ה"ניו-יורק טיימס" אימץ אל חיקו את הבלוגים, בזה אין ספק. ברם, מפתיע לראות בפוסט מהבלוג The Lede (בלוג הערות על החדשות באתר ה"ניו-יורק טיימס", שכותב כעת העורך הבכיר מייק ניצה) עד כמה הרחיקו לכת באימוץ "עיתונות קישורים":
בסקירת העיתונות הפיננסית הבוקר הבחינו הקוראים מן הסתם בפרץ מטריד אך מוכר של ידיעות על שוק הנפט: המחירים המאמירים, חברי הקונגרס המזועזעים והמחאות באירופה. אך ידיעה גרועה אחרת בלטה מעל לכל המהומה, והיא הרבה פחות מוכרת למי שעוקב מקרוב אחר שוק הנפט:
בסקירת העיתונות הפיננסית הבוקר הבחינו הקוראים מן הסתם בפרץ מטריד אך מוכר של ידיעות על שוק הנפט: המחירים המאמירים, חברי הקונגרס המזועזעיםוהמחאות באירופה. אך ידיעה גרועה אחרת בלטה מעל לכל המהומה, והיא הרבה פחות מוכרת למי שעוקב מקרוב אחר שוק הנפט:
"אם אכן מדובר בהערכה מדויקת, אזי המחירים עתידים לעלות עוד כהנה וכהנה כדי להתאים את הדרישה להיצע", כתב קווין דראם ב"וושינגטון מאנתלי". "500 דולר לחבית, יש קונים?".
בלוגר פיננסי יצא כבר בקריאה מחודשת להגביר את ייצור הנפט מבית.
מה גרם לזינוק החדש הזה? לשאלה הזאת אין תשובה פשוטה, כפי שהסביר ה"וושינגטון פוסט" בכתבת השער שלו.
ואשר לזינוק במחירי הנפט ל-135 דולר החבית [נכון לסוף מאי 2008], דיווח אחר, ב"בלומברג ניוז", האשים את הסוחרים העוסקים בהימור הפוך. אגב, ההימור המוטעה נעשה באשר לנפט זול.
כפי שאמר מילטון אזראטי, אסטרטג בכיר בחברת ההשקעות לורד-אבט, ליו.אס.איי טודיי: "זו 'החיה השחורה' הבאה".
וואו, תראו כמה מקורות "צד שלישי" זוכים לקישור בתוך הטקסט: "וול סטריט ג'ורנל", "בלומברג ניוז", "וושינגטון מאנתלי", "וושינגטון פוסט", יו.אס.אי. טודיי, ואפילו בלוגר עצמאי אחד! הערך שמוצע כאן לקורא הוא אדיר. הוא מקבל לא רק את המסגרת והפרספקטיבה של מייק ניצה, הבלוגר מה"טיימס", אלא גם קישורים לכל הדיווחים והניתוחים המקוריים בנושא.
נפלא לגלות כיצד ה-newspaper of record עשה דרך ארוכה כל-כך בהסתגלות לאינטרנט. עברו חלפו הימים שבהם טען העיתון שהמלה האחרונה בכל נושא או סוגיה נתונה לו. ה"טיימס" מבין כי ברשת קיים עולם עשיר של עיתונות, והוא ייטיב לשרת את קוראיו אם יסייע להם לאתר את הדיווחים הטובים ביותר לצד דיווחיו הוא, השומרים על רמתם הגבוהה.
הנה דוגמה אחרת מאותו פוסט, המוכיחה כי מדובר לא רק בקישורים, אלא בעיתונות קישורים:
המאמר ב"וושינגטון פוסט" לא הזכיר את האומדן החדש למחיר העתידי של נפט גולמי, אך "בלומברג ניוז" צירף אותו לסוף המאמר בטענה שלא זו בלבד שאין לתלות באופ"ק את האשם במחירים הגואים, אלא למעשה הארגון אינו מסוגל לשלוט במחירים. כדברי אחד מאנשיו:
לאופ"ק "אין פתרון קסם" לעלייה החדה במחירים, אמר שר הנפט של קאטאר. המחירים הם "מחוץ לידיהם" של אנשי הארגון, לדברי בכיר בתעשיית הנפט של לוב.
ניצה אינו מצרף לסיפורים האלו קישורים מטעמי עצלות; הוא קרא אותם, השווה ביניהם, זיהה את מגרעותיהם, דלה מהם עובדות ונושאי מפתח, וחיבר את הנקודות לתמונה שלמה, חדשה.
גם במאמר בעיתון מסורתי יוגשו כל העובדות והניתוחים הללו כשהם מעובדים, אך לקורא לא תהיה הזדמנות לקרוא את חומרי הגלם בעצמו. הפוסט הזה עושה מה שעיתונות אמורה לעשות – להעצים אנשים על-ידי מסירת עובדות, תובנות וזווית התבוננות על סוגיות חשובות.
ניכר כי ה"טיימס" התגבר על החרדה המופרכת מפני "שליחת אנשים החוצה" על-ידי קישורים. הבלוג The Lede סייע לקוראים להבין דברים שהם קוראים במקומות אחרים, מה שעזר להפוך את The Lede לחיוני יותר מכל המקורות האחרים. מבחינתי, The Lede עזר לי להחליט מה עוד לקרוא בנושא. בכך ששלח אותי למקורות איכותיים ביותר בנושא שמעניין אותי, כפי שעושה גוגל, הבטיח The Lede שאחזור אליו שוב ושוב.
במלים אחרות, ה"טיימס" נתן לי סיבה שלא לפנות ל"וול סטריט ג'ורנל" או ל"וושינגטון פוסט" תחילה, אלא לבוא קודם כל אליו. הקישור למתחרים הוא דרך מצוינת להיפטר מהם.
אל הפוסט המדובר ב-The Lede הגעתי מהעמוד הראשי של ה"טיימס", כתוספת לידיעה המקורית באותו נושא שהתפרסמה בעיתון המודפס:
המאמר בעיתון המודפס מצטט מקורות רבים, אך אין בו קישורים כמובן, לכן הקורא מקבל רק את המידע שיכול להיכנס לגבולות המאמר. לעומת זה, קוראי "עיתונות הקישורים" של ניצה נהנים משפע של מקורות שונים. אף ששני הקטעים משלימים זה את זה. על ה"ניו-יורק טיימס" לחפש אחר דרכים נוספות לשלב ביניהם בצורה קרובה והדוקה יותר. אני מצפה ליום שבו NYTimes.com יהיה אמיץ ונועז דיו לפרסם פוסט של בלוג בכותרת הראשית בעמוד הבית שלו, ולשים קץ לשיטת ה"קאסטות" המפרידה בין עיתונות הדפוס של העיתון לבין העיתונות המקוונת שלו.
אני סקרן ללמוד יותר על מייק ניצה, שיצר את "עיתונות הקישורים" הנהדרת הזאת. כמה חבל שהוא נשאר רק שם ריק ונטול זהות ב-NYTimes.com. מילא, כנראה שה"ניו-יורק טיימס" המקוון טרם הגיע למלוא התפתחותו ובשלותו (רמז: הרשת עוסקת בבני-אדם. וגם עיתונאים הם בני-אדם).
הפוסט פורסם במקור ב-22 במאי 2008. הבלוגר האמריקאי הפופולרי סקוט קארפ העניק לאתר "העין השביעית" רשות לתרגם לעברית ולפרסם את הפוסטים שלו, הדנים באופן שבו הטכנולוגיה משנה את המדיה. מערכת "העין השביעית" תביא מדי פעם טקסטים של קארפ שיש בהם עניין לגולש הישראלי