במאמר שנכתב בגוף ראשון ופורסם ביום רביעי באתר "הניו-יורק טיימס" התוודה העיתונאי זוכה פרס הפוליצר חוזה אנטוניו ורגאס כי הוא אינו תושב אמריקאי חוקי אלא מהגר חסר מעמד, שהוברח לארה"ב באמצעות מסמכים מזויפים כשהיה ילד. כך דיווח "הגרדיאן". המאמר בן 4,000 המלה התפרסם היום בגרסה המודפסת של "הטיימס".
"אנחנו לא תמיד מי שאתם חושבים שאנחנו. כמה מאיתנו קוטפים את התותים שלכם או מטפלים בילדיכם. כמה מאיתנו בתיכון או בקולג'. וכמה מאיתנו, מתברר, כותבים את החדשות שאתם קוראים", כתב ורגאס, שעבד בעבר ב"וושינגטון פוסט", ב"ניו-יורקר" וב"הפינגטון פוסט". הוא מנמק את החלטתו להיחשף בפשטות: "נמאס לי לברוח. אני מותש. אני כבר לא מעוניין בחיים כאלה".
חוזה אנטוניו ורגאס מרצה על עבודתו ב"וושינגטון פוסט" בכנס בוושינגטון, יולי 2008 (צילום: קמפוס פרוגרס, רשיון cc)
ורגאס, יליד הפיליפינים, מתאר במאמר כיצד אדם שהוא טעה לחשוב שהיה דודו הביא אותו לארה"ב בשנת 1993 כדי שיחיה עם סבו וסבתו בקליפורניה. ורגאס למד בתיכון בארה"ב, ורק בגיל 16, כשביקש להוציא רשיון נהיגה, גילו לו סבו וסבתו שהאיש שהביא אותו לארה"ב היה מבריח שקיבל 4,500 דולר כדי שיעביר אותו את הגבול עם דרכון מזויף.
ורגאס, הומוסקסואל מוצהר, מודה כי אף שנחל הצלחה רבה בחייו המקצועיים, הצורך להסתיר את האמת בנוגע למעמדו החוקי העיב על חייו. "קשה ככל שזה היה, לצאת מהארון היה הרבה פחות מאיים מאשר לחשוף את מעמדי החוקי. הסתרתי את הסוד השני באופן מוחלט", הוא כתב.
המאמר עורר תגובות רבות ומגוונות. באתר "הניו-יורק טיימס" הגיבו רבים בשבח אומץ לבו של ורגאס: "אני מקווה שתקבל את האזרחות המגיעה לך. בהצלחה. זקוף את ראשך; אין לך שום סיבה להתבייש", כתב אחד המגיבים. אבל אחרים קראו לרשויות לשלוח את ורגאס חזרה למולדתו: "חשוב מאוד שכל מי שבא לפה יעשה זאת באופן חוקי, כדי להיות הוגנים כלפי כולם. מר ורגאס צריך לשוב למולדתו ולהגיש בקשה (לגרין קארד) כמו כולם", כתב קורא מוושינגטון.
ורגאס סיפר כי האדם היחיד שידע על מעמדו החוקי במערכת "הוושינגטון פוסט" היה סגן העורך האחראי על כוח אדם, פיטר פרל, ששמר את סודו עד שוורגאס עזב את העיתון. דוברת "הוושינגטון פוסט", כריס קוראטי, גינתה את מעשיהם של השניים: "מה שחוזה עשה היה פסול, מה שפטר עשה היה פסול". היא הוסיפה שבעיתון נערכת "בחינה של הנהלים הפנימיים, אנחנו מאמינים שמדובר במקרה בודד של הולכת שולל".
פטריק פקסטון, האומבודסמן של "הוושינגטון פוסט", כתב כי ורגאס הביא למערכת "הפוסט" את וידויו הכתוב בסוף מרץ השנה. לדבריו, המאמר נערך באופן קפדני על-ידי כמה עורכים במערכת העיתון, עד שבאמצע יוני החליט העורך הראשי של "הפוסט" למנוע את פרסומו. "מדוע ש'הפוסט' ימסור ליריב ['הניו-יורק טיימס'] סיפור מרתק וערוך שיכול לעורר דיון לאומי על הגירה – סוגיה שכה זקוקה לדיון מסוג זה – ונוסף לכך מתאר גם מעשה בלתי חוקי, אך אולי נסלח, של כתב 'הפוסט' לשעבר ושל חבר הנהלה בהווה?", שאל פקסטון, והוסיף כי העורך הראשי של "הפוסט", מרקוס בראוצ'לי, סירב להשיב לשאלה.
עם זאת, בהמשך מציע האומבודסמן השערות לסיבה שבגינה לא פורסם המאמר ב"פוסט". לדבריו, התדמית של ורגאס במערכת "הפוסט" היא של "אדם עקשן ומוכשר, אך גם של מי שפועל למען קידומו העצמי באופן חסר מעצורים ועיתונאי שעמיתים רבים אינם סומכים עליו". עוד הוסיף כי ורגאס הקים שדולה בענייני הגירה ובכך חצה את הקווים מעיתונאות לשתדלנות.
עתידו של ורגאס בארה"ב נותר בערפל. לאחר פרסום המאמר השיק העיתונאי אתר שנקרא "Define American", ששם לו למטרה לקדם את הדיון הציבורי בנושא הגירה ואת יוזמת החקיקה הנקראת Dream Act (ראשי תיבות של "פיתוח, סעד וחינוך עבור קטינים זרים"), שאם תעבור, תביא להענקת מעמד של תושבות קבע לקטינים חסרי מעמד שסיימו לימודי תיכון בארה"ב.