אחת השאלות החוזרות ונשנות שמפנים אלינו גולשים, באמצעות טופס "צור קשר" שבאתר, בחשבונות הפייסבוק והטוויטר שלנו וגם סתם בעל-פה, היא מדוע אין באתר "העין השביעית" אפשרות לתגובות ("ואתם קוראים לעצמכם המכון לדמוקרטיה!?"). הסיבה לכך פרוזאית למדי: בתקופת האפיון הארוכה (מדי) של האתר הקודם, עת "העין השביעית" עוד היה כתב-עת מודפס, התגלעו חילוקי דעות בין העוסקים במלאכה. היו מי שקבעו כי תגובות הן כורח בל יגונה לעיתון מקוון, היו מי שראו בהן פתח להצפת האתר בדברי בלע ושטות, והיו גם מי שסברו שמדובר בנדבך חיוני של עיתונות בת זמננו.

בעלי הדעות השונות, יש לציין, החליפו אותן חדשות לבקרים, ואיתרע המזל וביום שבו נחתם ספר האפיון (אכן היה מדובר בספר, שהכיל למיטב זכרוני יותר מ-100 עמודים, לעומת המפית שעליה נכתב אפיון האתר הנוכחי) היתה הדעה השוללת זו ששלטה בכיפה, וכך הגיח אתר "העין השביעית" לאוויר העולם אטום לשוועת ההמונים.

בדיעבד, היו ימים שהצטערנו על ההחלטה ועל כך שאנו מפסידים ערוץ של קשר ישיר עם הגולשים (בשלב כלשהו אף ניסינו לשלב מערכת תגובות באתר, אולם גילינו שמערכת הניהול שלו דוחה אותה בעקשנות, הסנובית). היו גם ימים ששמחנו בהחלטה (בעיקר באותם ימים שבהם קראנו טוקבקים). כך או כך, בחלוף הזמן סימל העדר יכולת התגובה באתר בעיה כללית: חשנו שמבנה האתר לא תמיד משקף את תכניו, שבהם אנו בדרך כלל גאים.

כך, מלבד עניין התגובות, האתר – שקם ב-2008, כשבישראל "שוקס" עוד נתנה פייט לפייסבוק – סבל מחוסר משווע באפשרויות שיתוף שונות עם תושבי הרשת, בקושי ווב 2.0, כשהרשת כבר מגיעה לגרסה 5; מערכת הניהול שלו התגלתה כמסורבלת ואטית, עם מנוע חיפוש בעל נטייה כרונית להליכה לאיבוד ועם יכולת פרישת דימויים ויזואליים ברוחב מוטת כנפיים של תוכי אילם. בעיית השיתופיות בלטה גם ביכולת מוגבלת ביותר לקישורים חכמים מטקסט לטקסט בתוך האתר עצמו (תגיות זה בחנויות בגדים).

לאתר היו גם יתרונות: הוא נהנה ממבנה ניווט פשוט ולא מתחכם (תבנית אחת, שתי רמות), ובאופן כללי הפגין גישה בריאה שעורך העיתון הנפוץ במדינה נוהג לכנות "ישר ולעניין", גם אם לאט-לאט. לכן אהבנו את האתר הישן והמעט חבוט שלנו, ובעיקר – לא היה לנו כסף להחליף אותו באתר חדש ונוצץ. עד השנה שעברה, עת המו"ל שלנו, המכון הישראלי לדמוקרטיה, יצא במסע שדרוג של החזית המקוונת שלו עצמו (בהובלת סמנכ"לית המכון, דורית שובל) ואיפשר לנו להצטרף לעגלה.

ניגשנו לבחור חברת אינטרנט כשאנחנו מצולקים ממפגשנו עד כה עם תעשיית ההייטק הישראלית (על חוויות כגון דא ניתן לקרוא בכתבה שהתפרסמה אצלנו אחרי שסיימנו את בניית האתר הקודם). חברות בניית אתרים עוסקות לרוב באתרים עם אוריינטציה מסחרית זו או אחרת, ואנו, למודי ניסיון, חיפשנו מפתחים שיבינו עיתונות, ולא רק יידעו לכתוב קוד. עדיף גם כאלה שלא ילקו בתסמונת המוסכניק (חתיכת פלסטיק? זה דיספורמטור דציבלי תלת-דגלי! 5,000 שקל, ולי זה עולה יותר).

אופי האפיון

חיפשנו ומצאנו. במכרז לבניית האתר זכתה חברת RGB מדיה, שחבריה – גריג דוידוביץ', בירנית גורן ורונן מזרחי – הם כולם יוצאי התקשורת הישראלית, בגרסאות הדפוס והרשת שלה. גריג הוא עורך בכיר לשעבר ב"הארץ" ובין השאר ערך את אתר האינטרנט שלו; בירנית היא כתבת ועורכת ותיקה (בין השאר, של אתר האינטרנט של "מעריב"), ורונן הוא מעצב מנוסה שבין שלל עבודותיו (כמו אתר "כלכליסט") היה גם אחד ממעצבי "העין השביעית" בגרסתו המודפסת.

