הוועדה להגנת עיתונאים (CPJ) פירסמה אמש דו"ח תחת הכותרת "פשע השתיקה: תקיפות מיניות נגד עיתונאים". בדו"ח מתועדת סדרת ראיונות שערכה הוועדה עם עיתונאיות ועיתונאים שנפלו קורבן לדרגות שונות של תקיפה מינית – מאונס קבוצתי ועד איומים באלימות מינית.

עורכי הדו"ח ריאיינו כ-50 עיתונאים אמריקאים – מעורכים בכירים ועד כתבים זוטרים, שעובדים במזרח התיכון, דרום אסיה, אפריקה ואמריקה, כמו גם 25 עיתונאים שאינם אמריקאים. רוב התקיפות כוונו כלפי עיתונאיות, אולם גם עיתונאים העידו כי נפלו קורבן לאלימות מינית.

חמישה עיתונאים אמריקאים תיארו כיצד נאנסו באכזריות, ואחרים דיווחו על הטרדות מיניות בדרגות חומרה שונות. העיתונאים הלא אמריקאים תיארו חוויות דומות – שניים דיווחו על אונס, חמישה על תקיפה מינית חמורה ו-22 על מישושים אינטימיים כפויים. רוב התקיפות שתועדו בדו"ח אירעו בחמש השנים האחרונות, ומקצתן אירעו לפני מספר רב יותר של שנים.

עד לאחרונה, נכתב בהקדמה לדו"ח, תקיפה מינית של עיתונאים היתה נושא שלא נהוג לדון בו בשל סטיגמות מקצועיות. אך התקיפה המינית הקבוצתית שעברה כתבת ה-CBS במצרים, לורה לוגן, בלב המון סואן, כשסיקרה הפגנה בכיכר תחריר בקהיר, והחלטתה לדבר על האונס בראיון פומבי – החייתה את הדיון על הסכנות מסוג זה שנשקפות לעיתונאים ברחבי העולם.

מחברת הדו"ח, לורן וולף, אמרה בראיון לרשת CNN כי על כלי התקשורת לאפשר לעיתונאים "לדווח על הבעיות האלה" ולטפל בסכנת התקיפה המינית. "משמעותו של חופש העיתונות היא שעיתונאים יוכלו לדווח באופן חופשי מכל מקום", אמרה.