא ידעו כלי התקשורת בשבדיה כיצד לבלוע את הסיפור. החגיגות במטה הדמוקרטים-השבדים אמנם סוקרו בהרחבה, אך עדיין ללא דיון ענייני בנתון היסוד: 300 אלף שבדים הצביעו למפלגה שכל כולה נועדה למלחמה בהגירה למדינה. פרדריק ריינפלדט, ראש ממשלת שבדיה הנוכחי והנבחר, צוטט כאומר כי "אמנם 5.7% מהבוחרים בחרו בדמוקרטים-השבדים, אך יש לזכור כי 94.3% מהבוחרים בחרו במפלגות אחרות".
בניין הפרלמנט בשטוקהולם, שבדיה (צילום: דורון הורוביץ)
ואילו הדמוקרטים-השבדים רואים בבירור את המטרה מול עיניהם: במסיבת העיתונאים שלאחר פרסום התוצאות הצהיר קצין העיתונות שלהם כי מטרתם היא להפוך למפלגה הגדולה בפרלמנט כבר בבחירות 2018. כלי התקשורת מצדם עסקובעיקרבצדדיםהמראים עד כמה המפלגה בעייתית. "אפטון בלאדט" (הזכור לישראלים ממשבר "עלילת קציר האיברים") אף יצא כבר בליל הבחירות בקמפיין האומר: "איננו אוהבים מי שאינו אוהב זרים. אנחנו אוהבים שונות". יום לאחר הבחירות כבר הודיעו כלי התקשורת כי מתוכננות הפגנות נגד כניסת המפלגה לפרלמנט.
החשש הגדול הוא שאם התקשורת והפוליטיקאים בשבדיה ימשיכו להתעלם מהעובדה הברורה, שמספר לא קטן מהבוחרים במדינה סבורים כי הגיע הזמן לשינוי בגישה לשאלת ההגירה, אם לא ישכילו לנטרל את הדמוקרטים-השבדים באמצעות צירופם למעגל הנשיאה באחריות לניהול ענייני המדינה – תהיה התוצאה אי-יציבות שלטונית בארבע השנים הקרובות, שלאחריהן צפוי סיכוי לא רע שכוחה של המפלגה יתחזק.
יש מי שיוזם דיון ציבורי בסוגיה, כמו למשל אתר הדעות Newsmill, שפירסם מאמר דעה בעניין זה יום לאחר הבחירות. אולם די לקרוא את התגובות למאמר כדי להבין שדעת הקהל בשבדיה אינה בשלה לדיון בתופעה ושהיא מבטאת גזענות בוטה. זאת, בעוד שמיעוט לא מבוטל, כפי שמלמדות תוצאות הבחירות, גורס שבהחלט הגיע הזמן לדון בריש גלי במדיניות ההגירה למדינה. התקשורת, בינתיים, טומנת ראשה בחול.