בתהליך האפיון ניסינו ללמוד מהניסיון המצטבר של שנות פעילותו של האתר. כעת הכרנו טוב יותר את חולשותינו. ידענו טוב יותר מה הגולשים שלנו אוהבים ומה היינו רוצים שיאהבו יותר. זיהינו אילו נכסים ייחודיים שלנו איננו מנצלים מספיק ואילו תוספות נוכל להוסיף לאתר בלי שייתקעו לנו, או לגולשים, בגרון. מסקנות תהליך האפיון, בתמצות מעט מלאכותי, היו כי יש לטפל ביכולות האוצרות וההידודיות, העומק והפריסה.

פריסה (ליי-אאוט)

השינוי בפריסה הוא זה שניתן להתרשם ממנו בקלות יתרה. ההבדל הוויזואלי בין הגרסה הקודמת של אתר "העין השביעית" לבין זו הנוכחית אינו צריך שיצביעו עליו. אין מדובר רק בעדכון האיפור, אלא בניסיון לתחילתו של שינוי בתפיסה.

עורכים בעיתוני דפוס העוברים לערוך ברשת חווים מפח נפש כשהם מגלים כי המעבר מעולמו של הנייר המת אל המסך החי, בניגוד להיגיון הפשוט, דווקא מגביל אותם מבחינת יכולת העיצוב וההגשה של המוצר העיתונאי. הגריד של דף העיתון קשיח בעיקר בקצוות ובשוליים; לזה של הדף המקוון כמעט שאין נקודה רכה. העדר הגמישות המוחלט באופני הנחת הטקסט והדימויים על המסך (שהעדר היכולת "לצרוב" צילומים הוא הדובדבן הסימבולי שלו) הופך עמוד של עיתון מקוון לשליכטה תבניתית של משפטים במקום למוצר עיתונאי מעוצב. ההבדל הזה אינו רק קוסמטי; הוא גם זה שאחראי, בין שאר דברים, לכך שעיתוני הרשת עדיין אינם מעצבים סדר יום: אין להם "שער" ואין להם באמת "כותרת ראשית".

האתר הראשון של "העין השביעית" היה חף כמעט מכל אפשרות ל"עיצוב" של טקסט או תמונה על הדף (ובטח לא של הדף עצמו), אולם כפיצוי נהנה מפשטות נפלאה, שאיפשרה לטקסט לדבר (גם אם לא לנשום). באתר החדש ניסינו לשמור על פשטות הגריד, אולם לאפשר שימוש בכלים עיתונאיים-עיצוביים של הדגשה, מסגור ועיטור. כך למשל, כעת, כשאנו רוצים להסב את תשומת הלב לציטוט בכתבה או לסיפור באתר, יש בידינו הכלים לעשות זאת. והתמונות – כעת אפשר סוף-סוף לראות אותן.

אמנם, מפאת מגבלות התקציב לא מיצינו את יכולות מערכת העריכה של RGB מדיה. יש, אם כן, למה לחכות.

אוצרות תוכן (אגרגציה)

על צד החולשה, למערכת הקטנטונת שלנו יש יכולת ייצור תכנים מוגבלת, ואנו מעדיפים להשקיע אותה בתכנים שלאו דווקא ניתן יהיה למצוא באתרים ובמדורים אחרים העוסקים גם הם בתחומי הכיסוי שלנו. ממילא על המרדף אחרי סיפורי החדשות המתחלפים אנחנו מוותרים בדרך כלל. על צד החוזקה, אנו משוחררים ממגבלות הקטנוניות הכובלות את-ידי העורכים באתרים אחרים מלספק באתריהם קישורים אל מחוץ לאתר, בטח שלא באופן עקבי וממוסד (מה שנקרא בלעז: אגרגציה, ובעברית: אוצרות תוכן).

אל התובנה הזו נוסף מה שלמדנו מניטור הגלישה באתר: גילינו שאחד הדפים הפופולריים באתר בגרסתו הקודמת היה דף חדשות התקשורת – רשימת קישורים לידיעות באתרי ומדורי תקשורת בארץ ובעולם. צירוף כל העובדות הללו הביא אותנו למסקנה כי האתר החדש צריך לחזק את אלמנט הפורטליות שלו – היותו שער, one stop shop, לכל מה שקורה בתחומי התקשורת והעיתונות בארץ, וגם בעולם.

כך הפך הטיקר המתגלגל הקטן של "חדשות התקשורת" לאלמנט האינטליגנטי אך הקשוח התופס את צדו הימני של דף הבית באתר החדש (וצד שמאל בדפים הפנימיים). תחת הכותרת "כל מה שקורה" אנו מציעים לגולשים עדכון על אודות, ובכן, כל מה שקורה, אצלנו וגם אצל הקולגות. למעוניינים בסינון המידע, לשונית בראש העמודה מאפשרת הצגה של תוכני "העין השביעית" בלבד, או סינון של התכנים החדשותיים בלבד.

הידודיות (אינטראקטיביות)

כאמור, החיסרון המיידי של האתר בגרסתו הקודמת היה העדר היכולת לשיתופיות ואינטראקטיביות. אז כן, יש כעת גם טוקבקים באתר. בשלב ראשון, רק כאלו הנכתבים דרך אמצעי מזהה כחשבון פייסבוק או יאהו. בעתיד, אם המעורבות הבלתי אמצעית של גולשינו היקרים תלבלב על הצד הטוב, נשקול הוספת מערכת תגובות אנונימית, מהסוג המקובל ברוב האתרים הישראליים. נראה שלא לפני 2018. בינתיים, אגב, נכון ליומו הראשון של האתר, נראה שלחשש מהתפרעות שלוחת רסן של טוקבקיסטים לא היה יסוד: כבר כמה שעות שהאתר באוויר, ורק מגיב אחד (תודה, יונתן שי) הותיר את חותמו המנומק למחצה.

לא רק טוקבקים: לאתר נוספו כפתורי שיתוף שונים ברשתות החברתיות המובילות (כלומר פייסבוק, טוויטר והשלישית, נו, איך קוראים לה). גם אם באיחור מסוים, הגענו אל המאה ה-21. אלמנט שיתופי נוסף שניסינו להבליט הוא זה של לוח האירועים (באמצע דף הבית, מצד שמאל). ההחלטה לעקוב, לעדכן ולהבליט את כרוניקת הכנסים, המפגשים, הפאנלים וימי העיון בנושאי תקשורת ועיתונות נועדה לא רק לספק שירות לגולש המתעניין, אלא גם לנסות לסייע בגיבוש קהילת מתעניינים; אם תרצו, רשת חברתית.

כפועל יוצא מהרצון לחזק את יסודות השיתופיות וההידודיות באתר, הבלטנו את חלק הדעות והקדשנו לו מקום מיוחד – חדר משלו – בדף הבית, מיד לאחר הכותרות הראשיות. משבצת מיוחדת יוחדה לטורים אורחים, בין השאר כתשובה קבועה לשאלה הנשאלת שוב ושוב: כן, אנו מקבלים מאמרים לפרסום (אבל לא, לא מבטיחים לפרסם).

עומק (ארכיב)

תסכול חוזר שחווינו בשנים שבהן שירת אותנו האתר הקודם היה ביכולת המוגבלת להציף תוכני עבר כל אימת שהזדמן העיתוי האקטואלי. הנכס המשמעותי ביותר של "העין השביעית", אחרי הפעילות השוטפת עצמה, הוא עומק הארכיון שלו. בעוד שאתרים ומדורים אחרים יכולים להציע כיסוי חדשותי עקבי יותר, "העין השביעית" שומר במרתפיו כתבות, תחקירים וניתוחים רלבנטיים לכל אירוע שיתחדש עלינו לטובה או לרעה. אם זה קרה, כבר כתבנו על זה.

הצפת תוכני עבר אקטואליים אינה רק דרך לסתום חורים בעדכון השוטף של האתר, אלא מיצוי אמיתי של מטרת האתר ושירות חשוב לגולש. היא מעניקה לכרוניקה נפח, הקשר ומשמעות, וגם (יש יגידו, בעיקר) פרופורציה. בדף הבית של האתר, החלקים השלישי והרביעי מוקדשים למתן מענה לשאיפה זו.

החלק השלישי באתר, "סדר יום", מתעדכן בהתאם לחדשות ומציע לגולשים אוסף של חומרים עיתונאיים בנושאים שעל סדר היום – מהיום ולאחור, אל עומק הארכיון (גם במקרה זה ניתן לבחור אם לקבל את כלל התכנים האצורים באתר או רק את אלה המקוריים של "העין השביעית").

החלק הרביעי באתר, "הספרייה", מציע טעימה מזדמנת מחלקי האתר שאינם תלויי אקטואליה: מופעים ממדורים כמו "העיתונאים" (דיוקנאות של בכירי העיתונאים בישראל), "העידן האנלוגי" (עיונים היסטוריים בעיתונות), סקירות ספרות, פרקים נבחרים מספרים ועוד, מתחלפים רנדומלית בכל טעינה של הדף. לצדם מופיעים התכנים הקשיחים יותר, כמו מאגר פסקי הדין והמדור המשפטי.

בינתיים עולה מולי בצ'אט של הפייסבוק עיתונאי ותיק ומוערך: הוא לא אוהב את העיצוב החדש. הכותרת הראשית גדולה מדי, לא רואים את האייטמים האחרים ובכלל, מה היה רע באתר הישן? למה להחליף?

מזל שלא השאיר טוקבק.